"העסקה פוגענית – הדרה וניצול שיטתיים בשוק העבודה" הוא ספר חדש שיצא לאור בשבוע שעבר בעריכת דניאל מישורי וענת מאור והעוסק בניצול העובדים המוחלשים ביותר בחברה הקפיטליסטית הישראלית. בספר 23 מאמרים מאת אנשי אקדמיה וחוקרים, פעילים חברתיים ונציגי עובדים. המאמרים מנתחים את התופעה, את התשתית החברתית והאידיאולוגית העומדת מאחוריה וסוקרים דוגמאות למאבק עובדים נגד הדרה, ניצול וקיפוח. הספר בהוצאת המכללה החברתית-כלכלית והוצאת הספרים "אחוה".
הפגנה למען זכויות עובדים, 2011 (צילום: אקטיבסטילס)
אירוע ההשקה של הספר יתקיים בעוד מספר ימים, והוא אולי אחת האסופות החשובות שראו אור בישראל בשנה האחרונה – ובגילוי נאות: אני נמנה עם כותבי הספר. יתר-על-כן, אני מעוניין עד מאוד שהספר יימכר באלפים רבים. שיהיה לרב מכר. למרות שכותביו גרוש לא יראו ממנו. כי אנוכי, כמו יתר הכותבים והעורכים, עשינו זאת בהתנדבות והציפייה להפצת המונית של הספר, רק תואמת את הרצון לתרום תרומה משמעותית (והספר אכן תורם תרומה משמעותית) לדיון שנפתח בשנה שעברה עם המחאות החברתיות ההמוניות של הקיץ. כך, שמלאכת הכתיבה והעריכה נמשכה מספר שנים, אבל הספר רואה אור דווקא במועד נוח.
ומדוע זהו מועד נוח? כי אותה שכבה של עובדים שגילתה חריצות יתר במהלך המחאה של השנה שעברה, מתרגמת כעת את הקפיצה בתודעה עם הרצון להילחם על מקום העבודה – על הפרנסה. גל מאבקי עובדים בענף התקשורת נגד פיטורים צפויים או איומי סגירה נרשם בשבועיים האחרונים. בחודש האחרון דווח בהרחבה על מאבקם של עובדי ערוץ 10 נגד סגירת התחנה והפיטורים הצפויים. כזכור, הירייה הראשונה נורתה כאשר יותר מ-500 מעובדי ערוץ 10 הפגינו (23.8) מול קריית הממשלה בתל-אביב, ביניהם גם עובדי חברת חדשות 10 ועובדי אתר האינטרנט נענע 10. עובדי הפקה, מתחומי הקולנוע והטלוויזיה, וכן כתבים מחדשות ערוץ 2 וערוץ 1 השתתפו בהפגנה כביטוי של סולידריות. המפגינים הרבים חסמו את צומת הרחובות קפלן-בגין.
במרוצת השבוע שעבר, בנוסף לעובדי ערוץ 10, הצטרפו למערכה עיתונאי ועובדי "מעריב", "הארץ" וחברת התקשורת הוותיקה "פלאפון". כמו כן, עוד נמשך מאבקם של עובדי מפעל הזכוכית המופרט ושבבעלות האמריקאית "פניציה" שבגליל. בקרוב עומדים להצטרף למאבק גם עיתונאי "ידיעות אחרונות" ורשות השידור. המכנה המשותף של כל המאבקים: נלחמים על הבית, נלחמים על הפרנסה. במקרים מסוימים, העובדים אף מתארגנים (לרוב במסגרת ההסתדרות) כדי להיאבק. אין ספק ששינוי במבורך זה במגמת המאבקים המעמדיים בישראל מקורו במחאה החברתית בקיץ 2011 ובקפיצה התודעתית שבאה בעקבות המחאה בדבר כוחם של עובדים. כוח שיש לתרגמו למאבק ולארגון. בעשור האחרון, לרוב ההסתדרות ניהלה מו"מ לקבלת פיצויים מוגדלים למפוטרים. וזאת, רק במקומות בהם נחתם הסכם קיבוצי או פעל ועד עובדים. במקומות בהם העובדים לא היו מאוגדים, הפיטורים ואף סגירתם הסתיימו בקול ענות חלושה. כעת, דור חדש של עובדים דורש צדק חברתי וצדק חברתי מתחיל מבית. היעלמות המחאה החברתית ההמונית והספונטנית מהרחובות, אין פירוש הדבר – הפסקתה המוחלטת. המחאה פושטת צורה ולובשת צורה, הפעם במסגרת מאבקי עובדים.
