הנשיא מגלה מה מותר לנו
נשיא המדינה שמעון פרס עורר מהומת אלוהים כאשר אמר שישראל לא צריכה להפציץ את איראן בלי הסכמת ארה"ב. אפשר לחשוב שהוא אמר שלא צריך להפציץ את איראן – נקודה. האם שאל הכיצד ישראל וארה"ב דורשות מאיראן להימנע מחימוש גרעיני כאשר הן כבר מגורענות מכף רגל ועד ראש. או אולי הוא הזכיר את התערבותה הגסה של ארה"ב באיראן בעבר כאשר ארגנה פוטש נגד ראש ממשלת איראן דאז, מוצאדק, בעקבות הלאמת הנפט והחזרתו לעם האיראני, והחזירה את הנפט מחדש למונופולים, וגם המליכה על איראן את השאח המושחת – הכול בשם הדמוקרטיה וזכויות האדם כמובן. מעשים שעוררו את זעם העם האיראני וגרמו בעקיפין לכך שהאייתולות ישתלטו על המדינה. לא! לא אין חשש, כל אלה פרס לא הזכיר. הוא גם לא אמר שאין להפציץ את איראן, הוא רק אמר: בלי הסכמת ארה"ב אין להפציץ.
אמריקה מצידה שיבחה את הנשיא האמיץ שלנו ונותנת להבין שהיא תחליט בעצמה מתי היא תשתמש באופ
אלא שאפשר למצוא בדבריו של פרס סיפור הרבה יותר מעניין מן הנושא האיראני. פרס הלוא מודה שאנו יכולים לעשות דברים רק ברשות או הסכמה של ארה"ב. מאליה עולה השאלה אילו דברים מותר לנו לעשות ברשות ארה"ב?
מתברר שארה"ב היא נדיבה מאוד כלפינו ומרשה לנו דברים כלל לא בלתי חשובים. ארה"ב מסכימה למשל לכיבוש ולשליטה של ישראל על השטחים הפלסטינים. כאן פרס כבר לא שואל להסכמת ארה"ב – היא ניתנה מכבר, לפני 45 שנים ולו רק בשתיקה, בקריצה או באי התערבות במעשי הכובש. אין זאת רק הסכמה לאחר מעשה. במשך כל השנים היא תמכה בישראל כבת ברית קרובה.
כל שנה היא מקציבה לנו מענק צבאי של 3 מיליארד דולר בקירוב. משנת 1949 עד 2011 קיבלה ישראל לפי הערכה שמרנית 123 מיליארד דולר! מהן 64 מיליארד במענקים צבאיים, ועזרה כלכלית של כ31 מיליארד עד 2007.
אמריקה עמוד התווך של הכיבוש הישראלי
לא נוכל לקיים ולהמשיך את הכיבוש ללא תמיכתה הכול צדדית של ארה"ב (וכמה מארצות המערב תוך תיאום עם ארה"ב). עזרה צבאית, פיננסית, כלכלית, פוליטית, ודיפלומטית. אין לתאר את ישראל היום בלי התמיכה העצומה בכל התחומים אלה. מי יספק לנו את המטוסים החדישים ביותר בעולם, את הצוללות הגרעיניות המשוכללות, את המימון המאסיבי לכל אלה. ומי יגן דיפלומטית ומדינית על הנשק הגרעיני שלנו (ומי סיפק אותו מלכתחילה?). ומי יושיט עזרה דיפלומטית לעת צרה מול דו"חות מ
האם מישהו יכול לחשוב שכל העזרה הזו לישראל מבוססת על "הערכים המשותפים" של ישראל וארה"ב כפי שחוזרים ושבים לפמפם הפוליטיקאים האמריקאים והישראלים? הערכים המשותפים האלה הם לאמתו האינטרסים האסטרטגיים והכלכליים האמריקאים במזרח התיכון. למען שמירת אינטרסים אלה מוכנים האמריקאים, כפי שראינו למעלה, לשלם לא מעט. בשעתו "היאנקים" היו ידועים כבעלי עסקים וסוחרים ממולחים, כאנשים קמצנים וחסכנים החסים על כל סנט. שום דבר לא השתנה בנידון. התמורה הישראלית משולמת בגדול ע"י שרותה האסטרטגי למערב באזור. (כבר הרצל הבטיח ב"מדינה היהודים" עזרה כזו ולא בכדי. הוא היה מרחיק ראות ולא "דיפלומט" תלוש כפי שתואר בעבר ע"י השמאל. חבל שהציונים שלנו, שמן הסתם יכעסו שאני מערב כאן את הרצל, לא לומדים את תולדות הציונות).
