הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-9 בנובמבר, 2012 7 תגובות

ביהדות מתייחסים ל"דוחקי הקץ" כאל אנשים קצת סהרוריים המבקשים לזרז בדרכים שונות את ביאת המשיח. קיימת מידה ראויה של שפיות בהשקפה הזאת, שעומדת גם בבסיס התנגדותם של דורות של רבנים לכניסת יהודים אל הר הבית לפני שהאירוע המיסטי, הופעתו של הגואל, יתרחש לנגד עינינו.

הפוליטיקה הישראלית הסבוכה (אבל הצפויה עד לכאב) מקנה עתה פירוש חדש לדחיקת הקץ. עכשיו אנחנו עוסקים בפוליטיקאים, בעיתונאים ובאזרחים מן השורה, שמבקשים להתעלם איכשהו מהתהליכים במדינה, באזור ובעולם, כדי לנכס לעצמם ואולי גם לכולנו עוד יממה, עוד שבוע, עוד חודש של הפוגה מהמאבק הקיומי ובעיקר מהספק המקנן בנו לגבי העתיד. מההוויה הזו נוצרים גם הגימיקים הרבים, המאפיינים את מערכות הבחירות לכנסת מאז 1977.

העובדות הסטטיסטיות לא השתנו באורח מהותי מאז אלא רק התחדדו. לימין הקיצוני ולדתיים מכל הגוונים מובטח רוב גדל והולך במגזר היהודי, והתיקו היחסי ותופעת התחלפות השלטון בעבר (1977, 1992, 1996, 1999, 2001) נבעו מהברית שבין הבוחרים משמאל לליכוד לבין האזרחים הערבים. את הברית הזאת שבר ראש הממשלה אהוד ברק בשנת 2000, ונראה שאין לה עוד תקומה. לכן כולנו בתקשורת עוסקים בהאדרת עסקנים בינוניים, אנשי המרכז הלאומני או ליכוד לייט, כדי לבנות לעצמנו עולם של אשליות שיקנה לנו שלוות נפש רגעית. בשבוע שעבר שכחנו לרגע את הבחירות החשובות לנשיאות בארצות הברית, ועסקנו בלהיטות מעוררת חמלה באנשי הקש החדשים-ישנים, שאולי נשאב מהם קצת נחת ונוכל לשכוח את בלותו של העידן המפא"יניקי במדינת ישראל.

kahlonמשה כחלון

כך עלה השר משה כחלון, THE MAN WHO NEVER WAS, לכותרות הראשיות בכל העיתונים ובכל מהדורות החדשות ברדיו ובטלוויזיה, כיוון שהוא שר באוזנינו סרנאדות חברתיות שעמדו בניגוד משווע לרקורד ההצבעות שלו בנושאים סוציו-אקונומיים. האלכימאים ניסו לרקוח תרופה חדשה, שיש בה קמצוץ של מזרחיות, הצהרות חמלתיות חסרות כיסוי ופופולריות בקרב ציבורים מסוימים והעדיפו להתעלם מקיצוניותו של האיש בנושאים מדיניים. כחלון, ידידם הטוב של המתנחלים הקיצוניים ביותר ולעתים אפילו בן-בריתם הסמוי של הפייגלינים בליכוד, קיבל הכשר משום שמישהו סבר שהוא יפגע בבנימין נתניהו ובקואליציה המפחידה שהוא מכין לנו למחרת הבחירות. מישהו שקל בדעתו מה תהיה תרומתו של איש ימין קיצוני לפגיעה האסטרטגית בתדמיתה של ישראל בעולם, לפרופיל העימות עם כל העולם המוסלמי ולניכור בינינו לבין אירופה? ומדוע חבר כה נלהב במפלגה ניאו-ליברלית, שתומכת באורח רעיוני בעשירים נגד העניים, ישנה את מאזן האימה בזירה הפוליטית הישראלית לטובת "המרכז שמאל" המגוחך, שמורכב מתומכי ההפצצות בעזה וההסלמה בלבנון? טבעי שההר הוליד עכבר. כחלון הפך בתוך שלושה ימים מגיבור מהפכני אגדי ממלחמות השחרור של העמים הנדכאים לוודי אלן ביום רע, והבדיחה היא על חשבוננו.

השאיפה הנואשת למנוע מביבי ומשותפו המפחיד אביגדור ליברמן את השלטון יצרה זרמים תת-קרקעיים, שקשורים יותר לתחום הנפש מאשר למדע המדינה. כך עלתה מחדש היוזמה המשונה להציב את נשיא המדינה שמעון פרס (89) בראש קואליציה חלופית לזו של נתניהו. היוזמים לא עושים לפרס טובה כל כך גדולה. הוא נשיא סביר, שלמִצער מבטא תפיסה שפויה בנושא איראן ועתיד היחסים של ישראל עם מדינות חשובות בעולם. אבל בשל גילו, ובהקשר הפוליטי הנוכחי, פרס יתבזה אם יחליט לחזור לפוליטיקה מפלגתית כלשהי. לכך יש להוסיף גם את ההיבטים הרעיוניים: פרס הוא אבי נשק ההרתעה הגרעיני, שלפי דיווחים זרים מצוי בכמויות גדולות בידי ישראל. זהו מקור לעימותים בלתי פוסקים עם העולם כולו בעשר השנים הקרובות. יצאו לפרס מוניטין של ניאו-ליברל, בן ברית ותיק של השמרנים ברחבי העולם ושל מעצמות קולוניאליסטיות שוקעות (צרפת, בריטניה בשנות החמישים) וידיד גדול של דרום אפריקה בימי האפרטהייד הגזעני, בעיקר בשנות השבעים והשמונים. האיש שחבר לאריאל שרון הוא עתה מוקד לחלומותיהם הרטובים של כתבים בעלי תדמית עצמית ליברלית.

