ברשימה זו נעשה ניסיון לשפוך אור על כתב-יד שומרוני ערבי חדש ובלתי ידוע, העוסק בהבדלים בין היהודים והשומרונים. אני רומז לכתב-יד זה בשם בעליו, לארי ראינרסון (להלן ל"ר) מפלורידה שבארצות הברית. ראינרסון רכש את כתב היד ב 3 באוגוסט 2006 מחנות ספרים בגרמניה והואיל בטובו לשלוח אליי עותק אלקטרוני של כתב היד באוגוסט 2010. תודה מקרב לב שלוחה אליו על כך. כן הודיעני ראינרסון כי איש לא ראה את ל"ר מאז רכישתו פרט לידידנו המשותף בנימים רצון צדקה השומרוני שעיין בו לאחרונה.

מספר כתבי היד השומרוניים השמורים הן בספריות כלליות והן באוספים פרטיים ברחבי תבל עולה על 4000, חלק הארי של אוצר בלום זה, כ-1,350, האוסף של אברהם פירקוביץ (1787-1874) מצוי בספרייה הלאומית הרוסית בסנט פטרבורג. אין זה סוד כמוס כי כתבי-היד מפרנסים את המחקר הרציני והמקורי במידה מרובה ובנושא עסקינן חייב החוקר להכיר היטב את שלוש הלשונות העיקריות בלימודים השומרוניים: העברית, הערבית והארמית לתקופותיהן ולניביהן.

הכהן הגדול השומרוני עם ספר תורה בכתב שומרוני, 1905 (מקור)

ל"ר כולל 175 עמודים ממוספרים בספָרות ערביות ובכל עמוד 22 שורות. מובאות מן התורה מופיעות כרגיל באותיות שומרוניות. מחבּר כתב היד הוא פינחס בן יצחק בן שלמה בן טביה החפתאוי (1840–1898), אישיות ייחודית, פרד זבנה, כפי שעתיד אנוכי להראות במאמר שיישא את הכותרת "שני פירושים שומרוניים לבראשית שיראה אור בכתב העת "א. ב. חדשות השומרונים". המניע לכתיבת כתב-היד, כפי שאנו למדים כבר מראשיתו, הוא לספּק מענה על שאלות ובירורים הכרוכים במכלול רחב ידיים בנושא האמונה והמנהגים של בני ישראל השומרונים ושאלת הפירוד שהתרחש בינם לבין היהודים. זהותם של "מלומדים אירופיים" (במקור: אלאפרנג' מכובּדים), מַצּיגי השאלות ההן, לרוע המזל אינה ידועה.

לאור כתב-יד אחר, השמור בספריית הסמינר ללימודי הלשונות השמיות והערבית שבברלין, מתבּרר כי הכהן יעקב הכהן (1840-1916) המריץ את המחבר פינחס, בעל אחות הכהן, כדי לשקוד ולעמול על הכנת כתב-היד ל"ר. מעתיק ל‘‘ר, כפי שמוזכר בקולופון, הוא אב חסדה בן אבי יעקב בן שלמה בן טביה הכהן ותאריך ההעתקה הינו 17 בפברואר 1931. עותקים אחרים של כתאבּ אלח'וּלְף המדובּר המצויים בברלין, בירושלים, במנצ'סטר ובשכם נדונו בקיצור כאן. על פי ניתוח ראשוני ניתן לקבוע כי הבדלים רבים ובחלקם מהותיים קיימים בין כתבי-יד אלה של כתאבּ אלח'ולף.

ל"ר כולל את עשרת הפרקים הבאים: מקור השומרונים; הקיבּלָה, הר גריזים; השבּת; ברית מילה; לוח השנה; טוהרה וטומאה; דיני השחיטה, חוקי ובלתי חוקי; נישואין וגירושין; התורה השומרונית היא הגרסה האותנטית ודיני המת ויום הדין (אלְמַעאד). יצויין כי "ספר חילוק" הינו תרגום לכתאב אלח‘לף בעברית שומרונית, פרי עטו של אבישע בן פינחס המחבר (1880-1961). השם "ספר הילוך" המובא בקטלוג של אדוארד רוברטסון, כרך ב‘, מנצ'סטר 1962, עמ‘ 143-146, הינו שיבּוש. הרי לפנינו חיבור העוסק בהבדלים היוצרים מחלוקת וחילוקי דעות בין שני הצדדים.

באופן כללי ניתן לומר כי סגנונו של ל"ר טוב הוא ואינו חורג מרוח הלשון הערבית. ברם נפלו בלשון ל"ר שגיאות מרובּות בתורת הצורות, בתחביר ובלקסיקוגרפיה. קביעה זו כוחה יפה לגבי הערבית הבינונית הכתובה בעיקר בידי יהודים, נוצרים, קראים ושומרונים. ניתוח מפורט של לשון ל"ר מובא במהלך המחקר. בניתוח זה נכללים גם מפתח של שמות פרטיים, שמות עמים ומקומות, ארבעת העולמות, ושפע של דוגמאות בקטגוריות הבאות: מלים עממיות ומלים שאולות, איות ותורת ההגה, תורת הצורות ותחביר, מילונאות ומונחים דתיים. הפניות לעמודי הל"ר מופיעות אחרי כל פריט ופריט.

