מיודענו, יצחק לאור, פרסם מאמר בסוף ינואר ב"הארץ". המאמר דן, בין היתר, ב"פחדנות" וב"פרברטיות" של השמאל האינטלקטואלי הצרפתי הפרו-סובייטי בתקופה שלאחר מלחמת העולם השניה. כפנסיונר נאור ביקשתי למחות על עמדתו של לאור הנראית לי כסילוף חמור של ההיסטוריה, סילוף שהוא מוזר מאד לאור פרטים בביוגרפיה של לאור. אמת, אין עניין רב בהתפתחות הרעיונית של לאור. אבל יש עניין בצדק היסטורי מינימלי. ומה אפשר לעשות למען מטרה כזאת? שלחתי מאמר ל"הארץ" שלא התפרסם בינתיים… והנה המכתב:
לכבוד מערכת תרבות וספרות – הארץ
בעקבות תערוכה בפריז שבה ביקר לאחרונה, נדרש יצחק לאור (תרבות וספרות 25.1.13) לסוגיית היחס של האינטליגנציה הצרפתית לברה"מ. הנושא אינו חדש ונחרש כבר באלפי הזדמנויות. זוהי זכותו של לאור לבקר בחומרה את מירב האינטלקטואלים הצרפתיים בגין עמדותיהם דווקא אחרי מלחמת העולם השנייה. אך לאור לא מסתפק בכך.
לאור מגלה לנו שאין להבין זיקה זו כעמדה רציונאלית הנובעת מדעותיהם והערכותיהם הפוליטיות של אנשי השמאל הצרפתי. בעקבות התערוכה מבין לאור שהיחסים בין השמאל הצרפתי האינטלקטואלי לברה"מ הם "אניגמטיים – אם לא פרוורטיים". לפי לאור מדובר ב"רומאן, כמעט לא מובן". האינטלקטואלים האלה אפילו לקו ביחס עויין ל"אמריקה".
אך הדברים אינם בחזקת מיסתורין. ניתן בהחלט להבין את הרקע לאהדה של השמאל הצרפתי דאז. ברה"מ יצאה מנצחת ממבחן אדיר לאחר שנשאה בעיקר הנטל של מערכה גורלית לחיים ולמוות. תגובת האינטלקטואלים בצרפת (ולא רק בצרפת – בניגוד לנאמר על ידי לאור) היתה ביטוי להערכה עמוקה לעמידה זו ולהישגי המשטר הסובייטי וההנהגתו הפוליטית שאיפשרו ניצחון זה.
דווקא בצרפת אפשר היה להשוות בין העמידה ההרואית הזאת, שיש אומרים שהצילה אל האנושות כולה, ובין הבגידה וההתקפלות שאיפיינו את המדינה ואת הממסד הצרפתי. בעקבות הניצחון של ברה"מ רבים בעולם ראו בשימוש בנשק אטומי בהירושימה על ידי אותם האמריקאים ובהשפעת צ'רצ'יל על מדיניות ארה"ב הכנות להתקפה על ברה"מ. לאור לועג לכל הנימוקים האלה אך הם אינם נחלת השמאל בלבד. בכל מקרה אין משהו מוזר או חולני בעמדות אלה. אפשר היה לשמוע דעות פרו-סובייטיות בהרבה מקומות בעולם, כולל ישראל (כעשרים אחוז של חברי הכנסת ב-1948). יצחק לאור אינו מסתפק בויכוח ענייני אלא מתאמץ לשפוך רפש על דור שלם של אינטלקטואלים. כנראה שהתנגדותם להגמוניה של "אמריקה" היתה חטא בל יכופר, חטא שמשמש ראייה לחולי פרוורטי. איך, באמת איך אפשר לחשוד במניעים של "אמריקה". ועל החתום: ראובן קמינר
70 שנה לקרב על סטלינגרד
ומה עושה אלוהים? כעבור שבוע אחד אחרי פרסום מאמרו של לאור, מסתבר שהתאריך של 31 בינואר הוא יום השנה ה-70 של הקרב על סטלינגרד. סביב המועד הזה נמשך ויכוח ההיסטורי על המשמעות של הקרב האדיר. ובהקשר זה אך טבעי שידונו רבים באישיותו ופועלו של סטלין. אך קודם כל ראוי שנחזור ונדון בקרב עצמו.
נקודת המפנה
ב-31, בינואר 1943 שיחרר הצבא האדום את סטלינגרד. התברר שהישג זה בקרב שבו השתתפו מאות אלפי חיילים (ויש אומרים מיליונים) משני הצדדים היה לנקודת המפנה של המלחמה כולה.
"הקרב על סטלינגרד היה נקודת מפנה פסיכולוגית במלחמה של גרמניה הנאצית לכיבוש ולרצח. יוסף גאבלס, שר התעמולה של הרייך, הודה ב-4 בפברואר, שהחדשות מסטלינגרד זעזעו את העם הגרמני. ההיסטוריון אריק הובסבאום סיכם את המצב: "מסטלינגרד כל אחד ידע שהתבוסה של הצבא הגרמני הייתה רק שאלה של זמן." (דר שפיגל, 11.02.13). רצוי לציין שהיו כאלה שייחסו, בסגנון המלחמה הקרה, את הניצחון של הצבא האדום לאכזריות של ההנהגה הסובייטית והפרימיטיביות של החייל הסובייטי. אך בנושא זה חלה תפנית דווקא במחקר בגרמניה.
חייל סובייטי מניף את הדגל האדום מעל הכיכר המרכזית של סטלינגרד, 1943 (מקור)
האינדפנדנט האנגלי (30 בינואר, 2013) מצטט את יואכן הלבק שחקר מסמכים מקוריים של ראיונות עם משתתפים בקרבות: "[המסמכים] משנים באופן יסודי את הדעות הקדומות באקדמיה במערב: ראשית, שהחיילים היו איכרים בורים ללא שמץ של נאמנות למדינה הסובייטית; ושנית, שהכריחו את אותם איכרים להילחם תוך איומים על חייהם." דר שפיגל מרחיב את הדיבור על מה שנקרה: "'הפרוטוקולים של סטלינגרד' אשר מגלים שאי אפשר לייחס לאמצעי כפייה את הנכונות של החיילים הסובייטיים להקרבה. תפקיד מבטיח מילאו אלה שכונו 'המפקדים הפוליטיים' שחזרו ושכנעו את החיילים שהם מסכנים את חייהם למען חרות העם … הקונצפציה היתה שזו מלחמה עממית … 'הצבא האדום היה צבא פוליטי' קובע ההיסטוריון הלבק." (דר שפיגל – כנ"ל).
שאלת סטלין
הדיון בקשר לקרב על סטלינגרד חושף כמה נתונים ועובדות שאינם מתיישבים עם התעמולה הנדושה האנטי-קומוניסטית על מעמדו של סטלין. אין זה מפתיע שהויכוחים על סטלין נמשכים בקרב האזרחים הרוסיים. אך העלייה הגדולה בפופולאריות של המנהיג שנפטר לפני 60 שנה מפתיעה מאוד.
"משאלי דעת הקהל מצביעים על פופולאריות גדלה של הרודן, למרות אחריותו למותם של עשרות מיליונים של בני ארצו (הדגשה שלי, ר.ק.). נתונים ממרכז לבדה, מכון משאלים במוסקווה, מגלים שב-2012 רק 22% של הרוסיים האמינו שסטלין מילא תפקיד שלילי בהתפתחותה של רוסיה, כלומר ירידה תלולה מ-60% ב-1998". (NYT, 31,ינואר 2013).
צורת הבאת הממצאים הכוללת התקפה על סטלין מחוץ לכל הקשר רומזת שעורכי המשאל רואים את עצמם חייבים לקלל כשאינם שבעי רצון לגבי הממצאים. סטלין אינו אלא רודן ורוצח ולא חשוב ההקשר. רצוי שהעורכים יציעו ממצאים המסבירים את התופעה של הפופולאריות הגדלה של סטלין במקום ההשמצה המוכרת.
מועצת העיר וולגוגרד הצהירה באקט רשמי על החזרת שם העיר לסטלינגרד במשך ששה ימים בשנה. כתב ה-NYT מסביר: "ההחלטה מתקבלת בתוך גל של פטריוטיזם ממלכתי ונוסטלגיה לברית המועצות – ואפילו לסטלין בכבודו ובעצמו." (כנ"ל).
