לצערי הַצעתי לבחור את ח"כ אורלי לוי, בתו של דוד לוי, לנשיאת המדינה לא עוררה התלהבות יתרה וכך נזנחה לאנחות. או שלציבור הפוליטי בארץ אין דמיון והוא ממש חרד לשמע רעיון יצירתי כלשהו, או ששמה ומפעלותיה של לוי טרם נקלטו בתודעת הקהל. מכל מקום, הבנתי שהיוזמה הזאת איננה בשלה עדיין, והסתפקתי במחשבה שאולי הרעיון יופנם איכשהו ויעלה שוב בעוד שבע שנים. קשה להיות מועמד; לעתים תכופות מדי שמו מוכפש עוד לפני שעמד למשפט הבוחרים, במקרה הזה 120 חברי הכנסת, שרק מעטים מהם הם אנשי סגולה ועתירי מוסר צרוף.
במציאות החברתית והתרבותית בישראל קשה לשכנע את הציבור לתמוך באישה מזרחית לתפקיד הסמלי אבל הרם הזה. עד שנלמד לקבל מועמדת מעולה כמו ח"כ לוי יעברו עוד שנים לא מעטות. דליה איציק האופורטוניסטית מִּרפקה את עצמה לצמרת, אבל אפילו אוהדיה (המעטים) סבורים שהצגת מועמדותה איננה אלא חוצפה תהומית. "היא אימצה את כל חסרונותיו של שמעון פרס אבל אין לה אפילו אחת מסגולותיו", אמר לי חבר עיתונאי. עובד שלה לשעבר אפילו לחש באוזני בטלפון, ש"דליה איציק היא אישה מרושעת". ייתכן שהוא הגזים, אבל לאיציק יש עיני נץ והיא מבחינה בקלות באנשים חלשים בקרב הסובבים אותה. נדמה לי שהיא איתרה נקודות תרופה גם אצל חברי, ששׂבע ממנה מרורים.
הדיבורים על מועמדים מחוץ לפוליטיקה, שופטת או מדען, הם חסרי תוחלת. קשה להניח שהח"כים יוותרו על זכות היתר לבחור אחד משלהם למשרה, שיש בה יותר יוקרה מאשר תוכן. לכן נמשך המרוץ הקדחתני לתפקיד לא הכי חשוב, כי הבחירה לנשיא היא דרך מצוינת לסיים את הקריירה הפוליטית. לפתע הופך הפוליטיקאי לאדם מורם מעם, כוכב הטקסים והלוויות הממלכתיות. אחרי פרשת משה קצב הישראלים רוצים באדם ישר, מכובד ומקובל על שכבות חברתיות רבות.
רובי ריבלין (מקור)
המועמד הסביר היחיד הוא חבר הכנסת ראובן (רוּבִי ריבלין) איש הגון ונעים הליכות לכל הדעות. כמו רוב חברַי גם אני חושש מדעותיו הקיצוניות בנושאי השטחים הכבושים, אבל ריבלין הוא דמוקרט מובהק שנשבע לקיים את החלטות הכנסת. איש כמוהו, אחרון נאמני ההדר הבית"רי בזירה הפוליטית הישראלית, לא יניף את נס המרד נגד החלטות חוקיות של ממשלת ישראל ושל מליאת הכנסת. לכן התסיסה המלאכותית נגדו היא קצת מגוחכת.
ההתנגדות לריבלין בחוגי מפא"י ויורשיה היא ניסיון נואש כמעט לקבֵּע את הקונפליקט לכאורה בין "שמאל" לבין "ימין" בתודעתם של אנשי "השמאל הציוני". לכן ריבלין הוא פסול גם בעיני אנשי מרצ ואילו מועמד מפלגת העבודה בנימין פואד בן-אליעזר הוא כשר למהדרין. עד מתי יתמידו בשטות הזאת, אנשי מרצ ויוני העבודה? קשה לדעת. קל להציג את השאלה הזאת ואמנם עשיתי זאת עשרות פעמים בשנים האחרונות אבל קשה מאוד לקבל תשובה רציונאלית. ריבלין מצהיר בכל מקום שהוא איש ארץ ישראל השלמה ואנחנו מאמינים לו; אבל דווקא לפואד אין שום יחס לזכויות האדם בכלל ולזכויות הפלסטינים בפרט. את גירוש ראשי הערים הפלסטיניים בשנת 1980 הוא ביצע באכזריות, ואת כל מערכת יחסיו עם הערבים בגדה ובתוך ישראל הוא השתית על מערכת מושחתת של טובות הנאה תמורת שיתוף פעולה. ריבלין, לעומתו, לחם נגד עונשים בלתי חוקיים על ח"כים ערבים, ולעומת בן-אליעזר הוא היה ונשאר ליברל מובהק. עם זאת, ריבלין, כמו חברו בני בגין, לא השכיל להבין את הסתירה המשוועת שבין הדבקות בשלמות הארץ לבין הזכויות השוות לכל תושביה. הוא מעולם לא הרחיק לכת ולא אמר בגלוי, שהוא בעד סיפוח תוך כדי מתן שוויון זכויות לכולם, וזה כולל גם זכות הצבעה. לכן אין להרחיק לכת ולומר שהוא בעצם "איש מצפן רביזיוניסטי", כפי שהגדרתי אותו בעבר הרחוק יותר. כמו הרבה ציונים, מכל המחנות, הוא מתלבט בין ציוויי המצפון לבין המציאות בארץ ובשטחים. אין בו שמץ מהאכזריות השפוכה שמאפיינת גנרלים שהגיעו לצבא ואחר כך לפוליטיקה מתנועת העבודה כמו אריאל שרון, רחבעם זאבי, רפאל איתן ורבים אחרים. כל ימיו הוא ביקש לקיים את ההרמוניה שבין מזגו הטוב והרגשנות הגדולה שלו, לבין הכורח לדכא אחרים בשם הביטחון. חרף הסתירות, הוא היה תמיד נאמן לליברליזם בגרסתו הישנה, שהייתה יותר שלמה עם עצמה מאשר תורת "שיח לוחמים" של מוקי צור וחבריו הקיבוצניקים.
אנשים כמו אהוד אולמרט התנכלו לו מאז ומתמיד דווקא בגין מעלותיו ולא בגלל חסרונותיו. ליכודניק בכיר מהדור השני ששומר על נקיון כפיים הוא כמעט זן נכחד בעולמם של אולמרט ובנימין נתניהו. ביבי איננו רוצה בנשיא שידבר על זכויות אדם ברצינות ובכוונה רבה; המדיניות שלו כלפי העולם היא לעומתית, ואם יש צורך, גם אלימה. יהיה לו יותר קל עם דליה איציק מאשר עם ריבלין.
גדלתי עם ריבלין פחות או יותר באותה שכונה, השתעשענו באותם מגרשי משחקים והסתובבנו באותם מקומות במרכז העיר. אבל תהום רבה רבצה בינינו ועד שהייתי בן 25 לא החלפנו בינינו מלה. הוא היה בית"ר, אני הייתי הפועל, הוא תמך במחתרות הימין, אני תיעבתי אותן, בעצם הוא היה שייך לשכבה של ביבי, בן של אינטלקטואל רביזיוניסטי שתרגם את הקוראן לעברית. השנאה ההדדית בין השניים נובעת דווקא מהדמיון במוצא ובחינוך. ריבלין רואה בנתניהו איש רהב נטול יושרה ונהנתן, שאין לסמוך עליו בשני הנושאים הקרובים ללבו של המועמד לנשיאות: ארץ ישראל השלמה וזכויות האדם באשר הוא. ביבי סבור שריבלין הוא "טיפש", בשל תמימותו ועקביותו. נאמני זכויות האדם מחוץ לליכוד וללווייניו מתקשים להבין כיצד שומר ריבלין על עקביות בהתבטאויות חרף הסתירה הבסיסית בין עמדותיו בנושאים השונים. ריבלין, פיו ולבו שווים, והוא לא ניתן לשיחוד. אנשים כאלה שנואים על ביבי ועל אנשיו, שהתבססו במסדרונות השלטון בטקטיקה של מקל וגזר. ריבלין אינו חושש מהמקל ואינו חומד את הגזר. עם פוליטיקאים כאלה קשה להסתדר בשיטות המקובלות. אם לא ניתן לקנות אותו, לפחות נשנא אותו, הם גורסים.
בבחירות חופשיות מאילוצים פוליטיים ורגשיים לא הייתי ממליץ על ריבלין בשום פנים ואופן. אבל בהיעדר מועמד מקובל על השמאל, יש להתחשב גם בשיקולים אחרים. מוסד הנשיאות לא יכריע את גורלה של ישראל; בעצם, הוא לא ישנה בו דבר. לכן קשה לעמוד בפני הפיתוי למרוד בתכתיבי ביבי. בחירת ריבלין תפגע במוניטין של הזוג הכול יכול, ובזה, בנסיבות הקיימות, דיינו.
- פורסם בכל העיר, 30 מאי 2014
כתבתי לריבלין עוד בהיותו יו"ר על עמדתו לגבי היחס לפלסטינים וזאת בעקבות עמדתו על סיפוח השטחים. הוא ענה לי שהוא תומך בשוויון זכויות מלא. אלו שביקרו את המספחים "הליברלים" טוענים כי בפועל הם מתכוונים למתן זכויות בהדרגה ולכן גם לשיטתם זה תהליך ארוך ולא בהכרח לטווח הקרוב
אני מרשה לעצמי להשוויץ כי הרעיון לבחור בדליה דורנר היה שלי עוד לפני שנים. וגם אורלי לוי-אבקסיס, לפני חודש חודשיים, אם לא יותר.
היא בדיוק הטיפוס לשאלה "מה בחורה נחמדה כזאת עושה במקום כזה." חברת כנסת מעולה, חברתית איכפתית, נעימת הליכות, ויודעת לשתף חקיקה גם עם ח,"כיות ממפלגות אחרות.
עלי עותמן שיחק בנבחרת ישראל או שריפעת טורק היה השחקן הערבי הראשון בנבחרת? אין מתאים ממך לענות על זה.
"יוסי שריד"
לא מתאים לך ולנו, לעסוק במשרה חסרת כל חשיבות כ"נשיא". מה כבר יכול נשיא לעשות חוץ מלהנות, להתפלל עם אפיפיור, ולפטפט על דא ועל הא.
כשבני הצעיר ראה בטלויזיה סרט על יום ולנטיין הקדוש הוא שאל אותי במה 'צידדתי' באל קאפונה או ביריביו (הוא עוד היה אז בגיל ששואלים אבא מה עשית בזמן יציאת מצרים). הסברתי לו אז שאין שום חובה לצדד באחד הצדדים אם בדבר וחולירע עסקינן. נדמה לי מר ברעם שבגילך המתקדם הגיע הזמן שתגיע לתובנה מופלאה זו.
נו באמת, במקום לרוץ ולתקתק במקלדת, לפעמים כדאי להמתין שניה או שתיים. הנה עוד לא כבו הפיקסלים על המסך וכבר יצאו ביביליברמן בהכרזה כי הם כן תומכים ברובלין הזה.
מוסד הנשיאות צריך להתבטל ואל לנו להתבטל בפני מוסד הנשיאות.
ליברמן לא תומך ברבלין כך הוא הודיע אישית לסעיתו ניתן חופש הצבעה
מה נכון נכון