לאור האביב הערבי והסכנה המתמדת של הלאומיות הערבית לשלטון אמריקאי באזור נעשתה ישראל נכס
הכיבושים הישראלים אינם חשובים לעצמם לאמריקה, הם גם לא אינטרס מיוחד שלה, אך מאבק פלסטיני-ערבי לעצמאות הוא מעצם טיבו מאבק אנטי אימפריאליסטי ואנטי אמריקאי. ערכה האסטרטגי של ישראל חשוב בהרבה מהזעם הפלסטיני. ארה"ב הייתה אולי מעוניינת שישראל תהיה יותר מרוסנת כלפי הערבים, ותנהג בהם בפחות גסות וברוטאלית כדי לא לפגוע באינטרסים האמריקאים בארצות הערביות, אך לא יותר מזה. לכן השלטון האמריקאי מפרסם לעתים גינויים לישראל כפי שקרה השבוע כאשר בדו"ח רשמי אמריקאי מכונים המתנחלים טרוריסטים, או יותר חשוב, כאשר אובמה הצהיר שההתנחלויות צריכות להיפסק. אז הוא אמר. השלטון הישראלי לא נבהל והבין את (חוסר) ערכם המעשי של התבטאויות שכאלה.
לו אמריקה הייתה רוצה באמת בגמר הכיבוש יכלה לעשות זאת כפי שנהגה בימי אייזנהאואר שהחזיר את ישראל מסיני יום אחרי שבן גוריון הכריז על "מלכות ישראל השלישית". ישראל תלויה בארה"ב בלי כל אפשרות לוותר על עזרתה בכל התחומים ואינה יכולה
קשה להאמין שכל אלה לא ידועים לאנשי השמאל בישראל, בממסד האקדמאי, במרחב התרבותי, בזרועות החברתיות השונות ובפרט בתקשורת. ובכל זאת הם פונים שוב ושוב אל ארה"ב ואל אובמה. שהוא יתערב, שהוא יפסיק את הכיבוש ויציל את ישראל מעצמה, כאילו אובמה הוא בכלל נשיא של ארץ אחרת ולא של ארה"ב וכל זוועות הכיבוש לא ידועות לו ולא נמשכו במלא עוצמתם גם בכהונתו. הליבראלים שלנו לא מבינים או לא רוצים להבין שהנשיא אובמה הוא מנהיג את המדיניות אותה הם רוצים שישנה. הם רוצים להפריד בין אובמה והמדיניות האמריקאית. זה מזכיר קצת את המוז'יקים (איכרים צמיתים) ברוסיה הצארית להם סיפרו – והם האמינו – ש"פאפושקה צאר" (אבא צאר) אוהב אותם ודואג להם וזה רק הפקידים סביבו שאחראים לכל צרותיהם.
הדוקטרינה של אובמה
אכן אובמה נבחר כאשר הבטיח כל מה שרוב הציבור רצה לשמוע כפי שמאז ומעולם הבטיחו כל המועמדים לנשיאות. ואפילו (רוב) השמאל נפל קורבן לקסמו הדמגוגי.
