סבתא רבא, אחת מני רבות המתגוררת בבית גיל הזהב "אבות אבותינו", התקשרה נסערת ומשולהבת לקרוב משפחה המועסק בעיתון "ג'רוזלם פוסטמה": "אברום מותק, אל תשאל מה קורה. השכן שלי שמעון מוכן לפתוח את הפה." "איזה שמעון? עוד צדיק שמנסה לגנוב ממך את הדובדבנים שאני מביא לך!? "לא, הפעם זה בר-כוכבא, הפייטר הזה שחתם סופית על הגלות, שלקח איתו מי יודע כמה במלחמה הטיפשית שלו ברומאים, ואחר-כך הציונים שלך שמו אותו בראש שמחתם, מטומטמים שכאלו. אז תבוא מהר-מהר, לפני שהוא נכנס לאיזה ויכוח עם הדוד משה." "איזה משה, רבנו?" "רבנו? מה פתאום. זה מהשיר: לדוד משה הייתה פרה איה-איה-הו. חבל על הזמן, תבוא דורך ותביא איתך סוכריות קופצות."
תוצאות "המלחמה הטפשית של בר כוכבא": תהלוכה של בני יהודה שבויים בידי הרומאים (מקור)
אברום קימלמן, שומע חופשי באוניברסיטה של החיים ופרי-לאנס עיתונאי ארז את עצמו, נכנס לפיאט ונהג במהירות הבזק למוסד "אבות אבותינו" הנמצא בסיבוב עם סגולה. סבתא רבא, אחת מני רבות, המתינה בשער וגררה את קימלמן היישר לחדרו של המרואיין האפשרי. "אל תתחיל ישר בפוליטיקה ובחורבן," אמרה נרגשת, "תשאיר את המנה העיקרית לסוף." "ואת איפה תהיי?" "מה זאת אומרת איפה? מאחורי הדלת. אני עובדת בשביל איסר הקטן שכל הזמן אוסף חומר על כל דבר אפשרי. אתמול, למשל, ראיתי את ספרטקוס שר שיר ישן מפסטיבל סאן-רמו. ישר סיפרתי לאיסר."
בר-כוכבא קפוץ השפתיים, משלח פנים שמנמנות וחרושות דאגה כנה, לרגליו אנפילאות, בידיו רובה סער חלוד, קיבל את פניו של קימלמן כשכולו סימן שאלה: "קימלמן יקירי, לפני שאנחנו עוברים למנה העיקרית, כפי שסבתא רבא אמרה לך, אני רוצה לדעת מה שלום הצ'ילבה שלי?" "צ'ילבה? אתה מתכוון להדריאנוס קיסר?" "לאינטיליגנט הפיסח הזה, לשחיק העצמות הזה אתה קורא קיסר? גם כן חתיכת מניאק, בולשוויק, עוכר ישראל, לא שווה צפיחית של קרמבו…אני מתכוון לבר-רפאלי, הדוגמניה."
תימהון גדול השתלט על פניו של קימלמן. "מה אתה מסתכל עלי ככה? כולם מדברים עליה, והיא בכלל לא עשתה צבא ואותי שכחו. אברום, המצב הזה נורא כואב לי. אם לא היו עושים ממני כזה ג'אבר, הייתי פורץ בבכי. אבל אני גיבור חיל, נכון?" "בטח. בטח. אתה אכבר גבר. לומדים אותך בתוכניות הלימודים ובעניין הדוגמניה אני לא יודע, אפשר לומר שאני תלוש לגמרי." "טוב, נעזוב אותה לנפשה. נעבור לתוכניות לימודים," חזר בר-כוכבא לעצמו," הצחקת אותי. אין דבר כזה. אבל אני חוזר עכשיו הביתה. שתקתי הרבה שנים. המון רצו לראיין אותי אבל אמרתי שאין כל קשר בין אז לעכשיו. אבל עכשיו הכול משתנה. מועדון הים התיכון על שם הרצל חוזר לעצמו, למקורות, לדבקות בשם יתברך, לעולם כולו נגדנו, זין בעין לכול הגויים. היורשים שלי קמים לתחייה. הגלגל מתהפך ואני שמח מאד על כך."
"אומרים שהיורשים שלך פסיכופטים על כל הראש?"
