הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות



ריאיון שנערך באפריל 2013 עם יאסר עבדלקאווי, אנרכיסט מצרי הפעיל בתנועה הסוציאליסטית החירותנית במצרים. (הריאיון נערך על ידי אחדות)

LSM(ה-LSM בפייסבוק)

שאלה: תספר לנו בבקשה על הארגון שלך, על ההיסטוריה שלו והמעמד שהוא תופס. מהם המקורות של האנרכיזם המצרי? מהו היחס של העובדים במצרים לאנרכיזם? 

תשובה: התנועה הסוציאליסטית החירותנית (LSM, Libertarian Socialist Movement) הוקמה במאי 2011. לפני כן פעלנו כאינדיבידואלים ללא ארגון. במצרים הייתה תנועה אנרכיסטית כבר בסביבות 1870, שדעכה ונעלמה בשנות ה-30 המוקדמות של המאה ה-20. המסורת האנרכיסטית הישנה הזו אבדה לחלוטין, ואנו התחלנו מאפס. למעשה היחס של העובדים המצריים לאנרכיזם הוא באופן כללי חיובי, הם אוהבים את הרעיון שהם צריכים להוביל ושאנו רק תומכים ומסייעים בהתפתחות, מה ששונה מאוד מהיחס של תנועות פוליטיות אחרות כלפיהם.

ש. תספר לנו על המעורבות שלכם בשלב הראשון של המהפכה (ינואר-פברואר 2011)

ת. היינו מעורבים כאינדיבידואלים אך לא כתנועה באותו הזמן. למעשה באותה התקופה מרביתנו חשבנו שאנו האנרכיסטים היחידים במצרים.

ש. מה המבנה החברתי והגיל של החברים בארגון?

ת. מרבית החברים מתחת לגיל 30, רובם עובדים או סטודנטים המגיעים ממשפחות ממעמד העובדים.

ש. איך אתם פועלים בקרב האוכלוסייה? מה תפקיד האינטרנט, עיתונות, הפגנות וכו'?

ת. אנו מסתמכים הרבה על פלאיירים פשוטים, דפי A4 בצבע אחד. אנו מדפיסים מספר פמפלטים פשוטים, וכמו כן את העיתון החודשי שלנו (4 דפי A3). אנחנו כמובן משתמשים באינטרנט על מנת להפיץ את נקודת המבט שלנו ואת הרעיונות שלנו אך אנו יודעים שרוב העובדים לא משתמשים הרבה באינטרנט, ולכן אנו מוכרחים להגיע אליהם באמצעות פלאיירים ובאנרים. אנו מצטרפים לרוב הפגנות העובדים עם הדגלים והבאנרים שלנו בניסיון ליצור פרקטיקה אנרכיסטית.

ש. אם זה אפשרי, תספר לנו על המבנה הפנימי של הארגון ועל האופן שבו אתם ממנים את הפעילויות שלכם.

ת. אנו מתפקדים כקבוצה אחת. אספה ציבורית – אפילו באמצעות תוכנות צ'ט – היא האופן שבו אנו פועלים בתנועה. אין לנו עדיין מבנה פנימי, ולא היה לנו צורך באחד עד עתה. אנחנו מממנים את הפעילויות מכל מה שאנחנו יכולים לחסוך מההכנסות האישיות שלנו. קיבלנו מספר פעמים תרומות קטנות מידידים של התנועה.

ש. מה אתה יכול לומר על הכוחות החברתיים שפועלים במסגרת המהפכה?

ת. ישנם שלושה כוחות חברתיים עיקריים הפועלים כחלק מהתהליך המהפכני. הראשונים הם המעמדות העממיים שנרמסו על ידי המדיניות הכלכלית של משטר מובארק. הם ברובם כועסים ומוכנים להשתמש באלימות, אך חסרה להם נקודת מבט פוליטית ברורה או יעדים פוליטיים ממשיים. יש להם מושג מעורפל לגבי "צדק חברתי" ובאופן כללי הם מקורבים לשמאל אך אינם תומכים בו במובהק. הכוח השני הוא מעמד הביניים שמיוצג על ידי רוב התנועות והמפלגות הפוליטיות, בייחוד הבורגנות המסחרית שחלקה שואף לדמוקרטיה ליברלית אך באותו הזמן מושפע מהלאומיות והקיצונות האסלאמית. הכוח השלישי הוא הברית בין ההון לצבא שעושה כל שביכולתה לשמר את מבנה הממשל של מובארק אך תחת הנהלה אחרת – האחים המוסלמים – שבלאו הכי היו חלק ממשל מובארק.

