קיימים חילוקי דעות בשמאל באשר להערכת המצב בסוריה. השמאל הליבראלי רואה את המרד המזויין כהתקוממות העם נגד משטר הרודנות של בשאר אל-אסד – ועל כן יש לקבל אותה בברכה, תוך כדי הסתייגות אמנם מהתערבות הזרים המספקים נשק לג'יהאדיסטים ואנשי אל-קאעדה שמנסים לקחת טרמפ על התקוממות העממית.
השמאל המרקסיסטי לעומת זה שואל תחילה "מהו תפקיד האימפריאליזם במהלך הזה? מה הם האינטרסים והמטרות האסטרטגיות שלו?" עוד ב-1919 הציע מנהיג מהפכה אוקטובר ולדימיר לנין עזרה למלך אפגניסטן במלחמתו נגד הכוחות הבריטים שפלשו לארצו. בספרות המרקסיסטית מבהירים שהמאבק של המלך, שבוודאי דיכא את עמו, נגד כוחות ממשלת הלייבור הסוציאליסטי הבריטי, היה מאבק אנטי-אימפריאליסטי ולכן היה נכון לתמוך בו.
הפגנה בסוריה, 2011
השמאל הליבראלי תמך בהפלת משטרו של מועמר קדאפי בלוב באמצעות "התקוממות עממית" שנתמכה על-ידי כוחות נאט"ו ואנשי הג'יהאד האסלאמי מקטאר, ערב הסעודית, אפגניסטן ועוד. בשנת 2010 לוב עמדה במקום הראשון ביבשת אפריקה ברשימת ה-HDI (ה Human Development Index) של האו"ם שהוא מדד השוואתי של תוחלת החיים, רמת חיים, חינוך, ריווחת ילדים, זכויות נשים, ועוד. היום, משקיעים זרים בתעשיית הנפט מקבלים פטור ממסים, לתקציב הממשלתי ב-2011 היה גרעון של 27% מהתל"ג (לעומת עודף של 16% בשנת 2010), וקרן המטבע הבינלאומית דורשת מלוב להפסיק לסבסד דברי צריכה ולבצע פיטורים והורדת שכר בסקטור הציבורי (נשמע מוכר?). היום, לאחר "הדמוקרטיזציה" של לוב תודות למפציצים של נאט"ו, הארץ נקרעת על ידי שבטים ומיליציות הנלחמים זה בזה עבור שטחי מרעה, מקורות מים ושדות נפט וגז. שבטים במזרח הודיעו על פרישה מהקונפדרציה הלובית והתעלמו מהבחירות לפרלמנט. בחלקים רחבים של לוב הוכנסה השריעה, מערכת החוקה האסלמית, שכוללת פוליגמיה, חובת לבוש העבאיה השחורה על-ידי הנשים ופגיעה במכלול הזכויות שרכשו בעשרות השנים האחרונות. ניתן לשער איך ייראו פניה של סוריה אם ייפול השלטון לידיים של הג'יהאדיסטים למיניהם. אזרחים זרים, מאידך, נמלטים מבנגאזי, מרכז תעשיית הנפט במזרח לוב ועיר הנשלטת על-ידי כנופיות פשע, וחברות הנפט מהססות להשקיע משאבים באזורים אלה.
נציגה מובהקת של השמאל הליבראלי (האנטי מרקסיסטי) היא נעמי רמידס דיאס, כתבת האתר השמאלי בשפה הספרדית "רבליון". היא חתומה על עצומה (INDYMEDIA UK, 4.2.2012) שפותחת עם המשפט: "לא יהיה שלום בסוריה לפני שהרוצח אסאד יעזוב, ומשטר הדיכוי שלו ייעלם…" היא מפתחת את התיזה הזאת בריאיון עם הסופר אליאס חורי ("זו הדרך" ,23.1.2013) בו היא אומרת: "לדעתי קיימת מזימה בינלאומית נגד המהפכה העממית הסורית…" (כלומר, מטרת ההתערבות הצבאית של האימפריאליזם בסוריה היא לעזור לאסאד לדכא את ההתקוממות העממית!)
המדיניות האמריקאית במזרח התיכון ובמרכז אסיה
כפי שהבהרנו במאמר קודם, מדיניות האימפריאליזם האמריקאי במזרח התיכון משמשת ככלי שרת של האינטרסים של חברות הנפט. המטרה המרכזית היא השתלטות על שדות הנפט והגז באזור, ושליטה בצינורות המובילים דלקים אלה אל השווקים. בסיסים צבאיים הוקמו להבטיח שליטה בשדות הנפט, וביניהם בסיס של הצי החמישי בבחריין, בסיס אווירי גדול בקטאר, בסיס מל"טים ובסיסים צבאיים אחרים בערב הסעודית, בסיסי אויר וים באיחוד האמירויות הערביות (שבירתה דובאי) ועוד. הניסיון האמריקאי להקמת בסיסים במרכז אסיה בקרבת שדות הפט והגז היה פחות מוצלח. את הבסיס הצבאי שהקימו באוזבקיסטאן ב-2001 נאלצו לפנות כעבור 4 שנים לפי דרישת הממשלה האוזבקית. הבסיס האווירי הגדול בקירגיסטן ייאלצו לפנות בשנת 2014. היא עדיין מתדלקת מטוסים בטורקמניסטן בדרכם לאפגניסטן ובחזרה.