שתיקה רועמת. "אברום, הסבתא רבה שלך אמרה שאתה משלנו. איך אתה יכול להגיד דברים כאלו, ואתה עוד עובד ב"ג'רוזלם פוסטמה"?!
"אני מתנצל מעומק הלב. אבל זה מה שאומרים עליך פה ושם!"
"בפה ושם יש רק קלוצים, אפסים. חמורי גרם, שוטים מוחלטים. הפה והשם לא מבינים כי רק פסיכופטיה אמיתית יכולה להביא את הגאולה. ואל תדבר איתי על קריאת מציאות.
אין דבר כזה. אנחנו- הקיסר לופו מקיסריה, זה עם הגלידות, אני וכל הנבוטים בבית היהודי נקרע את המציאות. אתה עוד תיראה. הקריעה בהא הידיעה היא ורק היא הקריאה הנכונה."
"על איזה גאולה אתה מדבר?" גבה קולו של קימלמן המודאג, "ההיסטוריון דיו-קסיוס כתב שחמישים מצודות בפיקודך הלכו פיפען, 985 כפרים נחרבו וקרוב לשש מאות אלף חיילים קיפדו את חייהם. ואחר-כך הגלות. לזה אתה קורא גאולה…"
"מה אתה מצטט לי את הגוי הזה? מה הוא כבר יודע? עוד אידיוט שלא ידע את יוסף. אוליגרך של עובדות כוזבות.
עבד נרצע של הקרן החדשה…"
קימלמן הצטנף בתוך עצמו. אף כי קשר את עצמו לפוסטמה הדברים כלל לא נעמו לו. לאחר דקה ארוכה של שתיקה המשיך: "אמרו בשעתו שאריאל שרון המנוח היה גלגול שלך!" "עזוב אותך מהמפאיניק הזה!… אם תמשיך ככה אני אסגיר אותך "לבני עקיבא."
"אפרופו עקיבא. הוא קרא לך בר-כוזיבא והתייאש ממך לגמרי, לא?"
"שטויות. יש לך הוכחות חותכות? דרך כוכב מיעקב. כך כינה
אותי. יש לי הקלטה. אתה חושב שרק זקן מכלא תרצה יודעת להקליט?…עקיבא היה איתי עד הסוף."
"אתה מתכוון לסוף המר. הרומאים דשו את בשרו בטבריה. וחוץ מזה בתוכניות הלימודים אומרים שהתנועה ציונית באה לתקן את השגיאות שלך ושל התומכים בך."
"עוד לא נולד האדם שיתקן את השגיאות לא שלי וגם לא של האל. טמבל, תסתכל מסביבך, הרי מה שקורה עכשיו מעבר לדלת זו חזרה מדויקת על מה שהיה: מתי כבר תלמדו אתה והחברים החולמניים שלך: אופי של אומה כמו אופי של אדם
הם מוצקים כפלדה ולא ניתנים לשינוי. הדבר נכון לגבי האנגלים, הגרמנים ובטח ההולכים אחרי השם."
"אז הקטסטרופה בדרך? יהושפט הרכבי אומר* שבמרד שלך נרצחו שלושה מיליון יהודים. אז אתה רוצה לחזור על זה?"
"הברווז** הזה? קימלמן, אתה מתחיל לעלות על העצבים…"
הטלפון הסלולארי של אלוף פיקוד אתחלתא דגאולה מצלצל. ידו רועדת. לאחר דקה ארוכה פונה לדלת ואומר: "קימלמן יקירי, ההיסטוריה הבכיינית של היהודים בדרך אלי. אני חייב לצאת. אם לא מניחים לפניה שטיח אדום היא לא תבוא. אז תסלח לי מאד. תעשה לך חביתה. במקרר יש מכול טוב. איך אמרו אצלנו כבר מזמן: "אכול ושגול, אכול ושתה…צ'או במבינו. שמחתי להכיר אותך. נתראה רק באולם שמחות ובאקוזטיקה שאי אפשר לשמוע האחד את השני. רק ככה נוכל להמשיך את הראיון. ואל תשכח להציג בפני העורך שלך את הכותרת המדויקת: אני כבר לא בר-מינן, אני כבר.."
* יהושפט הרכבי-חזון לא פנטזיה. מרד בר-כוכבא. הוצאת דומינו 1982.