ש. באיזה כיוון משתנה הלך הרוח הציבורי? עד כמה נפוץ הכעס נגד האחים המוסלמים?

ת. הלך הרוח הציבורי השתנה באופן דרמטי נגד האחים המוסלמים, למעשה באופן מהיר ועמוק יותר משקיוו אפילו האופטימיסטיים ביותר. לא רק כנגד האחים המוסלמים אלא כנגד הפוליטיקאים המוסלמים באופן כללי. האחים המוסלמים איבדו ב-8 חודשים את מה שהם בנו ב-80 שנה.

ש. מהו המצב של תנועת העובדים, השביתות ואיגודי העובדים? האם יש ניסיונות כלשהם ליצירת מועצות עובדים (סובייטים) כמו הסובייטים הרוסיים של 1905 ו-1917? מהי הגישה שלכם לפעילות ותעמולה בקרב העובדים?

ת. תנועת העובדים המצרית פעילה מאוד. יש מתיחות גדולה בקרב העובדים במצרים. היו לנו יותר מ-500 שביתות גדולות בשנת 2012 לבדה, אך אלו מחולקות בין איגוד עובדים ממשלתי מושחת לבין איגודי עובדים עצמאיים מושחתים עוד יותר. בכל אופן מרבית העובדים המצריים אינם חברים בארגוני עובדים. הרעיון של מועצות עובדים עדיין נראה כל כך רחוק. אנו חולמים להגיע לשם בבוא היום. אנו תומכים בשביתות שלהם ומסייעים להם להתארגן, מעניקים השראה רעיונית ונותנים להם סוג מסוים של תמיכה תקשורתית באמצעות העיתון והפליירים שלנו. יש לנו שאיפה להקים איגודי עובדים אנטי-סמכותניים, אך ייקח לנו זמן להגיע לשם.

ש. מהו האופי של תנועת האולטראס? למה רעיונות של השמאל פופולריים בקרב האולטראס?

ת. האולטראס הם אוהדי כדורגל. לא יותר מזה. יש להם היסטוריה ארוכה של קונפליקטים עם המשטרה שתמיד הופכים לאלימים, אך ללא כל ליבה פוליטית. לא היה להם ביטוי במהלך החודשים הראשונים של המהפכה. אנחנו לא יכולים לומר שיש להם עמדה פוליטית אחת, רובם קרוב יותר לתנועות האסלאמיות, חלקם עשוי להיות קרוב יותר לשמאל. הסיסמאות של השמאל פופולריות בקרב האולטראס אפילו אם הם אינם תומכים בהן בפה מלא.

ש. כמה חזקים האחים המוסלמים? על אילו מנגנונים חברתיים הם נסמכים?

ת. במשך תקופה כל כך ארוכה חשבנו שהאחים המוסלמים הם ארגון מאוד חזק ועוצמתי. אך ברגע שהם עלו לשלטון גילינו שהערכנו אותם יתר על המידה. הם סובלים ממחסור חמור בקאדרים פוליטיים, אפילו את החברים הנאמנים ביותר הם נאלצים להסיע ואפילו לשלם להם על מנת לקיים הפגנה גדולה. אין להם כל תוכנית או אפילו מושג מעורפל לגבי מה הם יעשו. בעיקרון הם נסמכים על מעמד הביניים ובייחוד מעמד הביניים המסחרי (בעלי חנויות, בעלי הון קטנים, אנשי עסקים קטנים וכו'), על אף שמנהיגיהם הם בעיקר בעלי הון גדולים, אפילו ברמה בינלאומית.

ש. כמה חזק הגורם הדתי בין המעמדות השונים? מהו אופיים של היחסים הבין-דתיים בין המוסלמים והקופטים?

ת. אני מוכרח לומר שהדת שיחקה תפקיד מעורב בחיי המצרים, שתמיד היו גאים להיות דתיים. זוהי אופנה וטרנד להיות דתי, אפילו אחד שעושה את כל החטאים שאדם יכול לבצע מוכרח להחשיב את עצמו אדם דתי ומסור ללא קשר לאיזה מעמד הוא משתייך. כמו תמיד, הדת משמשת להצדקת אי-צדק חברתי כביטוי לרצון האל. הקונפליקטים בין המוסלמים והקופטים מונעים בעיקר מסיבות כלכליות, למשל משפחה מוסלמית חזקה המנסה לשלוט באדמות של קופטים עניים; או שהם מונעים על ידי הממשלה עצמה המנסה לחסל כל תנועה או אי שקט בקרב ההמונים.

