בחג הפסח היהודים זוכרים ומזכירים את אירוע יציאת ישראל ממצרים המתואר באריכות ובפירוט בתנ"ך. לחג הפסח ישנם אינספור מובנים, משמעויות ומסרים שכל אחד מהם ראוי לדיון גם בהיבטים רלוונטיים לימינו. אני רציתי להפנות לפירוש יפה שנתן הרב סולובייצ'יק, שהיה מנהיג רוחני יהודי חשוב במאה הקודמת בארה"ב.
המצווה הראשונה שנצטוו בני ישראל לאחר יציאת מצרים הייתה ביסוס לוח שנה עברי חדש שיתחיל את ספירת חודשי השנה מחודש ניסן, הוא חודש יציאת מצרים. על כן חודש ניסן הוא החודש הראשון בשנה העברית המקראית. (ראש השנה הנוכחי הוא התפתחות מאוחרת יותר של תקופת הגמרא). סולובייצ'יק, בספרו "זמן חירותנו", שואל מה מיוחד במצווה זו "שזכתה" להיות המצווה הראשונה לאחר יציאת מצרים?
תשובתו יפהפייה. הוא אומר שאחד המאפיינים של דיכוי ושעבוד הוא חוסר שליטה של האדם המשועבד בזמנו. הזמן של העבד מעוצב ומאורגן על ידי השולט בו. עם ישראל הצעיר זה עתה שוחרר מעול עבדות מצרים, ועליו לקחת אחריות על הזמן שלו ולעצב אותו מחדש בדמות לוח שנה משלו.
שעון רפובליקני לפי השיטה העשרונית (מקור)
בהקשר זה מעניין להשוות בין יציאת מצרים למהפכה הצרפתית במאה ה-18. המהפכנים הצרפתים רצו להשתחרר לחלוטין מההגמוניה של המלוכה והכנסייה, ואחד הצעדים הראשונים שהם נקטו היה לייסד, תחת לוח השנה הנוצרי, לוח שנה "מהפכני" עם שמות חודשים שונים. הלוח המהפכני, למעשה, מתחיל מרגע המהפכה. הם רצו לבטא בכך שחרור מהשעבוד לזמן של הכנסייה – אך זה לא החזיק מעמד.
חשוב להדגיש, אין מדובר בשעבוד תמידי של הגוף לצורכי המעביד. אין המדובר בעבדים העובדים בפרך 18 שעות ביום בעבודת כפיים קשה. השעבוד מתבטא כאן באופן שבו העבד אינו מסוגל לשלוט בזמנו ולתכנן את "סיפור חייו".
רבות מהפרות זכויות האדם שבהן אנו נאבקים נוגעות לזכותו הבסיסית של אדם לשלוט בזמנו, לתכנן את צעדיו. המאבק הוא קשה מפני שלא מדובר בפגיעה פיזית או חמורה בזכות אדם. אין מדובר בפגיעה בשלמות גופו או בשלילת חירותו לנוע ממקום למקום. קשה למדוד אותה וקשה להמשיג אותה. כך, פליטים אריתראים וסודנים לא נחשבים "כלואים" באופן מוצהר במתקן חולות "הפתוח" אלא שהם נדרשים לחתום 3 פעמים ביום. בכך, למעשה, נמנעת מהם האפשרות לתכנן פעילות מעבר לכמה שעות קדימה. הזמן שלהם בחולות עובר בהמתנה "לשום דבר", כלשונה של העתירה נגד הכליאה. הזמן שלהם משועבד בניגוד לרצונם.
כך, תושבי השטחים הפלסטינים וירושלים המזרחית נאלצים לכלות זמן רב מאוד במחסומים, מעברים, עיכובים ושאר אמצעים שנועדו לשלוט בהם. סדר יומם מעוצב בהתאם לגחמות החיילים במחסום או בסיור, ופקודה שרירותית יכולה לעכב אותם שעות רבות ובכך לשבש לחלוטין את שגרת יומם. אין להם אפשרות בסיסית לנהל את זמנם. אז נכון, לא קיימת "זכות האדם לנהל את זמנו", אך נדמה לפעמים שפגיעה כזו שוללת מהאדם רכיב חשוב בזהות האישית ומפשיטה אותו מהאפשרות לבחור את דרכו במסגרת המוגבלת של הזמן הניתן לנו על פני האדמה.
שנזכה גם בשנה הבאה לעשות כל שביכולתנו לאפשר לכל אישה ואיש לנהל את זמנם וחייהם ללא הפרעות, עיכובים ומחסומים.