רבים מאוד מסרבים לקבל את הגרסה הפשטנית והחד-צדדית בגנות סטלין. "בנוסף לחיבה לשם הקודם של העיר, יש נוסטלגיה במיוחד בקרב הדור הוותיק, ליוסף סטלין האיש. ישנו מוזיאון ליד הפסל של אמא רוסיה המוקדש כולו למנהיג … רובם של הוותיקים מצדדים בהערכה חיובית כלפי סטלין. עבורם סטלין היה גאון צבאי וכפירה בהנהגתו נחשבת לחילול הקודש … סטלין הציל את הארץ … הוא האיש שראה כי אנו יכולים לנצח בסטלינגרד". (האינדפנדנט האנגלי, 30 בינואר 2013)
והערה אישית לסיום: אינני מבקש לפסוק בשורות מעטות אלה בסוגייה המורכבת של תפקידו ופועלו של סטלין. בכל זאת יורשה לי וידוי "קטן". אני דוחה בכל תוקף את הנסיון של התעמולה "המערבית", הריאקציונית לקבוע שמדובר בשני רודנים, היטלר וסטלין, שהם שניהם התגלמות הרוע וכי הם עמדו שניהם בראש משטרים טוטליטריים הראויים לגנאי כאוייבי האנושות הנאורה. וזה, חברים יקרים נושא למאמר אחר.
בו בזמן שקמינר מאשים את הממסד הצרפתי בבגידה ו"התקפלות", הוא בוחר להשמיט מסיפור המעשה את ההסכם של שנת 1939 בין בריה"מ וגרמניה הנאצית. מאחר שכנראה קמינר לא רואה בהסכם זה בגידה, ניתן להניח שקמינר סבור שאין זה אלא הסכם בין ידידים. אבל אולי באמת מוטב שקמינר בחר להתעלם מהחלקים בהיסטוריה שלא נוחים לו וחסך מאיתנו האפולוגטיה הסטליניסטית השחוקה.
קמינר ממשיך בשיר הלל על סטלינגרד משל נצחון של צבא אחד על צבא אחר ופיתוח אסטרטגיה צבאית הם ההישגים של הסוציאליזם וברוח האינדוקטרינציה הישראלית היה רוצה לראות את סיסמת הסוציאליזם כ"פועלי כל העולם, התגייסו לצבא ותלמדו לירות".
הוא משמיט הרבה דברים.
משמיט את הרעבתם-למוות, של עשרה מיליוני איכרים אוקראינים (שואה של-ממש!!)
משמיט את משפטי-הראווה, תוצר הפראנויות של סטאלין
משמיט את הטיהורים (שבשלהם לא היתה ברה"מ מוכנה – הרי סטאלין רצח, כמעט, את כל הגנראלים שלו…)
משמיט את הטראנספר לתושבי-הקווקז
ועוד ועוד ועוד.
שהרי, לו היתה ישראל מעוללת לפלשתינים, ולו אחוז אחד ויחיד, משעולל סטאלין לאוקראינים ולקווקזים, היה קמינר בראש-הקוראים להחרמתהּ, אם לא למחיקתהּ מן המפה.
אבל לצביעות הסטאליניסטית אין סוף, כמובן.
נשאלת רק השאלה: האם זוהי, כעת, עמדתן הרשמית, של מק"י וחד"ש? האם גם אפרים דוידי, דב חנין ותמר גוזס'נסקי, יצהירו אמונים, לזכר הרודן הנתעב?
דניאל תוסיף את רצח הקצנים הפולנים בקאטין משפטי הרופאים היהודים רצח חברי הוועד היהודי האנטי-פשיסטי" ידיו של סטאלין היו מגועלות בדם חפים מפשע של מילונים ולהפוך אותו לאל הדבר אבסורד
://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%92%D7%99_%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%A6%D7%95%D7%AA_(1952)
היכן מצאת שמק"י "חווזרת לסטאליניזם"? – הראה לי בבקשה את מקורותיך כדי שאדע להזהר
ועוד: לכל המגיבים ההיסטריים המתנפלים על קמינר:
על צ'ברלין שמעתם? הידעתם שההסכם הבריטי-נאצי ק ד ם להסכם
מולוטוב – ריבנטרוב?
הידעתם שפלסטינה (א"י) הייתה עלולה להכבש בידי גרמניה הנאצית?
הידעתם/שמעתם על הצהרת גרומיקו ב1947 ? על הכרת ברית המועצות בהנהגת סטאלין בישראל –
כשאר"הב סרבה להכיר בה (הכירה "דה פקטו") והטילה אמברגו על המדינה הצעירה
מעניין שבין הנימוקים של תומכי סטאלין הבאים להסביר את עמדתם בולטת תמיכת בריה"מ בראשות סטאלין בישראל הציונית שכבשה וגירשה מאות אלפי פילסטינים ממולדתם.
מעניין מה חושבים על זה החברים הערבים בחד"ש המהווים יותר מ-90% מחברי ותומכי התנועה.
מדהים! הסטליניזם חי וקיים! סטלין והיטלר אינם זהים ובמדד הרוע היטלר מוביל בסנטימטרים. אבל שניהם יחד היו בעלי ברית – מאז תחילת שנות ה-30, עד שהברית הזאת נחתמה בגלוי ב-1939. מעבר לכל מערכת מחנות הריכוז הידועה וההשמדה המכוונת ברעב ובהוצאות להורג – איך אפשר להצדיק דבר כזה?! מעבר לזה, אחרי שחיסל את היטלר הנאציזם לא מת אלא מצא לו שני בסיסים טריטוריאליים חדשים: בברית המועצות הסטליניסטית, שפתחה במסע אנטישמי קיצוני, ובארצות ערב. סטלין תכנן בתחילת שנות ה-50 להשלים את שואת היטלר. למה נערכו משפטי הסופרים ועלילת הרופאים? מציע לקרוא בהקשר זה את הביוגרפיה המעולה של רובנשטיין על איליה אהרנבורג. אז מי שרוצה להיות קומוניסט – שיבושם לו. אבל מה לניאו קומוניזם של היום, שגם ממנו אני סולד, ולסטלין? כל הכבוד ליצחק לאור, איש השמאל הרדיקלי היחיד שכותב בשיטתיות נגד הסטליניזם. על החתום: איש ימין
אני חושב שלא יכול להיות ספק רציני לגבי הגבורה של החיילים שנלחמו בסטלינגרד והחוב שהעולם כולו חייב להם, ועם זאת אי אפשר להכחיש את העובדה שהיה בהחלט אלמנט של כפיה ושחיילים שניסו להמלט משדה הקרב היו צפויים להוצאה להורג מיידית. שני הדברים נכונים.
לגבי היחס כלפי ברית המועצות וכלפי סטלין אישית במערב באותה תקופה, כמובן שהיחס ביטא את העובדה שברית המועצות נחשבה ובצדק כבעלת ברית חיונית כנגד הנאצים. ידוע כי בתקופת המלחמה היתה נפוצה בבריטניה התופעה שהקהל בבתי הקולנוע (לאו דווקא אינטלקטואלים) פרץ במחיאות כפיים כשנראה סטלין על המסך ביומני החדשות, והקריאה שנשמעה אז לעיתים קרובות היתה
Long live the King and three cheers to Uncle Joe
"הדוד ג'ו" היה כינויו של סטלין באותה תקופה.
אין פלא כי התיחסות זאת כלפי ברית המועצות נמשכה עוד כמה וכמה שנים אחרי המלחמה, במיוחד בין אינטלקלטואליםץ.
ההתיחסות לסטלין ברוסיה של היום היא לדעתי סיפור אחר. אחת התוצאות מהתפרקות ברית המועצות היתה למחוק ולבטל את הדה-סטליניזציה שביצע חרושצ'וב ב-1956. כיום ברוסיה ההיסטוריה של ברית המועצות נתפסת כחטיבה אחת. יש השוללים את כלל ההיסטוריה הסובייטית מ-1917 עד 1989 מכל וכל, יש המתיחסים אליה בחיוב כחטיבה אחת ובין אלה נתפס סטלין כדמות המרכזית והחיובית ופשעיו נשכחים.
