במשך מאות בשנים התקיימו בעולם אוניברסיטאות מעטות. מספר הסטודנטים היה אף הוא מצומצם וכולם היו בני המעמדות השליטים. לאחר מלחמת העולם השנייה, המצב השתנה באופן קיצוני. מספר הסטודנטים גדל בהתמדה. גם מספר האוניברסיטאות גדל ואף מספר המדינות ובהן אוניברסיטאות גדל בהרבה.
הלחץ להתרחבות ההשכלה הגבוהה בא מלמטה ומלמעלה. ממשלות חשו שיש צורך בגיוס מומחים – בוגרי אוניברסיטאות – כדי להבטיח את כושר התחרות של מדינותיהן במסגרת הכלכלה הגלובלית. ומלמטה כי שכבות הביניים ואף שכבות עניות החלו להיאבק לפתיחת שערי האוניברסיטאות על מנת להבטיח שיפור ברמת החיים. כך שהרחבת ההשכלה הגבוהה קשורה באופן ישיר להתפשטות המשק הגלובלי. לאחר מלחמת העולם השנייה נשפך כסף רב בהשכלה הגבוהה והאוניברסיטאות היו אסירות תודה על כך.
שביתת הסגל הזוטר באוניברסיטה העברית
גם אופי האוניברסיטאות השתנה. האוניברסיטאות גדלו וגם ההרכב המעמדי של המרצים והתלמידים השתנה. במדינות רבות, גיוסם של מרצים, סטודנטים ואנשי מינהלה כה רבים גרם לערעור של מונופול הידע שבידי בעלי המאה. גם קבוצות מיעוט לאומיות ונשים נכנסו אל העולם האקדמי.
אך התמונה החלה להשתנות בשנות ה-70 של המאה שעברה. מצד אחד, ניכרת מאז ההאטה בגידול הכלכלה הגלובלית. אט-אט, קוצצו הכספים הרבים שזרמו לאוניברסיטאות ברוב המדינות. גם עלות ההשכלה הגבוהה עלתה רבות, והלחצים מלמטה לא פסקו. כך שמזה עשרות שנים דרות תחת כפיפה אחת שתי מגמות עיקריות: קיצוצים בתקציבי ההשכלה הגבוהה יחד עם עלייה מתמדת בשכר הלימוד. בתחילת המאה ה-21 המצב רק החמיר. איך התמודדו האוניברסיטאות עם הקשיים הגוברים? על ידי הפרטה. רוב האוניברסיטאות, עד 1970, היו ממלכתיות או ציבוריות. ארה"ב הייתה יוצאת דופן, עם מספר רב של מוסדות פרטיים, שלרוב היו בעבר מוסדות דתיים. אבל גם בארה"ב מוסדות אלה התנהלו, עד לאותן השנים, כאוניברסיטאות ללא כוונות רווח.
אך מגמת ההפרטה שינתה לגמרי את צורת ניהול והחשיבה של ההשכלה הגבוהה. מעתה ההשכלה הגבוהה הייתה לעסק. גם האוניברסיטאות הציבוריות והממלכתיות אימצו את הדגם המפריט ותרו אחר תרומות התאגידים ובעלי ההון. מצידם, נציגי התאגידים ובעלי ההון החלו להשפיע בניהול המוסדות. גם התוצר המדעי של האוניברסיטאות היה לסחורה והמוסדות החלו להשתמש בתוצרי המחקר כסחורה נוספת בשוק. כך הושלמה הפיכת האוניברסיטה הציבורית לאוניברסיטה תאגידית. השפעת עולם העסקים ניכרת גם בדרגי הניהול. יותר ויותר אנשי עסקים התמנו למנהלים, לדיקנים ולראשי אוניברסיטאות במקום אנשי אקדמיה. הרי אנשי העסקים הם אלה "המביאים את הכסף" ורק טבעי שהם גם יחליטו איך לחלק את הכסף "שהם משיגים".
כמו כן, נכנס לאופנה הרצון למדוד הישגים אקדמיים על פי קנה מידה מסחרי. החישוב הוא פשוט: בודקים את התוצרים בהתאם לכסף שהושקע. גם מספר הסטודנטים המוכנים או הרוצים ללמוד מקצוע מסוים נלקח בחשבון – הרי מדובר בלקוחות. כל חיי הרוח היו לסחורה בשוק ואף הוקמו "מחלקות שיווק" באוניברסיטאות כדי לגייס לקוחות חדשים.
יחד עם שינויים מהותיים אלה, האוניברסיטאות היו למטרה של זרמי הימין הקיצוני האנטי-אינטלקטואלי. זרמים אלה רואים בהשכלה הגבוהה כאויבת הדת, נטולת זהות רוחנית. האקדמיה, כמוסד להשכלה גבוהה המסוגל להטיל ביקורת, תמיד היתה למוקד ההתקפות של חוגי השלטון והאליטות החברתיות. אבל היא תמיד הצליחה לגבור על מתקפות אלה בעזרת המימון הממלכתי שהעניקה לה אוטונומיה פוליטית מסוימת. לא עוד. זו האוניברסיטה של אתמול, השונה עד מאוד מהאוניברסיטה של היום, ומהאוניברסיטה של מחר.
- המאמר פורסם בעיתון המקסיקני "חורנאדה". תרגום: מערכת הגדה השמאלית.