בשבוע שעבר התרענו כאן, כמעט כמעשה שגרה, מפני הסכנות הכרוכות בבידודה של ישראל כתוצאה ישירה מההתנחלויות וממדיניותה כלפי הפלסטינים. השבוע דיווח "מעריב" בכותרת ראשית מוצדקת מבחינה עיתונאית על דוח פנימי במשרד החוץ, שמאושש את כל האזהרות הללו. מחבר הדוח דוד (המכונה די.ג'יי) שניוויס, היה מנהל המחלקה לדה-לגיטימציה (!) במשרד החוץ, ציוני טוב הלוחם "בתעמולה האנטי-ישראלית", אבל מתנגד למדיניות המתריסה בשטחים, להמשך הקמת ההתנחלויות ולסגנון הלעומתי של ההנהגה נוכח הביקורת בעולם. שניוויס סבור שישראל שוגה בהתנגדותה הנחרצת להכרה במדינה פלסטינית ובכך שהיא רואה בתמיכה בזכותם הלגיטימית של הפלסטינים לעצמאות משום שלילת הכרה בנו. הוא מציע למנוע הקצנה וכן "לשמר את אופי המדינה ותדמיתה ככזו הפועלת על פי ערכים וכללי משחק מערביים".

ד"ר שניוויס הוא איש ממסד, ודואג בעיקר לתדמית ואולי גם לכמה היבטים מהותיים, שמשפיעים באורח מבני על היעילות של מנגנוני ההסברה הישראליים. הוא מיטיב להבין שהמאבק הוא אבוד אם היבטים חשובים במדיניות הישראלית לא ישתנו בהקדם. כמומחה בתחומו הוא מבין את הנזק התדמיתי החמור הנובע מהיחס העוין של המדינה ושל הצבא כלפי ארגונים זרים בינלאומיים הפועלים בשטחים למען זכויות האדם, ומצביע על הביקורת הנוקבת בעולם בגין החקיקה הפוגעת בעמותות "השמאל" למען השלום ונגד הדיכוי בשטחים, שנועדה לפגוע גם במימון הזר שמופנה אליהן.

"ישראל כולה נחשבת מדינה ניאו-ליברלית מפלה ואלימה, הנשלטת על ידי קואליציה חשוכה של שמרנים לאומנים, ניאו-פשיסטים וחרדים בלתי סובלניים התומכים במתנחלים", כך נכתב כאן רק בשבוע שעבר, לפני שהיינו מודעים לעצם קיומו של ד"ר שניוויס. הדיפלומט ממשרד החוץ מטפל בדוח שלו רק בסימפטומים של המחלה הממארת המקננת בגופנו מאז 1967. אבל הוא מחצין ייאוש קונסטרוקטיבי, שאולי יגרום לכמה ישראלים מהמרכז לחשוב מחדש על התוצאות החמורות של השלמתם עם ההגמוניה המוחלטת של הימין בתרבות הפוליטית של ישראל.

כיוון שהציבור הליברלי מסרב, נפשית ופוליטית, להתגייס להשלמה דרמטית עם האזרחים הערבים ועם שיתופם שווה הזכויות בכל קואליציה פוליטית חלופית, נוסיף לשמוע על יאיר לפיד, על עופר שלח (?) ועל שותפם מהשב"כ יעקב פרי. כחלון ואולי גם פרס יוכלו להופיע רק בגרסה מחודשת של העיתון הנפלא של ישראל אלדד (שייב) "דברי הימים, חדשות העבר" שהנחיל לקוראיו עובדות היסטוריות עתיקות בסגנון עיתונאי מודרני, יחסית לתקופה. כותרות כמו "טיטוס בשערי ירושלים" הן רלבנטיות בדיוק כמו "לכחלון יהיו 13 מנדטים" שאותן זללנו לתיאבון רק לפני שבוע.