הכשל של הקומוניסטים הוא הגדרת ברה"מ, לפחות עד להתמוטטותה, כמשטר סוציאליסטי והקרבת האינטרס הסוציאליסטי לטובת האינטרס המעצמתי של ברה"מ. מנהיגי מהפכת 1917 לא הרהרו כלל באפשרות להנהיג סוציאליזם במעצמה ברובה אגררית מפגרת. הם קיוו לפרוץ את השרשרת בחוליה החלשה ביותר ומשם תתגלגל המהפכה לכל אירופה הקפיטליסטית המפותחת ובפרט לגרמניה. לאחר שנכזבה תקווה זאת לא נותרה להם ברירה אלא לבסס את שלטונם בהפיכת האימפריה הצארית למעצמה תעשייתית. העקבי ביותר להגשמת מטרה זו היה השלטון הדיקטטורי בהנהגת סטלין. במשך עשר שנים, בכפייה אכזרית ובחיסול כל מתנגדיו ואלה שנחשדו כמתנגדיו, בעיקר מתוך הנהגת המפלגה, הוקמה בברה"מ תשתית תעשייתית שייצרה אמצעי לחימה יותר מאשר התעשייה מהמפותחות ביותר בעולם של גרמניה הנאצית. זו היתה התשתית שהביאה לברה"מ ולעולם כולו את הנצחון על הנאצים. אפשר להתווכח, ואי אפשר להשלים עם האמצעים המפלצתיים שנקט שלטון סטלין אבל התוצאה עיוורה עיני רבים וטובים מלראות נכוחה את המהות של המשטר כשלטון מעמדי מנצל של הבירוקרטיה, הפכה את המפלגות הקומוניסטיות לגרורות של ברה"מ וחיסלה אותן ככוח סוציאליסטי מהפכני
ראובן קמינר. :ברה"מ יצאה מנצחת ממבחן אדיר לאחר שנשאה בעיקר הנטל של מערכה גורלית לחיים ולמוות. מר קמינר ברה"מ הביאה את המערכה על עצמה סטאלין חתם על הסכם לאי התקפה הסכם נקרא הסכם ריבנטרופ-מולוטוב הסכם שנחתם בין שר החוץ הגרמני יואכים פון ריבנטרופ ושר החוץ הסובייטי, ויאצ'סלב מולוטוב, ערב מלחמת העולם השנייה, ב-23 באוגוסט 1939, לתקופה של עשר שנים. ההסכם היה הסכם אי-התקפה בין ברית המועצות לגרמניה, ובחלקו החסוי קבע את חלוקתה של פולין בין שתי המדינות. ההסכם הופר על ידי גרמניה הנאצית ב-22 ביוני 1941 עת החל מבצע ברברוסה זה שסאטלין היה טיפש והיטלר ערמומי זה ההיסטוריה הוכיחה לאחר החתימה על ההסכם, העניק סטלין להיטלר את כל הקומוניסטים הגרמנים והאוסטרים, שהוחזקו במחנות סוביטיים לידי הגסטאפו ברית המועצות עוד סיפקה פחם וברזל לתעשיה הגרמנית בעוד שגרמינה פולשת למדינות מזרח אירופה עד שהיטלר פלש לברית המועצות
רוסיה נשאה בעיקר הנטל של מלחמת העולם השניה? החבר קמינר שכח את האוניות האמריקאיות והבריטיות שעוד לפני שארה"ב הצטרפה רישמית למלחמה וכשבריטניה היתה תחת מתקפה כשכל אירופה נכנעה שטו בים הצפוני עם אבידות נוראות להביא לברה"מ נשק, חמרי גלם ומזון. החבר קמינר שכח שבהסכם מולוטוב-ריבנטרופ ברה"מ השאירה את אירופה להלחם לבד כנגד הנאצים ולמעשה היתה חלק מהמלחמה של הנאצים במה שהפך אח"כ למזרח אירופה בכלל ופולין בפרט. החבר קמינר שכח שארה"ב פתחה במלחמה בסין בנגוד לאינטרסים שלה כדי להקל על ברה"מ את המלחמה על רוסיה האירופית כולל סטלינגרד. כדאי שהחבר קמינר יתפלל חמש פעמים ביום לגדולתה של ארה"ב כי היא אפשרה את הנצחון הסוביטי הגדול ואת קיומה של אימפרית הרשע הקומוניסטית במזרח אירופה שנים רבות אחרי מלחמת העולם ה-2.
הבריונות של הימין בהנהגת צחי הנגבי בהפגנה לפני 30 שנה נושאת באחריות לתוצאה המרה .
האחריות היא של המשטרה ,שנתנה למחזה העועים הזה של בריונות בחוצות ירושלים להשתולל באין מפריע.
הדממה של המשטרה באותה הפגנה היתה בבחינת מתן אישור שהכל מותר, מותר להכות , מותר לבעוט , מותר לירוק , מותר לקלל, אז מי ימנע ממישהו גם לרצוח.
הרצח הזה בוצע באווירה של רצח , שלצחי הנגבי יש אחריות רבה , כמי שהתחרה ברב כהנא בלהיות מה שיותר בריון ויותר אלים.
ראובן קמינר – שפתיים יישק. מאמר נהדר!
והרי האינטלקטואלים הליברלים של נ"י טיימס לעולם לא יוכלו להזכיר את סטלין ללא ריטואל השנאה הקבוע שלהם (וע"ע "הרודן האכזר").
וכך תתחלק האחריות לתוצאות באותו מחנה: התהילה על הגבורה והנצחון תיפול בחלקו של הצבא האדום, העם הסובייטי או הגנרל ז'וקוב ואילו הכשלונות, המפלות ומעשי האכזריות תמיד יהיו אשמתו האישית של סטלין. כמה פנאטי, כמה פאתטי הינו הניתוח הבורגני.
מוכרחני לחשוב שאם ישנאוהו כל כך (ואף ייתיישרו בעניין זה עם ד"ר גבלס), אזי מן הסתם עשה סטלין משהו הראוי לתמיכה.
אגב, אמנם מפקד הארמיה השישית הגרמנית, פילמרדשל פון פאולוס, נכנע לצבא האדום בסטלינגרד ב-31 בינואר 1943, אך שארית הכח הגרמני בסטלינגרד נכנעה רק בשניים בפברואר.
ובאותו היום בישר לעולם קריין הרדיו הידוע יורי לויטן על הנצחון ההיסטורי.
רק הערה אחת והארה אחת –
הערה, את היטלר, באמצעות פון פאולוס ,הביא לסטלינגרד…סטלין. איך שהוא נשכחו ,כמו נמחקו, כול מחדליו של סטלין בהכנת הצבא האדום והאזרח הרוסי לפלישה הגרמנית. "ההפתעה" הייתה כפולה. מול המודיעין שזרם מזורגה ביפן, ומול העדר האמן המלא ששרר בין סטלין להיטלר. הצבא האדום הופתע…ועד לרגע האחרון לא הפסיקו הרכבות הרוסיות, לספק,בדרכן מערבה, מזון ,דלק ואמל"ח, אחרים לצבא הגרמני.
הארה – סטאלין חתם על הסכם מולוטוב – ריבנטרופ באוגוסט 1939. עד יוני 1941, לאחר שאירופה כולה הוכרעה, לא נעשה דבר על מנת להכין את רוסיה למלחמה. סטלינגרד, הייתה בגדר עצירת תבוסה, יותר מאשר ניצחון. המחיר ששילמה רוסיה תמורת ההסכם, היה בגדר של ניצחון פירוס. "עוד ניצחון כזה ואבדנו".
יופי!!
פייגלין מגדיר את היטלר (רוצח אחד-עשר מיליון אזרחים, בנפרד מפעולה מלחמתית כלשהי), כ"גאון צבאי שלא קם כמוהו. הנאציזם קידם את גרמניה ממצב של שפל למצב פנטסטי … נוער האשפתות למצוחצח, מסודר, וגרמניה זכתה למשטר מופת, משפט תקין וסדר ציבורי. היטלר התרפק על מוזיקה טובה, צייר. לא מדובר בחבורת בריונים"…
וקמינר מהלל ומשבח את סטאלין (רוצח עשרים ושלושה מיליון אזרחים, בנפרד מפעולה מלחמתית כלשהי), בתור "גאון צבאי נוסף" ונעלב, בשמו(!), כאשר מעז מישהו להזכיר, שידי-הרודן, מגואלות היו, בדם עשרות מיליוני בני-אדם, מאזרחיו-שלו!!
חד"ש,
מבינים עכשיו, מדוע הציבור נרתע מכם?
אני קורא בזאת, לחברי-המערכת, לסלק זאת מן האתר – ולכלל חברי-מק"י, להתנער מן הדברים – ולהוקיע, רשמית ופומבית, את ראובן קמינר.
אם לא תעשו כן – אנטוש את חד"ש, אתפקד למר"צ ואמליץ לכל חבריי לעשות כן.