דנו כבר במטרות המלחמה האמריקאיות באפגניסטן ובכישלונה, וכן באי-הצלחת המלחמה בעיראק, למרות השתלטות החברות האמריקאיות על שדות הנפט בקורדיסטן העיראקי. אבל אין זה סוף הסיפור. התגלו בינתיים רזרבות נפט גדולות מאד במרכז ובדרום עיראק בשליטה הישירה של הממשלה המרכזית. התנאים שממשלת עיראק מציגה בפני חברות הנפט לפיתוח שדות אלה אינם נוחות להן, והן בינתיים מחכות. איך תיפתר הבעיה (או מי ימצמץ ראשון) – אינני יודע. אולי בפשרה, אולי ע"י החלפת השלטון בעזרת 'לחץ פיזי מתון', נוסח סוריה. כמו כן, דנו במקומה המרכזי של אירן באסטרטגיה האמריקאית במזרח התיכון. נציין בתור עדכון שהנחת החלק האירני של צינור הגז מאירן לפקיסטן כבר הושלמה, והוחל כבר בהנחת החלק הפקיסטני של הצינור בעזרת הלוואה של 500 מיליון דולר מסין. האיום של הילרי קלינטון בהטלת סנקציות נגד פקיסטן בשל "הפרת האמברגו" נגד אירן נדחה בצורה בוטה ע"י שרת החוץ הפקיסטנית.
אשר לסוריה, ההסכם בין אירן, עיראק וסוריה להניח צינור להובלת גז איראני אל הים התיכון בוודאי דרבן את ארה"ב (בתמיכת קטאר וסעודיה) לייזום פעולות איבה מִיָדיות להפלת משטרו של אסאד. ברקע עמד תמיד גם הצורך לייצור מוצא אל הים התיכון דרך סוריה עבור הנפט מהשדות האמריקאים הגדולים שהיה נעול בחבל הקורדי של עיראק. אבל התוכנית האמריקאית להחלפת השלטון לא הייתה חדשה. עוד ב-2007 הגנרל האמריקאי וסלי קלארק גילה תכנית הפנטגון: "לתקוף ולחסל את הממשלות של 7 ארצות תוך חמש שנים – להתחיל עם עיראק ואז לעבור לסוריה, לבנון, לוב, סומליה, סודן ואירן". התכנית הייתה חלק של הפרויקט "המאה האמריקאית החדשה"(!), שצ'ייני, רמספלד וולפוביץ' היו בין יוזמיה, אם כי על השלב הראשון, תקיפת עיראק, הוחלט כבר מיד לאחר 9/11 ב-2001. נשים לב שההחלטה 'להוריד' את סוריה התקבלה עוד לפני ששיקולי צינורות גז עמדו על סדר היום. סוריה ועיראק היו המדינות הערביות היחידות שתמכו באיראן ואפשרו העברת נשק וסיוע לחיזבאללה. סילוקם היה חלק מהאסטרטגיה האמריקאית הגלובלית להשתלטות על המזרח התיכון.
ההתקוממות בסוריה
הפגנות המחאה הגדולות בסוריה התחילו במארס לפני שנתיים בעיר דרעא, על יד הגבול הירדני בדרום, על רקע אבטלה נרחבת בקרב הצעירים בסוריה בשל גידול מהיר של האוכלוסייה, ועל רקע בצורת קשה וארוכה, 2006-2010, שגרמה למאות אלפי איכרים לנטוש את אדמותיהם ולהצטופף לתוך שכונות העוני של הערים הגדולות. בשאר אל-אסאד ניהל מדיניות ניו-ליברלית בתקופת שלטונו שהעשירה את הבנקאים ורוששו עוד יותר את השכבות החלשות. מעריכים ש-2 עד 3 מיליון סורים הידרדרו לעוני קיצוני, וכל זה על רקע משטר קשוח ובלתי דמוקרטי המנוהל תחת חוקי חרום זה 60 שנה. אין פלא שג'יהדיסטים זרים מצאו אחיזה בשכונות העוני, בחומס, בחאלב ובדמשק למשל. פעולות המחאה התפשטו צפונה, ובעזרת נשק וכספים מערב הסעודית וקטאר ג'יהדיסטים חמושים התחילו לזרום לתוך סוריה מרוב ארצות האסלאם, מצ'צ'ניה, אפגניסטן ופקיסטן בצפון ועד תימן ולוב בדרום. בדרום טורקיה נפתח בסיס אימונים של נאט"ו שבו עברו אימונים לוחמי 'הצבא הסורי החופשי' בהדרכת אנשי קומנדו אנגלים וצרפתים ואנשי ביון של ה-CIA. לפני כחצי שנה העריך שרות המודיעין הגרמני שהיו כ-15,000 לוחמים זרים בסוריה – 95% מכלל הלוחמים ב"צבא הסורי החופשי", רובם מלוב, שקיבלו אימונים בעבר בבסיסי נאט"ו במערכה נגד קדאפי. "לוחמי חופש" אלה עסקו בין השאר ב"ניקוי" האזורים שכבשו מכופרים (עלאווים, נוצרים) ומסונים עובדי המדינה או 'אוהדי המשטר'.
לפני כשנה ראיין כתב העיתון הגרמני "דר שפיגל" את אחד "המוציאים לפועל" של גדוד 'הצבא הסורי החופשי' בעיר חומס. זה סיפר שמאז הקיץ הקודם (6-8 חודשים) הוצאנו להורג כ-20% מהשבויים, כ-150 איש, וכ-200—250 'בוגדים' (דהיינו, אזרחים סונים המביעים הסתייגות לשלטון הטרור של 'הלוחמים החופשיים').
