ציפי לבני לא רק הובסה, אלא התאדתה לחלל האוויר ואין לה תקומה. אין טעם אפילו לחגוג את האירוע, אלא רק ללוות אותו במבט עצוב ובמשיכת כתף. בן כספית מ"מעריב" התאבל עליה בפומבי ודיבר על היחלשות הדמוקרטיה ואובדן הסיכוי להשתלב בעולם הנאור כתוצאה מתבוסתה. כיון שכספית עצמו מודה שהיא לא תרמה דבר כמנהיגת האופוזיציה, אין טעם להתעכב על דברי ההבל האלה. ישראל מוציאה את עצמה בהדרגה ממשפחת העמים הדמוקרטיים בשל הכיבוש הממושך, יומרתה להחזיק במונופול על הנשק הגרעיני במזרח התיכון ותוכניותיה לתקוף את איראן או לחילופין לסחוט את העולם המערבי ולגרור אותו לצעדים שפוגעים בו. בכל הדיונים הציבוריים שהתקיימו בארץ מאז שנבחרה למנהיגת קדימה לא שמענו ממנה אפילו התבטאות אחת, שיכולה להיחשב לאלטרנטיבה לשיח הדומיננטי בתרבות הפוליטית שלנו.
לבני התגלתה כעוד גימיק עצוב וזניח שהִפציע בזירה הפוליטית שלנו ונעלם כלא היה. כמו אמנון ליפקין-שחק, כמו יגאל ידין, כמו טומי לפיד, כמו איציק מרדכי. המרכז הפוליטי שלנו באמת מייצג מאות אלפים בישראל, שמתלבטים בבחירותיהם הפוליטיות ואין להם דעה חד-משמעית בשום נושא. בשל קיומו של בסיס פוליטי וחברתי למרכז הוא ממשיך להתקיים, ורק משנה צורה מפעם לפעם; בשל דלותו הרעיונית הוא אינו מצליח להחזיק מעמד בכנסת, וכל מנהיגיה סיימו את הקריירה במפח נפש. גם לבני, כמו כל קודמיה, רצתה בעצם לקיים את הסטטוס-קוו ולכן זכתה בתמיכתם של כל הפרשנים מהמרכז הלאומני שלא התקרנפו כליל ועברו למחנה בנימין נתניהו.
להתייצב נגד ביבי זה אולי תנאי הכרחי לזכות בהילה של נאורות בישראל, אבל כנראה לא תנאי מספיק. לבני תמכה בכל מלחמות הברירה של ישראל וגם יזמה אחת מהן, ויחסה למחאה החברתית לפני כשנה הזכיר קצת את מארי אנטואנט במהפכה הצרפתית. ראינו בעיקר קימוט אף אנין, הרמת גבה ובעצם התעלמות. היא לא ראתה במוחים את האנשים שלה, וייתכן שצדקה בכך. כמו דן מרידור ואולי גם מיקי איתן, לבני היא בסך הכול ליכודניקית שהחליטה שישראל חייבת לשנות את מדיניות ההסברה שלה בנושא הפלסטיני, כלומר, להגביר את המינון של הציוצים בנושא הוויתורים מבלי לגשת אליהם ברצינות ולהסתכן בעימות ממושך ואולי מדמם עם המתנחלים ובעלי בריתם. לכן לקתה לא רק באישיות חיוורת, אלא אף באפסות פוליטית ורעיונית.
כיוון שכל הפוליטיקאים הממסדיים בישראל מתאימים את עיקרי מדיניותם לתוצאות הסקרים, לבני התנחמה לאורך השנתיים האחרונות בתוצאות השנויות במחלוקת שלהם. לא שמישהו ניבא לה ניצחון על נתניהו, היעד הזה איננו בר-מימוש בתנאים הנוכחיים, אבל למִצער זכתה לאישור מתמיד שיש לה יותר סיכויים לזכות בהתמודדות הפנימית בתוך קדימה, כיוון שהתחזיות קבעו שהיא תזכה את תנועתה ביותר מנדטים מאשר יריבה המושבע, שאול מופז. היא לא הביאה בחשבון את האפשרות שהנתון הזה לא יספיק לה כדי לזכות שוב במנהיגות קדימה. האדישות למחאה החברתית גרמה לה נזק מסוים בקרב הבוחרים שהגיעו לקדימה מהשמאל המתון. רבים מפליטי מרצ ואפילו העבודה בקדימה התלהבו עד גבול מסוים מהפגנות המחאה, בעיקר בשל הדומיננטיות של המעמד הבינוני "הלבן" בפעילות ברחוב. גם מופז בנה ובונה על סקרי דעת קהל, וכל התבטאויותיו בשבוע האחרון ניזונו מהם. את הבחירות ניצח בעיקר בזכות כושר הארגון שלו, מה גם שלבני לא יכולה להלהיב אפילו את תומכיה המושבעים, אבל הוא התכונן היטב גם לתקופה המכרעת בחשיבותה שתגיע אחרי ניצחונו בבחירות הפנימיות. לכן אנחנו זוכים לנאומיו בזכות השוויון החברתי, ובמאמציו הדי דביקים להצטייר כבן עניים, המבין ללבם של החיים במצוקה. מי שמצפה מהבלוף הזה להתממש ולהניב תוצאות במאבק על חלוקת המשאבים הלאומיים, עומד לנחול אכזבה מרה.
כיוון שמופז מרבה לנפנף בביוגרפיה שלו אין אנו פטורים מהדיון בה. כמו הרבה בני עולים (מופז עלה מאיראן כילד) שזכו לחינוך במוסדות של הציונות הוותיקה, מופז הזדהה עם הממסד הצברי, עם ערכיו ועם סמליו ולכן גם התעקש על קריירה צבאית מרשימה חרף כל המכשולים, כולל כישלונותיו במבדקי הקצונה. העובדה הזו מצביעה על אופי מחושל ועל יכולתו להסתגל לסביבה. אבל מופז לא עסק מעולם בנושא החברתי וגם לא התעניין בו במיוחד. הוא היה מר ביטחון כאשר הבין את סדר העדיפויות של החברה שבה צמח, ועתה המיר את הביטחוניזם המסורתי באוריינטציה חברתית קצת מלאכותית. הוא בעצם עוד ליכודניק במסווה של ליברל "חברתי", כמו רוב חבריו בסיעת קדימה. אין לו תוכנית אמיתית לשלום, הוא אינו חולם כלל על עימות עם המתנחלים, וההשקפות שלו בנושאי חברה מתמקדות בעיקר בשיפורים קוסמטיים ולא בשינויים מבניים. הוא פחות אנמי מלִבני, אבל התחרות העתידית שלו עם נתניהו תהיה אישית ולא רעיונית. לא אתפלא אם נתניהו ימאס באהוד ברק הבלתי שפוי פוליטית, יעדיף קואליציה עם קדימה של מופז ואף יאפשר למנהיג החדש להיות שר ביטחון בממשלתו.
לא קשה במיוחד לחזות את התרחיש העתידי. בחירה של נתניהו במופז והדחתו של ברק תתקבל באהדה מהולה באנחת רווחה בכל רחבי העולם וגם אצלנו. מופז ישלם בחפץ לב את המחיר של ברית חדשה עם נתניהו: זניחת הפוזה של מנהיג פופוליסטי, והחנקה מוחלטת של קריאת התגר המאולצת שלו על הניאו-ליברליזם השולט כאן בחברה, בתרבות, בפוליטיקה ובהדרגה גם בתקשורת. אם יתממש התרחיש הזה יֵפנה מופז את בימת המחאה למנהיגת מפלגת העבודה שלי יחימוביץ', שגם היא שייכת למרכז הלאומני מכל נקודת מבט אפשרית. יחימוביץ', בדיוק כמו לבני ומופז, היא שותפה נאמנה של מיליונרים ניאו-ליברלים, אין לה שום כוונה להתעמת עם המתנחלים ועם בעלי ההון, ורק הרטוריקה שלה (סוציאל דמוקרטיה ימנית בנוסח טוני בלייר) מפרידה בינה לבין אנשי קדימה. אשר ליאיר לפיד, בעוד שנה-שנתיים הוא ייחשב להערת שוליים מבדחת בתולדות הפוליטיקה הישראלית, ובמקרה הטוב יהיה שר זוטר יחסית בממשלת נתניהו.
ההתפתחויות והתחזיות האלה אינן מבשרות טובות למחאה ולמנהיגיה, שחלקם ממילא מכרו את נשמתם לממסד הניאו-ליברלי והנִצי ואף השתתפו בפעולות "הסברה" בחו"ל בשליחותו. קיים רק החשש של נתניהו מחידוש ההפגנות, שהתבטא השבוע בהחלטתו למתן את עליית מחיר הדלק. יש בזה משהו אירוני, כיוון שאיומיו על איראן תרמו רבות למשבר הדלק הנוכחי. מכל מקום, החשש הממסדי מהמחאה הביא לכמה הישגים, אבל לא לשינוי מבני ובוודאי לא שינתה את מצבם הקשה של שכירים ומובטלים במגזר היהודי והערבי.
- פורסם ב"כל העיר", 6 אפריל 2012
החשש עכשיו, הוא שהמאבק יהפוך ליותר פוליטי-מפלגתי, כולם יהיו מעוניינים להחליף את השלטון ולהדיח את ביבי. המחאה תתבסס על דרישה להפיל את הממשלה, כל העסקנים בפוליטיקת הבחירות ישתתפו בה. החשש שלי הוא שקדימה והמערך ינסו להפוך את המחאה לקמפיין אנטי-ביבי, כמו שכבר ניסו בקיץ שעבר אבל הפעם יהיה יותר בולט , הדרישה לצדק חברתי תהיה גמיק תקשורתי בכדי לזכות בבחירות וזה בעצם מה שיהרוג את המחאה האמיתית.
תגובה הנ"ל שלי
אכן ציפי ליבני תתאדה במהרה לבור השחור של ההסטוריה.
קדימה בראשות שאול מופז היא מפלגה יותר אותנטית, שאול מופז שהוא נץ מובהק ואופורטוניסט חסר בושה מייצג טוב יותר את מפלגת קדימה – את ערכיה ואת מה שהיא מסמלת. ככה זה בישראל, הישראלי מחליף את הסוברו בסוברו משופרת, מיצובישי סטייל. אל תדברו איתו אל מהפכות, זה קיצוני מידי. המחשבה שיקום כאן מנהיג שיהיה פופולרי מספיק בשביל להיבחר ושיהיו לו הביצים הדרושות לעמוד מול המתנחלים והאסון שהם מגוללים לפתחנו הוא אשליית שווא, אין מנהיג כזה באופק הפוליטי הנראה לעין.
ציפי לבני כאישות עשתה עליי רושם חיובי. בעיני, היא יכלה להיות ה"רבין" הבא, מה שלא נורא בכלל ביחס לחבורת המטומטמים שיש עכשיו.
אני לא ממהרת להספיד אותה. גם ביבי עשה "קאמבק". אני מאמינה שכל עוד ביבי יעשה מספיק נזקים כלכליים וחברתיים (והוא יעשה, הוא רק בהתחלה) , יהיה ללבני מקום כי היא בכל זאת מייצגת ימין.
אי אפשר לדעת מה יקרה. מי האמין שביבי יעשה קאמבק אחרי שממש זרקו אותו ואת שרה מהממשלה וכמעט מהמדינה?
אני כבר אשמע על זה בשבדית, אבל מעניין יהיה לראות עד לאן ביבי יגיע.