במזכירות האתר הארכיאולוגי תל-גזר, הנמצא במרחק עשרים דקות נסיעה מרמלה, התקבלה לפני מספר ימים הודעה לפיה במשרד הפנים שוקלים לגרשו מהארץ. בהודעה הלקונית נאמר שעל פי בדיקה מקיפה נמצא כי לאורך שנותיו המרובות עלי אדמות שלטה בתל עבודה זרה. מזכירו של מר גזר, חושחש בן-ליש התקשר למשרד ודרש שימוע בפני השר הממונה, אולם בוגר תיכון חדש (לא יאומן, אבל הסער הזה אכן למד במוסד המפואר) הודיע באמצעות טנדר ש"עובדים זרים יעופו לו מהעיניים" ולא חשוב אם הם עובדי ניקיון או תלים עתירי שערות לבנות. בן-ליש הסתיר מידע זה מהתל עד אשר התקבלה פנייה מכתב-עת רב תפוצה לקיים עימו ראיון.
יש גם הוכחות ארכיאולוגיות – "הבמה" בתל גזר (מקור)
הרקע לכל המהלך נעוץ במועדון מסחרי המכונה בלעז פרלמנט ובעברית ירושלמית הכנסת, בו עסקו באחרונה בסוגיית השוויון בשכל, אולי בדגל, או בנטל. העיסוק המרטיט הסתיים בשום כלום אחד גדול; אחינו החרדים ימשיכו להזיע דם ולקרוע את התחת באוהלה של תורה וחיילי דוכסות ישיבות ההסדר, המגדלות פושעי התנחלויות, ייהנו מכרטיס חודשי-חופשי. נציגי החיילים החילוניים ימשיכו למלא פיהם מים.
עם הסיום הזמני של הנטל האנושי, עלתה על סדר היום הדרישה לבדוק את המשא העצום המוטל על כתפיה המכווצות, אם כי גם המגוונות, של ארץ ישראל, הטעונה במרבצים היסטוריים, ארכיאולוגים, דתיים ורגשיים לאין-שיעור.
שמותיה הרבים של הארץ הינם אחת העדויות לקרוסלת העמים, השבטים, הלאומיים, העממים אשר קבעו בה את משכנם לתקופות כאלו ואחרות; צנטריפוגת העבר כללה את המצרים הפרעונים ששמה בפיהם היה חארו או חאריושה (ארץ יושבי החולות), כנען על שם הכנענים וששת העממים האחרים, ביניהם האמורי ומכאן שמה הנוסף: אמורו, דהיינו ארץ המערב, חורים =ארץ החורו, ובעקבותיהם לא לפי סדר האלף בית: גויי הים = פלישתים, חבירו או עפירו כנראה אבות שנים עשר השבטים וכן אשורים, בבלים, פרסים, יוונים, רומאים, ביזנטים, מוסלמים, עות'מאנים, אנגלים וציונים. אימפריית "תנובה" סוגרת את הרשימה המפוארת.
"תנובה", העומדת לעבור לידיים סיניות, מעניקה, מאז עמדה על ארבעת רגליה, חלב אם משובח לנתיני תנועת ההגירה הציונית. אפשר כי בכך סייעה למעיכה הגדולה של שלל הפרקים ההיסטוריים שבין התנ"ך לפלמ"ח, שבוצעה על ידי ההסכמה הכללית של אותה תנועה. בד בבד הולכים ונמחקים העדויות החומריות של קיום עמים וקבוצות אחרות באדמת הארץ, בעיקר מוסלמיות ובעיקר בעיקר פלסטיניות. הישראליות הגוועת, שבעברה הקרוב-מתרחק הכירה ולו במקצת הממשות הפלסטינית, העבירה ומעבירה בדיצה את מקל מרוץ השליחים ליהדות נוסח המפלגה הפסיכופטית של הרוטוויילר בנט והשקדייה החמוצה שלצידו, והמעט ירד כבר מזמן לטמיון.
מבחינת חלק גדול מהאזרחונים המתגוררים בארץ הקודש הכול פה היה יהודי מאז קם אלוהים על הצד הטוב שלו והחליט לברוא את העולם באות בית. את האלף הוא השאיר למפא"י ההיסטורית. בעזרת משרד החינוך, המחריב את לימודי ההיסטוריה, הספרות והאזרחות, ובסיוע אמצעי התקשורת הלויאליים לשלטון החולני הנוכחי (להוציא את "הארץ" המשובח) מי שאוחז בקרנות הספק הוא עוכר ישראל, שמאלני, בוגד ומן הדין להרוג אותו כדברי תלמידה אחת מבית ספר "אורט" שבטבעון.