כאמור, עובדים בגופי התקשורת השונים הפגינו במהלך השבוע שעבר בתל-אביב, ירושלים, רמת גן, קיסריה, נשר, מבשרת ציון וביישובים נוספים. ניתן היה להבחין בהם מוחים מול הכנסת, בתי השרים, ביתו של ראש הממשלה בירושלים ובקיסריה, בתי המנהלים הבכירים, ובצמתים מרכזיים בערים הגדולות. אלה אותם העובדים שהבינו שהעסקה פוגענית הולכת יד ביד עם פחד והפחדה, פירור בקרב העובדים ותודעה מעמדית נמוכה. לא עוד. הספר "העסקה פוגענית" שפורסם באחרונה יכול לשמש ככלי להבנת תהליכים אלה ואף לשנותם. או כפי שכתב קארל מרקס לפני כמאה וחמישים שנה: "הפילוסופים אך פירשו את העולם בדרכים שונות. העיקר הוא לשנותו". הספר החדש רוצה לשנותו.
- אירוע ההשקה של הספר יתקיים ביום ג', 11 בספטמבר, בהשתתפות עו"ד מור סטולר, המתמחה בדיני עבודה; ד"ר איציק ספורטא (אונ' תל-אביב); סגן יושב ראש התאחדות הסטודנטים הארצית, אורי שטיק ואחד מעורכי הספר: ד"ר דניאל מישורי. האירוע יתקיים החל משעה 18:30 במרכז הצעירים, רחוב מאז"ה 9, תל-אביב. הכניסה ללא תשלום.
ספר חשוב וחיוני.
דווקא ההסתדרות נראית לי כמעסיק עבריין מהשורה הראשונה והנבזית ביותר!
גוייסתי לעבודה ביום הבחירות- גם כי היה לי חשוב לרענן שם את השורות- לא כמתנדבת
כעובדת בשכר:
מעולם לא שולם לי שכרי. אך לא די בכך. השיטה הידועה של – של "לך ושוב" מאדם לאדם
מקומה לקומה, טרטור – כשהם יודעים שבסופו של דבר העובד יותר וירים ידיים.
התנהגות ההסתדרות וסיעת ה"בית החברתי" הינה אות קלון על ארגונים אלה:
אם כך נראים הגופים שתפקידים להגן על העובדים כאן- הרי שאין פלא שהעובד מן השורה
זה שאין לו כלים אלימים לשים שלטרים על שירותים חיוניים- א ב ו ד.
אסתר וינר, אני מסכים איתך, אבל זאת היא לא הצרה היחידה. מה שאת אומרת מצביע על כך שהמאמר למעלה ספוג אקונומיזם (מגמה פוליטית המשייכת בעורמה תכונות מהפכניות למאבקים כלכליים). מה עוד, שהמאמר של דוידי מוציא דיבה נגד קארל מרקס בכך שהוא קושר את המרקסיזם למגמה האקונומיסטית באמצעות משפט מסכם. וזה בלי כל בושה לעשות כן!
אפשר להסביר את חולשת ה99% ,במצב העצוב של השמאל הפוליטי בישראל וההתמקדות שלו בקונפליקט הטריטוריאלי-לאומי כאן. אין כל הוכחה שפתרון מדיני חייב להקדים את המאבק של מעמד העובדים וזה נשמע יותר כתרוץ מאשר כאמת מוצקה. מותר אפילו לחשוב להיפך:
יתכן שהתמקדות במאבק המעמדי בישראל יוכל לקדם פתרון למצב המדיני וזו אפשרות שאין לדחות אותה על הסף.
בישיבת קבוצתנו אתמול, החלטנו לקיים סדרת חוגי-בית ברחובות, במתכונת כזו או אחרת, בנושאי המחאה השונים – בין השאר, גם חוג-בית אחד, לפחות, בנושא המתנות לטייקונים, הרווחים הכלואים, מינופים, תמהיל-המס בישראל וכיו"ב. חשבתי, שרצוי שאת חוג/י-הבית דנן, יעבירו אנשים, העוסקים בנושאים אלה, כבר שנים רבות, כתמר גוז'נסקי וכאפרים דוידי. האם תהיו מעוניינים?