חג פסח(א) שמח לחוגגות מכל הדתות.
- דוד לסרי הוא מתמחה באגודה לזכויות האזרח.
תושבי השטחים הפלסטינים וירושלים המזרחית נאלצים לכלות זמן רב מאוד במחסומים
אתה צודק דוד לבטל את המחסומים ובישראל תהיה חגיגה של פיצוצים למה לא??
ההשפלה שעוברים תושבי השטחים שנאלצים לעבוד למחייתם בישראל היא עניין נוסף. מי שביקר במחסומים באחת מנקודות הכניסה לישראל וראה את המכלאות שבהם מצטופפים אלפי פלסטינים כאילו היו בקר שמובל לשחיטה יודע במה מדובר. הזעם של הפלסטינים מצטבר ועלול להתפרק באופן שישראל הרשמית לא צופה. היזהרו פשיסטים – אתם מענים אלפי בני אדם.
אומר כך כאשר אלפי איש עוברים יום יום לעבוד בישראל מה לעשות הם חייבים ביקורת בדיקה וכאשר הכמות היא ענקית נכון יש לחץ ואלפים מצטופפים אני מכיר פלסטנאים העובדים בישראל ובשיחות איתם כשאני אומר מדוע אבו מאזן לא דואג לכם לעבודה אז חלק אומרים הם גנבים דואגים למשפחות שלהם חלק אומר אני בישראל מרוויח יותר מאשר לעבוד בשטחי הרשות מענים בני אדם הם כרגע אויב [אלה אם יחתם הסכם נורמלזציה שלום אין סיכוי] כל עוד שהם האויב אתה מתנהג אלהם כאויב אלפי ערבים שנכנסים לישראל חלקם פורצים גדרות לא היו באים לכן אם היו מרגישים כבקר לטבח לאוכל ולעבודה ההנהגה שלהם צריכה לדאוג איך ההנהגה דואגת היא דואגת לעצמה גונבים כסף חיים בפאר שלא מבישות וילות של קיסריה אלה דברים שהם אומרים הערבים שבאים לעבוד אף אדם לא מוכן לחיות תחת שליטה של מדינה אחרת אבל הם הביאו את זה על עצמם מלחמת 67 כמו שהביאו על עצמם את הנכבה ב48
אין ספק שהפיתרון ההגיוני והמתבקש לעומס במחסום הוא… להפוך את המחסום למעבר גבול! זה בטוח יפתור את הבעייה…
מוזר שהכותב לא מתייחס לעבדות הנוראה מכל – יום עבודה של 12 שעות (שלא תמיד כולל את זמן הנסיעה מ/אל העבודה). לפי סקר שקראתי לאחרונה 40% מהאבות רואים את ילדיהם רק בסופי שבוע, שגם אז אני מניח שאין להם יותר מדי סבלנות. את סימני הריקבון המוסרי והתרבותי של הזנחת הילדים והפקרתם לחסדי הטלוויזיה ושאר מטמטמים כבר רואים בבירור בקרב בני הנוער, וכמובן שזה רק צפוי להחמיר עד כדי הפיכת החברה למקום שבאמת לא נעים לחיות בו. זה כל כך עצוב לחשוב שעם ישראל באמת יכל להיות אור לגויים, אבל ממבט חטוף סביב רואים רק חושך וגרדיאנט שלילי בכל כיוון שלא נצעד.
בקשר לשעות העבודה גם חלק גדול מהישראלים ולא רק בהייטק עובדים 12 שעות ויש כאלה יותר וגם הם לא ראים את הילדים מגעים בערב/ בלילה כאשר הילד יושן כבר בקשר להזנחת הילדים והפקרתם לחסדי הטלוויזיה ושאר מטמטמים זה קורא לצערינו בכל חברה הבעיה היא של ההורים אם אתה קונה ספרים לילד הוא יקרא אם תקנה לו משחקי טימטום הוא ישחק בקשר שעם ישראל היה צריך להיות אור לגווים הבעיה מאוד פשוטה הרי רציתם להיות כמו הגווים ולא להתבדל[תמיד יצאו נגד היהדות שהיא מתבדלת ] מהם אז הינה השגתם את התוצאה
אבל מה שקרוי "לוח שנה עברי" הוא למעשה לוח שנה בבלי, הלוח העברי המקורי נזכר במספר מקומות במקרא, נראה שהשימוש בלוח השנה הבבלי החל באזורנו רק עם עליית כוחה של אשור בלבנט לאחר המאה ה9.