ש. מהי דעתך האישית בנוגע לדת? האם אתה תומך בתעמולה אתאיסטית, או מעדיף לתמוך במסורות חירותניות בתוך האסלאם?

ת. אני מסתכל על הדת כעל חלק מהמיתולוגיה האנושית באופן כללי, מודעות פרימיטיבית לעולם וניסיון אלמנטרי להסביר את העולם. כמובן שאני לא תומך בתעמולה אתאיסטית. זוהי אחת הטעויות ההיסטוריות של השמאל במצרים. ניתן היה בקלות להכפיש אותו כאויב האל וכתוצאה הוא היה מנותק מהמעמדות העממיים. באופן כללי אני מעדיף לעזוב את האסלאם לנפשו, לא לבקר אותו ולא לתמוך בו. כשהאנשים יהיו משוחררים כלכלית ופוליטית יהיה להם סיכוי לשחרר את עצמם מאותם מיתוסים ישנים.

ש. האם זה נכון שתפיסות שמאליות חזקות ביותר בערים הגדולות של מצרים התחתונה (קהיר, אלכסנדריה, סואץ), כאשר מצרים העליונה נשארת שמרנית?

ת. כן, זה נכון. מצרים העליונה היא שמרנית.

ש. איך הם הליברלים המצריים (כגון אל-ברדעי)? האם יש להם תמיכה עממית משמעותית?

ת. הם… קשה מאוד לומר איך הם, כל עוד הם אומרים ועושים בעיקר כלום רוב הזמן, הם עדיין פופולריים בקרב מעמד הביניים הצעיר והתקשורת אך אני מאמין שהם איבדו כל פופולריות שהייתה להם ברחובות.

ש. מה אתה יכול לומר לגבי ארגוני שמאל אחרים במצרים, כגון "הסוציאליסטים המהפכניים" (לדוג' גיגי איברהים), תנועת ה-6 באפריל וכו'? מהם היחסים שלכם איתם?

ת. לגבי "הסוציאליסטים המהפכניים" אני יכול לומר שהם אופורטוניסטים טהורים. קשריהם הקרובים עם האחים המוסלמים, תמיכתם במורסי בבחירות לנשיאות, שיתוף הפעולה שלהם עם חמזון, תנועת נוער המקורבת לאחים המוסלמים, גורמים לנו להיות חשדניים ביותר כלפיהם. בכל הנוגע לקשרים אישיים אין לנו דבר איתם. ואותו הדבר חל בקשר לשמאלנים אחרים במצרים שרואים אותנו כרדיקלים מאוד. תנועת ה-6 באפריל אינה תנועת שמאל, הם מקדמים את עצמם כתנועה ללא אידיאולוגיה.

ש. מהן המטרות המיידיות שלכם? איך אתם רואים את העתיד של המהפכה?

ת. מטרותינו המיידיות הן: חיזוק הפרקטיקה האנרכיסטית במצרים, קידום איגודי עובדים אנטי-סמכותניים. אנו מאמינים שהמשבר הכלכלי עוד יחריף ושאנו נראה אי-שקט נוסף בקרב האוכלוסייה. אך ללא מי שיאתגר באמת את התפקיד של האחים המוסלמים הם ימשיכו להישאר בשלטון, אפילו אם כברווז צולע ללא כל אחיזה אמיתית על הארץ.

ש. איזו מין חברה אתה מדמיין עבור העתיד?

ת. חברה חירותנית חברתית המבוססת על קומונות ומועצות עובדים.

ש. איך אתה מעריך את התוצאות של האביב הערבי של 2011, כגון המהפכה הלוב ומלחמת האזרחים בסוריה? מדוע העובדים לא הגשימו את מרבית מטרותיהם? 

ת. אנו רואים את מה שמכונה האביב הערבי כאבן ענקית הנזרקת לתוך אגם שעומד חסר תנועה. זה נתן לאנשים את התקווה למרוד כנגד עריצות. הם יכולים להתנגד לממשלות ולהפיל אותן. זה הביא קרן אור לתקופה ארוכה של חושך, ואנו מאמינים שראינו רק את ההתחלה, זה רחוק מלהסתיים. התוצאות העלובות שאנו רואים כעת הן הפירות של דלות רעיונית ממושכת, טיפשות ובוגדנות של השמאל המרקסיסטי באזור, והחוזק של הפשיזם הדתי שנתמך על ידי המערב. אך אנו מאמינים בציבור ובוטחים בו לחלוטין בקידום המאבק קדימה לעבר שחרור אמיתי.