עשיתי זאת לפני שנים רבות…המעבר מחד"ש למר"צ. אני קורא ונהנה מקריאה ותגובות,ב"גדה השמאלית", בשל האנכרוניזם ההיסטורי, וכמה קטעים חכמים. … וגם משום שאלה היו נעורינו התמימים, נעורינו ששרו יחד עם המיליונים שנפלו בשדה הקרב. המיותר, של סטלינגרד ,"למען המולדת ,למען סטלין".
את ראובן קמינר לא הייתי מדיח מן האתר וזאת בדיוק בשל הסיבה ,שכך היה נוהג הפוליטבירו, עם כול מי שלא הסכים עם קביעותיו. שם לא הדיחו, פשוט שלחו לגולאג, אם לא הוציאו להורג לפני כן.
מה שאינני מבין,פסיכולוגית, איך אדם חכם כמו קמינר,נותר בנעוריו, גם לאחר שעבר את ה70? בעצם,במחשבה שנייה,אני מבין. מי לא היה רוצה, אפילו דוריאן גרי. אז נא להתייחס בכבוד. ראובן קמינר הוא נצחי.
"אם אתה רוצה לנטוש את חד"ש, נטוש, אל תדבר". (עזמי בשארה, 1995).
אפשר להתנגד לדעתו של קמינר, אפשר אפילו להתפקד למרצ (מעשה ציוני עליו אפשר להשפט בהאג, בייחוד אם יראו אותך בצוותא עם ניצן הורביץ ופושע המלחמה אבי דיכטר בהפגנה למען גיוס לכולם), מה שלא ראוי לעשות הוא לקרוא לסילוקו של אדם המביע עמדה – תמוהה ככל שתהיה – מהאתר, או לקרוא להוקעתו הרשמית והפומבית.
טוב שירדת מהרעיון להצטרף לבל"ד – אין לך מה לעשות שם. המשטר הציוני מעולל לפלשתינים אחוז אחד ויחיד (לכל הפחות) ממה שעולל סטאלין לאוקראינים ולקווקזים, וטוב תעשה זהבה גלאון אם תתייצב בראש הקוראים להחרמתו, אם לא למחיקתו מן המפה.
כמעט הקאתי. אפילו מרקסיסטים אנטי-אמריקנים דוגמת נועם חומסקי ואפילו חיים ברעם מתנערים מרב המרצחים ומדרכו. מדובר באחד מפושעי המלחמה הגרועים ביותר בהיסטוריה. איך אדם כמוך בכלל מעז להטיף ובצדק מוסר על הכיבוש הישראלי, אשר קטל חייהם של אלפים עד כה (דבר חמור ונפשע שלעצמו) בעוד שמש העמים סטלין אימלל, הרעיב ורצח מיליונים על גבי מיליונים. ייתכן שעמידתו העיקשת החישה את הניצחון הסובייטי ההירואי על הנאצים, אך אין הדבר גורע מרצחניותו של הרודן.
עכדעת הקהל ברוסיה לא כל כך רלוונטית למען האמת. גם דעת הקהל בישראל מאוד עוינת כל ביקורת על הכיבוש הישראלי. האם הדבר מצדיק ולו במעט את מדיניות הסיפוח? אל תשכח גם שעברו עשרות שנים מאז שלטון האימים שלו. גם אם נניח שלדעת קהל יש לגיטימציה להכשיר שרצים, הרי שעליך להביא נתונים מזמן האמת.
לתומי האמנתי שכוונת המאמר הביקורתי שראובן כתב על מצבה של חד"ש נועד, בין היתר, לשפר את קשרינו עם חברים הקרובים לנו בדעותינו. והנה קמינר מקדיש טור להגנה על ההילה של סטלינגראד בכותרת "שם נולנדו מחדש, והוא שופך קיתונות לא רק על אימפריאליסטים אלא אפילו על איציק לאור. הגזמתה הח' קמינר. הירגע. אנו זקוקים לידידים ולא לאויבים. אם אתה אכן דוחה את העובדה שגם סטלין היה דיקטטור, אציע לך לבקר בבית הקברות דונסקי שבמוסקבה, שם נקבר עפרם של כ- 600,000 אזרחים סובייטים שנרצחו בידי הדיקטטור הגרוזיני יוסיף ויסריונוביץ' ג'וגאשווילי – ובכינויו "סטלין – איש הפלדה.
מאמר מדהים. פשוט מדהים. באתר שיוצא נגד כל הגנה עצמית ישראלית יש אהדה לרוצח של מיליונים כמותו לא ראתה ההיסטוריה, למעט היטלר. העיקר שקמינר יזעזע עמוקות מכך שצה"ל פוגע בפלסטינים או שילדים יהודיים נולדים בשילה.
לאחד העם הם תמיד מגינים על דקטטורים ראה אסאד ראה קאדפי סאדם חוסיין היום אחמניגאד שלא לדבר על צבאס שבתי הכלא אצלו מלאים באסירים פוליטים כנ"ל קובה כל מי ש"נגד" ארצות הברית הוא ידיד השמאל הנאור ולא משנה אם ידיו מגואלות בדם חומר למחשבה
איכס
הסטליניסטים והאסדיסטים של חד"ש הם התופעה הכי מגעילה ומאכזבת היום בשמאל הישראלי, אבל צריך להודות שהם צומחים על קרקע פוריה, רוויית דשן מרקסיסטי ישן ומרקיב – שמצמיח תמיד את אותם גידולים – ולהסיק אחת ולתמיד את המסקנות:
לפח הזבל של ההיסטוריה ומהר.
גם אם הבקורת על מאמרו של ראובן קמינר מוצדקת, זה לא רציני לאיים על כל חד"ש בעזיבה וחבירה למרצ. ברה"מ לא היתה רק "שמש העמים" או "איש הפלדה", וחד"ש אינה רק קמינר או מוחמד ברכה. ולשאלת המחיר ששילמו האזרחים והצבא על מדיניות הדיקטטור סטלין עבור הניצחון המאוחר על גרמניה הנאצית. זו שאלה כבדה מאוד. סטלין שחתם ברית עם הנאצים (מולוטוב-ריבנטרופ) הורה גם לרצוח רבים מהגנרלים ב"צבא האדום" – שהאדים מדם – לאחר שפקד לרצוח מיליונים ב"טיהורים". גם זה חלק מהמחיר ששילמו העמים הסובייטים עבור הניצחון ב-8 במאי. נזכור גם אותם כשנחגוג ביער הצבא האדום, ליד ירושלים — על אדמות בית תול — הכפר שנכבש על ידי חטיבת הראל ב"מבצע דני" ב-12 ביולי 1948. שם נטעה "הקרן הקיימת" כמנהגה "גן הלאומי", נהגו לנאום חברי הנהגת מק"י וראשי השמאל הציוני בשבח ברית המועצות ובגנות המקארתיזם האמריקאי ודיכוי המגזר הערבי באמצעות הממשל הצבאי.
התנפלות על סטאלין ועל קמינר נעדרת הבחנה שמדובר כאן בשני אישים שונים
כמי שנולד ערב מלחמת העולם השנייה וגדל עת בה נשמע קולו של לויטן הקריין האגדי בראדיו מוסקבה
שסיפר לנו על נצחונות הצבא האדום – עלי להזכיר שאז בשנות הארבעים היו סטאלין וברית המועצות –
אישיות א ח ת בעינינו הארץ-ישראלים
אפילו מפא"י הקימה אז את "הליגה לידידות עם ברית המועצות" בראשותו של אחד ממנהיגיה: דוד רמז.
ה"ישוב" כולו ישב במקלטים ועקב בנשימה עצורה אחרי הקרב בסטאלינגרד – נקודת המפנה בשבירתו
של התקדמות הצבא הנאצי באפריקה, לכיוונה של פלסטינה (א"י) ואת ההקלה בתחזית הנוראה של
כיבוש ארץ ישראל בידי הנאצים – זקפנו אז לזכותו של סטאלין
לאחר הנצחון – שוב ישבנו במקלטים במלחמת 47/48 ולא ידענו שבהפוגה כבר לא היו מספיק נשק ותחמושת
לצבא ההגנה לישראל – רק בדיעבד נודע שבברכת הקומינפורם הקומוניסטי בראשותו של סטאלין – פתחה
צ'כוסלובאקיה הקומוניסטית את מחסניה ומכרה לנו רובים ותחמושתם כשארצות הברית הטילה חרם
אמברגו על הספקת ציוד מלחמה – שוב, היתה זו מציאות של להיות או לא להיות ובריהמ/סטאלין הם שסייעו לנו.