האסטרטגיה של שיווק מעשי טבח
בתקשורת העולמית דווח כי הטבח שביצעו בחומס, בחולה ובערים אחרות, בוצע על-ידי הצבא או המיליציות הממשלתיות. כתב העיתון "בילד צייטונג" הגרמני מתאר "אסטרטגיה זאת של 'שיווק' מעשי טבח" כ"אחד הדברים הכי מגעילים שנתקלתי בהם אי פעם בסכסוכים מזויינים". השד העדתי הרים את הראש וערים אלו התרוקנו מתושביהן העלאווים והנוצרים שחיפשו מקלט באזור החוף של לטאקיה וטרטוס או בלבנון. מעריכים, למשל, כי 80,000 נוצרים נאלצו לברוח מהעיר חומס. נזכיר כי סוריה הייתה בעבר מדינה חילונית שהגנה על המיעוטים וחל איסור על קיום מפלגות דתיות.
היינו עדים בימים האחרונים ליישום "אסטרטגיה" זאת כאשר פגזים נושאי גז רעיל (כלור, כנראה) נורו על עמדת הצבא הסורי בקרבת העיר חאלב ו-26 איש נהרגו, ביניהם כ- 16 חיילים. בעקבות דיווח מטעה של המורדים התגובה האוטומטית והמידית של סוכנויות הידיעות המערביות הייתה שהתקרית בוצעה ע"י נאמני אסאד.
בסוף ינואר, לפני חודשיים, כאשר נסוגו מי הגשם שהציפו תעלת המים שעוברת ממרכז העיר חאלב בצפון אל החלק הדרום-מזרחי שבשליטת 'צבא השחרור הסורי', התגלו 108 גופות של גברים צעירים על שפת הבטון של התעלה. כל אחד היה ירוי בראשו והדם נספג בבטון. הנרצחים היו ללא זקנים (חילוניים כנראה), ותושבים מהסביבה (מהצד בשליטת המורדים) הגיעו לזהות את קרוביהם ולקחתם לקבורה. אחד תושבים המקומיים סיפר לכתב ה"גרדיאן" הבריטי שאף אחד מהנרצחים לא היה חבר "הצבא הסורי החופשי". המורדים טענו שהמתים נטבחו ע"י הצבא הסורי של אסאד ושגופותיהם הושלכו לתעלה ונסחפו עם הזרם אל החלק הדרומי. העיתונות במערב קפצה מיד על המציאה והאשימה את הצבא הסורי בביצוע עוד טבח נפשע, אבל ככל שנודעו יותר פרטים נדם קול המחאה בתקשורת, שעברה לסדר היום.
הקבלן החדש – ג'בהת אל-נוסרה
אחרי שנה וחצי של קרבות בין "לוחמי החופש" ('הצבא הסורי החופשי') והצבא הסורי נוצר מצב של תיקו. המורדים שולטים בחלק מפרברי הערים הגדולות, הממשלה במרכזי הערים. המורדים מקבלים תמיכה כספית ונשק מערב הסעודית, מקטאר, מלוב, מארה"ב ומנאט"ו, והממשלה הסורית מקבלת נשק ותמיכה כספית בעיקר מאיראן, ותמיכה פוליטית מרוסיה וסין. הדרישה של שר החוץ האמריקאי, ג'ון קרי, מממשלת עיראק לשים קץ לטיסות מעל הטריטוריה שלה מאירן לסוריה נענתה בשלילה ע"י מאליקי! השלטון של אסאד נראה יציב, הוא נתמך ע"י הצבא ושרותי הביטחון. באותו הזמן התמיכה ב'לוחמי החופש' בשטחים שבשליטתם מתערערת בהתמדה כאשר לוחמים רבים נוטשים את המערכה תוך תסכול מרמת השחיתות בקרב מנהיגיהם. אחראים לזה מעשי הטבח והאלימות מצד אחד, והשחיתות, הגניבות והביזה מאידך. בעיתון הקנדי הנפוץ "גלוב אנד מאיל" מצטטים את אחד הפעילים האנטי ממשלתיים בחאלב: "אנשים כאן לא אוהבים את המשטר, אבל שונאים עוד יותר את המורדים…שחלקם אינם יותר מארגוני פשע מאורגן, העוסקים בחטיפות, בסחיטה ובביזה נרחבת של בתי חרושת ומחסנים".
לפני מספר חודשים החלה זרימה מוגברת מעיראק של אנשי ג'בהת אל-נוסרה, ארגון הקשור לאל-קאעדה בעיראק שנוסד בתחילת 2012 בקריאה למאבק מזוין להפלת משטרו של אסאד והקמת מדינה פן-אסלאמית כפופה לחוקי הקוראן והשריעה. חברי הארגון, רובם עיראקים וחלקם סורים שהתנדבו בזמנו להילחם נגד ה"כופרים" השיעים בעיראק, והיום נלחמים נגד העלאווים, הנוצרים והכופרים הזרים (בעיקר האמריקאים). הם מונים היום כ-5,000 לוחמים, נחשבים כלוחמים המובחרים בקרב המורדים, והשתלטו על הפרברים של חאלב, חומס, חמא וערים אחרות, תוך גירוש לוחמי הצבא הסורי החופשי במקרים רבים.