מאז עברה רוב כהונתו ואמריקה כבר מזמן התאכזבה. מאמר ראשי באחד העיתונים הליבראליים הגדולים הכתיר את מאמרו לסיכום כהונתו ב"נשיא רע". העיתון הדמוקרטי השמאלי "הניישן" מתאר במאמרו הראשי את אובמה כיצד הוא גוחן על רשימת המיועדים להרג (Kill List) ע"י הכטב"מים (כלי טייס בלתי מאוישים) האמריקאים – בלי משפט ובניגוד לחוק כדי לאשרה אישית. והעיתון קובע שאפשר כבר לקבוע עכשיו שאובמה המשיך והעצים את "המלחמה בטרור" של בוש בפריצת גבולות החוק. העיתון מסכם ביחס להתנהלות אובמה: "שתיקה עכשיו אינה אופציה". (לתשומת הלב המיוחדת של שוחרי זכויות אדם שלנו שרבים מהם היו או הנם עדיין מעריצי אובמה.)
מאמר בעיתון הליבראלי המכובד "ניו יורק רביו אוף בוקס" (16.8.12) מרחיב בנושא ומתאר את מה שהוא מכנה "דוקטרינת אובמה". בדוקטרינה שני חלקים: 1. מלחמת חדירת המחשבים (Cyber – Warfare) כדי להסב נזק לתקשורת ולמודיעין של האויב; 2. הגדלה מזורזת של מספר כלי טייס בלתי מאוישים (כטב"מ) או Drones, מה שנקרא קודם "מזלטים" אך הם גדולים ומשוכללים מהם בהרבה. המאמר מתאר כיצד דוקטרינה זו היא החידוש של אובמה לעומת בוש, ועיסוקו האסטרטגי החשוב.
"אובמה לא פחות אגרסיבי מבוש אל
ניתן להתרשם מ"דוקטרינת אובמה" שהיא עלייה לדרגה חדשה של ניהול מלחמה. הוצאה להורג של האויב בלי משפט ובלי חוק. רצח אזרחים המוני בלי הבחנה, ובעיקר זו מלחמה של עשירים וחזקים נגד החלשים: מינימום קורבנות לתוקפים – מקסימום הרג לקורבנות, עלות אדירה של כלי המשחית שרק עמים עשירים יוכלו להרשות לעצמם בקנה מידה גדול. זה ניהול מלחמה מתוכנן ומותאם לאימפריאליזם המודרני.
כאמור זה האיש וזו המדיניות שהליברלים ואנשי שלום שלנו מייחלים להם ומקווים שיפסיקו את הכיבוש הישראלי בשטחים.
מצער שבין אלה נמנים אנשים שהשלום והפסקת הכיבוש הם משאת נפשם. אנשים המגלים לא מעט עוז רוח ציבורי במאבקיהם, אלא שאינם מסוגלים להשתחרר בסופו של עניין מן האוריינטציה על אמריקה.
אחד מן הידועים שבהם עיתונאי ידוע המייסר את השלטון והחברה הישראלית לנוכח שתיקתם אל מול הכיבוש, אך פשוט לא מזכיר את ארה"ב בהקשר כלשהו לכיבוש. מנהיג שלום אמיץ עם קבלות מקבל את אמריקה בארצנו ובמזרח התיכון כעובדה נתונה שאין לשנותה. פובליציסט אחר מודה שהתאכזב מאובמה ומונה אחד לאחד את אכזבותיו אך עדיין מקווה שאובמה עוד יפתיע לטובה. זה מזכיר לי בדיחה ישנה של אבא אבן. הלה נשאל על ספרו החדש של משה דיין: האם זה נכון שספר זה כולו רק כזבים ושקרים? והוא ענה: אינני יודע, יש ליעוד שני דפים לקרא.
ובפתח מערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב יש
טוני יודט האינטלקטואל האירופי הידוע שנפטר לפני שנה קרא לאינטלקטואלים ליברלים שתמכו בפלישת האמריקאים לעיראק למען הדמוקרטיה כביכול "אידיוטים שימושיים" (Useful Idiots). בישראל אין לנו עדיין אידיוטים
דוגמה טובה לניתוח נוקב, אמיץ ונכון של הכיבוש נתן לנו פרופסור לייבוביץ' המנוח כאשר תאר את הכובשים כבעלי "אגרוף מרופד בדולרים".
