כמו תמיד (כמעט) זה התחיל עם מישהו שפגשתי השבוע ברחוב המלך ג'ורג'. הוא אחז בזרועי די בכוח, והתלונן מרה על כתיבתי, על הפוליטיקה שלי ואפילו על עצם קיומי. ניסיתי להתבדח שעניין הקיום הוא בעצם זמני אבל האיש לא העלה על פניו אפילו בדל של חיוך. "אנשים כמוך", אמר בטון של קטגור מימי האינקוויזיציה, "משחיתים את הדור הצעיר. אפילו הבן שלי, שכבר סיים את האוניברסיטה, מצטט את הטורים שלך. מה שנאמר בעל פה נעלם לעתים, אבל מאמרים בעיתון נחרתים בזיכרון לזמן רב".
כאשר נרגע הוא התחיל לבכות. חשתי מבוכה ורצון עז להתרחק ממנו אבל התחושה הזו הייתה מהולה בהרבה חמלה. איש מבוגר בוכה, אולי בגללי? לקח לי זמן להבין שזה לא קשור אלי. כאשר המשיך לדבר הבנתי שהוא מבועת בגלל התמוטטות האמיתות הישנות, שעליהן ביסס את קיומו בעולם כה קשוח. הוא מצביע בעד ביבי נתניהו בשנים האחרונות, כך סיפר לי מבלי שביקשתי, אבל זה לא תחליף לימים היפים, שבהם סיפק לו דוד בן-גוריון ביטחון מוחלט ש"לא חשוב מה יאמרו הגויים אלא מה יעשו היהודים". ההורים שלו עלו מפולין, אמר, שרפו את כל הגשרים עם אירופה ולימדו אותו שהוא שייך לעם הנבחר, גם אם האמונה באלוהים קצת התרופפה. עכשיו, כך טען, אנשים כמוך קוראים לשים פתק ריק בבחירות לראשות העיר. מה איכפת לך שניר ברקת שולח בני תורה לשייח' ג'ראח? כל מה שיהודי עושה בארץ ישראל זה נכון וצודק. אם לא נשנן את הדברים האלה לעצמנו, נאבד.
"הימים היפים" במעברת מנסי, 1950 (תמונה: ארכיון עין השופט. מתוך אתר פיקיוויקי)
התייגעתי מאוד, למען האמת, ועד שהלכתי משם, עברו עלי רגעים לא קלים. יש כאן מצב אירוני במיוחד: אחרי הכול אני כותב כדי שגם אנשים כמוהו יקראו ויחשבו על הדברים, והפגישה האקראית במרכז העיר עם איש זר שרואה בי אויב, משחית הדור הצעיר, היא חלק מהמחיר שאולי כדאי לשלם. הוא הגזים מאוד בהשפעתי, וזה היה מחמיא. כל זמן שמקללים אותי אני לפחות ממלא את תפקידי בעירנו כעוכר השלווה. כל זה לא גורם לי להשלים עם הטענות החלולות של אנשים כמוהו, ורק מעצים את הכורח להתמודד עם ההסכמה הכללית, לנסות לקעקע אותה, לשכנע קוראים לחפש נתיב אחר לחיים כאן. למרבה האירוניה, בני הברית לעתיד הם לעתים קרובות מדי אנשים שמתנגדים מאוד לדרכו הפוליטית של השמאל. הם מקופחים, אבל חשים כחלק מגזע האדונים שמתפתח כאן; הם מרוששים, אבל אין להם שמץ של הזדהות עם עניים שאינם מבני עדתם או דתם; הם תומכים בכל צעד שיפגע בבני מיעוטים, אבל בטוחים שיש להם מונופול על הצדק; הם שולחים ניאו-ליברל למשרד האוצר ורוטנים על היעדר צדק חברתי; ובעיקר, הם שונאים את אלה שמזכירים להם שהם שרויים בבוץ עמוק, שאין להם כל סיכוי לקנות דירה לילדים, שהחברות הגדולות, בעלי ההון ומעמד המנהלים הגדל והולך משתפים פעולה בנישול המעמד הבינוני והנמוך מכל נכסיו, בתואנות שהם מסתמכים על חשבון כלכלי נאות ולא פועלים למען האינטרס שלהם אלא בשירות הפצת האמונה בעליונות המבנית של כלכלת השוק.