האמריקאים נאלצו לנהל מדיניות מפותלת נוכח הופעתה של ג'בהת אל-נוסרה בזירה. מצד אחד, תוך הערכה שאי אפשר יהיה להפיל את אסאד בלי מעורבותה הפעילה של ג'בהת אל-נוסרה, תמכו האמריקאים במתן סיוע כספי מסיבי לארגון ע"י ערב הסעודית וקטאר ומשלוחי נשק ע"י צרפת. מצד שני, על מנת למנוע את הסכנה שגוף אנטי אמריקאי כזה ישתלט על סוריה במקרה שאסאד ייפול, הכריזו האמריקאים על ג'בהת אל-נוסרה כ"ארגון טרוריסטי זר" (וויקיפדיה, דצמבר 2012) שלא יוכל להשתתף בשום קואליציה של מורדים שעשויה לתפוס את השלטון.
הצרה היחידה היא שגם נוכח התִגבורת הזאת של אנשי אל קאעדה מעיראק, משטרו של אסאד עדיין נשאר יציב.
האמריקאים מאבדים את העשתונות
לאמריקאים נגמרה כנראה הסבלנות נוכח העמידה העיקשת של צבא סוריה, ונוכח האבדות הכבדות שסופגים המורדים. האדמירל סטברידיס, המפקד האמריקאי הבכיר באירופה, התבטא בפני ועדת הסנט ב-19/3/2013 שהצבא האמריקאי ונאט"ו "מכינים תכניות להתערבות ישירה בסוריה". הוא הכריז שאינו רואה באופק סוף ל'מלחמת האזרחים' האכזרית, ועל כן מבררים בנאט"ו דרכים לעזור לכוחות האופוזיציה לצאת מהמבוי הסתום. אחת הדרכים הייתה להעביר ל'צבא הסורי החופשי' נשק רב שהיה שייך לצבא קדאפי בעבר, ונמצא במחסנים של נאט"ו בקרואטיה. 3,000 טונות של הנשק הזה הועברו כבר מקרואטיה לסוריה.
דר שפיגל דיווח השבוע שארה"ב פתחה גם מחנה אימונים בצפון ירדן שבו לומדים מורדים סורים להשתמש בטילים נגד טנקים ונגד מטוסים. ( ארה"ב נמנעה עד עכשיו למסור נשק כבד למורדים). בוגרי המחזור הראשון, רובם לוחמים מדרום סוריה, נכנסו כבר לסוריה.
ואם אחרי כל זה צבאו של אסאד בעקשנותו יסרב להיכנע יהיה צורך ב"התערבות צבאית ישירה". האדמירל סטברידיס הבהיר בפני ועדת הסנט שמדובר בהפעלת "איסור טיסות" (no flight zone) בשמי סוריה – "אנו מוכנים להיות מעורבים כפי שהיינו בלוב".
ולבסוף אפשר לנסות לגרור את האו"ם להתערבות צבאית בסוריה ע"י יצירת משבר של נשק כימי (התערבות צבאית ישירה של ארה"ב ונאט"ו אינה רצויה בגלל התגובה האפשרית של רוסיה שיש לה בסיס ימי בנמל טרטוס). האזור שלנו עוד צפוי להרגיש בנחת זרועו של האימפריאליזם האמריקאי.
נגד האימפריאליזם או נגד אסאד?
קל מאד לומר: "אנחנו נגד האימפריאליזם, וגם נגד אסאד". אבל מה שעומד להכרעה בסוריה היום הוא השאלה האם אסאד ישרוד את מתקפת האימפריאליזם נגדו. האופציה של סילוק אסאד לא תביא דמוקרטיה לסוריה אלא שלטון של כנופיות קנאיות רצחניות שיתנו יד חופשית לפעילות חברות הנפט בארצם. ניצחון האימפריאליזם פירושו מכה קשה לאיראן, ללבנון, לעיראק, לפלסטינים, לכל עמי האזור. הוא יהווה ניצחון לשליטים בקטאר, בערב הסעודית, באיחוד האמירויות. המאבק בסוריה היום אינו מאבק בין הכוחות הדמוקרטיים ושלטון העריצות של אסאד, אלא ניסיון של האימפריאליזם האמריקאי, הצרפתי והבריטי להפיל את אסאד ולהשתלט על המדינה. הצלחתו של אסאד להדוף את מתקפת האימפריאליזם פירושה הצלחה של עמי האזור, נפילתו של אסאד פירושו ניצחון של האימפריאליזם במאמציו להשתלט על האזור.
בקיצור – זה נבלה וזה טריפה.
אז מה עושים, בעצם – במי מצדדים? במערב האימפריאליסטי שבחסותו ייגזלו המשאבים ותוהו ובוהו ישתרר במדינה, או בשלטון אסד העריץ, תאב השלטון וצמא הדם שלא רואה את אנשי עמו ממטר?
זה תלוי.
למשל: מי שחותר להרוויח משוחד של קופות עשירות – תומך באימפריאליזם
למשל: מי שחותר לרושש את קופות השוחד – תומך באנטי-אימפריאליסטים
דהיינו – אסד וחבר מרעיו תומכים באימפריאליזם, שכן הם כבר מזמן מיליארדרים וקופותיהם קטנות מלהכיל את כספי הגזל
תודה על המאמר החשוב שמזכיר לי למה אני לא אצביע חד"ש בחיים.
נבהלנו
בסיכומו של דבר אתה מעדיף גם משטר רצחני כמו של אסאד והעיקר שלא יהיה אימפריאליזם?
מזכיר לי גם את התמיכה בסדאם חוסיין בעבר כי הוא היה חילוני.
השלטון הטוב היחיד הוא דמוקרטיה.
לא קראתי את כל המאמר,כי למי יש כח לקרוא מאמר כזה ארוך? הסתפקתי בפסקאות הראשונות והאחרונה.
מהמונח "אימפריאליזם" עולה ריח עבש של סיסמאות עתיקות של אנשים השרויים בעבר הרחוק.
