השבוע, בהפגנת 1 במאי, הסתובבה אישה צעירה וחילקה "בקבוקי מים נגד גזענות". 'רעיון נחמד' אמרנו, אני וחברי שכמו סוסים לפני צייד, דשדשנו ברגלינו בציפייה שהתהלוכה כבר תצא לדרך. אמנם היה די קריר לערב בתחילת מאי בתל-אביב, אך בכל זאת הדרך מהבימה עד ככר רבין, בתהלוכה של כמה מאות אנשים, איימה להיות ארוכה.
כעת עומד לפני בקבוק פלסטיק ריק שכמו אזרחית טובה של כדור הארץ אשלח למחזור. האם גם אחרים עשו זאת? כמה מהאנשים ששתו מהמים נגד גזענות השליכו את בקבוקי הפלסטיק לפח? על פי הערכות, כ- 50 אחוזים מבקבוקי הפלסטיק עדיין מושלכים לפחי האשפה, אם בשל חוסר מודעות ואם בשל היעדר נקודות מחזור.
כמות הפלסטיק ושאר סוגי אשפה שהאנושות מייצרת ומשליכה קשה לתפיסה, ואף לא מתועדת היטב. המחשה ויזואלית אסתטית נותן קריס ג'ורדן בסדרה Running the Numbers – An America Self Portrait, אך האסתטיקה שלה איכשהו מפחיתה מעומק הזוועה. עדיף ללמוד על אי הזבל ההולך וגדל בחלק הצפוני של האוקיינוס השקט, אי שרובו מוצרים שאנחנו זורקים מבלי לחשוב, בקבוקים, שקיות פלסטיק, נורות, מברשות שיניים, עטיפות, ורק 20% ממנו זיהום מתחבורה ימית. ההערכה כיום היא ששטח אי הזבל הזה כ-700,000 ק"מ רבוע (לשם השוואה שטח מדינת ישראל הוא 22,000 ק"מ רבוע), ושטחו מוכפל כל 10 שנים.
על מנת ליצר, להשליך, ואף למחזר את כמויות הזבל האלה נדרשת כמות לא קטנה של אנרגיה. מדינות ה-OECD, שישראל נמנית עליהן, מהוות כ-18% מאוכלוסיית העולם וצורכות למעלה מ-50% מהאנרגיה העולמית. למעשה קיים יחס ישר בין צריכת אנרגיה לנפש לבין התוצר הלאומי הגולמי, כשרחוק מאחור משתרכות הודו וסין ומדינות אפריקה, ומובילות מדינות אירופה וארה"ב. מכאן שמחיר הצרכנות והזבלנות המאסיבית שלנו איננו רק זיהום האוקיינוסים אלא גם ייצור עודף של גזי חממה, שלמרות ההדחקה הקולקטיבית, מסכנים את עתידנו יותר מכל פצצה אירנית.
ללא כל ספק מטרות המאבק לצדק חברתי הן ראויות. כפי שטוען פול קרוגמן, אחת הסיבות המרכזיות להתמוטטות הכלכלית והתאוששות האיטית מדי היא הפערים החברתיים העצומים שנפערו בארה"ב (כמו בישראל) החל משנות ה-80. הבטן הרכה של כלכלה לאומית היא מעמד ביניים, שבפועל – דרך כספי המיסים – מפרנס את המדינה. כשאלה ממושכנים עד מעל לאוזניים בחובות על בתים וכרטיסי אשראי, כשהמינוס הוא מציאות קיומית, ואין חסכונות (אין ממה, והתשואה על חסכון היא בדיחה בכל מקרה), כמה חדשים של צמיחה שלילית מביאים מיליוני משפחות לאבד את בתיהן, ולהידרש לתכניות צדקה ותמיכה ממשלתית כדי להאכיל את עצמן.
את האשם בהיקף הענק של החוב האישי של אמריקאים ניתן ליחס, ללא סייג, למערכת הפיננסית ששלשלה לכיסי משקיעיה ומנהליה מאות מליארדי דולרים ע"י עידוד הלוואות מופרכות, וגלגול החוב ממכשיר פיננסי אקזוטי אחד למשנהו. בישראל המצב אמנם פחות חמור אך עדיין אחוז ניכר מהישראלים חיים בחוב מתגלגל לכרטיסי האשראי ולבנקים. ודין ה"אובר" של משה מרחובות אינו כדין חובותיהם של שועי המשק, ל-99% לא עושים תספורות. ולכן בצדק מפנים אנשי המחאה החברתית את האצבע המאשימה לחוק ההסדרים, מנגנוני ריכוזיות כלכלית, וסדר עדיפויות לקוי בהקצאת משאבים לאזרחים.
אבל האם מנהיגי המאבק החברתי שעו לדבריו של דני האדום (דניאל כהן בנדיט) כשבנאומו לפני הקונגרס החברתי הראשון במכללה האקדמית תל אביב-יפו, בו השתתפו דמויות מפתח כגון רגב קונטס ויוסי יונה, אמר: "יש לנו בעיה ירוקה של טיפול לקוי בכדור הארץ שלנו…. בסופו של דבר, האקלים העולמי לא מכיר מושגים כמו גזע או חברה, ולכן אני חושש שזאת הבעיה העיקרית שלנו כרגע."
התשובה היא לאו, חד משמעי. במסמך העקרונות למדיניות חברתית, של ספיבק-יונה, המילה "סביבה" מופיעה פעם אחת תחת הדרישה ל"סביבה בריאה". במסמך עקרונות המדיניות הכלכלית-חברתית שעליו התבקשו חברי הכנסת לחתום המלה "סביבה" אינה מוזכרת אף לא פעם אחת. זאת לעומת אנשי מחאת Occupy Wall Street שבסעיף 7 להצהרת ה-99% דורשים חקיקת חוקים גורפים להגנה על הסביבה והגברת יכולת הפיקוח של המשרד להגנת הסביבה (EPA), וכן מעבר מהיר משימוש מדלק מאובנים למקורות אנרגיה מתחדשים או פחמנית נייטרלים, כדי שנשאיר משהו לילדינו ונכדינו
אין לי מושג אם הייתה או לא הייתה נוכחות של ארגונים ירוקים בצעדה של אחד במאי. אם היו, הם לא התבלטו במיוחד. אני אף מוכנה לשער שאם הייתי מתשאלת את הצועדים השונים, כולל הגברת עם בקבוקי המים נגד גזענות, לדעתם על נושא "איכות סביבה" (מונח מסורס משמעות) הם היו אומרים את כל הדברים הנכונים. אך, כפי שלא מזמן טען בפני ידיד, ההתעסקות בבריאות דולפינים היא התייפייפות ליברלית המתחמקת מבעיות המהות של פגיעה בזכויות אדם, זכויות אזרח, ואשויות הדמוקרטיה.
הנתק עד כדי דיכוטומיה כוזבת בין שימור כדור הארץ על כל תושביו ומאבקים חברתיים לקידום צדק חברתי בין בני המין האנושי מצער בעיני. בארה"ב כשארגוני הסביבה התאגדו להילחם נגד אישור צינור קיסטון להעברת נפט מחולות מחוז אלברטה בקנדה לזיקוק בנברסקה, בין אלה שהתנגדו למאבק היו איגודי העובדים כולל ה-AFL-CIO איגוד העובדים הגדול ביותר בארה"ב. באופן דומה, עד לא מזמן איגוד העובדים של כורי הפחם (UMWA) התנגד למאמצים של ארגונים סביבתיים להצר את צעדיהם של חברות הפחם משיטת הכרייה של הסרת כיפות ההרים (mountaintop removal), שיטה המאיימת לחסל לגמרי את היערות ומזהמת את מקורות המים בהרי האפלצ'יה המופלאים של אמריקה הצפונית. ראוי לציין שלאחרונה מצאו איגודי העובדים ואירגוני הסביבה שפה משותפת לאור התחזקות כוחות פלוטוקרטים במנהיגות הימין הכלכלי בארה"ב שהביאה לעלייה בחקיקה וצמצום פיקוח ממשלתי הפוגעים הן בזכויות עובדים והן בהגנת הסביבה.
