כמו רבים מהמכורים לחדשות, הח"מ נוהג להאזין לרשת ב' "על הבוקר". אין צורך להיות מדען תקשורת כדי לחוש במניפולציה הגסה ובעריכה המגמתית. הגדיל לעשות הכתב לעניינים ערבים, ערן זינגר, ככל הנראה תלמיד נאמן של אסכולת הפרשנות על שם אהוד ברק. כזכור, מדובר בנביא (נביא שקר?) שהודיע לפני כמה חודשים על נפילתו של אסד תוך מספר ימים. מי שהאזין לזינגר בשבוע האחרון קיבל מדי יום מנת דיווחים שתכליתם הברורה הייתה להפגין שישנן בבירת סוריה התנגשויות רחבות היקף בהן מעורבות אלפי חיילים. אלפים רבים של חיילי המשטר עוברים לשורות המורדים, האש מתקרבת לחצרו של אסד. בקיצור: החבל סביב צוואר המשטר הולך ומתהדק. המסקנה ברורה – דמשק בוערת, המשטר מתמוטט.

דמשק

אכן, התקשורת הממסדית, כאן ובחו"ל, ביקשה להדגיש במשך החודשים האחרונים את ההתרחבות המתמדת של המרד ואת הצטברות הקשיים של השלטון. אך ראשיתו של  שינוי חל בכיסוי מהלך הדברים. לפני מספר ימים "הניו יורק טיימס" דיווח: "סוריה לכודה בתיקו אלים ומבשר רעות. לאסד עליונות מכרעת בנשק ונכונות לחסל את יריביו והנשיא מסוגל להחזיק בשלטון במשך חודשים או אפילו שנים. תוך כדי כך הוא יכול למנוע שליטה של האופוזיציה בשטח כלשהו ולמנוע ממנה אפשרות לפתח הנהגה אפקטיבית וקוהרנטית, אומרים פרשנים, דיפלומטים וסורים הקשורים להתקוממות". מסתבר שניצחון המרד רחוק מלהיות בטוח. נוצר תיקו גם בתחום הדיפלומטי-מדיני. סוכל, לפי שעה, הניסיון של ארה"ב ובעלי בריתה להשיג כיסוי להתערבות.

וושינגטון נאלצת לסגת

מועצת הביטחון התאחדה השבוע בתמיכה בשליחות קופי ענאן. נכון שסעיפים רבים בהחלטה שנתקבלה השבוע נותרו מהמסמך האמריקאי הקודם, אך הפעם נמחקה לשון האיומים וההכתבה. המועצה הציעה דיאלוג בין הממשלה של סוריה הריבונית ובין כל חלקי האופוזיציה. עד כה ביקשו ארצות הציר האימפריאלי – ארה"ב, סעודיה וקטאר – לסכל כל מהלך בכיוון של הידברות. הם פיצצו את משלחת הליגה הערבית וסרבו להתדיין עם אסד. אמנם הילרי קלינטון הכריזה על ניצחון אך היה ברור לכל שארה"ב נאלצה לוותר על החלטה שתאפשר התערבות מערבית כדי לחולל שינוי במשטר ( REGIME CHANGE). על כך מדווח גם ה"ניו יורק טיימס".

לדאבון הלב היו הרבה אנשים טובים וכנים שהאמינו שחיסול חשבונות עם אסד הוא הדרך לפתור את המשבר. בשל כך, מיהרו אורי אבנרי וחברים אחרים לתמוך בהתערבות אמריקאית. חברים אלה השתלבו, בוודאי שלא ברצון, בעמדת המערב שביקש לסלק את אסד – לא בגלל דיכוי המרד האזרחי – אלא בגלל התנגדות דמשק לתוכניות ארה"ב באזור.

עמדה שמאלית שקולה ורצינית חייבת, לדעתי, לתמוך בכל סיכוי של הידברות בין הצדדים ולהיזהר מתמיכה במורדים שתנציח את הסכסוך ותגרום למלחמה ארוכה ועקובה מדם. אפשר לקבוע שבאופן כללי מתגבש בקרב השמאל קונצנזוס נגד ההתערבות האמריקאית, גם בקרב אלה המגנים את אסד.

המצב השתנה – כמה דברים התבהרו

ישנן שלש סיבות מרכזיות שגרמו להתפכחות הנמשכת בחוגי השמאל ואצל גורמים ריאליסטיים אחרים:

א. מסתבר שאסד ומשטרו מייצגים חלק ניכר של העם הסורי. השלטון לא התפלג ושמר על מידה רבה של אחדות. הצבא, רובו ככולו נשאר נאמן לממשל. המשטר הצליח בהזדמנויות שונות להוציא לרחוב הפגנות המוניות. משאל דעת קהל מכובד באחת מארצות המפרץ קבע שהרוב בסוריה אינו תומך בהפלת הממשל. אסד כמובן אינו דמוקרט, אך אינו שונה באופן מהותי בתחום זכויות האנוש משורה ארוכה של רודנים ששרתו ומשרתים את האמריקאים באזור.