אבל מה אפשר לעשות אם, למשל, תל-גזר, הממוקם בטבור "הארץ המובטחת" שייך לרובריקה אחרת. האתר המוזנח, המשתרע על שטח של 120 דונם, שבזמנים עברו התמקמו בו ישובים פורחים והוא מהחשובים שבתולדות הסהר הפורה, נמצא בסמיכות לכביש שבין רמלה לבית שמש, בצמידות לכרמי יוסף. שורה של חפירות שנערכו בו משלהי המאה התשע עשרה ואילך בהפסקות גדולות מצביעות על עושר עצום מהתקופות הכנעניות, כשהמרכזית שבהן היא שרידי עמודים של במה רחבה אשר שימשה לפולחנים דתיים אך אפשר גם למטרות אחרות.
הנוכחות הישראלית/עברית/יהודית בעיר לאורך ההיסטוריה הייתה, יחסית למקומות אחרים, דלה ביותר. לא מן הנמנע כי הממצא הקדום בו גזר וישראל נזכרים תחת קורת גג אחת היא חרפושית מתקופת פרעה מרנפתח, בנו של רעמסס השני, זמנה 1208 לפני הספירה המכונה "מצבת ישראל". וכך נחקק בה: "נבוזה כנען בכל רע, לוקחה אשקלון, נלכדה גזר וינועם הייתה כלא הייתה, ישראל הושם אין לו זרע". פירוש הכתובת נתון למחלוקות רבות בין החוקרים.
התאריך המסורתי ליציאת מצרים הוא 1250 לפני הספירה. לאחר 40 שנות מדבר, מעמד הר סיני ומן מהשמים, החלו מסעות הכיבושים המלבבים של מר יהושע בן-נון. בספר יהושע פרק י', פסוק ל"ג כתוב: "אז עלה הורם מלך גזר לעזור את לכיש ויכהו יהושע את עמו עד בלתי השאיר לו שריד," אולם מחבר ספר שופטים מציין בפרק א' כ"ט: "ואפרים לא הוריש את הכנעני היושב בגזר וישב הכנעני בקרבו בגזר". לאורך ימיה כעיר פלשתית עמדה גזר האלילית, הגדושה בעבודה ובעובדים זרים, מחוץ לטווח הישג המלכים שאול ודוד. מאוחר יותר זכה בה הרב-מג הזכרי, שלמה המלך בגין בת פרעה כפי שנכתב במלכים א' פרק ט' פסוק ט"ז: "פרעה מלך מצרים עלה וילכוד את גזר וישרפה באש ואת הכנעני היושב בעיר הרג ויתנה שלוחים (מוהר) לבתו אשת שלמה".
לאחר תקופת שלמה ורחבעם מסתמן ואקום. גזר עולה שוב על מפת החשמונאים ומאוחר יותר בתקופת ממלכת הצלבנים. בשנת 1177 לספירה הצליח המלך הצלבני המצורע, בלדווין הרביעי כשהוא מוטל בחוליו ובמיטתו לנהל קרב מוצלח ביותר נגד צבא סאלח א-דין באזור גזר ולהביסו. עשר שנים לאחר מכן, ב-4 ביולי 1187, צלח צבאו של א-דין ובקרב חיטין, שבגליל התחתון, התהפכו היוצרות והחלה הנפילה לתהומות של ממלכה זו. גזר מוזכרת בהמשך בקטעי היסטוריה מסויימים אך לא כישוב מבוסס ובעל ערך.
ובחזרה למשטח הדמיון ולאיום הגירוש: לשבועון הציוני-דתי-לאומני "רייטינג עוף ישראל" הודלף כי תל גזר מועמד לסילוק מארץ האבות. בהיוודע הדבר התקשר הכתב, שבתאי אלכסונוביץ למזכיר חושחש בן-ליש וביקש ראיון בלעדי עם התל. בקשתו התקלה בעניין רב. שעה קלה לפני בואו של הכתב, הציג המזכיר בפני התל את ממצאי הבדיקה ואת העומד להתרחש. להפתעת המזכיר ונוכחים נוספים התל כלל לא התרגש מהבשורה המדאיגה.
בהישמע רחש המנוע של רכב הכתב, ארבע על ארבע, כמובן, יצא התל אל אלכסונוביץ וצעק: "יא חביבי, תעשה בבקשה סיבוב פרסה! אתה לא מתבייש גם לעשות רעש וגם למעוך את זרת רגלי הימנית…" הכתב אשר חשש לאבד את הסקופיות הרובצת לרגליו פתח את דלת הרכב הכבוי ואמר: "אדון גזר, אני מאד מתפלא עליך, בזמן שכבודו מועמד לגירוש מהארץ הוא מתלונן על הזרת שלו?" התל דחק את הכתב לתוך הקבינה וצעק: "טמבל אחד, אנחנו במפה ואנחנו נשארים במפה, ואני מדבר בשם תל לכיש, ותל-חדיד ותל עזקה וגם בשם תל-אביב".
קצת עמוס מדי אבל בסך
הכל רשימה לעניין.
צחקתי בקול רם וזה אומר דרשני. תבורכנה ידי הכותב!
גזר משובח מאד .
מתוק וטרי .
כל הכבוד לירקן!!
רשימה נהדרת מצחיקה מעניינת ומרתקת
עכשיו אני מזמינה רשימה על החוק להעלאת אחוז החסימה