על פי מחקר שפרסמה לאחרונה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), ושלא זכה לסיקור נרחב, 91% מהציבור מסכים עם זכותם של עובדים להתאגד, ו-82% סבורים כי הזכות לשביתה היא זכות חשובה ובסיסית במדינה דמוקרטית. 67% סבורים כי במקומות עבודה שבהם פועלים ארגוני עובדים, תנאי העבודה טובים יותר, ו-61% סבורים כי ארגוני עובדים תורמים לביטחון התעסוקתי במקומות העבודה. ייתכן ויש שהופתעו מנתונים כה חד-משמעיים שמפרסמת הלשכה הממשלתית בכל הנוגע להתארגנות המעמדית של העובדים בישראל. אבל החברה הישראלית ב-2013, שונה מאוד מהחברה שהכרנו לפני המחאה החברתית ההמונית בקיץ 2011. האוהלים כבר לא בשדרה. כעת, האוהלים במקומות העבודה.
הפגנה של כוח לעובדים למען זכויות עובדי קבלן, מרץ 2011
כך ניתן להסביר נתון נוסף במחקר, ראשון בסוגו, פחות ממחצית (42%) העובדים סבורים כי ארגוני עובדים פועלים לצמצום פערים. מרבית האוכלוסייה (53%) אינה מסכימה עם האמירה שארגוני עובדים פוגעים ביעילות ובתפוקות במקום העבודה, לעומת 26% שמסכימים עם אמירה זו. על מי מוטלת האחריות העיקרית לדאוג לזכויות העובדים? 41% מבני 20 ומעלה סבורים כי האחריות העיקרית לכך מוטלת על המדינה; 27% סבורים כי האחריות היא על ההנהלה במקום העבודה; 18% סבורים כי האחריות היא על ארגוני העובדים או ועדי העובדים; 7% סבורים שהאחריות היא על המערכת המשפטית ולדעת 4% כל אחד דואג לעצמו.
חצי הכוס המלאה וחצי הכוס הריקה
חרף העלייה שחלה במועדות החברתית והמעמדית מאז המחאות בקיץ 2011, ולהתארגנויות העובדים החדשות הרבות שקמו במסגרת ההסתדרות וכוח לעובדים, רק רבע מהשכירים בישראל חברים בארגון עובדים כלשהו. מדובר בכ-686 אלף מאורגנים מתוך כ-2.8 מיליון עובדים. 61% מהם שייכים להסתדרות, 20% להסתדרות המורים או לארגון המורים העל-יסודיים, 6% שייכים להסתדרות הרפואית בישראל או לאחד מארגוני הסגל האקדמי באוניברסיטאות. עוד עולה מהסקר החברתי 2012 בנושא התארגנות עובדים שפרסמה הלמ"ס כי בין השכירים העובדים בענפי המשק השונים, בולטים העובדים בענפי החשמל והמים עם 86% חברים בארגון עובדים. בענף החינוך, כמחצית (52%) חברים בארגון עובדים, ו-46% מהעובדים בשירותים הציבוריים. ביתר ענפי הכלכלה, מיעוט מהעובדים מיוצגים על ידי ארגון עובדים, כאשר בקרב העובדים בענפי המסחר והתיקונים – אחד מכל 17 עובדים חבר בארגון עובדים (6%).
התפלגות החברות בארגון עובדים לפי רמת הכנסה, מראה כי שיעור העובדים המאוגדים עולה עד לרמת הכנסה של כ-14,000 שקל ברוטו לחודש, מ-6% למשתכרים עד 2,000 שקל ל-43% למשתכרים בין 10,000 ל-14,000 שקל לחודש. ברמות הכנסה גבוהות יותר – שיעור החברים בארגון עובדים הולך ויורד עד לכדי שליש (33%) בקרב בעלי הכנסה מעל 21,000 שקל. מבין השכירים שאינם חברים בארגון עובדים, וזו קבוצה גדולה למדי: כ-2 מיליון שכירים המהווים כ-75% מכלל השכירים, 69% מציינים כי הסיבה לכך היא שאין ארגון עובדים במקום עבודתם; 10% אינם יודעים על האפשרות להיות חבר בארגון עובדים; 9% טוענים כי חברות בארגון לא תועיל להם; 4% מעידים כי המעסיק או התפקיד אינם מאפשרים חברות בארגון עובדים ורק כ-3% אינם מעוניינים לשלם דמי חברות.