כל זה נכון.
אבל אז, איש בארץ לא ידע, על פשעי-סטאלין.
אז, באמת ראו בו מנהיג הסוציאליזם העולמי, מראשי הלוחמים נגד היטלר (אמנם, לאחר כמעט שנתיים של ברית הדוקה, אבל מילא?) – לא ידעו עדיין, על הרעבת מיליונים רבים באוקראינה, על הגולאגים, על משפטי-הראווה והטיהורים ועוד…
היום, כבר יודעים הכל.
אם היום, אדם מרכזי במק"י ובחד"ש ת"א, כקמינר, כותב דברי-שבח כאלה לסטאלין – הדבר מעמיד, פוטנציאלית, את חד"ש, בשורה אחת עם ה"ליכוד", המכיל את פייגלין משבח-היטלר – וזאת אין לסבול.
הזעם הזה נגד סטלין מוכר בארצות משתלטות על ארצות אחרות ומשעבדות את עמיהם. הזעם הזה לא מוכר בקרב עמים משועבדים על-ידי השתלטות זרה. צריכים לחפש את הסיבה לכך ביחסים כלכליים בין המשחדים לבין המשוחדים למען הלהטת הזעם נגד המרקסיזם-לניניזם כן, היחידי שמסוגל לגייס המונים למען דיכוי מוצלח נגד בעלי ההון הגדול: בעלי ההון הגדול מעוניינים לעודד מרקסיזם-לניניזם מזויף! אבל, הם יכולים להמשיך ולהשקיע הון עתק על פרסום שקרים נגד המרקסיזם-לניניזם הכן, פעם בדמות סטלין, פעם בדמות מאו, ופעם בדמות אחרת. זה לא יקבע את התוצאות! המונים ברוסיה ובשאר ארצות, שפעם הרכיבו את האיחוד הסובייטי, ממשיכים לגלות את הרמאויות של הזרם החרושצ'ובי עד מיכאיל גורבצ'וב; שם, המונים משתכללים בלהבדיל בין מרקסיזם-לניניזם כן לבין זה המזויף. גם כאן, ובכל מקום אחר, האמת תתגלה להמונים מכוח הצרכים החומריים, המוחשים, שלהם, ונגד הצרכים המנוגדים ניגוד נטול פשרות של בעלי ההון הגדול. מי שרוצה לטעום לפני הזמן מעט מן הטעם האמת הזה, מוזמן לגלוש אל תוך הבלוג שלי: http://www.financend.wordpress.com
איזה המונים, מה לא מוכר, איפה אתה חי ?
תבדוק מה גודלן של המפלגות הסטאליניסטיות בעולם, לא משנה איפה, יא הזוי
אני מצטט מתוך מאמר של החבר קמינר:
נתונים ממרכז לבדה, מכון משאלים במוסקווה, מגלים שב-2012 רק 22% של הרוסיים האמינו שסטלין מילא תפקיד שלילי בהתפתחותה של רוסיה, כלומר ירידה תלולה מ-60% ב-1998". (NYT, 31,ינואר 2013).
כאן אני מתקן:
ירידה תלולה ב-60% מ-1998
כאשר מציינים ירידה של 60% מתוך מחנה של שוללים את התפקיד שמילא סטלין, מדגישים לפחות שני גורמים: המונים והכרתם. כלומר, המונים שהפסיקו לשלול את התפקיד שמילא סטלין מכוון שהכרתם התפתחה תודות לגילויים שהעלו אותם מעל הבורות השפלה לדרגת הכרה מודעת לאמיתות שהוסתרו לפני-כן בפניהם באמצעות שקרים.
שקרים אלה נועדו להרחיק המונים מ- "המפלגות הסטליניסטיות", מפלגות אמיצות ואיתנות נגד ההון הגדול, כלומר, להרחיק המונים מהמפלגות המרקסיסטיות-לניניסטיות כנות לטובת מפלגות קומוניסטיות נוחות להשתלטות ההון הגדול.
ביי ביי דב חנין שניסה לשכנע אותנו שהינה הינה יש קומוניזם חדש עם צלם אנוש, מודרני, 'דמוקרטי' וידידותי לסביבה… והינה מתברר שהסטאליניזם באיצטלא של 'מרקסיזם-לניניזם' חי ובועט במק"י ובחד"ש, לתפארת 'האיחוד הסובייטי' עליו השלום.
גורלך הוא להמשיך להיות תדיר מופתע. וזה מפני שאתה מגיע זריז למסקנות שהן נטולות כולן בסיס ממשי כלשהו. לך לקרוא מה שכתבתי בבלוג שלי! בין השאר, תוכל לגלות את הסיבה שאילצה אותי לערוק ממק"י-חד"ש מאז פלישת נאט"ו ליוגוסלביה. בין שאר הגילויים, שבאיחור רב אתה נוהג להרשות מאמץ חשיפתם לעצמך (בעצם, אתה, כאחד מתוך המון גלאים באופן מקרי, לא מתאמץ כלל), גם גילוי זה יפתיע אותך!
חן חן לטבאריש קמינר, אשר טורח ללמדנו כי סטאלין לא עמד בראש "משטר טוטליטרי הראוי לגנאי כאויב האנושות הנאורה", באופן דומה (אם כי לא זהה, כמובן) להיטלר. נזכור זאת בפעם הבאה שנקרא על עשרות המיליונים שרצח, ועל שלטון הטרור והאימה שהשליט על אזרחי בריה"מ שאותם הואיל להותיר בחיים.
במידה והדברים מבטאים את רוח חד"ש, נראה כי היא הולכת ומתנתקת מהמציאות ומזמננו, הולכת ומתרחקת אל עבר מחוזות של הזיה ושל נאו- סטאליניזם. סוף עצוב.
האמת שזו הפעם הראשנה שקראתי מאמר בגדה השמאלית, וההרגשה היחידה שעלתה בי היא עצב רב …
כל השתלשלות הדברים שקדמו להסכם ריבנטרוב מולוטוב כאילו נמחקו, אבל לא. עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה מדיניות סטלין היתה מכוונת ליצור ברית אנטי נאצית ואנטי פאשיסטית עם המעצמות הדמוקרטיות בריטניה וצרפת. גם התערבות ברה"מ במלחמת האזרחים בספרד היתה למטרה זו. בריטניה דחתה בשתי ידיים את היד המושטת משום שראתה בברה"מ את האויב ולא בגרמניה הנאצית וצרפת נגררה אחריה. שוכחים גם להזכיר שהסכם מינכן קדם להסכם ריבנטרוב מולוטוב והיה מכוון להפנות את מגמת ההתפשטות של גרמניה הנאצית לכיוון ברה"מ. אפילו שבועות ספורים לפני ההסכם כשהיה ברור שהכוונה של גרמניה לתקוף את פולין התחמקה בריטניה מברית הגנה עם ברה"מ ופולין התנגדה למעבר צבא סובייטי בשטחה כדי לאפשר לו לעצור את הנאצים. הבריטים היו בטוחים שאין לסטלין שום אופציה אלא להלחם לבדו מול גרמניה אלא שסטלין היה יותר חכם וההסכם נתן לו עוד כמעט שנתיים גורליות להתכונן למלחמה.
לא יעזור, סטלין הוא גיבור מלחה"ע השנייה למרות כל השגיאות שבדרך, בכך שהכין במשך עשר שנים תשתית תעשייתית במעצמה מפגרת. אלמלא כך לא העזרה הצבאית שקיבל מארה"ב ולא גבורת הלוחמים היו מנצחות את המלחמה.
שיחדש
מי שטוען כי – "מדובר בשני רודנים, היטלר וסטלין -התגלמות הרוע שעמדו בראש משטרים טוטליטריים הראויים לגנאי כאוייבי האנושות הנאורה" – צריך גם לטעון עפ"י ההגיון הזה כי אין הבדל לו ניצח היטלר במלחמה או סטלין…
אלה שני משטרים דיקטטוריים. זה המשותף בינהם ותו לאו. הדיקטטורה של סטלין היתה מכוונת ליצור את ההצבר הראשוני להפיכת מעצמה פאודלית מפגרת למעצמה תעשייתית. תהליך זה באירופה ובפרט בבריטניה הצריך לא פחות קרבנות, אלא ששם התהליך נמשך כשלוש מאות שנה והתרחש "בטבעיות" ואילו בברה"מ הוא נמשך כעשר שנים ובוצע באמצעים פוליטיים, באכזריות ביד ברזל.