ב. ג'דליה, אתר של אקדמאים ערבים-אמריקאים מקורב בברור לכוחות נגד אסד. האתר פרסם לא מזמן מאמר מאיר עיניים על אופייה של האופוזיציה הסורית. אסאד אבו חליל התומך במרד העממי בסוריה מציין 14(!) עמדות ופעולות של המועצה הלאומית הסורית (מל"ס) הראויות לגינוי. ארשום את העיקריות: המל"ס היא שחתרה נגד האסטרטגיה של מאבק אזרחי לא אלים ועברה לתמיכה גלובלית במאבק צבאי; המל"ס הפרה עקרון הניטרליות בלבנון והתחברה לכוחות הרירי; המל"ס שהתנגדה לכתחילה להתערבות הפכה לחסידה נלהבת של התערבות, עדיפה אמריקאית; המל"ס מבקשת להסתיר את מימדי הנוכחות של אל-קעידה בקרב האופוזיציה;  המל"ס הפכה לכלי שרת של הסעודים ושל הקטארים; המל"ס שותקת לגבי פשעי מלחמה שמתבצעים על ידי הצבא הסורי של המורדים; המל"ס שותפה להריגה על בסיס אתני. כמו כן הכותב מבקר תופעות אנטי-דמוקרטיות של שחיתות וחוסר שקיפות.

ג. אפשר וצריך להעריך את ההתפתחות בסוריה על רקע התוצאות של ההתערבות האמריקאית בכללה ובמיוחד על רקע האירועים בעיראק ובלוב. ההתערבות האמריקאית על כל צורותיה רק מוסיפה ומחריפה את הבעיות בארץ היעד. התוצאות הקטלניות בעיראק מוכרות היטב. בימים אלה הפכה לוב לארץ מפולגת ומשוסעת של אלפי בני מיליציות המשליטות טרור במדינה וחונקות כל סיכוי של התפתחות חברתית, כלכלית ודמוקרטית נורמאלית. אך למרות כל הקשיים בשתי המדינות, זורם הנפט וחוזים נחתמו עם הממשלים "הידידותיים" המבטיחים את האינטרסים של תאגידי הנפט.

הקשר בין סוריה לאיראן

מתגברת ההבנה כי הממשלה מובילה להתקפה יזומה נגד איראן. מיודענו, הכוכב הטלוויזיוני אהוד יערי, ראה לנכון להסביר השבוע לצופים את הקשר בין שתי החזיתות, בין החזית האיראנית ובין החזית הסורית. יערי הסביר לצופים שאין לחדול מהמאמץ לסלק את אסד מהשלטון כיוון שהדבר נחוץ לקידום המאבק נגד איראן. סוריה זו, ואיראן עמה, נמצאות ממש על הכוונת הישראלית-אמריקאית. שתי המדינות משתפות פעולה כדי להתגונן נגד הניסיון להביא להפלת השלטון ולהעלאת שלטון ידידותי לוושינגטון ולירושלים. רצוי לשאול את החברים שלנו אשר מבקשים לעמוד בראש המחנה נגד אסד, באם הם מביאים את כל ההיבטים של המציאות הסבוכה הזאת בחשבון. כיצד יכולים אנשי שמאל להתחבר לממסד הישראלי-אמריקאי-סעודי הדוחף למלחמה רבתי באזור? האם זה נבון היום לנקוט בעמדה שמצדדת למעשה באותם הכוחות הנאבקים נגד כל פשרה בסוריה והמתבססים על התקווה שייווצרו תנאים שיאפשרו התערבות מערבית בסוריה?

מבלי להתעלם מאחריות שלטון אסד לפרוץ המרד ולהעמקתו אי אפשר להתכחש לכך שהאמריקאים וכוחות קובעים באופוזיציה הסורית דחפו להפיכת המרד למאבק אתני, תוך כדי ניסיון לבנות חזית סונית ולחבר אותה לכוחות סוניים באזור הנכנסים לתחום ההשפעה האמריקאית.

מומחים רבים בשאלה הסורית מזהירים שניצחון האופוזיציה יכול לחולל מסע הרג נגד כשליש האוכלוסייה של הארץ. מדובר במסע בעל מימדים על סף ג'נוסייד.

החברים הכנים שברצונם לפגוע, ויהי מה,  במעמדו של אסד תוך התעלמות בלתי סבירה ממכלול הנסיבות כפי שהתפתחו במשבר, מפגינים, לדעתי, חוסר תבונה וחוסר בגרות פוליטית.

את מי חונקות הסנקציות החונקות?

'בינתיים', כפי שאומרים, יש לא מעט אנשים מתקדמים התומכים בסנקציות נגד איראן וסוריה. נאמר שיש בסנקציות לשמש אלטרנטיבה למלחמה. אך הצטבר לא מעט ניסיון בסוגיה זו בשנים האחרונות. משטר הסנקציות שהוטל אל עיראק לפני הפלישה האמריקאית הביא לתוצאות איומות, לפגיעה חמורה בילדי ארץ זו. הרי ברור שסנקציות כלכליות מחוללות שמות קודם כל בקרב עניי הארץ ומזי הרעב שבה. נכון גם שאין הוכחה כלשהי שסנקציות אלה אילצו שליטים כלשהם לשנות את עמדתם ולהיכנע לדרישות המעצמות. אך אין ספקות לגבי ההשפעה ההרסנית על האוכלוסייה שנמצאת בלאו הכי במצוקה. מומחים רפואיים דיווחו על כך שמיליוני ילדים עיראקים סבלו מתת תזונה שהסבה נזק קבוע לבריאותם. כל שוחר שלום חייב להבין שסנקציות כגון אלה שארה"ב מטילה בימים אלה על סוריה ועל איראן הן מעין הצהרת מלחמה נגד הילדים בארצות אלה.

יש לנו חברים הטוענים שרעיון האימפריאליזם פג תוקפו. נכון שהיו מקרים רבים של שימוש שחוק במושג זה. אך אין לך מושג שלא עובר "השחקה" (ע"ע אהבה, גבורה, וכדומה). העיקר הוא התוכן. ומי שאינו מכיר בתפקיד השליטה הכלכלית, פוליטית וצבאית של ארה"ב האופייני באזור לוקה באשליות ואינו יכול לנתח את התהליכים העוברים על האזור. אחד שאינו לוקה באשליות כגון אלה הוא פרופ' נועם חומסקי, הוגה דעות נפלא שחוזר שוב ושוב לנושא האימפריאליזם. חומסקי פרסם לאחרונה מאמר חשוב בן שני חלקים הבוחן את הסתירות המרכזיות באזור.

לפי חומסקי, ההגמוניה האמריקאית סובלת מנסיגה רצינית באמריקה הלטינית. הרקע הפוליטי להישגי השמאל באזור ההוא ברור לכל אחד בשמאל. חומסקי מראה כיצד האזור שלנו מוחזק עבור ארה"ב על ידי שורה של רודנים ועריצים החוסמים כל תמורה דמוקרטית שתשקף את ההתנגדות של דעת הקהל לשליטה האמריקאית. דבריו על לוב הינם דוגמה לכושר הניתוח של חומסקי: "במקרה אחד, לוב, התערבו שלש הכוחות האימפריאליים בכוח כדי להשתתף במרד להפלת דיקטטור הפכפך ובלתי מהימן, כדי לפתוח את הדרך, כצפוי, לשליטה יעילה יותר על האוצרות של לוב (בעיקר הנפט, אך גם המים שמשכו את העניין של התאגידים הצרפתיים), ולהקמה אפשרית של בסיס לפיקוד העליון האפריקאי (שלא ניתן לביצוע עד כה) וכדי לחסום את החדירה הסינית המעמיקה. לא היו הפתעות רבות."

אפשר רק להתפלא על עומק המחשבה ועל בהירותה. האם הקורא זוכר את זעקות השבר של חברים ישרים אך תמימים שהתפתו להאמין שהכול התרכז אז סביב רודן הטובח את עמו. היו אנשי שמאל שהאמינו ש"נקראנו לתמוך בהתערבות הומניטארית להגן על העם".  מסתבר שיש לשליטים במערב כלים יעילים למדי כדי לנצל כל מרד עממי שחסר הנהגה מגובשת ולהטות אותו לעבר מטרותיו שלו. האפשר לשכוח את הלקחים הלוביים כשמנתחים את הנעשה בסוריה?

לפי חומסקי, נערכים הכוחות האימפריאליים לחסום את דרכו של האביב הערבי. ויש להם לפי שעה הישגים לא מעטים. מכאן, לדעתי, יש חשיבות לערנות מול תוכניות ארה"ב ובעלי בריתה, המבקשים להצית מלחמה באזור. האימפריאליזם עדיין מאד איתנו. והוא האויב העיקרי של עמי האזור. האם יש להתנצל על כך שחוזרים על אמת זו?

ככול שנכשלים ארה"ב ונאט"ו באופן פוליטי וכלכלי, גוברת אצלם הנטייה להזדקק לאמצעים צבאיים. ואמנם יש להם טכנולוגיה צבאית משוכללת ביותר. הם מסוגלים להרוג ולהרוס. אך אין להם אף תשובה לבעיות הכואבות באזורנו שנוצרו בגין שלטונם. אביב באזור – זה זמן של סערות ותהפוכות ואנו עדיין בראשית האביב.

Share on Facebook