חחח… איזו אמירה מופרכת והזויה: "הוצאה להורג של האויב בלי משפט ובלי חוק"… חחח…
ממתי הריגת האוייב מתבצעת בבתי המשפט?!
הטיעון שלך הוא מעגלי. אם אתה רוצה להוציא מישהו להורג ללא משפט, אתה צריך רק לתייג אותו כ-"אויב" ולומר בלעג: "ממתי הריגת האוייב מתבצעת בבתי המשפט?!"
כמי שעוסק כבר ארבעים שנה בהוקעת חטאי האימפריאליזם נהניתי מאוד ממאמרו המצוין של שמואל אמיר ואני בהחלט מסכים לניתוח שלו. עם זאת, הוא עצמו כותב שלעתים היה הממשל רוצה שננהג ביתר היגיון בפלסטינים או שנימנע מהרתקפאות מיותרות (איראן?). אין בכך כדי להפוך אותנו לפרו אמריקאים אפילו בגרסת אובמה, אבל המצב כאן הוא כה גרוע, והסכנות כל כך מפחידות, שלא איכפת לי אם אפילו השטן עצמו יעכב מעשי טירוף מסוכנים. לכן גם מי שמתעב את מדיניותה של ושינגטון ירצה שאדריכל דימונה יגייס את האימפריאליסטים הכי גרועים, כדי שאלה יעמדו בשדות התעופה הצבאיים ויעצרו את המתקפה.
דווקא יש לנו הרבה אידיוטים שימושיים, אנשים חביבים שבמסווה של שיח זכויות תומכים בהרס המדינה. במעשיהם הם פוגעים בראש ובראשונה בשמאל הציוני ובכל מי שחשוב לו גם קיום המדינה וגם שתי מדינות שלני עמים ופתרון הוגן וצודק לבעיות המדיניות והחברתיות
איזו ברירה אחרת נשארה לנו? מישהו חושב ברצינות שיכולה מתוך החברה הישראלית לקום ממשלה שתסיים את הכיבוש ותפרק את ההתנחלויות מתוך רצון ישראלי חופשי? הלוואי, אבל הסיכוי לפי כל הסימנים שואף לאפס. האם יתכן שאובמה בכהונתו השניה יחליט שהאינטרס האמריקאי כפי שהוא תופס אותו הוא ללחוץ ברצינות על ישראל לצאת מהשטחים הכבושים? יתכן שכן ויתכן שלא. ואם לא – אז אין מה לעשות, הכיבוש ימשך, הדיכוי ימשך, ההסלמה תימשך. אם אין מה לקוות מאובמה אז אין מה לקוות, נקודה.
זה מה שנשאר מהאופוריה של אבנרי?
למי שסומך על אובמה אין באמת מה לעשות…
מאמר אמיתי זה צריך היה להתפרסם בהארץ
מינימום קורבנות לתוקפים – מקסימום הרג לקורבנות…… ומי הם הקורבנות פנאטים מוסלמים שמבערים אש בכל פינה בעולם אם זה בפילפנים בהודו באפריקה [ראה קניה ניגריה] מצרים ספרד אנגליה ארצות הברית כמובן ישראל מי לא נפגע מהטרור המוסלמי הרצחני הרוצה להשתלט על העולם היום בערב בערוץ 10 תוכנית מענינת[צביקה יחזקאלי] על התפשטות האיסלם באירופה ועל נסיונו להרוס את "אירופה"
זכותה של ישראל לדרוש הפסקת תוכנית הגרעין האירנית ,אפילו אם ישראל בעלת יכולת זו,ממספר סיבות:
1)אירן הכריזה מספר פעמים על כוונתה למחוק את ישראל מהמפה.ישראל אף פעם עשתה זאת
2)שטחה של ישראל קטן פי 70 ! משטחה של אירן
3)הנהגת אירן היא ריאקציונית,פנאטית,רודפת את הקומוניסטים,הסטודנטים והעובדים,ישראל לא כזו
4)תרבות הגיאד מושרשת בהנהגת אירן,ובה,אהבת המוות ולא החיים
ועוד 100 סיבות נוספות
אלא אם הכותב לא מסוגל להבין אפילו חלק קטן מכל אלה.