חבל שהכותב הנכבד לא ציין מה יותר טוב לישראל,מבין שתי האופציות? האם טובתה של המדינה הציונית לא עומדת מולו?
המזימה האימפריאליסטית אמריקאית-ישראלית-סעודית בסוריה (ולא רק) היא קרימינלית למן ההתחלה ועד הסוף. (מאכזב ש) עצם השימוש (הנרחב) במונח "אימפריאליזם" עושה לאימפריאליסטים ועוזריו הנחה גדולה שכן הוא מסייע לערפול טיבם של מעשיהם בציבור הרחב. הערפול הזה יוצר סדק דק, אך הנסיון מראה כי רחב מספיק, בכדי שכל חלאה תוכל, מדעת או שלא, להדחק בסדק הזה ע"מ לתקוע כמה נודות כדי להיות מבסוט(ה) מעצמו(ה).
מה קשורה ישראל?
אין לישראל יד ורגל בעניין
עודי 'ממתין' לתגובת הימין הקציצוני באתר (ע.ג.-צדוק התקוה-שום בצל) אומר תודה לח' קלמן, על המידע הכלול במאמרו. גם הח' נימר מורקוס, שידע ערבית על בוריה, היה בדיעה אחת עימם. קראתי גם את שטויות Naomí Ramírez Díaz – ב- Rebelión . . . §§ השאלה החשובה מבחינתנו – דוברי העברית והערבית באיזור – היא מה עדיף ל נ ו – משטר חילוני כזה של אסד או התחליף שבו רוצה וושינגטון? — ביקרתי 3 פעמים בסוריה בזמן חאפז ובנו בשאר, בדרכי לעשות סרט על סבל הכורדים בעיראק. ניפגשתי עם סורים וביניהם גם אנשי שמאל רבים. התרשמתי כמו ידידי, כתב הגארדיאן הבכיר Jonathan Steele, שאמנם האסדים היו רחוקים מלהיות דמוקרטיים, אבל לא היו הנוראים שבזבל של העולם הערבי — חביבי ארה"ב — המלכים עבדאללה (#1 בסעודיה ו-#2 בירדן) ולא דיכאו את עמיהם כמו האמירים במפרץ, או קדאפי וחסן השני מלך מרוקו, או הדיקטטור זיין אל-עאבדין בן עלי ששלט בטוניסיה עד שבא "האביב" (!) נפגשתי גם עם גנרלים שפקדו על UNDOF, כמוGünther Greindel האוסטרי, ו- Gustav Hägglund הפיני, ומשניהם שמעתי שמשטר אסד לא הפר את הסכמי הפסקת האש עם ישראל, למרות המשך כיבוש הגולן הסורי (!)
עודי 'ממתין' לתגובת הימין הקציצוני באתר (ע.ג.-צדוק התקוה
לכבוד לי הדבר שאתה מכנה אותי ימין "קיצוני" אני יהודי ישראלי גאה שהמדינה חשובה לו ולא אויביה
גם בין ידידי מ"ערביי ישראל" יש שמבקרים את אסד, במקום להתרכז בביקורת על הכיבוש הציוני. ביניהם גם כותב מכובד שאת מאמריו אתם קוראים בדפי ה"דעות" של "העיתון לאנשים חושבים". איננו מסכימים על תמיכתו ב"אופוזיציה הסורית". אך ככל שמתפרסמות הידיעות בדבר פגיעות "צבא המורדים" (המפולג) באזרחים שלווים, האיש החל לחזור בו. שלא כך ממשל אובמה בארה"ב. היא מנסה "להשיג שליטה" במורדים. [[ כך עשה גם רונלד רייגן שעזר לאמן את הטליבאן באפגניסטן, ואנו וגם הם יודעים את התוצאות ]]. אלא שארה"ב – למען מה שנראה כאינטרס שלה – מקריבה גם את השקט שהיה קיים גם בגולן, מאז נובמבר 1973. אז מה בדיוק עושה "ביבי" בשמנו? – זאת אולי ידעו ילדינו ונכדינו בעוד 50 שנה. . .
לתמוך בשלטון אסד על רקע ההערכה שהשלטון שיבוא במקומו יהיה גרוע יותר או מתוך רצון למנוע שפיכות דמים גדולה עוד יותר – זו עמדה לגיטימית. להציג את זה כעמדה "אנטי-אימפריאליסטית" זה פשוט בדיחה. אסד משרת את האימפריאליזם לא פחות מאחרים. לנין הציע עזרה למלך אפגניסטן, לא לקיסרות הגרמנית.
كردستان ב-כ', לא ב-ק'.
נראה שפסטיבל הטפיחה על השכם הישראלית, שהעניק אובמיהו ל"ביבי" לא הספיק. לכן משרד ההסברה הוציא הוראה לסגן מפקד אוגדה, אל"מ גיא חסון, שצריך לתת עכשיו לכל "עמישראל" (וגם לעמי-ריקים שמשלישים בקופת הביבטחון סכום שנתי נכבד – ולא לשכוח את עם אַמְנֶזִיָה ומיקרו-נֶזִיָה) לצפות ב"בשקט בשקט" בסוד הכמוס, בבי"ח שדה החדש שהצבא הצוהל הקים בצפון "ליד הגבול" ברמת הגולן, ופתח ל"מורדים" בגולן הכבוש/המשוחרר… כי צריך ליידע את אלה שלא ידעו שצבא הכיבוש ("IDF") הוא "הצבא הכי מוסרי בעולם" — שהורג רק טרוריסטים, וילדים בגיל הרך – ומתמחה בזורקי אבנים קטנים במיוחד. לכן אירגן דו"צ הופעות בטמבלויזיה כולל פיזור ראיונות ורעיונות… ואמר ש"אנחנו כמובן לא נוקטים עמדה", ושעמדתנו היא "הומינטרית גרידא"… כי "איך שהוא" המורדים הצליחו לתפוס את האיזור הקרוב לקו שביתת הנשק… ולכן הקמנו בי"ח שדה (עבורם בלבד). . .