במצב הנוכחי, שבו מנצחת הבורגנות הלאומנית בכל החזיתות, אין טעם לעשות פשרות בנושאים רעיוניים. גם אם הייתי יודע שההצבעה בפתק לבן בבחירות לראשות העיר הייתה מביאה ניצחון למשה ליאון, הייתי דבק בהחלטתי לא לתמוך בשום פנים בברקת. ההבדלים בין המועמדים אינם מצדיקים בגידה בעקרונות; שום דבר אינו מצדיק זאת. ביום שהאינטליגנציה הצעירה בארץ תהיה מסוגלת להתגבר על מעצורים אתניים, לשתף פעולה עם נציגי הציבור המקופח (בעיקר, אבל לא רק, המזרחים והערבים) ולחפש בני ברית גם בקרב החרדים, יחול אולי מפנה מחשבתי שישפיע על הזירה הפוליטית. עד אז, יתרוצצו המצביעים הצעירים (אם יטרחו ללכת לקלפי) בין לאומנים כמו יאיר לפיד וברקת, וימשיכו לטעון שהם שיא הנאורות.
הוויכוח הרעיוני חשוב הרבה יותר מאשר שמו וחיתוך דיבורו של המועמד.
מערכת הבחירות בעירנו התעלמה כמעט לגמרי מהתושבים הערבים. כך התאפשר המאבק בין מְנַשל ערבים כוחני כמו ברקת לבין ליאון, שנשלח מטעם אביגדור ליברמן, ששנאתו לערבים ידועה. לכן אני חייב לחזור לזהבה גלאון, אישה חשובה שחוללה גדולות ונצורות מאז שנבחרה למנהיגת מרצ. גלאון טעתה כאשר הורתה (בלחצה של שלי יחימוביץ') לפפה אללו להסיר את מועמדותו לראשות העיר מטעם מרצ. כך נתנה ידה לבחירה האתנית בברקת, שהוא אויב הציבור הנאור בעיר מכל הבחינות. לצערי גלאון נתנה יד להתעלמות מהאידיאולוגיה, לתעמולת ההפחדה בנושא ליאון ולהתפוררות האמונה שהשמאל מוכן להתמודד על נפשה של עירנו. בכך גרמה לנזק פוליטי וחינוכי אדיר.
אנשי שמאל חייבים להתנער מהחשיבה האפוקליפטית שמאפיינת אותם בשנים האחרונות, ולחזור למאבק האמיתי על דמותה של החברה. המאבק יהיה למען התגשמותם בפועל של יעדים, שהבסיס שלהם הוא רעיוני. ארבעת היעדים העיקריים לפעולה מיידית הם: המלחמה נגד השפעתו הפוליטית של ההון הגדול והגבלת ההתעשרות הפרועה באמצעות חקיקה מתאימה; מאבק סולידארי ביחד ולמען האוכלוסייה המרוששת, ושיקום הכלים להעברת הון מהמתעשרים לנזקקים; בחינת הדרכים לקליטה מוצלחת של הפליטים הזרים בכל חלקי הארץ; כינון אסטרטגיה לשלום עם הפלסטינים, והתאמת הטקטיקה של המשא ומתן למטרה הזאת.
הטקטיקה איננה אלא מכשיר להשגת היעד האסטרטגי של כינון שלום אמת. לצורך זה אנחנו חייבים לעודד את הקמתה של משלחת פלסטינית משותפת למשא ומתן איתנו כיוון שהדרת החמאס תכשיל כל הסדר סביר. לטווח יותר ארוך ייתכן שהגיע הזמן לפעול בגלוי למען הקמת מדינה אחת לשני העמים, אחרי שהימין הלאומני, הדתי והחילוני כאחד, הכשיל כל אפשרות לנסיגה ישראלית מלאה מהשטחים הכבושים. שיתוף פעולה בין כל הכוחות הנאורים בישראל עם ידידי השלום באירופה ובאמריקה הצפונית הוא הכרחי. אם בני בריתנו ברחבי העולם יסייעו בכינון שלום הם יתרמו לכל הישראלים: לביטחונם, לאיכות חייהם ולמניעת הפשיזציה של החברה שלנו. לכן פעולה משותפת עם אנשים מתקדמים ושוחרי השלום מחוץ למזרח התיכון היא מעשה פטריוטי חשוב.
הצעד הבא יהיה, כמובן, פירוק הנשק להשמדה המונית בכל האזור, ותמיכה בפירוז כזה גם בשאר חלקי העולם. לאורך שנים לא נוכל לדרוש פירוק נשק מסוכן ממדינות אחרות, מבלי שנצטרף גם אנחנו לאמנות הבינלאומיות השונות למניעת הפצת נשק גרעיני. שמירת המונופול על החזקת נשק לא קונבנציונאלי היא לא מציאותית ולא מוסרית.
- פורסם בכל העיר, 1 נובמבר 2013
עומס יתר בחשיבות עצמית של הכותב…ואני משוכנע שברגע זה הוספתי עוד כמה קילוגרמים למטען העודף ממילא…
ושום מילה על התחזית המלומדת מלפני הבחירות לפיה ״לאון יקבל פחות קולות מארקדי״ ושמועמדותו היא לכאורה מניפולציה של ברקת. ממש גאון הדור.
חלומות באספמיה ובהקיץ.
ישראל היא מקום עצוב לחיות בו ואני לא רואה שישתנה משהו בקרוב.
אני שונא את ההשוואות לרייך השלישי אבל כנראה גורלו של הבית השלישי צריך להיות כגורל הרייך ההוא על מנת שהציבור יתפכח סופית.כמה ימותו ויסבלו לשם כך ?
עצתי לברעם ולכולם זה להכין דרכון זר וכרטיס פתוח למקרה שהמצב יתדרדר כאן עוד יותר
חיים כל כך צודק עד שאינני יודע מה ולמה אני רוצה להגיב…
ובכל זאת –
בענין ברקת-גלאון: נאמר לי שבמרץ ישנה מועצה או מרכז של אלף חברים – האם הם
אישרו את גחמתה של זהבה גלאון ? דנו בכך, בכלל ?!
ההנהגה במר"צ איננה מעדיפה שלום בכל מחיר אלא קודם כל מאבק בחרדים גם אם זה במחיר חבירה ללאומנים כמו שמואל אליהו (מועמד ל"רב של ירושלים"…), לברקת ולשאר ה"כיפות הסרוגות". באחרונה מדיניות זו הפכה גם לשיטה בעניין האסלאם כאשר גלאון ונתניהו דחו את היד המושטת לשלום מאירו. את נתניהו אפשר להבין כאיש ימין אבל גלאון שוב עשתה זאת במסגרת המאבק המועדף נגד הדת על פני השלום.
אני איש שמאל הרואה את שאתה רואה. אולם יחד עם זאת עייפתי מלנוע שמאלה במעגלים של "טהרנות גוברת ונישאת מעם"- מחד, והכאה על חטא "ההנתקות מהשכבות החברתיות שלייצגן השמאל נועד"- מאידך. הימין ניצח כבר בהתנחלות הראשונה כי הוא מוליך ימינה כל מתיישב ועימו את מעגל קרוביו המתגוררים בארץ. אותו הם כבר לא יחזירו ארצה. מעמד הביניים מימן את מדינת הרווחה בשטחים של משכורות גבוהות, ודיור מסובסד. לשמאל אין שוחד לשלם ועל כן עבר רדוקציה למכשיר ביטוי קאטרתי של משכילים- המוחים – מתריסים- כנגד רעש פרסות ההמון הנבער. אך אשלייה היא שייווצר קשר כלשהו עם שכבות מצוקה – מכוח בעיית "הביצה והתרנגולת". חסר להם את המרכיב האינטלקטואלי הראשוני ליצירת קשר עם השמאל. ההצלפה המתמשכת והמוצדקת נוסך יוסי שריד הרחיקה גם את אחרוני בעלי האזניים הקשובות. הפיכת מרץ למועדון "בר נוער"- הרחיקה גם.
לשמאל אין יכולת ליצור עיסה דביקה ומהבילה של אמונה-בורות-משפחתיות וריקנות – מנפחת עצמה- מכוח רתיעה מריקנות תהומית. על כן אל תשלה את עצמך. יכולותיך האינטלקטואליות אינן מזיזות לשום אדם חדש שאינו איש שמאל. זה המעגל השוטה שיפתר בקטסטרופה בלבד.
התגובה הזו היא היא ההוכחה המושלמת לגובה השנאה וההתנשאות
של השמאל , שנאה שפוגעת בשמאל יותר מאשר בימין
פרסות ההמון הנבער החסר את המרכיב האינטלקטואלי ,לא חסר את המרכיב הרגשי והנפשי ,
שלכם בשמאל אין .
אני כתומך וקצת כפעיל מרץ לשעבר יודע פה ושם על ההתנשאות והזלזול.
ועוד דבר מה,אתה יודע מר איזנשטדט לבני אדם יותר נוח להסתופף עם אנשים הדומים להם
והשמאל לא כל כך דומה או נותן הרגשה של חיבה אלה רק מתנשא ומבזה לכן כל כך קשה לשמאל ולמרץ לפרוץ
וכן החזון שלכם לא עומד כל כך מוצלח מול המציאות העקשנית שגם לה יש אג'נדה
מצטער, אבל זה נשמע מפוברק.
יש פתרון אחד לעתיד המדינה שהייתי בין מייסדה המדינה שקמה בחטא גירוש כמעט כל תושביה הקודמים שישבו פה אלפי שנים. והוא השתחררות מהרעיון הציוני והקמת מדינה אחת של כל אזרחיה מדינה שבה כל אדם יוכל לחיות ללא קשר לדתו אמנותו או דעותיו בזכות היותו אזרח המקום . נתן לממש זאת , זו הדרך היחידה לפתור את בעית השנאה ההדדית שינקנו בני שני העמים מיום הולדתינו . האלטרנטיבה , שפיכת דמים בלתי פוסקת עד חיסולו המוחלט של צד אחד , ומי הצד המחוסל כל בר דעת יכול לראות נכוחה .