שאלה לשמואל אמיר:
מה דעתך על כך שחוסיין אובמה הוא הנשיא הראשון מזה עשרות שנים,שהוציא ממערכת הבחירות שלו את ירושלים המאוחדת (סליחה על ההגדרה המרגיזה הזו) כבירת ישראל?
האם הדבר הזה איננו מעיד על עוינות חסרת תקדים למדינה היהודית,עוינות הצריכה לשאת חן בעיני כל אדם וכל יהודי נאור?
טוב, זה ידוע, ישראל וארה"ב הן מה שמחשיך את עולמינו ולעומת זאת שמירת זכויות האדם באירן והתרבות הערבית הם נקודת האור בעולמינו החשוך. הלאה האימפריאליזם הקפיטליסטי המערבי תחי הקדמה המוסלמית. דרך אגב, זה ברוח האיסלם הנאור שיש באתר זה מעט מאד כותבות ומגיבות או שזו עדין השפעת הדליטנטיות המערבית.
בעיצומה של התקופה הקולוניאלית, כאשר ניסתה בריטניה לנגוס את סוריה ופלסטין מן האימפריה העותמנית החולה, כתב הלורד שפטסברי לשר המושבות הלורד פאלמרסטון בהצעה לתמוך בהתישבות יהודים בפלסטין, כי היהודים שיהיו זרים באזור לא יוכלו למצא להם בני ברית בתוכו ולכן יהיו תמיד נאמנים לאימפריה שמעבר לים.מכתב זה משנת 1840, מתאר לאמיתו של דבר את מהות הקשר שנוצר בין התנועה הציונית (שעדיין לא נולדה אז), ובין האימפריאליזם. קודם הבריטי ולאחר מכן יורשו האמריקני.
מכיוון שהדת היא הדבק היחיד המחבר את חלקיה השונים ואף המנוגדים של היהודים בישראל ומכיוון שדת זו משמשת להבחנה ברורה בין היהודים ושאר הנשלטים על ידי מדינה זו, הרי המאבק להפיכת המדינה היהודית למדינה חילונית דמוקרטית היא במהותה מאבק אנטי אימפריאליסטי. במילים אחרות, מדינה יהודית היא בהכרח זרה ועוינת במזרח הערבי ומהווה את זרוע הברזל המקומית של האימפריאליזם. לכן המאבק נגד מכונת המלחמה והדיכוי הזו מחייב גם מאבק בלתי מתפשר להפרדת הדת מן המדינה.
אני מבינה שאלי אמינוב מעדיף את האימפריאליזם העותמני על פני האימפריאליזם האנגלו צרפתי.
אפשר אולי להבין מדוע האחד עדיף על משנהו?
מה שמחבר את חלקיה השונים ואף המנוגדים של היהודים בישראל הוא לא הדת. הדת אפילו בתור אידיאולוגיה לא מאחדת את כל החברה היהודית בישראל ויש מתומכיה המובהקים ביותר של ארה"ב שנאבקים להפרדת הדת מהמדינה.
מה שמאחד אותם שייך בדיוק לפיסקא הראשונה בתגובה של אמינוב.
משום שהם זרים באזור הגיעו לכאן ככובשים מתנחלים מנשלים ומשתלטים בחסות מעצמה, כל קיומם מותנה שקושרים את האינטרסים שלהם באינטרסים של מעצמה.