  • פורסם ב"כל העיר", 9 נובמבר 2012

תגובות
נושאים: מאמרים

7 תגובות

  1. מי זקוק לאל שהוא פיקציה? הגיב:

    ברעם פותח במילים "ביהדות מתייחסים ל'דוחקי הקץ' כאל אנשים קצת סהרוריים המבקשים לזרז בדרכים שונות את ביאת המשיח." – ברעם צודק. הבעיה היא רק שעל "דוחקי הקץ" נמנים אבות-אבותיה של היהדות — הם שכתבו וערכו את חמשת חומשי התורה, והמציאו לנו אל ש"כרת עימנו ברית" ('לדורותינו')… רק שהאל הזה לא היה ולא נברא, אלא הוא פיקציה – מיתוס שממשיך לחבל בצדק הנהוג בעולם… כי האל שהמציאו "אבותינו" בבבל ממשיך לספק תרוצים לפיקציה ש"כולה שלנו", ומונע שלום.

    ‎טבעי שהשמאל יחפש בני ברית. בקרב הרבנים, וגם בקרב הכותבים כאן, ישנו גם מספר (קטן) של אנשי מוסר מתקדמים. אלא שהגיע הזמן לדרוש מהם לבחור בין הסתירות הקיימות בין "ספר הספרים" למוסר ולאמת — בין האמת ההיסטורית לפיקציה על "אל" שכאילו בחר ביהודים (בלבד) כ"עמו הנבחר".
    הגיע הזמן לתקן את התורה הגזענית ולמחוק את "ביום ההוא, כרת יהוה את אברם ברית לאמור: "לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת" — כי ה"יהוה" הזה, הוא המצאה שעבר זמנה, בטל קורבנה.

    • דניאל קלטי הגיב:

      ב ד י ו ק – לחלוטין הגיע כבר הזמן, להיפטר, אחת ולתמיד, מאשליות "החבר הדמיוני בעננים".

    • אלי הגיב:

      רעיון ממויו לתקן את התורה…אני רק מציע באותו זמן לתקן גם את הקוראן על אמרותיו הגזעניות כנגד היהודים ולבטל את מצוות הגיהאד כנגד הכופרים.

      אתה יודע בא קודם נתחיל עם בטול אמנת החמאס…

  2. דניאל קלטי הגיב:

    אחלה מאמר.

    ימי-פומפיי האחרונים?

  3. ע.ג. הגיב:

    כבר מזמן לא כתבת כל כך הרבה דברים לא נכונים. הרבנים אוסרים להכנס להר הבית לא מפני דחיקת הקץ אלא משום שלקדש הקדשים אסור היה ליהודי מלבד הכהן הגדול להכנס. מכיוון שלא ידוע היכן היה קדש הקדשים יש חשש שאם יעלה יהודי להר הבית הוא ידרוך בקדש הקדשים. את הברית בין השמאל הציוני לערבים שברו הערבים כאשר העדיפו להזדהות עם הרוצחים הפלשתינים ולא עם ישראל המתגוננת. ראה גם מאמרו של זוהיר אנדריאס בהארץ מאתמול שמצהיר במפורש שכוונת הערבים בישראל היא השמדת מדינת ישראל. הגרעין הישראלי לא מעסיק אף אחד חוץ מאשר את שונאי ישראל מכיוון שאפילו שונאיה המתונים יודעים שהיא לא תפעיל אותו. לעומת זאת הגרעין האירני מעסיק את העולם כי ברור שהם יפעילו אותו אם יהיה להם. רק את השמאל הסהרורי זה לא מעסיק כי דיקטטורות תמיד היו חביבות על השמאל החום.

  4. האם 'רבנינו' זקוקים ל"אל" פיקטיבי? הגיב:

    מי המציא את ה"יהוה" הזה, ולשם מה?
    נבוכדנצר השני (630–562 לפנה"ס) הגלה את האליטה השלטונית, הדתית והכלכלית 'היהודית' לבבל… ואז האליטה הקימה לעצמה (ודרך 'בראשית' – גם לנו) "אל" מיתולוגי (כל יכול) שתפקידו היה להחזיר אותם ואת צאצאיהם לארץ כנען – ליהודה וישראל, (במעין "חוק שבות" שמנע-שלל-לא כלל-הרחיק-והדיר– כל "גוי אחר" מארץ כנען והכריז (שכאילו) הארץ בין נהר היאור לנהר פרת "ניתנה" לבני אברהם, יצחק ויעקב.

    לכן כדאי שאתם, הרב יחיאל גריינימן, הרב אריק אשרמן ואליהו קאופמן, תבחרו בין בריתכם עם אנשי המוסר שבשמאל, לבין "הברית בין הבתרים", ש'ממליכה' "עם נבחר" על העולם ונוגדת את ערכי המוסר.

    הערה: סיפור "הברית בין הבתרים" נזכר בספר בראשית תריסר פעמים. כוונת עורכי "בראשית" היתה לחרוט את הסיפור במוחות המאמינים, כאילו זו אמת לאמיתה: "‎ויאמר ה' אל-אברהם: ואתה את-בְּרִיתִי תשמור–אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, לדורותיכם — ונמלתם, את בשר ערלתכם; והיה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם. ובן-שמונת ימים, ימול לכם כָּל-זָכָר–לדורותיכם". והשאלה לרבנינו: מתי תצהירו על ביטול השטות הגזענית הזאת?

  5. אולי הגיב:

    הלוואי ומישהו היה שם לב לדבריו של פרופסור שלמה אהרונסון.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים