רבות כבר נכתב על המינוי, או ליתר דיוק אי-מינויים, של הפרופסורים יעקב פרנקל (מראשי החברה הרב-לאומית האמריקאית AIG ) וליאו ליידרמן (אחד הבכירים בבנק הפועלים – הבנק הגדול בישראל) לתפקיד נגיד בנק ישראל. גם רבות נכתב בשנים האחרונות על הרצון למצוא "אישיות כלכלית עצמאית" כדי לנהל את הבנק המרכזי. יחד עם זאת נשאלות מספר שאלות: פרנקל, ממנהליו הבכירים של חברה רב-לאומית שזכתה לסיוע נדיב מהממשל האמריקאי… הוא כלכלן עצמאי? וליידרמן מבנק הפועלים? … ופרופ' פישר, הנגיד היוצא, שהיה במשך שנים יועצו הכלכלי של הממשל האמריקאי בנוגע לכלכלת ישראל ושבתוקף תפקידו יזם את "תכנית הייצוב" מ-1985, אף הוא עצמאי? יתר על כן, האם ישנם "שיקולים כלכליים" נטולי עמדה, נטולי ערכים? כמובן שהתשובה היא שלילית. ממשלת הימין מחפשת נגיד עצמאי מכל שיקול חברתי בעת קבלת החלטותיהם.
החוק של ביבי
על פי חוק שנחקק ביוזמת ראש הממשלה, בנימין נתניהו ב-2010, "חוק בנק ישראל", לבנק המרכזי שתי מטרות מרכזיות "לשמור על יציבות מחירים, וזאת כיעד מרכזי" ו"לתמוך ביציבותה של המערכת הפיננסית ובפעילותה הסדירה". זאת, לעומת המטרה המרכזית של חוק בנק ישראל הראשון (1954) בו נאמר שמטרת הבנק המרכזי "היא רמה גבוהה של ייצור, תעסוקה, הכנסה לאומית והשקעות הון בישראל".
מה נשתנה בכמעט חמישים שנה? על פי הסוציולוגית האמריקאית פרופ' סקסיה סאסן, בריאיון שפורסם לפני מספר שבועות בעיתון הצרפתי "הומניטה": "כדי לקדם שוק הון בינלאומי גלובלי במסגרת המשטר הניאו-ליברלי העולמי, הכרחי לשלוט באינפלציה. כבר בשנות ה-80 של המאה הקודמת, המערכת הפיננסית הגלובלית, המרוכזת בארצות הקפיטליסטיות הגדולות, באה אל הממשלות השונות בדרישה: יש להעדיף את המאבק באינפלציה על פני יצירת מקומות עבודה. בקשה נוספת: בנק מרכזי 'עצמאי' והקלת החוקים החלים על ההון. רוב המדינות הצטרפו בחדווה למדיניות הכלכלית המבוקשת כי סברו שכך ניתן יהיה להשתלב בגלובליזציה. הקלות להון ועצמאות הבנק המרכזי, היו לפתע לחוקים במרבית מדינות העולם". וזו בדיוק הסיבה לפיה חייבים "נגיד מקצועי", קרי: המקושר היטב להון הפיננסי הבינלאומי, הפועל ללא הפוגה להשתלבות ישראל בגלובליזציה הקפיטליסטית והמוכן לתמוך "ביציבותה של המערכת הפיננסית ובפעילותה הסדירה", יציבות המבטיחה רווחים נאים לבעלי הבנקים וחברות הביטוח.
האם אפשר אחרת? כמובן. הפרופסורים אביה ספיבק (לשעבר המשנה לבנק ישראל), אריה ארנון (לשעבר כלכלן בכיר במחלקת המחקר של בנק ישראל) או לאה אחדות (לשעבר סמנכ"ל המוסד לביטוח לאומי) יכולים להיות נגידים מצוינים ולשלב עשייה כלכלית עם ריאה חברתית. אבל זו דווקא ה"מגרעה" שלהם: חושבים חברתית.
ומדוע לא הפרופ' רפי מלניק, יליד צ'ילה, שגם הוא היה המשנה למנכ"ל בבנק ישראל עד שנופה בגלל שהוא חושב חברתית, ולא הסתיר זאת.
מאמר קצר שרק מרים שולי הבעיה העיקרית והיא, שלמעשה קימות שתי שיטות כלכליות לנהול עולמנו. אך רק אחת מהן נחשבת, אף נלמדת גם נחקרת, זו הכלכלה הקפיטליסטית.
כלומר, גם אלה ה"חושבים חברתית" (רמז לכלכלה סוציאליסטית, א-מוניטרית), אינם באמת סוציאליסטים, כי אם בעלי זיקה למשהו טמיר כביכול ובלתי מזוהה בעליל.
אנשים כאן חיבים להפנים זאת:
ניתן להקים וליצב גם כלכלה סוציאליסטית (אלטרנטיבית לכלכלה הקפיטליסטית) הנעדרת כל שימוש בהון ובמטבע.
זאת בשמוש מושכל של "שורשי העשב" והאינטרנציונל, תוך כדי הפעלת עקרונות כמו:
חלוקת עודפים צודקת ואיש כפי יכולתו ולפי צרכיו.
אך זה כאמור רק חזון באספמיא, מעין חלום ורוד של מציאות הזויה כביכול ובלתי נתנת להשגה.
ללמדכם מה רבה היא עוד הדרך ועד כמה רחוקים אנו, מהגשמת כלכלת הסוציאליזם הלכה למעשה.
כלכלה סוציאליסטית היא כר פורה לחזון חוות החיות {כמו גם קפיטליסטי},טבע האדם מיצר פער בלתי ניתן לגישור בין חלומות לבין מציאות.
ולכן יש לבחון כל שיטה בזהירות ואני אומר בארץ אחרת,לא בארץ.
"ניתן להקים וליצב גם כלכלה סוציאליסטית (אלטרנטיבית לכלכלה הקפיטליסטית) הנעדרת כל שימוש בהון ובמטבע. " אני אומר-לא ניתן