סבי, אליהו מרגלית-מונצ'יק, שהיה "איש העליה השניה", נהג לצטט מספרי הקודש ולומר "יהללך זר ולא פיך" אך הוא גם הוסיף שאם זה לא יעזור ניתן להשתמש ב"וו ההיפוך" ולומר יהללך זר וָּלא פיך…
למלחמה בסוריה יש אופי עממי של התקוממות כנגד משטר אנטי דמוקרטי כאשר המורדים עצמם מיצגים תפיסת עולם דתית אנטי דמוקרטית.
השמאל צריך לגנות את אסד והמורדים להציב אלטרנטיבה ( גם עם היא לא מעשית היום ) ולעולם לא לתת לגיטימציה למשטר או למורדים בשם הדת.
אוי. קלמן . עדיין לא נגמלת מהתעמולה הקומניטית הרואה בכל אירוע תחבולה איפריאליסטית.
שקרים. ראשית כל, נכון אמנם שלוב לפי המדד הנ"ל הייתה הראשונה באפריקה נכון לשנות 2010, אם כי גם כיום, בשנת 2013, שנתיים לאחר פרוץ המהפכה, היא נותרת במקומה, וזאת למרות מלחמת האזרחים שהתחוללה בה וההשלכות הכאוטיות במידה, והבלתי נמנעות, כתוצאה מהפלת הרודן. שנית כל, בנוגע לזכויות הנשים- לא בדקתי לעומק את מצבן בלוב בעידן קדאפי. אלא שגם אם נניח שאתה צודק בעניין, הרי מדובר בהיבט חשוב אמנם אך בודד במכלול ההביטים והמרכיבים של נאורות ודמוקרטיה, אשר בתקופת קדאפי פשוט הייתה קטסטרופלית- לפי דו"ח החירות בעולם היא דורגה כלא חופשית לחלוטין עם ציון מינימלי בשתי הקטגוריות- זכויות אזרחיות פוליטיות וחירויות אזרחיות, מה שמיצב אותה כמפרת זכויות האדם הנוראית ביותר לצד סעודיה במזרח התיכון, יותר מאיראן, סוריה, מצרים וירדן. אגב, גם פלסטין עצמה עשויה ליפול לידי הג'יהאדיסטים אם ישראל תיסוג מהגדה ועזה ותאפשר בחירות חופשיות. האם הדבר פירושו שמעשי הדיכוי שנעשים בחסות הגנרלים הישראלים בשטחים הכבושים מוצדקת? מדהים איך שמאלנים קיצוניים ואנטי-ליברליים כמוך לא מהססים לעשות שימוש ברטוריקה של רשת פוקס כאשר הדבר משרת את תפישתכ
ואשר לסוריה- אין ספק שפשעי מלחמה לא מעטים נעשים בשמם של לוחמי האופוזיציה, כשם שהחמאס והג'יהאד אמונים אף הם על מעשים דומים. אלא שאסד, ממש בדומה לישראל, או אפילו לנאצים בעת פלישתם לברית המועצות, הוא הצד הדכאני, התוקפן והחזק יותר- ומכאן אך טבעי שתהיה התעלמות מסוימת ממעשי הזוועה של המורדים. מאז ומעולם הייתה מורכבות מסוימת בכל סכסוך על פני הפלנטה, וודאי שאף צד לא יכול להיות נקי כבדולח, ובכל זאת, אין הדבר מונע מאיתנו לצדד בצד כזה או אחר כאשר הנתונים מצדיקים זאת.
ניצחון האימפריאליזם פירושו מכה קשה לאיראן, דינו ….. אז אני בעד האימפריליזים כאשר פלשו הרוסים לאפגניסטן זה לא היה מעשה אימפריליסטי? מוזר שלא הזכרתה את ישראל הכובשת הגזענית
שום מילה על הציונים….. האם אסאד האב שרצח בעיר חמאת אלפי אזרחים סוריים סוניים, במטרה למנוע נסיון הפיכה כנגד השלטון הדיקטטורי במדינה. שארגון זכויות האדם אמנסטי אינטרנשיונל העריך כי מספר ההרוגים בטבח נע בין 10,000 ל-25,000 בני אדם אך הארגון הסורי לזכויות אדם העריך כי בטבח נהרגו כ-40,000 איש.לא הביא הדבר לשינאה על השלטון הסורי מי צריך היה את האימפרילזים האמרקאי סוריה עצמה דחפה את אפה במלחמת האזרחים בלבנון שהחלה ב-1976, ובמלחמת לבנון שפרצה ב-1982.כנראה הבן למד מאביו והנקמה על מעשיו של אביו כנראה לא נשכחה
האיטיות שבה מוכנסות התגובות לאתר מונע ויכוח עניני בין הגישות השונות. אני מודע לכך שזה אתר עני ועובדיו עובדים בהתנדבות, אבל רצוי להגביר את היעילות. תודה
מצטרף לג.ג. מה קרה לאתר התוסס שהיינו כה רגילים לו? אולי תשתף אותנו המערכת בלבטיה? זה כאילו שיש ברז אבל המים זורמים בקושי.