למשטר הנאצי היו מטרות שונות בתכלית גרמניה המדיננה הקפיטליסטית התעשייתית המפותחת ביותר בארופה נלחצה לתוך מיטת סדום מבחינת השווקים ע"י האימפריאליזם הבריטי והצרפתי. מטרתה היתה התפשטות ע"י דיכוי ג'נוסייד, טיהור אתני ושעבוד עמים שלמים. זה "ההבדל הקטן" שבוטא גם באידיאולוגיות השונות.
ההתפשטות שמיוחסת לברה"מ לא היתה מטרתה במלחמה, אלא האיום על המשטר שנמשך למעשה מיום הקמתו עד קריסתו חייב לדעתם יצירת חגורת בטחון סביב האימפריה.
סוציאליזם בברה"מ יוק אך זה לא הסיפור הז
היטלר רצח עשרות מיליונים.
סטאלין רצח עשרות מיליונים.
שני המשטרים, היו דכאניים במידה בלתי-רגילה.
את הנאסרים, המוגלים, המורעבים, הנכלאים, המעונים והנרצחים לא עניין, איזו אידיאולוגיה הביאה לכך.
הסכם ריבנטרוב- מולוטוב היה בברת מחדל מבחינת ברית המועצות, לאחר שמאמצי הסובייטים ליצור חזית עם בריטניה ועם צרפת נגד גרמניה הנאצית נענו בשלילה. בריטניה וצרפת ראו בברית המועצות את האויב העיקרי והעדיפו ברית עם גרמניה הנאצית נגד ברית המועצות, וזה בעצם היה הבסיס להסכם מינכן. בנאום מופתי של צ'רצ'יל ב-19 במאי 1939 בפרלמנט הבריטי הוא אמר שהסובייטים העלו הצעה הוגנת וראויה, ובלי לקבלה "אי אפשר יהיה להגן על המערב."
הסוציאליזם בברית המועצות עמד מול סכנה קיומית מצד המעצמות הקפיטליסטיות מיומה הראשון של מהפכת אוקטובר, והדרך שהמפלגה הבולשבית הגדולה מצאה לנכון להתגונן נגד המתקפה המתמדת הזאת היא משטר חד מפלגתי. מובן שמי ששואף לסוציאליזם, בצרפת או בכל מקום אחר, צריך להבין את נחיצותו של דיכוי זה ולא ליישר קו עם ליברלים ועם ארגוני זכויות אדם כאשר מדובר בדיקטטורה חד מפלגתית סוציאליסטית. כשגורבצ'וב ניסה לדחוץ למורשת אוקטובר יסודות ליברליים ברית המועצות התמוטטה. הפרסטרויקה נכשלה ולא ברית המועצות.
אכן, אין כל דרך ליישם את התפיסה הקומוניסטית שלא על ידי דיכוי ובאמצעות כוח הזרוע, שכן הציבור מתקומם נגד משטר דכאני זה מעצמו. מעניין שאינך רואה בכך בעייתיות (כלומר שבני אדם מתנגדים לגן העדן הסוציאליסטי, ויש צורך ברובים, בשוטים ובעקרבים כדי לכפות אותם אליו).
ובכל זאת אם הינך מאמין במטריאליזם היסטורי, כדאי שתהרהר בשנית על נפילתה של בירה"מ לידיו של גורבצ'וב (באותו רגע נחרץ גורלה כפי שכתבת היטב) – זה נובע מכך שכל שנות האינדוקטרינציה לא הצליחו למנוע את הסדקים האידיאולוגים בהנהגה הסובייטית, אפילו אצל איש קגב לשעבר! אנשים פשוט אינם מצליחים לבצע שטיפת מוח עצמית ברמה מספקת כדי שיוכלו לעצום את עיניהם מול השיטות הנדרשות על מנת לכפות את הקומוניזם. אני מקווה שהסטאלינסטים המודרנים שבינינו יפיקו מכך לקחים – הדברים כתובים היטב ב-1984 של אורוול, אפשר וצריך ללמוד מנסיונם של משטרי טרור מטורפים, אפילו הם דמיוניים.
גם הדמוקרטיה הליברלית לא הייתה נולדת כמשטר אלמלא הפעילה טרור. בלא הגיליוטינה לא הייתה מעולם דמוקרטיה משום סוג. הקומוניזם חותר לדמוקרטיה ממשית, כי הדיכוי האמיתי הוא מעמדי, בין עובד למעביד. לא רוב העם מתנגד למהפכה, אלא המעמדות השליטים ותומכיהם, כי הם צברו יתרונות וכלים של דורות וכמובן תמיכה של מדינות ומעצמות שבהם בני מעמדם עדיין שולטים. כשאתה נוטל קרקעות ממעטים ומחלקם לרבים, ולא רק קרקעות, אין מנוס מטרור אדום.
ה-"יסודות ליברליים", "שגורבצ'וב ניסה לדחוץ למורשת אוקטובר" ביחד עם הפרסטרויקה ("בנייה מחדש" של מבנה כלכלי סובייטי, נקיטת מהלכים כלכליים ליברליים נגד תוכניות החומש ומה שנשאר מהכלכלה הצנטראליסטית) שלו, וביחד עם מדיניות החוץ הליברלית של הגלסנוסט, וביחד עם דיכוי של האופוזיציה המרקסיסטית האדוקה, כל זה ועוד יכול היה להתבסס בתוך האיחוד הסובייטי תודות להכנות הרביזיוניסטיות מאז עידן חרושצ'וב, ביחד עם דיכוי נגד האופוזיציה המרקסיסטית האדוקה. כלומר שמיד אחרי סטלין, לא היה מקום לתופעת גורבצ'וב: היה צורך בהכנות משוכללות וארוכות משך שלושה עשורים שלמים.
נכון אמרו לנין וסטלין כאשר קבעו כי יותר הסוציאליזם מצליח ומנצח, ויותר משוכללות וחזקות הופכות המתקפות של מעמד בעלי ההון הגדול (הבורגנות הגדולה) ומשרתיהם.
גם הקומוניסטים בארצנו חוזרים לסטאלין, וגם לאסכולת הזיוף הסטאליניסטית הידועה לשמצה בשכתוב ההיסטוריה והמציאות.
באמת אין אפילו טעם להיכנס לוויכוח עם התעמולה הסטאליניסטית הנשפכת במאמר ובתגובות האוהדות אליו. לרגע היה נדמה שהדברים האלה עברו מן העולם, אבל הם לא. והרי זה כמו להתווכח עם מכחישי שואה.
טוב לזכור זאת כשקמינר וחבריו יבואו ויבקשו שוב תמיכה בבחירות…
במבט לאחור: תודה לאל שהמשטר הנורא הזה שפה מתגעגעים אליו קרס לפני יותר מ-20 שנה והיום גדל שם דור שלא חווה את הזוועה על בשרו.
אכן סטלין הכין תשתית — ואת הזיהום אנו רואים עד היום… (וכך גם בבייג'ינג שבסין "האדומה". רק שכדוריות הדם סובלות מהזיהום האדום וגם איכות הזרע ירדה פלאים).
לאחר שגורבצ'וב עלה לשלטון הוציא מחוז לנינגרד (Ленинградская область) מפה של האזורים המזוהמים שם. לא צריך לספר שהמפה הפכה לבסט-סלר. כשחיפשתי בחנות "בית הספרים" Дом кни́ги באלכסנדר פרוספקט Невский проспект אמרו לי פשוט "אזל" כי הציבור חטף את כל המהדורה. . . באותם שנים פגשתי בסניף מק"י ברח' כורש 14 י-ם את יואל, חבר מפלגה ותיק. הוא חזר אז מביקור ראשון בברה"מ וסיפר על רשמיו. לאחר שחזר, סיפר יואל הלך לפגוש את, "החבר מאיר" (וילנר) והציג לו שאלה אחת: "בכל ביקוריך בברה"מ, האם נכנסת פעם לבית-שימוש ציבורי רגיל?". . . זה היה 50 שנה לאחר שחרור סטלינגראד. יחס העם הרוסי ל"קולקטיביזציה" ולאידאולגיה של הקולקטיביזם הוא של זלזול מפוגן עד היום. היכנסו לאחד מבתי המגורים הענקיים שהעם מכנה корабли ו"תהנו מריח המולדת" – «Запах Родина» שתן שהפרישו אלכוהוליסטים בחדרי המדרגות. [ אך כמובן שהיו גם דברים חיוביים שם בברה"מ! עליהם בפעם אחרת. ]
איך יעבירו ביקורת על סטאלין ועל אלה שבאו אחריו כאשר המפלגה הקומניסטית הישראלית נהנתה ממנעמי השלטון של ברית המועצות יצאו משלחות לביקורים במוסקבה "חברים בכירים" שלחו את הילדים ללמוד שם הכל בחינם כמובן לא לשכוח כסף שזרם למפלגה לא נושכחים יד שנותנת או יותר נכון לא מטילים שתן לבאר מים ……. ברית המועצות הביעה תמיכה מוחלטת בצד הערבי בתקופה שלפני מלחמת ששת הימים ולאחר הניצחון הישראלי במלחמה ניתקה את יחסיה כיום אותה אמונה עיורת היא כלפי הפלסטנאים אירן סוריה ועושיה דבריה מעולם לא גינו את אירן על דברי הבלע של חיסול הישות הציונית
השגריר הרוסי דמיטרי סטפנוביץ' צ'ובאחין ערב מלחמת ששת הימים בישראל וקשריו עם השמאל הישראלי
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%A8%D7%99_%D7%A6%27%D7%95%D7%91%D7%90%D7%97%D7%99%D7%9F
ב- 1956 הצטרפה ישראל למלחמה הקולוניאלית של צרפת ובריטניה נגד מצרים שהלאימה את התעלה. בעלי המניות רצו לחדש את שליטתם בתעלה. מדיניותה הריאק-ציונית של ישראל גרמה לנאצר להבין שיש לו ממה לחשוש. מה עוד שה"סוציאליסט" הצרפתי, רה"מ גי מולה, העניק לשמעון פרס (!) את הכור הדמוני. אח"כ הגיעו "מבצעי ההרצעה" של צה"ל שקיבלו את השם המכובס "פעולות התגמול". לזה התווסף הרצון הישראלי להשצלט על מקורות הנפט המצרי באבו-רודס. בנימה נוסטלגית של גבורה עילאית מתאר אתר דו"צ את חשיבות אבו-רודס: "36 שנה חלפו, אבל הם עוד הילדים של חורף שנת 73'… אותם הלוחמים שנדחקו לשמור על הדיונות הצחיחות ועל מתקני הנפט החורקים של אבו–רודס ודרום חצי האי סיני, בעוד הקומנדו המצרי נוחת עליהם במסוקים מן השמים. אלו הם חיילי ומפקדי פלוגת מסלול מאי 73' של גדוד 890 של חטיבת הצנחנים". ההשתלטות על מתקני הנפט "החורקים" מתוארת כמשימה "לשמור על מתקני הנפט של מדינת ישראל במרחב שלמה". וגבורת גדוד 890 מתוארת כך: "היינו בצבא משהו כמו ארבעה חודשים כשחיסלנו שני גדודי קומנדו מצרי"… הבנת צדוק?
http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1934407
ל"חבר" קמינר – סע לעיר גורי (עיר הולדתו של סטאלין) שהופצצה קשה בידי טייסיו קלגסיו של פוטין וראה מה חושבים שם על יקיר העיר. אז אלו ההמונים שאתה מדבר עליהם? רע מרושע ומזיק המשטר הקומוניסטי בשנים שלאחר סטאלין, לא מגיע לקרסוליי רוצח ההמונים הזה
פה למעלה, מישהו, שיודע מה שנוח לו לדעת, "יודע" כי כולם, 'היום, כבר יודעים הכל' על סטלין, ואין לו שמץ של מוסג שהוא בעצמו נימנה בין המיליונים שיודעים מעט מאוד עובדות ממשיות על סטלין. לדעתי, הוא, המישהו הזה, ביחד עם בעלי תגובות דומות לתגובותיו החוזרות, יישאר הרבה זמן בחברה חמימה כזאת שלא כדאי לה כלכלית לדעת אחרת. אנחנו לא נצטרף אליהם אל תוך הביצה האימפריאליסטית שהם בחרו לנוחיותם. לנו כדאי לדעת שסטלין נימנה בין המורים המרכזיים של תנועת הפועלים ביחד עם מרקס, אנגלס, לנין ומאו: הלימוד של הניסיון שניצבר על-ידי תנועת הפועלים בתקופת סטלין, תודות להמונים המהפכניים כולל מנהיגם סטלין, יקר לנו עד אין סוף – ניסיון סטלין הוא ניסיון מהפכני מוצלח ביותר עד כי לא נוותר על אף חלק ממנו; לא כדאי לנו; אנחנו לא מפחדים לנצח; להיפך, אנחנו נחושים לנצח.
אני מקווה שנמצא הזדמנות להשיב בעומק לחברים הרבים שכיבדו אותי בתגובה. בינתיים, הערה אחת חשובה:
אינני דובר של חד"ש או של מק"י. עובדה זו עשויה להביך את אלה שדורשים את פיטורי. אני מצטער על כך אך אינני יכול לעזור.
בכל זאת ארשה לעצמי תשובת ביניים קצרצרת. אנטי-קומוניזם אינו סתם עמדה פוליטית אלא מחלה נפשית חמורה. היטלר חלה קשות במחלה זו וניסה לכבוש את העולם תחת דגל האנטי-קמוניזם. הניסיון הזה קיבל מכת מוות ב…..סטלינגרד.
בייחוד בשנים 1939-41 כשהם שיתפו פעולה במסע השוד והרצח נגד עמי מזרח אירופה.
וכשהם כבשו וניצחו את פולין האומללה, הם ערכו מצעד ניצחון משותף לצבאותיהם המנצחים, בסוף ספטמבר 1939 בברסט-ליטובסק, על קו התיחום בין אזורי הכיבוש שלהם בלב הארץ הכבושה והאנוסה. הינה הגנרל הנאצי גודריאן והגנרל הקומוניסטי (ממוצא יהודי) קריבושיין מקבלים בשם אדוניהם היטלר וסטאלין את 'מצעד הניצחון' של חייליהם על 'במת הכבוד' בברסט-ליטובסק:
http://www.youtube.com/watch?v=ESGactCIx_g
בדיוק כפי שעשה המגיב אבו אימאן כאן למעלה, בציינו את שנאת סטאלין כתכונה המאפיינת את ד"ר גבלס, כך עושה קמינר בציינו את היטלר כעוד אחד משונאיו של חושך-העמים יוזף סאטלין.
נו, אז עכשיו אני תוהה האם אני דומה יותר לגבלס או להיטלר…
"אנטי-קומוניזם אינו סתם עמדה פוליטית אלא מחלה נפשית חמורה"?
מעניין מדוע המוני יוצאי בריה"מ לוקים במחלה הזו…? האם ההסבר הוא במערכת הרפואה הסובייטית?
מכל ידידיי והקולגות שלי שמוצאם מרוסיה, אוקראינה, מולדובה וכד' – כולם עד לאחרון מתעבים את הקומוניזם. האם הם עברו שטיפת מוח קפיטליסטית בחסות הסוכנות הציונית, או שמא רחמנא לצלן הם יודעים טוב מעוד מהיכן באו?
האשמה נופלת אך ורק על סטאלין והדרך הרצחנית הדורסנית והאימפריאליסטית שהיתווה, אותה המשיכו יורשיו (אם כי היו כולם חסידי אומות העולם לעומתו).
את דעותיו של קמינר לגבי הנעשה בסוריה ובעיקר לגבי בשאר אסד יש לשפוט ע"פ דעותיו לגבי סטאלין. התמונה הולכת ומתבהרת. נשאר רק להמתין ולראות מה יאמר קמינר במאמרו הבא לגבי פול פוט.
"נתונים ממרכז לבדה, מכון משאלים במוסקווה, מגלים שב-2012 רק 22% של הרוסיים האמינו שסטלין מילא תפקיד שלילי בהתפתחותה של רוסיה"
אז מה כל אלה לעומת ידידיו והקולגות של אחד דינו. יש להניח שאם כל אזרחי ברה"מ לשעבר היו חיים בתנאים של ידידי וקולוגיולי דינו דעתם היתה דומה.
העניין הוא לבדוק תופעות היסטוריות במציאות שבהן היא התרחשה. אבל ברור שזו דרישה מופרזת מידידנו דינו. בשבילו "יוז'ף" ואדולף היינו הך "וההבדל הקטן" כי אלמלא סטלינגרד גם הישוב היהודי הקטן בפלשתינה היה מושמד לא חטרידה אותו יותר מדי (רומל התנדף מצפון אפריקה עקב התבוסה של הנאצים בסטלינגרד).