יתרה מזאת, את המחיר הכבד של שינויי האקלים, המחסור באספקת אנרגיה סדירה, וזיהום מקורות המים והמזון, משלמים אותם אלה החלשים שהמחאה החברתית אמורה לייצג. גם אם לכאורה נראה ששקיעת האיים המולדיביים אינה ממש קשורה אלינו, שווה להפנות את תשומת הלב לשכונות המצוקה בתל-אביב המוצפות כשיורד גשם ללא הפסקה במשך שבוע, לקשישים קשי היום שמתים מחום או מקור כשהטמפרטורות שוברות שיאים.
אולי זה מיותר לומר, אבל אינני טוענת שעדיף לנו, במדינות המפותחות, להפוך למדינת עולם שלישי שבה מרבית האוכלוסייה ענייה מכדי לצרוך יותר מדי מהמשאבים ההולכים ומתכלים של כדור הארץ. את הטיעון שמעמדות הביניים והנמוך צריכים לשלם על חטאי פוליטיקאים, בנקאים, תאגידי הענק, ויתר האליטה הכלכלית אשאיר לכלכלנים הניאו-קונסרבטיבים. טענתי היא שצדק חברתי איננו אפשרי בלי שינוי משמעותי באופן שבו אנחנו חיים.
אם תוצאת המאבק לשינוי חברתי תהיה שיותר מאתנו יכולים להחליף מכונית ומכשירי חשמל כל שנתיים, שתתפנה לנו יותר הכנסה לקנות עוד זוג נעליים שבדרכן מסין שיחררו 1.4 טון 2CO, ושאר זוטות, ארוזות בנייר לא ממוחזר ושקיות פלסטיק שימצאו את דרכן לאי הזבל – מה עשינו בזה?
המאבק לצדק חברתי חייב לכלול מבט עצמי ביקורתי על סגנון החיים שלנו. החזון לעתיד חברתי טוב יותר צריך לכלול התייחסות למשאבים ההולכים ומתכלים, לצורך של כולנו במים ואויר נקיים. כמו שצריך לשנות את סדר העדיפויות הלאומי ולהפנות משאבים מתקציבי מלחמה לרווחה ולחינוך, כך גם אנחנו צריכים לשנות סדרי עדיפויות בחיינו הפרטיים. הדימוי הרווח של משפחה הוא "אמא-אבא-שלושה ילדים", אבל את גידול האוכלוסין אנחנו חייבים לעצור. המושג בית לא חייב לכלול מרחב ממוזג, עם מכשירי חשמל מתחדשים. תחבורה יכולה להיות אוטובוס או רכבת, ולא מכונית פרטית. וארוחה לא חיבת לכלול בשר. כלומר במקום לסגור פערים על ידי הגברת הצריכה של ה-99%, נסגור פערים על ידי הפחתת הצריכה של כולנו.
שכן אחרת, כפי שאמר גנדי:
Civilization seeks to increase bodily comforts and it fails miserably even in doing so … civilization is such that one has only to be patient and it will be self-destroyed
שני אנגלים הלכו לאיבוד באחד הג'ונגלים של האימפריה הבריטית. לאחר שהלכו והלכו הגיעו לקרחת ביער, וראו שם שברי בקבוק ויסקי וחפיסת קלפים. אמר האחד לשני: נראה שאנו קרובים לציביליזציה…
האדם הוא מעל הסביבה.