לפני כארבעים וארבע שנים עלו טומי סמית' וג'ון קרלוס על דוכן המדליות, לאחר שזכו במקומות הראשון והשלישי בריצת 200 מ' באולימפיאדת מקסיקו, ב- 1968. הם יצרו אז את מה שנחשב, ללא ספק, לאחד מהדימויים המרגשים והנזכרים ביותר בהיסטוריה של הספורט, וגם בזו של המחאה. אולם בעוד שהדימוי לא דהה עם הזמן, המאבק שהוליך לאותו רגע כמעט ונשכח. תמונתם המפורסמת מופיעה בספרי לימוד מלווה בכותרות סתמיות כגון "האתלטים האמריקאיים מניפים אגרופים בכפפות כמחאה נגד האפליה". אך מה ההקשר?
מימין לשמאל: ג'ון קרלוס, טומי סמית', פיטר נורמן. אולימפיאדת מקסיקו, 1968
ההקשר ההיסטורי הרחב יותר יוזכר בקיצור נמרץ: הסתבכותה ההולכת ומעמיקה של ארה"ב בוייטנאם, האביב של פראג, ההתנקשות בחייו של מרטין לותר קינג ועליית הפנתרים השחורים בארה"ב, וכן, עשרה ימים בלבד לפני האולימפיאדה, הטבח שביצעו כוחות הביטחון המקסיקניים בסטודנטים ופועלים בעיר מקסיקו.
ההקשר הצר יותר הוא הקמתו של "הפרויקט האולימפי למען זכויות אדם" (OPHR), ארגון של חובבי אתלטיקה שחורים, שביקשו לקדם החרמה של האולימפיאדה ב-1968. מנהיגי הארגון, ד"ר הארי אדוארדס (לימים, פרופסור לסוציולוגיה בברקלי, כיום בגמלאות), ג'ון סמית' והאצן (ל-400 מ') לי אוונס ביקשו לחשוף את האופן שבו ארה"ב משתמשת באתלטים השחורים כדי לייצר דימוי מזויף של היחסים בין הגזעים, הן בבית פנימה והן בזירה הבינלאומית. הארגון הציב ארבע דרישות עיקריות: החזרת תואר האליפות למתאגרף מחמד עלי, סילוקו של אברי ברונדייג' מתפקיד יו"ר הוועדה האולימפית הבינלאומית, העסקה נרחבת יותר של מאמנים שחורים וסילוקן של דרום-אפריקה ורודזיה מן המשחקים האולימפיים. תוארו של עלי נשלל ממנו בעקבות סירובו להתגייס למלחמת וייטנאם והתבטאויותיו החריפות נגדה – ועל-כן הדרישה להחזרת התואר ביטאה בעצמה התנגדות למלחמה; ברונדייג' היה אנטישמי וגזען, ובין היתר היה האחראי לכך שמשטרו של היטלר ארח את האולימפיאדה ב-1936; שתי הדרישות האחרות שידרו מסר של סולידריות בינלאומית עם המאבקים השונים לשחרור השחורים בעולם כולו, ובפרט אלה שכוונו נגד האפרטהייד באפריקה.
בסופו של דבר, הרעיון להחרים את האולימפיאדה לא צלח, בין היתר משום שהוועדה האולימפית אכן התחייבה לסלק את מדינות האפרטהייד מהמשחקים, וכן בשל התסכול האדיר שחשו אתלטים שהתכוננו שנים רבות לאירוע הזה ולא יכלו לוותר עליו. גם לחצים והפחדות מטעמו של ברונדייג' עשו את שלהם. אולם ביום השני של האולימפיאדה, זכו סמית' וקרלוס במדליות זהב וארד בריצת 200 מ'. במדליית הכסף זכה אצן אוסטרלי, פיטר נורמן. כשהשלושה טיפסו על דוכן הענקת המדליות, לבשו שני האצנים השחורים את הכפפות השחורות, חלצו את נעליהם, הרכינו את ראשיהם והניפו את זרועותיהם; הם ענדו מחרוזת וצעיף המסמלים את המאבק נגד הלינצ'ים בדרום ארה"ב; פיטר נורמן, מצדו, ענד את סמלו של OPHR על דש בגדו, בהפגנת סולידריות.
הספורטאים זכו, כצפוי, לגערות מצד העיתונות השמרנית, אך במקביל גם לתמיכה, לעתים בלתי צפויה. משלחת ארה"ב במקצוע החתירה, למשל – משתתפיה כולם לבנים בוגרי הרווארד – פרסמה הצהרת תמיכה בעמיתיהם השחורים על "מאמציהם להפגין באורח דרמטי את העוול וחוסר-השוויון המאפיינים את החברה שלנו".
- תרגום ועריכה: ענת מטר, מתוך האתר "חינוך טוב". למאמר המלא (באנגלית)
עוד בנושא:
מאמר, וריאיון עם ג'ון קרלוס
סרט שיצא זה עתה, המספר את סיפור הנפת האגרופים תוך התמקדות בפיטר נורמן, הספורטאי האוסטרלי הלבן, שהפגין סולידריות ללא היסוס
כל הכבוד. תודה לכם עבור התרגום דייב זירין הוא פרשן ספןרט מרקיסטי מרתק!!