** כוונת בר-כוכבא ל"ליל הברווזים": ב1 באפריל 1959 נמסרו ברדיו, לאורך כל היום, סיסמאות לגיוס מילואים מבלי שקדמה לכך מתיחות צבאית. אחת הסיסמאות הייתה ברווזי מים שהעניקה לפאשלה זו את המונח "ליל הברווזים". ועדת חקירה המליצה בפני הריבון דוד בן-גוריון להדיח את ראש אמ"ן דאז האלוף יהושפט הרכבי ואת ראש אג"ם האלוף מאיר זורע איש מעגן מיכאל מבלי להסיר את דרגותיהם וכך אכן נעשה.
יפה מאד . נהניתי לחזור למרד בר כוכבא ולמקורות . איפוא הם נמצאים? האם יש יותר מכמה פסוקים בודדים או יותר מכך?
לקומארד שמש.
רסיסי משפטים אודות המרד נמצאים בתלמוד הבבלי. דיו קסיוס הרומאי שנולד חודשים ספורים לפני המרד מתייחס בכתביו ביתר אריכות, אך כמובן לא מספיק. ניתן לקרוא את דבריו בתרגום לאנגלית. כמו כן ניתן לדלות על הנושא בספרו של גדליה אלון-תולדות היהודים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד וכן בספרו של מנחם מור-מרד בר-כוכבא, עוצמתו והיקפו בהוצאת יד בן-צבי והחברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה. ויש עוד אבל נעזוב זה לבינתיים.
מעניין שסיפרו של ה"ברווז", פרופ' הרכבי, המוזכר כאן "חזון, לא פנטזיה" יצא באנגלית בשם: The Bar Kokhba Syndrome. כלומר הרכבי, שאי אפשר להגיד שלא היתה לו היכרות עם המערכת מבפנוכו, מזהה סימנים מדאיגים של תסמונת קצת חולנית (או אולי לא כ"כ קצת) – "פנטזיה" – בהתנהלותינו.
http://1.bp.blogspot.com/-MhlQOtYhwfE/UiJ_7GQOc5I/AAAAAAAA2Uk/96F3KR9ssGw/s1600/keep-calm-and-say-chicken-shit.png
מה בין כוכבאיזם, גנדיאזם, וכהניזם לבין אולמרטיזם (או ביביזם) ודומיו? בשביל הראשונים הטיהור האתני הוא עניין ראשוני ודחוף שיש לבצעו אחת ושתיים, מיידית, ורצוי במכה אחת. בשביל האחרונים הנושא מאד חשוב אך גם מפריע לעשות עסקים טובים לכן אפשר להתגמש טיפה – ואז במקום זבנג וגמרנו כהניסטי אז מטהרים בסבלנות, כל פעם כמות יפה אבל ממתינים בשקט להזדמנות הגדולה. בינתיים שומרים את הפלסטינים על אש (פעם גדולה יותר ופעם פחות) ומשחקים על זמן. זהו כל ההבדל. 95 אחוזים (או אולי יותר) של היהודים נמצאים באחד משני המחנות הנ"ל ואינם מוכנים להרפות מאחיזתם בנדל"ן לא להם ומן הטיהור האתני (זה המיידי או הזוחל) בשום אופן.
http://www.youtube.com/watch?v=vcVQ5UxYss4
צדוק, תודה על הקישור. עזבתי כבר על ההתחלה מרוב חלחלה.
אני מניח שיש בו בהמשכו גם עיסוק במכפישי התנ"ך או דמויות מקראיות.
ובר כוכבא הינו דמות המשך מקראית בעיני, כרבי עקיבא ממש.
שניהם קרובים מאד לתקופת כתיבת התנ"ך ורחוקים מאד מההווה שלנו.
לכן ללכת ולהפוך דמות כבר כוכבא למושא לעג, רק משום שנישא הוא עתה על שפתותיהם של מתנחבלי נוער הגבעות (עבורם הוא מייצג, מין ספרטקוס דתי. שהרי היהדות בתקופת בר- כוכבא, הייתה למעשה ה"סוציאליזם" של העולם העתיק), מעיד יותר מכל, על רמתו של יוצר ההשוואה.
כלומר א"ק בא לברך ויצא מקלל ומקלקל לעצמו. בזאת הוא כמובן אינו שונה מחבריו, שונאי בר כוכבא. מילים אחרות: בשל שנאתם (ויתכן מאד, אף המוצדקת) אותי למשל, ירחיקו לכת, ויקבעו גם שינאתם על "לאסי שובי הבייתה", רק משום שיודעים הם, כי יש בביתי קלטת הסרט, אותה אני מרבה להראות לילדיי.