ההתנגדות מהאזור סביב נגד המגמה הזאת מצד אחד והפריבלגיה שיש ליהודים כתוצאה מהנישול ומתמיכת האימפריאליזם מצד שני הוא הבסיס הממשי לאחדות הזאת השאר הצדקות דתיות וחילוניות למעשה הזה.
כמה עוד ניתן להחיות את הקלישאה החבוטה של ישראל כאינטרס אסטרטגי, קרי, כיבוש בשירות האימפריאליזם?
לא ברור הקשר הזה שנולד במוחם של השמאל הפנטי. באמת, אמרו כיצד הכיבוש משרת אינטרס אימפריאליסטי? היינו, מדוע פלסטינים זועמים טובים יותר ממדינה פלסטינית, מנק' מבטו של האימפריאליסט?
התשובה פשוטה, איו לה קשר עם המציאות:
זו פשוט סיבה נוספת על קיר השנאה נגד ארה"ב, בלי תוכן ממשי. סומנה המטרה, כל השאר זה קישוטים.
בפועל, המצב פשוט בהרבה:
הכיבוש משרת מטרה פשוטה של כמה שיותר ישראל ציונית וכמה שפחות פלסטין, ויש
להצטער על כך שישראל לא מתיישרת עם הכיבוש וגבולות 67', שיהוו הישג אדיר לציונות.
ברם, יש להבין שגם בגבולות 67', אין פיתרון ללא לחץ מסיבי על הפלסטינים. אין הם רוצים כעת, בשום צורה, בגבולות 67'. הם מעוניינים בגבולות המדומיינים של 1900, ולהשלים את חזונו של אל-חוסייני, יודן ריין.אבל זה כבר לא מעניין את מר שמואל אמיר הנכבד.
פלסטינים זועמים זה לא בדיוק טוב לאימפריאליזם אבל ישראלים זועמים גרוע שבעתיים.
זאת הסיבה שארה"ב נמנעת מלחץ על ישראל כדי לא לעורר כאן מהומות שיחלישו את המשטר שהוא בסיס חשוב לשליטה של ארה"ב באזור ושפלסטינים רגועים לא יכולים למלא.
שמואל אמיר, לא מספיק להתבכיין: התגובות של חיים ברעם ואדם קלר מצביעות על המחסור הזה. אחרת, הם לא עוזרים אומץ לנהוג כפי שהם אוהבים לנהוג.
לעומתם, אלי אמינוב מסוגל להתחיל את תגובתו באומץ מסוים, כאשר, בנתונים בחלק עליו מתבססת תגובתו, הוא מבליט את הגורמים העיקריים (שהם לא יותר מאשר תירוץ לנוחיותם של יים ברעם ואדם קלר) שסילוקם מהווה יעד של "מאבק אנטי אימפריאליסטי". אבל, בסופו של דבר, גם הוא, כמו הרבה אחרים בשמאל הישראלי (ראה את תגובתו של אשר פרוליך) נופל, ביודעין או שלא ביודעין, אל תוך הבלבול של הרפורמיזם, של "מהפכה" בדרכי שלום, של העכרות מבחינות פוליטיות.
שמואל אמיר, אל תפול גם אתה ברשת של מחוסרי אונים, בביצה שלנין הגדיר ב-"מה לעשות" והמשיך לתאר כל שאר החיים שלו. יש משימה! יש מה לעשות! תפקיד השמאל הוא להניף את הסיסמה הזאת: לא לציונות, כן לזכות השיבה!
כמה גולשים מתעקשים לשכנע כי ישראל היא מעין "שלוחה" של הקולוניאליזם האירופי בלב האומה הערבית.
עיון קצר בהיסטוריה הלא כל כך רחוקה מעלה שדווקא בעת שאותו קולוניאליזם היה אמור לתמוך בסוכנו המזרח תיכוני (ישראל) הוא לא רק שנמנע מלעשות זאת אלא אף מנע זאת מאחרים:
בימים הראשונים של מלחמת יוה"כ כשהחלה להתארגן הרכבת האוירית שיזמו האמריקנים סירבו כל ארצות אירופה לאפשר נחיתה של מטוסי הרכבת האוירית האמריקנית בשטחן.