המעיין בכתב–היד אינו חש כלל ועיקר שמדובר במחבר שומרוני המעורה גם במכמני התנ"ך למשל ציטוט ממגילת רות בדבר היבּוּם. יש לציין כי ציטוטים בשפע מהחומש השומרוני מובאים בל"ר והם מתורגמים לערבית. בדיקה ראשונית של טיב תרגום זה מעלה שהוא מושתת על תרגום ערבי נוצרי חדש של חמשת חומשי התורה. דהיינו תרגום זה משתבץ תחת הקטגוריה החמישית של תרגומי החומש השומרוני לערבית כפי שהעליתי במחקריי בנושא.

מדגם מל"ר, שני טקסטים, נכללו במחקר זה בליווי הערות והארות. הטקסט הראשון דן בברית מילה ואילו האחר עוסק בתכונות הנדרשות מן השוחט הראוי מחד וסגולות סכין השחיטה מאידך. שישה תנאים נמנים לגבּי שוחט חוקי העונה על מכלול של דרישות הלכתיות. אחד מתנאים אלה קובע כי אורך סכין השחיטה חייב להיות פעם וחצי יותר מאורך צוואר הבהמה השחוטה. במקורות שומרוניים אחרים אנו למדים שאורך הסכין הוא 25 ס"מ.

השומרונים מקפידים מאוד על ביצוע ברית המילה בבוקרו של יום השמיני ללידה כאמור בבראשית ואילו היהודים יכולים לדחות את עריכת הטקס עד לחודש ימים בשל סיבות שונות. אפשרות דחייה מעין זו נובעַת מן העובדה שבנוסח התורה המסורתית אין זכר ל"יום השמיני". יצויין כי ראשית הספירה תלויה באיזה חלק של היום נולד התינוק. שקיעת השֶמש מהווה נקודת הגבול המפרידה בין יום אחד למשנהו, מי שנולד אחרי השקיעה סופרים לו שבעה ימים ובשמיני מלים אותו. לעומת זאת, תינוק היוצא לאור העולם אפילו חצי שעה לפני שקיעת השמש הוא כבר בן יום וביום השמיני הוא נימול. השומרונים רשאים למול את התינוק בכל שעה שהיא ביום השמיני אך מותר להקדים בביצוע הטקס ולקיימו בעת זריחת השמש. אין בכוחה של שום סיבה כגון מחלה או היעדר האב, שבת או חג לדחות את ביצוע ברית המילה. אי קיום מצווה זו פירושו שהנולד לא יזכה לשם "עברי". כן מובא הסיפור הידוע בתולדות השומרונים אודות ברית המילה של בנו של הכוהן הגדול עקבון והשומר הרומאי גרמון. גרסאות רבות יש לסיפור זה בספרות השומרונים.

הפסקה בנוגע לברית המילה של אליעזר, בן משה הנביא, על ידי אמו ציפורה, זוכה לדיון מפורט ומעניין, שהרי ההבדל בין היהודים לשומרונים בסוגיה זו הוא ממשי. השומרונים מאמינים כי מלאך האל האיץ במשה כדי למול את בנו ואילו היהודים מפרשים מקרה זה באומרם שהמלאך התכוון להרוג את משה בגלל שהתמהמה בביצוע ברית המילה. שתי התיבות המרכזיות פה הן בנה, המיתו הזוכות לפירוש שונה לחלוטין. השומרונים גוזרים את הפועל המיתו מהשורש המם, המה שמשמעו לדרבן, לעודד, להאיץ, והיהודים, לעומת זאת, גוזרים את הפועל האמור מהשורש מות. בנה מתפרשת כפשוטה במקורות היהודיים "הבן שלהּ" ואילו השומרונים הוגים אותה באופן שונה, בבית חֲרוקה ונון מוכפּלת, ומובנהּ אחר. הטענה שמשמעותהּ של בנה כאן היא "עזות פנים" כפי שמוצאים במהדורה הנזכרת להלן, אין לה על מה לסמוך. המחבר פינחס טוען כי ציפורה, אשתו של משה הנביא, ‘‘איבדה כל תקווה להמשיך להיות בת זוגתו של משה וקיבלה על עצמה את איסור המגע המיני עמו משום שהוא השיג את "מעלת הרוחניות לאחר המפגש עם המלאך".

איני מכיר שום מקור שומרוני אחר המביא פירוש בלתי רגיל זה. לדאבוננו הבדל מובהק זה בין התורה המסורתית והתורה השומרונית לא זכה לתיאור נאות במהדורה משווה של שני הנוסחים הללו שראתה אור לאחרונה בארץ. מהדורה זו, השלישית במספר, נושאת את הכותרת: "חמישה חומשי תורה נוסח שומרון ונוסח המסורה". ההדירו אברהם טל ומשה פלורנטין. תל-אביב 2010, עמ' 664-665. דיון מפורט בסוגיה זו נמצא בגוף המחקר שלעיל.

• חסיב שחאדה, אוניברסיטת הלסינקי

Share on Facebook