"עזבתי כבר על ההתחלה מרוב חלחלה"…
בשל מה אתה חש קירבה (כלשהי) לטירוף היהודי? רק בגלל שזה לקח לעצמו שם וסמלים יהודיים?
נו מה לעשות שישראל היא ראש גשר באימפריאליזם …
והצגתה המגמתית כקורבן תמידי לא גורמת לך חלחלה?
צביעות? כן בוודאי אך אמריקאים ואירופאים רבים חשים שהם נשלחים להלחם את מלחמותיה של יישות בר-כוכבאית זרה להם. מסע הסתה? לא ולא – אלא שנשכח הכלל הפשוט של אי אפשר לעבוד על כל העולם כל הזמן…
לאיזור המדמם מוזרמים תקציבי צבא עהקיים במשך עשרות שנים והאש בוערת לה הפלא ופלא.
אבל הציונים מתחלחלים. נו, תמשיכו להתחלחל ונגיע רחוק.
במקום להביט בראי יש להם מלא טענות – למה זה לא מפתיע?…
איזה צ'אנס יש במוגבלות ואטימות שכזו?
ובכן קרוב אני לטרוף היהודי, כשם שאח קרוב אצל אחיו המאושפז במוסד. דואג, מנסה להבין ובעיקר מחפש מזור.
"מה לעשות שישראל היא וגו'"?, לא לתת לזה לקרות.
השאלה היא כמובן מה זה אימפריאליזם. האם האחים המוסלמים והשריעה שלהם עם נביאה המודרני בגדדי, הינם ג"כ אימפ', או רק זה הנמשך בחוטי בילדברג, הוא הוא האימפ' במירעו?
ובכן שנינו יודעים שאין הבדל. ואם בגדדי מקבל כסף מדוחא, ווס הערצעך?
כל הטייקונים קשורים לכיס אחד ועושים מכולנו קרקס.
ההבדל ביננו שאתה מנתח את התופעה ובצדק מרים ידים. ואילו אני בא להציע פתרון.
פתרון הקשור בהבנה שאנחנו כן יכולים, ואפילו חיבים, לחוש קרבה לטרוף האנושי בכלל (לא רק היהודי הדתי בפרט), וכן, אפילו רק, משום שלקח לעצמו שם וסמלים אנושיים. ולמרות שכולו תפלצת התחזותית, יש כאן עדיין פתח לתקווה ולהשתנות.
יחסי יהדות- סוציאליזם- ציונות, צריכים לקבוע המצב ולא איפריאליזם (שבשל טרופו מעצם טיבו הפסול, אינו יכול להתקים באמת במציאות, אלא לפרקי זמן קצרים, טרם יקרוס).
כלומר לא היהדות מטורפת כאן. אלא שישנם מטורפים (ביניהם גם יהודים), אשר באימפריאליזם יהבם.
הערה קטנה ציפור: במילון שלי קירבה ממשית זה משהו הדדי. אם צד אחד איננו מעוניין אז אין קירבה. מי שמטפל באדם חולה (נפש) עושה זאת מתוך תחושות רציניות מאד של מחויבות, שליחות, אהבה, וכדומה. פלוני יכול לחוש תחושות אמיתיות כאלה גם לאדם שנפטר ואינו עוד בין החיים אבל לדעתי אין זו קירבה (אולי הקירבה היתה בעבר). העובדה הפשוטה שאתה מתאמץ להגיע לקירבה אומרת שלמעשה אין קירבה…
לצדיק צדוק,
אכן, מן הראוי להיתלות באילנות גבוהים. אך מדוע אתה מטיל את יהבך על דגנרט ימני, בור ועם
הארץ, משתלח כרוני, מסית ומדיח, פובליציסט בגובה דשא, בעצם הרבה פחות מזה. אולי תמצא
משהו קצת יותר ראוי מהאלו שם.
גם הפעם א.ק. לא אכזבנו. והוא ממשיך לפזר זיקוקי מילים על גבי שפע של ידע. תחזקנה ידיו על המקלדת. אמן.
מצטרף למחמאות. הפיליטון נקרא בשטף וכולו מלא פניני ידע. אך זה עדין לא מספיק (לדעתי), ע"ע תגובתי לצדוק.