מכאן שהתיאוריה המנסה להציג את ישראל כבת ברית של הקול' אינה אלא שקר מוחלט.
אילו היפנה שמואל אמיר את קני המידה הביקורתיים שלו כלפי אומבה לכל רוחב החזית, יתכן שהיה מתברר לו ש"האידיוטים השימושיים" הם אלה העובדים למען האינטרסים של יצרני הנפט ותעשייני הנשק ומשרתיהם בפוליטיקה ובשו-שו. העבודה של האידיוטים השימושיים היא חירחור מלחמה: כי מלחמה, במיוחד במזרח התיכון, מעלה את מחירי הנפט, או לפחות שומרת אותם במקומם. ומלחמה, במיוחד במזרח התיכון, מאפשרת הפניית חלק ניכר מרווחי הנפט לקניית נשק. וכך יוצא שמשטר המולות באיראן הוא שותף נאמן לבית רוקפלר האמריקאי או לחברת רויאל דאטש-של, להוגו צ'אבס, לנסיכי המפרץ או לוולדימיר פוטין: כולם מעוניינים במחירי נפט גבוהים. שותפות נאמנות הן גם יצרניות הנשק האמריקאיות, הרוסיות והסיניות, הגרמניות, הבריטיות והצרפתיות. באמצעות קרנות ועמותות, שגרירויות ומפלגות מממנות תעשיות הנפט והנשק המוני אידיוטים שימושיים בתור מחרחרי מלחמה, משני עברי הקשת הפוליטית (צריך שניים לטנגו) – אימפריאליסטים בדיוק כמו אנטי-אימפריאליסטים. שמות שונים לאותה הגברת, שמלאכתה ליבוי שנאה וחרחור ריב ומדנים, כדי שחס ושלום לא יבינו העמים האומללים במזרח התיכון איך עובדים עליהם.
חיים,
האפשרות שארה"ב תנטוש את ישראל בעתיד הנראה בעין שואפת לאפס. זה היה יכול לקרות כאשר תהיה תנועה אנטי אימפריאליסטית ענקית ובתוכה תנועה פלסטינית שתלחץ על ארה"ב. כדאי תמיד לזכור ששחרור הפלסטינים יבוא רק על ידם עצמם – וזה יבוא – אי פעם. המריבות כביכול בין ארה"ב לנתניהו הן מגוחכות ומשרתות את מדיניות האמריקאית כלפי הואסאלים הערביים שלהם. אמירתו של אובמה להפסיק את ההתנחלויות היתה דמגוגיוה נטו ומשרתת אותה מטרה..אובמה אינו התרופה אלא הבעיה. בצורה כל שהיא אנחנו כולנו נושמים אמריקאית, מדברים אמריקאית, חושבים אמריקאית, ביודעים ובלא יודעים. לדעתי הצנועה תפקידנו המרכזי הוא להסביר לציבור מהי ומיהי האימפריה האמריקאית, וכיצד לצאת מן הבוץ האמריקאי בו אנו מדשדשים כולל רוב האינטלקטואלים השמאליים שלא מעזים לצאת ממנו. כמה עצוב שמשה ארנס צריך ללמד אותם בינה..("הארץ" היום).
המאבקים האימפריאליסטים מפוזרים בכל העולם ואפשר לטעון שכל מדינה בעולם היא כלי משחק בין כוחות אדירות אלה,ורק לדוגמה,ירדן,מצריים,ערב סעודית ועוד ועוד ורק בשכנות הקרובה של ישראל.כידוע בסוריה יש בסיס קבע של חיל הים הרוסי,ולא ברור לי מה הצורך של רוסיה בלהחזיק בסיס ימי צבאי שם,אם זה לא חלק מאותו משחק שח גלובאלי,אבל המעניין שעבור הכותב וחלק מהמגיבים רק ישראל היא נציגת האימפריאליזם היחידה באיזור ובעולם-איך להסביר זאת?עיוורון?
