ביום ראשון השבוע נפטר פרץ קדרון אחרי מחלה קשה. בשמאל הכירו אותו כאיש עקרונות פעיל וקשוח, שלא בחל בעבודות הקשות ביותר כדי לקדם את נושאי השלום והחברה. הוא היה כותב מוכשר בעיקר בשפה האנגלית, והיה גם מתרגם בחסד עליון. לעתים תרגם גם ספרים וכתבי יד שלא היה לרוחו ובמקרים רבים לא חשש להתעמת עם הסופרים או עם המו"לים על נושאים שנראו בעיניו עקרוניים.
פרץ קדרון
פרץ נולד בווינה וגדל באנגליה מגיל 6. בכל עמדותיו בנושאים אזוריים ובינלאומיים ניכרה השפעתו של השמאל האנגלי הישן, כפי שבאה לידי ביטוי ב"ניו-סטייטסמן" או ב"טריביון" בימי הזוהר שלהם. הוא הגיע לארץ כציוני ואיש שמאל בתחילת שנות החמישים, כאשר הסתירה בין שתי האידיאולוגיות האלה הצטיירה כפחות בוטה. מראשוני המתנגדים לפלישה האמריקאית לווייטנאם, פרץ היה אינטרנציונליסט אמיתי, מתנגד מובהק לנשק גרעיני ולאפליה גזעית. הוא התאקלם בארץ די בקלות, היה ישראלי לכל דבר עם נופך אנגלי-אירופי מיוחד וחוש הומור נפלא. איש לא קל, ובכל זאת חבר מעולה.
עבדנו ביחד שנים רבות בתקופתון הלונדוני "מידל איסט אינטרנשיונל", ונהגנו לשוחח מפעם לפעם על תכני המאמרים שלנו. מבלי שנדברנו על כך נהגנו לבקר באורח חריף את המדיניות הישראלית ובעיקר את עוולות הכיבוש וההתנחלויות, אבל מעולם לא הסכמנו לוותר על הצגה מאוזנת יותר של האדם הישראלי ושל הישגי החברה כאן בתרבות ובתחומים רבים אחרים. זה לא תמיד התקבל יפה אצל העורכים, שכמה מהם תיעבו כל דבר ישראלי בכל לבם. אבל העורך האחרון של המגזין, סטיב שרמן, יהודי אנטי-ציוני ממנצ'סטר, העריך מאוד את נקודת המבט הזאת גם כאשר לגלג קצת על "הפטריוטיזם המופרז" שלנו.
פרץ פעל בשי"ח (שמאל ישראלי חדש) ותמיד ביכה את הפילוג בתנועה ששבר גם את הרדיקליות של השמאל העקבי ובסופו של התהליך גם חיבר בין אנשי שמאל עם תדמית עצמית רדיקלית לבין הציונות הסוציאליסטית בשיא ניוונה. מעצם טבעו היה אינדווידואליסט שהתקשה להשתלב במפלגה פוליטית כלשהי שלא לדבר על ציות לתכתיביה. כאחד ממייסדי תנועת "יש גבול" הוא מצא בה את ביתו הפוליטי האמיתי. פרץ לא שאף למנהיגות, העדיף את העבודה האפורה והקשה, כולל איסוף כספים וארגון הפגנות, והעריך מאוד את מסירותם של הפעילים מן השורה. כאשר ביקרנו אותו לפני כחודשיים נראה עייף וחולה, אבל רענן מאוד בשכלו ובתגובותיו. הוא יחסר מאוד לשמאל העקבי ולכל חבריו הרבים.
יהי זכרו ברוך
חבל על דאבדין ואינם משתכחין…
חבל על דאבדין
יהי זכרו ברוך
שנלחם על ערכים ועקרונות ולא ויתר בקלות. התכונה הזאת שלו בצירוף לידע עמוק שהיה לו, ונסיון חיים כאיש שמאל, חסרה כאן.
את פרץ המנוח הכרתי עוד בימי שי"ח העליזים, בשנות השבעים, עת גר ברחוב פרץ בתל אביב. הוא היה צעיר ברוחו, הרפתקן בנשמתו, איש עקרונות וספר. מכיוון שירושלים אינה נמצאת מבחינתי על מפת מסלולי, במרבית הפעמים שנדברנו להיפגש הדבר לא הסתייע וכעת קשה עוד יותר לחשוב שהדבר כבר אינו אפשרי.
חבל
איש יקר. יהי זכרו ברוך