תוצאות הסקר, כאמור, הן חד-משמעיות והן מהוות תמרור אזהרה בפני המעסיקים וממשלת הימין. ככל שהממשלה תנסה להתמיד במדיניותה הניאו-ליברלית או המעסיקים ינסו להעמיק את הניצול, הם עשויים למצוא תשובה מעמדית הולמת בדמות ארגון עובדים חזק ונחוש. אך גם ארגוני העובדים חייבים להסיק מסקנות מהסקר. בייחוד מהעובדה שרק אחד מכל 4 עובדים מאורגן. ביחסי כוחות חברתיים שכאלה, קשה יהיה עד מאוד לנהל מאבק נחוש וממושך לשינוי חברתי מן היסוד ולחלוקה צודקת של עוגת ההכנסות.
"מדובר בכ-686 אלף מאורגנים מתוך כ-2.8 מיליון עובדים". כלומר עם כל הכבוד לחיתוך הכירורגי בקרבי הרבע המאורגן ופילוחו, עדיין קבוצה של מעל ל-2.1 מיליון עובדים, אינה מאורגנת. מבט קצר מספיק בכדי להבחין בבעיה: מרבית העובדים בישראל הינם שכירים של המעסיק/מעביד הגדול ביותר בישראל: "מעמד עובדי העסקים קטנים". נשמע קטן אבל נראה גדול. ובכל תחום (אף גדול בהיקפו מ: "מעמד עובדי הקבלן").
האתגר הסוציאליסטי המשמעותי ביותר היום, הוא לארגן עובדי העסקים הקטנים, על בעליהם.
להזכירכם: עסק קטן, הינו למעשה, פס יצור (שורש עשב), שאחד הפועלים בו, הנקרא מעסיק, מקבל זכויות יתר ע"ח השאר, בחסות הממסד הקפיט'.
בארצות הצפון (שבדיה-פינלנד-דנמרק-נורבגיה) כ-80% סבורים כי ארגוני העובדים תורמים לביטחון התעסוקתי במקומות העבודה. (בישראל כ-61%). ההבדל טמון בכך שבאירופה ארגוני העובדים (LO-SAK-FFC) פועלים באמת להגנת העובדים וזכויותיהם. פעם היה קשה לפטר עובדים, אבל עכשיו כשממשלת הימין מפריטה את כל נכסי הלאום, הדברים השתנו וההסתדרות לא עושה הרבה למען העובדים.
חחח… העם רוצה ועד עובדים ובוחר, שוב ושוב, בארכי קאפיטליסט לראש הממשלה…
אני מסכים עם מה שאתה אומר לגבי החברה הישראלית, שאחרי המחאה החברתית התחילה להתעורר. כפעיל בארגון עובדים, אני שואב מזה כוחות להמשך הדרך, ומשתמש בדרייב הזה להמשך.
יש שיאמרו שמתחילה פה "מהפכה". אני אישית עדיין לא גיבשתי את עמדתי הסופית לגבי אותה "מהפכה" ואני לא יודע עד כמה החברה הישראלית הולכת בכיוון הזה, לפחות בינתיים.
מצד אחד, מותר קצת להתבשם במי שושנים, ולטפוח לעצמנו, כחברה, על השכם. מצד שני, צריך להיזהר שלא להתבסם יותר מדי, שלא להפוך לאותם שמרנים שאנחנו כ"כ סולדים מהם.
לצערי אתה טועה!!!
העובדים המאורגנים מצפצפים!!!!! על כל שאר העובדים יש מפעלים שבהם יש עבודה מאורגנת נקראים דור א לצד עבודת עבדים דור ב ודור א מצפצף על דור ב .
כאשר ההסתדרות זרקה את ועד הרכבת איש מהוועדים לא התייצב לצידם והשלימו עם צעד אנטי דמוקרטי שלבסוף יחזור כבומרנג.
אין סיכוי שהעובדים המאורגנים יצאו למאבק למען זכויות דמוקרטיות ונגד תנאי עבודה פוגעניים ראה עובדי קבלן ( עבדים ) לצד העובדים המאורגנים .
בגלל שאין סולידאריות הממשלה תחסל את כוחם של הוועדים בשלבים בכל פעם ועד אחר לטובת טיקוני ישראל.
ועדי עובדים דבר בריא לחברה העובדת ומחויב אבל כשיש לך ועדים הדואגים לעצמם וזורקים לעובדי שאריות אלה לא ועדים אלה מאפיונרים …………….