עמימות מחשבה?או סתם חוסר יושר אינטלקטואלי מודע או בלתי מודע?
אין טעם לבקש מהעולם להפנות גב לישראל. על העולם להפנות גב לארצות הברית, משם מגיעים כל הפשעים, כל הרוע, החימוש הגרעיני, האיום על העולם, המימוש של האיום מפעם לפעם (הירושימה ונגסקי, וייטנאם, עיראק, אפגניסטן, שוב עיראק). חרם כללי על ארה"ב מצד כל מדינות העולם, יעשה סדר. אז תהיה לאמריקאים 2 אופציות: עוד פצצת אטום או כניעה. נכון שלא ברור שמה יבחרו אבל איום גרעיני קיים בכל זאת וכרגע כניעה היא לא אופציה והיא צריכה להתחיל להיות!
לשירה
העולם אצלך כל כך פשוט ! כל הרוע הוא רק מארה"ב ? את לא יודעת מה חלקה של רוסיה במכירת נשק בעולם?ומה עם צרפת,בלגיה ואנגליה,ואפילו גרמניה ?את יודעת מה הולך באפריקה,איזור בו לארה"ב אין השפעה גדולה בהשוואה למדינות אירופה,-תנסי להיות יותר רצינית=האמפריאליזם הוא שלב גבוה של קפיטליזם ווכוון שאין מדינות סוציאליסטיות בעולם (גם לא סין)קיימים מאבקים אימפריאליסטים בין מדינות רבות,לא רק ארה"ב,ולא פחות מסוכנים,-הבעייה היא לא ארה"ב,הבעייה היא בבגידת המדינות שעברו מהפכות וחזרו לקפיטליזם הברוטאלי ביותר,וכישלון השמאל שעדיין נאחז בקלישאות של אנטי -ארה"ב
מאמר חשוב ומאיר עיניים.
ברצוני להתייחב לשאלתו החשובה של אדם קלר, "איזו בררה אחרת יש לנו."
ובכן, הבררה האחרת היא תנועה עממית עולמית נגד האפרטהייד בישראל. לא של ממשלות, אלא של יחידים, איגודים מקצועיים וארגונים מכל מיני סוגים שיובילו הוקעה והדרה של ישראל ממשפחת העמים כל עוד האפרטהייד נמשך. הממשלות יבואו אחר כך. זה עבד נגד האפרטהייד הדרום אפריקאי וזה עשוי לעבוד נגד האפרטהייד הישראלי. ארצות הברית אינה כל יכולה. אם סחורה ישראלית תיערם בלא קונים על המדפים באירופה, למשל, יבוא כבר הטייקון שיכופף את ידו של ביבי או של הבא אחריו ויאלצו לסגת מכל השטחים הכבושים. עדיף בהסכם.
ייש להוסיף למאמרו מאיר העיניים והמחשבה של שמואל – לארה"ב מחסני נשק גדולים בישראל וגם
בסיסים צבאיים. הרפתקותיה המלחמתיים של ישראל משמשות שדה ניסוי לנשק אמריקאי חדש –
למעשה,ישראל כולה היא בסיס צבאי ומלחמתי ענק של ארה"ב ולכן, האפשרות ששתי המדינות תרפנה
האחת מהשניה – אפסיים.
העשירים מאד שבין יהודי ארה'ב כמו לאודר או אדלסון מממנים את מסעות הבחירות של המועמד
לנשיאות לסנאט וגם לבית הנבחרים ראשי ערים שופטים ותובעים מחוזיים – ממשלות ישראל משתמשות
בתורמים כאלה לללחץ על המועמדים לכשיבחרו, אם יבחרו.
יחד עם זאת – משקלם של הבוחרים היהודים גם הוא חשוב מאד משום שאזרחים אלה מקפידים להצביע לעומת אחרים