הנצחון של ברה"מ במלחמה היה קודם כל כתוצאה ממדיניות האיימים של סטלין שבמשך 10 שנים הפך את הפירמידה בברה"מ ש-80 מאזרחיה חיו בכפר למעצמה בעלת תשתית תעשייתית שהתמודדה בהצלחה עם המדינה המתועשת ביותר באירופה. ודאי שהמשימה הזאת התאפיינה בהרבה פשעים שלא היו מחוייבי המציאות אבל יש לזכור שהמהפכה הזאת התחוללה תוך מלחמת אזרחים מבפנים (ההתנגדות של האיכרים העשירים) וחרם מבחוץ. אז קצת קני מידה לא יזיקו. כמובן שאין לדרוש זאת מדינו…
מבחינת רצחנותם, היטלר וסטאלין הם אכן היינו הך. אין פלא שהשניים כרתו ברים אחים ע"י שליחיהם ריבנטרופ ומולוטוב. מי כמוהם הבין היטב זה לליבו של האחר?
לגבי דעתם של יוצאי בריה"מ – הייתי מפקפק דווקא ב"מכון משאלים במוסקווה", שכן אם דעותיו מהימנות ואובייקטיביות כמו אלו של ערוץ RT , אזי פח האשפה הוא המקום הראוי להן.
עשה את הסקר הפרטי שלך כפי שאני עשיתי, ותגיע לאותן תוצאות – כל יוצאי בריה"מ (או לפחות רובם המוחץ) רואים בקומוניזם ואף בסוציאליזם רעה חולה. עדות ניצחת לנזק העצום שגרמה בריה"מ לרעיון הסוציאליסטי.
העובדה שעמידתה של בריה"מ הצילה יהודים במישרין או בעקיפין, לא מעלה ולא מורידה מערכיותה ומוסריותה של בריה"מ או מערכיו של סטאלין. הנסיון לקשר בין הדברים הוא מלאכותי וכושל.
ביקשת קנה מידה – לצערי אין קנה מידה לפיו אפשר לשפוט לקולה את פשעיו של סטאלין
זה רק שכח להזכיר לנו שבריטניה ופרפת עשו הסכם עם היטלר לפני כן במינכן. אז מה רצה שברה"מ תלחם לבדה נגד גרמניה הנאצית בזמן שבריטניה וצרפת דחו את ידה?
"סקר פרטי" ההתייחסות מיותרת…
מי קבע שברה"מ היתה סוציאליסטית? התעמולה של האימפריאליזם מצד אחד והמפלגות הקומוניסטיות מצד שני עדיין לא עושות מציאות
ברה"מ של סטלין לא הצילה יהודים היא הצילה את העולם
כל ההיסטוריה האנושית היא היסטוריה של פשעים. אז קצת פרופורציה בכל זאת (שאי אפשר לצפות מאחד דינו כאמור)
אכן, "סקר פרטי". ושלא כמו הפרופגנדה הסובייטית הידועה ב"אמינות" שלה – אני נוהג לומר אמת, תאמין או לא. פשוט שאלתי ודנתי בעניין עם עשרות יוצאי בריה"מ, התוצאות חד-משמעיות.
אם אני משקר אז מעניין מהיכן באים כל מצביעי "הקומוניסט הידוע" איווט ליברמן…
טמינת הראש בחול לא תעזור, המציאות ברורה ומוכחת.
וזה מוביל לשאלתך "מי קבע שברה"מ היתה סוציאליסטית?".
בריה"מ באמת היתה עיוות של הסוציאליזם, ולא השכילה להטמיע אותו ולהפיץ אותו כך שאנשים מתוכה ומחוץ לה ירצו לאמץ אותו באופן וולונטרי.
התודה שהיהודים או העולם חייבים לבריה"מ היא מאוד עקיפה. באותה מידה ניתן לומר שאיראן ניצלה ע"י ישראל בגלל הפצצת הכור העיראקי, ולכן חייבת להודות ולהעריך את המשטר הציוני לעולמי עד, שהרי מי יודע את מי סדאם חוסיין היה מפציץ באטום קודם -את ישראל או את איראן…
ובאשר לפרופורציה – איני יודע מי אדוני אבל יש לי תחושה שכאשר ידובר ב"פשעי הציונות " – תידרש אתה לפרופורציה. נאה דורש – נאה מקיים. וחוץ מזה, שוב, כמות המוות והסבל שזרע סטאלין היא ייחודית בדברי ימי האנושות (מלבד מתחרהו-ידידו אדולף). למושג "פרופורציה" אין ממש מקום
כשאנחנו אומרים שהניסיון הנאצי לכבוש את האיחוד הסובייטי "קיבל מכת מוות ב…..סטלינגרד", אנחנו מציינים עובדה מוחלטת.
כאשר אנחנו, קומוניסטים, אומרים שהאנטי-קומוניזם "אינו סתם עמדה פוליטית אלא מחלה נפשית חמורה", אנחנו לא מתייחסים לאמת יחסית, לא סתם מתחילים להתבלבל, אלא שקועים עמוק בתוך הבלבול, ובכך מכניסים לעצמנו גול עצמי, הופכים את עצמנו לנכים פוליטיים. וזה מכוון שבכך מוותרים על ההבחנות שמבהירות לעצמנו את הסיבות הנכונות (וגם הטקטיקות ואת האסטרטגיות) שמניעות את הבורגנות בכלל ושל זו האימפריאליסטית בפרט. בכך אנחנו גם מוותרים על ניתוח של התפתחויות, של השתלשלות המאורעות, משך תקופות ונמנעים מלהבדיל בין פיתרון מטפיזי לבין זה הדיאלקטי.
בשורות השמאל בישראל יש לחבר סטאלין הרבה מעריצים ותלמידים.
הם יודעים כמה טוב היה למעמד הפועלים המשוחרר מכבלי הבורגנות בסוציאליזם הנבנה בהנהגת סטאלין, ואיך האיכרים המאושרים בקולחוזים צעדו בשמחה אל עבודת יומם. ואיך כל המוני האנשים הסובייטיים במולדת הסוציאליסטית שבה, כמאמר השיר, העמלים נשמו חופש יותר מבכל מקום אחר, בנו את הקומוניזם בכוח ובשמחה. איך הצבא האדום המנצח והמשחרר צעד בחוצות מוסקבה, ואיך האנשים שרו וזמרו 'זא רודינו זא סטאלינא' – למען המולדת ולמען סטאלין, המנהיג הגדול של הפרולטריון העולמי, ממשיכם הגאוני של מארקס, אנגלס ולנין, מדביר הפאשיזם, המדריך והמורה של האנושות המתקדמת, שמש העמים. סטאלין חי לעד בליבם של המהפכנים והלוחמים למען הסוציאליזם מדור לדור.
בשורות השמאל בישראל יש לחבר סטאלין הרבה … תלמידים?
איפה הם? אני יודע שקיימים 'מעריצים': הם מתגלים בפני בסתר. מעריצים, כן קיימים. אבל תלמידים שממש לומדים, או לפחות מעוניינים ללמוד, בכדי להמשיך כאן ועכשיו, כי אין סיבה אחרת ללימוד שכזה, את הניסיון המהפכני שנאסף על-ידי החבר סטלין, כאלה פעילים לא קיימים עדיין בישראל.
תלמיד של מארקס, אנגלס לנין וסטלין כ-'ממשיכם הגאוני', כפי שהוא היה בכל המובנים, תלמיד כזה לא מפחד להיחשף.
להיפך, להתגלות תלמיד כזה בפני הבריות זה מקור לגאווה מבוססת היטב. הבסיס העיקרי מתמצה בכך שלהמונים העממיים באזור בכלל ובישראל בפרט נחוצים ביותר הרבה תלמידים של סטלין מאורגנים בהתארגנות שממדי חיוניותה נובעים מתקופה ארוכה של שני עשורים אחרונים אצלנו ללא מנהיגות פרולטרית בכלל.
אם כל כך טוב היה הקומנזים למילוני האזרחים בברית המועצות אז מדוע כולם ברחו מגן העדן הרי טיפש בורח מגן העדן כנראה גן עדן זה לא היה כאשר עוקבים אחריך מצוטטים לך מלשנים אחד על השני ולא נותנים לך לצאת לחול נדמה לי שברית המועצות התפרקה אולי בגלל שהיה להם יותר מדי אוכל חופש …………….
אם אתה לא מפחד לדעת את התשובה לשאלות שלך, חבר צדוק התקוה, שכל כך יודע להיתנשא על זולתו, אז תכנס אצלי בהזדמנות: בבלוג שלי – http://www.financend.wordpress.com