מאמר מצויין וכל המוסיף גורע.
לאימפריה ישנה מסורת של מחוייבות לשלום בכל העולם.
משאביה והשקעותיה מופנים למשימה זו.
http://sportscarforums.com/gallery/data/756/burke_force.jpg
מי שלימים תמך בנאצים ובפוטש מרתף הבירה שלהם במינכן ב-1923.
כזכור, לנין קיבל מלודנדורף ומהמטכ"ל הגרמני הרבה כסף ונשק כדי לחולל 'מהפכה' ברוסיה, ולודנדורף נתן הוראה להעבירו ברכבת חתומה משוויץ לפטרוגראד במטרה לחסל שם את הדמוקרטיה הרוסית הצעירה ולהביא לכריתת שלום נפרד בין רוסיה לגרמניה כדי שהמטכ"ל הגרמני יוכל לצאת למלחמת הכרעה נגד בעלות הברית בחזית המערבית.
מחקרים חדשים המתבססים על הארכיונים הרוסיים שנפתחו לאחר קריסת הקומוניזם מוכיחים ללא צל של ספק את פעילותו של לנין כסוכן בשירות הגרמנים ברוסיה. בהסכם רפאללו עם גרמניה ב-1922 הקדים לנין ב-17 שנה את הסכם היטלר-סטאלין והפך את רוסיה לספקית התבואה וחומרי הגלם העיקרית של גרמניה ולשדה אימונים וניסויים של הוורמאכט החדש, הבלתי לגאלי ע"פ חוזה ורסאי, שב-1941, בהנהגה נאצית, פלש לרוסיה וכמעט הצליח להשמידה.
עד כאן ההסתמכות על לנין כמקור ל'דרך הנכונה' ול'טוב המוחלט'.
הגיוני ביותר. אפילו מרקס כוון את הסוציאליזם שלו לאנגליה, צרפת וגרמניה שם קווה לעשות נפשות לתנועתו. רוסיה הייתה האחרונה בתור, משום שלא הייתה מפותחת מבחינה תעשיתית ומעמד הפועלים לא היה קים בה כלל. כלומר הקפיטליזם בציניות (במבט לאחור כמובן), נתן לסוצ' "אפשרות להוכיח את עצמו" ובמה, במקום הכי פחות מתאים (מתוך שנאת הצאר והדמוקרטים כמובן ולא מאיזו אהבה יתרה לסוצ') ובכך לפגוע אנושות (כפי שהתברר בהמשך), בהתפתחות הרעיון הקומוניסטי הנשגב. זה מזכיר קצת ובקטן, את מה שעשה אולמרט ל"מערך", כאשר נתן לפרץ להיות שר הבטחון עם משקפת והשאר זה היסטוריה.
את עמדת הרוב הגדול בחד"ש-מק"י המתייצב לצידם של התליינים הברוטאליים ביותר של עמי האזור.
מזכיר מק"י, מוחמד נפאע, ניסח את העמדה הזאת בבירור בדברים שכתב באתר המפלגה בערבית (בפרסומים בעברית המיועדים לציבור היהודי נזהרים דוברי מק"י קצת יותר…):
"לעולם לא ניכנע לזנות הישראלית שמנסה להציג את ישראל כקורבן… עלינו להתעסק יותר במאבק נגד הכיבוש הישראלי והאמריקאי ולא בהתקפה על המשטר הסורי… הדיקטטורה הסורית, הצפון-קוריאנית והאיראנית עדיפה עשרות מונים על הכובשים האמריקאים, הישראלים, ברית נאט"ו וכל המשת"פים הערבים שלהם, במיוחד במדינות המפרץ". אותו נפאע גם כתב ש"לפני חמש שנים הודתה "קבוצת הרופאים הציונים" בברה"מ, כי היא אכן ניסתה להרעיל את סטלין".
עם העמדה הזאת חד"ש-מק"י תמכה בזמנו גם בפלישה ובכיבוש העיראקי של משטר סדאם חוסיין בכוויית, כי סדאם, כמו אסד, היה 'סוציאליסט' (מפלגת אל-בעת'), בעל בריתם של הקומוניסטים ב'חזית הלאומית' המשותפת ששלטה בעיראק ועדיין שולטת בסוריה ו'אנטי-אימפריאליסט' ידוע, בעוד שכווית ושליטיה ידועים כ'משת"פים ומלחכי פנכה' של 'האימפריאליסטים והציונים'.
בהמשך לתגובה הקודמת, אני רוצה לשאול את חיים ברעם מה דעתו על אמירתו של נאפע ש"קבוצת הרופאים הציונים" הודתה לפני חמש שנים (חשבתי שהם כבר מתו מזמן) שהם ניסו להרעיל את סטלין, והאם לאור תגובתו ברשימה אחרת כאן הוא חושב שהדיקטטורה בצפון קוריאה עדיפה מאות מינים על המשטרים האימפריאליסטים והציונים החשוכים.
נו, 'האימפריאליזם'. לשיטתה של מק"י ולשיטת פרופ' אלטמן, כל מה שתואם את המדיניות הרוסית הוא קביל, וכל מה שמנוגד לה – ביטוי של האימפריאליזם.
והדוגמה הכי בולטת לכך: מדוע תומך הכותב במשטר הבעת' בגגל האופי האימפריאליסטי של המתקפה נגדו, אך בו-זמנית תומך ברשות הפלסטינית ובממשל עבאס-פיאד, יצירים ישירים לא פחות, ואף יותר, של האימרפיאליזם? או במדינת ישראל ובמשטרה?
צריך באמת להבחין במק"י וחד"ש בין נציג האימפריאליזם האמריקאי בפלסטין – אבו מאזן שהעמיד את צבאו לשירות ארה"ב וישראל – ומדכא את עמו כדי לשמור על בטחון ממשלת שקרניהו ותהליך השלום ש"ביבי" עוצר – ולבטל את התמיכה במשטרו, לבין התמיכה שלה זקוק העם הסורי, ולא לתמוך בימין המוסלמי האנטי-דמוקרטי ודומיו. אפילו ארה"ב החלה להבין שהסכנה אינה ממשטר אסד, אלא מג'בחה אל-נוסרא ואל-קאעדה שהחלו להשתלט על "האופוזיציה".
מאמר מעולה. אני אצוטט את עקיבא אור שאמר שאין תוחלת במשטר נציגים (מה שנקרא "דמוקרטיה"). אבל מכיוון שאנחנו עוד לא שם וארה"ב עם זרועות השטן שלה לא תתן לזה לקרות, המהפכה בסוריה צריכה להיות מחולקת ל-2 שלבים: להפיל את אסד ולדרוש בחירות כלליות נקיות לשלטון ורצוי ממנהיגי המהפכה. לא להסכים לשום סיוע אמריקני, לכניסת כוחות נאט"ו ולשום התערבות מערבית. כל החלטה צריכה לערב את העם הסורי ורק אותו, אחרת לא נשלמה המהפכה.
עמדה דוגמטית של אלטמן. חוסר הבנה מוחלט של התקופה ועמדה ביזיונית בעיקר כי היא מבטאת חוסר אמון מוחלט בכוח של ההמונים בסוריה. ברור שאסור לעשות אידיאליזציה של ההמונים, אבל עדה שמשתמשת בהם בתור כלי שחמט במשחק בין הבלוקים המעצמתיים היא עמדה ביזיונית במיטב המסורת הסטליניסטית שבינה לבין לניניזם אין שום דבר.
המצב בסוריה התחיל לפני שנתיים בתור התקוממות מהפכנית של צעירים, עניים ועובדים נגד אסד. במשך שלושה חודשים התנועה ההמונית הלכה וגברה והתחילה לפורר את הצבא והכניסה את המשטר של אסד למגננה. בגלל חולשות פוליטיות של ההתקוממות, ובעיקר סביב השאלה הלאומית, אסד הצליח לעבור את השיא שלה ולצאת למתקפת נגד ולהפוך את ההתקוממות למלחמת אזרחים כיתתית, שבה המורדים באמת נתמכים ע"י האימפריאליזם ואסור לתמוך בהם. מצד שני הייתה פה התקוממות נגד אסד, וצריך לזכור שאנחנו בתקופה מהפכנית במזרח התיכון ובסוריה. זה האלמנט ששונה מלנין ומלך אפגניסטן- כאן אנחנו בתקופה מהפכנית שבה ההמונים בסוריה, שהיום כלואים בין אסד והמורדים יכולים בתנאים מסויימים להחזיר את ההתקממות ולטאטא את אסד והמורדים.
ההסתכלות הצרה של אלטמן מהזוית של איזה גוש ינצח, האימפריאליסטי או האנטי אימפריאליסטי פשוט לא תאמת את התקופה. קודם כל, יש כאן הפיכה של הגוש הלכאורה אנטי אימפריאליסטי לפטיש. המטרה של מפלגה מהפכנית היא לא לחזק משטר ניצול אחד על חשבון אחר בגלל שהאחר יותר חזק. האימפריאליזם ואסד הם אויבים של ההמונים והשאלה המרכזית בכל פוליטיקה מהפכנית היא מההאינטרס של מעמד העובדים. הגישה של איזה גוש ינצח תמיד היתה הזויה, אבל עוד איכשהוא מובנת בתקופת הנסיגה של תנועת העובדים אחרי נפילת הסטליניזם. היום, בתקופה מהפכנית, הגישה הזאת של אלטמן היא פשוט הרסנית ונשענת על פרספקטיבה לא מציאותית- אנחנו חיים בתקופה של מהפכות ומהפכות נגד שבה מה שניתן להשיג זה מהפכות סוציאליסטיות ומשטרים סוציאליסטים באזור, והמשמעות של הדברים של אלטמן היא שזה לא על הפרק וצריך למוא מבין הכוחות הברבריים הנאבקים מי יותר מתקדם ולתמוך בו.
http://maavak.org.il/maavak/?article=1040
גם מבלי ללכת לכתובית שבסיום דבריך, אני חותם בשתי ידיי על דבריך. ומוסיף ש"באין חזון יפרע עם" (באין חזון סוציאליסטי). השאלה היא איך מחזירים סוציאל דמוקרטיה לשלטון? והתשובה היא דרך תמיכה בי"ל (האינטרנציונל) בבנית הנהגות סוציאל דמוקרטיות מקומיות, שתובלנה הצבור אל קלפי דמוקרטי ואף לא למקום אחר אחד.
זה כאילו שהסוציאליזם הוא הגננת וכל השאר הם ילדים שמתקוטטים בארגז החול. וכי מדוע תצא, תנקוט עמדה לטובת דרדק שהוא ועוד תשליך למענו חופן חול כנגד ילדון אחר?
שתיתכבד כל החבורה ותפסיק לריב ואח"כ ינגבו נעליים בכניסה, ישטפו ידים בכיור שפרוזדור …או אז יוכלו להכנס לתוך חדר הגנון ולהנות ממנעמיו.