ש. האם יש קבוצות אנרכיסטיות במדינות ערביות אחרות? אתם בקשר איתם?

ת. קיימות קבוצות אנרכיסטיות בלבנון, ירדן, מרוקו, סוריה, ואנו בקשרים הדוקים עם התנועה במרוקו ובסוריה, אך פחות עם הירדנים.

ש. עם מי אתם נמצאים בקשר מבחינה גלובלית? מה דעתכם על הבלאק בלוק האירופאי?

ת. אנו נמצאים בקשר עם קבוצות בצרפת, ספרד, שוויץ, קולומביה, שוודיה וישראל. אנחנו לא אוהבים את התדמית שנהפכה לסטריאוטיפ עבור אנרכיסטים, של אדם הלובש מסיכה שחורה ומשליך בקבוק תבערה. אנחנו לא נגד השלכת בקבוקי תבערה או אפילו דברים חזקים יותר, אך אנו מעדיפים גישה אחרת המתמקדת בהתארגנות ובניית בסיס יציב בקרב המעמדות העממיים.

ש. האם יש משהו שאתה רוצה לומר לאנרכיסטים ולקומוניסטים השמאליים בארצות אחרות?

ת. כן, אנו זקוקים לרעיונות ולמחשבות שלכם. אנחנו צריכים ללמוד על הניסיון והמתודות שלכם. אנחנו צריכים תקשורת טובה יותר אתכם. אנחנו צריכים לדעת יותר עליכם ולספר לכם יותר עלינו.

תגובות
נושאים: מאמרים

10 תגובות

  1. צדוק התקוה הגיב:

    לא נראה לי שהם יביאו איזה שינוי החברה המצרית מחולקת כמו כל חברה אחרת ראיון חלבי

  2. צפור בודד הגיב:

    כבר הרבה זמן שלא נגרמה לי כזו קורת רוח. הצבע פשוט חזר לי ללחיים.
    אני עדיין זוכר מפגשים עם האנרכיסטיים המצריים בנואייבה ודהב באמצע שנות השמונים. ומאז כלום.
    לפחות לפי הכתוב במאמר (ברכות למתרגם והמלב"ד), מדובר באנרכיזם לשמו.
    ואם זו התמונה של המתרחש במצרים (למרות שהמרואין לא מספר לנו מהו באמת כוחו של הסוציאליזם במצרים), הגיע כנראה הזמן שהסוציאליסטים כאן בישראל, יגבירו השיח עם עמיתיהם בעולם הערבי והפעם לשם שינוי לא על הבסיס הבטחוני שמשחק הישר לידיהם של הלאומנים והדתיים משני צידי המתרס הציוני- ערבי, אלא על הבסיס הכלכלי גרידא.

  3. ק.א. הגיב:

    הפוליטיקה היום היא זירה פראית של מסחר קטלני ולא זירה ערכית.
    החארות של הפוליטיקה – שהפכה לטכנוקרטיה ותיעוש בני אדם – לא מוצאים כל פסול בזה.

    [ישנם, או היו פעם, בעלי מקצוע שהיו חרדים למקצועם. הם היו מבצעים את עבודתם כדי לבצע עבודה מקצועית ולתת שירות 'כמו שצריך' – כפי שהיו מצפים לקבל ממשהו אחר. היום המנטליות היא "לזרום עם הזמן" כלומר לחשוב על הדרך הקלה, הזולה והמהירה ביותר להרוויח. כשאנו מרשים לעצמינו להונות את זולתינו במתן שירות 'זבל' אנחנו חושבים, אולי, שדפקנו והרווחנו. אבל כמובן שבסופו של דבר נידפק בחזרה. אם תחומים כמו חינוך ובריאות נפלו כבר במודל הזה אז סביר להניח שגם הפוליטיקה]

    יוצא שככה מתנהלת לה ה"פוליטיקה" כלומר ההון הגלובלי (רק עם גיבוי צבאי, פיננסי, ומשפטי).
    בתמורה אנחנו מקבלים מהם דגלים ולפידים ושאר סמלים דתיים כדי להעניק לנו זהות, שנרגיש טוב.

    כעת ההון הגלובלי עסוק בפירוק מדינות במזרח התיכון…
    טורקיה נדחפת בכל הכוח למלחמה עם סוריה.
    הם יבטיחו לטורקיה 'הרים של זהב' אם יסייעו ביתר שאת להפלת אסד.
    ה BBC כבר מפרסם "תחזיות" שטורקיה הולכת להיות מעצמה כלכלית תוך כמה שנים…

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    'ש. איזו מין חברה אתה מדמיין עבור העתיד?'

    'ת. חברה חירותנית חברתית המבוססת על קומונות ומועצות עובדים'

    זה לא החלום , אלא שיברו,,,,,,,,,,,,,,,זה לא חלום ישן מ1917?

  5. כך במזרח הערבי וגם בזה היהודוני הגיב:

    "כמו תמיד, הדת משמשת להצדקת אי-צדק חברתי כביטוי לרצון האל". ש"ס זה כמו חמאס. ונפתלי בינט מבטיח (בשם האל, שהומצא ע"י גלות בבל) הרים, בקעות ונערי גבעות… ומבחוץ תומך המשטר הדמוקרטי (של אובמיהו) בדמוקטטורה הווהאבית שקוצצת ידיים בסעודיה, בעבדאללה השני, וגם בעבדאללה הראשון בירדן, ובדיקטטורות בבחריין ובאמיריות, בצבא המצרי ש"עשה שלום עם בגין" — ולא שוכחת גם לתמוך בצבא הגנת הכיבוש הציוני. כך שם וכאן (כפי שכתב חיים ברעם) לבורגנות המתונה יש אינטרס בשלום אבל היא מסרבת לשלם את מחירו ולא מוכנה להתעמת עם המתנחלים ו/או הקצינים להשגתו; כך בישראל ובמצרים תיווך אמריקאי ותמיכה כספית באצולה הצבאית ובמעמד הקצונה הבכירה מביא ל"אינטרס האובייקטיבי" בהשלמה עם הכיבוש הישראלי… לכן גם מצרים הרשמית תומכת ב"מורדים" בסוריה ומטילה הגבלות על החמאס (למרות שהוא חלק מתנועת האחים הפלסטינים). זה ההסבר מדוע ממשלת נתניהו מצויה בחזית אחת עם מורסי המצרי נגד איראן ומשטרו של בשאר אל אסד שמתנגדים לשלטון אימפריאליזם האמריקאי בארצותיהם.

  6. אריאב הגיב:

    "חברה חירותנית חברתית המבוססת על קומונות ומועצות עובדים" – חלום רלוונטי לא פחות מבעבר.
    הטרגדיה ב-1917 היא כשלונה (הצפוי מראש) של המהפכה הבולשביקית להגשים זאת, והקמתה במקום של חברה מעמדית חדשה, עם אפרטוס פוליטי ודיקטטורה מסוג חדש.

  7. Hason הגיב:

    Egypt in complete anarchy, what do they need anarchhist for

    • צפור בודד הגיב:

      חסון היקר, נא לא לבלבל בין אנרכיזם (הנגזר מהסוציאליזם), לבין בלגן כיאוטי ואלים.
      למרות שחלק גדול (מדי) מהאנושות חושב כך, לדאבון הלב.
      הסיבה לכפל השמות המכפיש הזה, נעוץ בעובדה שגם בתוך העולם הסוציאליסטי, האנרכיסטים לא היו אף פעם מובנים דים. לכן התיחסו אליהם בבוז ובהמשך, השאירו להם את "הפעולה הישירה", החבלנית והאלימה ויצרו סביבם "הילה" של פורקי עול ושוברי מסגרת ותו לא.
      הגדילו מכולם "לעשות",הקנאים הסוציאליסטים הקומוניסטים, אלה המכונים מרקסיסטים, ממשיכי דרכו של אדמו"רם ונביאם קרל מרקס (לו הם סוגדים כאל ממש), שהדירו רגלי האנרכיסטים מהאינטרנציונל השני ואילך. הבעיה הייתה כמובן בעובדה, שהמרקסיזם עוות מלכתחילה הסוציאליזם, בכך שהציג עצמו כ"קומוניזם", סירס לחלוטין כוחה והשפעתה של הסוציאל דמוקרטיה, אותה הפכו לאקט של בגידה, סגידה לממון, שת"פ עם האויב הקפיטליסטי וכיו"ב.
      בשלב מסוים בשלטונו האלים, אימץ המרקסיזם את הגישה הצבועה ביותר שיכולה להיות:
      פעולות אלימות קיצוניות ששירתו מטרותיו, הוצגו כביכול כ"פעילויות אנרכיסטיות" וכך כיסה עצמו הזאב, בעורם של הכבשים אותם טרף קודם לכן.
      אל תפול בפח הזה.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים