השבוע הופיעה סקירה מצוינת של הנזקים הגדולים לכדור הארץ בעקבות השימוש הבלתי מבוקר בדלקי מאובנים, פרי עטו של פרופ' קלמן אלטמן.

בקיצור רב, פרופ׳ אלטמן מדגים כיצד השימוש בדלקי מאובנים אחראי להתחממות הגלובלית בכמה דרכים.  בראש ובראשונה שחרור גזי חממה (2CO, ומתאן) לאטמוספירה. אמנם גזי חממה חיוניים להישרדות על פני כדור הארץ, אך כמויות עודפות שלהם גורמים להתחממות יתרה של האטמוספירה, ולשינויי האקלים שבהם אנו חוזים כיום.  בנוסף יש אפקט משוב חיובי, כגון האצת התאדות מי האוקיינוס –  כאשר גם אדי מים  מהווים גז חממה רב עצמה; או התמוססות הקרחונים בקטבים, שבשלמותם עוזרים בהחזרת חום השמש ולהפחתת החום הנובע מקרינה זו.

בקיצור המצב פקקט!  ועוד יותר משום שניסיונות  המדענים והפעילים הסביבתיים לשכנע את הממשלות לפעול בעניין עולים בתוהו.  הסיבה לכך היא בעיקרה פוליטית-כלכלית ומוכרת לכדי שעמום: שליטת החנק של חברות האנרגיה על הכלכלות של כמעט כל מדינות העולם, ובוודאי על הכלכלות החזקות באירופה, אסיה, ויבשות אמריקה.  אנחנו מכורים לנפט, וחברות האנרגיה הן הדילריות שלנו – ועד שלא נמות, לא תהייה להן סיבה להפסיק למכור לנו את מרכולתן הרעילה.

אך בעיה לא פחות חשובה היא מציאת פתרונות חלופיים.  כפי שציין פרופ' אלטמן, מקורות אנרגיה מתחדשים סובלים מחוסר יעילות.  יש לכך סיבות שונות – אחת היא פיזיקה פשוטה.  נפט ופחם מייצרים הרבה יותר אנרגיה לליטר או למטר מעוקב מאשר תחנות רוח או פאנלים סולאריים. אך יש גם סיבות אחרות – ההשקעה התשתיתית הדרושה להחלפת מקורות האנרגיה היא עצומה, והמשקיעים הגדולים הם – מי אם לא – חברות האנרגיה הגדולות.  להן קל יותר וריווחי יותר להמשיך לעשות את מה שהן עשו עד כה – להפיק ולשווק אנרגיה מדלקי מאובנים.

פרופ' אלטמן מציע כחלופה "הגיונית", לדעתו, אנרגיה גרעינית.  נכון הוא, שאנרגיה גרעינית גם אינה מייצרת גזי חממה וגם מאד יעילה, עוד יותר יעילה מדלקי מאובנים.  ולטענת פרופ' אלטמן ההיסטוריה מראה שהסיכון הבריאותי והסביבתי מכורי חשמל גרעיניים קטן בהרבה מהסיכון של כורי פחם וגז.

תחנת כח גרעינית בקליפורניה, ארה"ב (מקור)

אולי בכדי להסביר מדוע הטיעון הוא בעייתי צריך קודם כל להבין במה מדובר.

כדי להפיק אנרגיה גרעינית יש צורך לבקע אטומים של אורניום (מועשר). ביקוע של אטום גורם לשחרור אנרגיה וחום.  בתנאים המבוקרים של כור גרעיני, הביקוע יוצר תגובת שרשרת שבה האנרגיה הנוצרת מביקוע של אטום אחד מאפשרת ביקוע של אטומים נוספים.  מהחום המופק מייצרים קיטור המניע טורבינות המייצרות חשמל.  כל עוד הכור פועל באופן תקין, אין כמעט סיכון סביבתי או בריאותי מיידיים מהפקת אנרגיה בצורה זו.

אז מה, אם כן, הבעיה?

הבעיה המרכזית היא הפסולת.  הפסולת נוצרת כבר בכריה של האורניום. על כל טון של אורנים שמוצא מהאדמה, מופקים מאות מיליוני טונות של שיירים (tailings) המכילים מתכות רדיו אקטיביות, מתכות כבדות (כגון, כספית), ורעלנים אחרים (כגון, ארסן).  בהתאם לאזור הכריה השיירים יכולים לחדור למי התהום ו/או להתפזר ברוח.  אמנם במדינות מסודרות, כמו קנדה וארצות הברית, השיירים נאספים וממוגנים באתרים מיוחדים שנועדו למנוע את פיזור החומרים וחדירתם למי התהום;  אך לא כך היה זה תמיד. ועד היום הבעיה קיימת בכמה ממדינות ברית המועצות לשעבר, ובדרום אפריקה, שם יש מספר רב של מכרות אורניום.

הפקת אנרגיה בכור הגרעיני עצמו גם מייצרת כמויות גדולות של פסולת.  אורניום  בלתי-שמיש (spent uranium), עדיין מאד רדיו-אקטיבי, והוא ימשיך להפיק קרינה וחום לעוד כמה עשרות אלפי שנים.  מסיבה זו לא ניתן פשוט לקבור את הפסולת הגרעינית באדמה, אלא יש צורך במתקנים מיוחדים – תת קרקעיים – היכולים להגן על הסביבה מהחום ומהקרינה הרדיו אקטיבית הנובעים מהפסולת למשך עשרות אלפי שנים גם כן.

נכון להיום, יש כמה ניסיונות (בצרפת, בפינלנד, ובארה"ב, למשל) לבנות מתקנים מן הסוג הזה, בינתיים ללא הצלחה יתרה.  הבעיה לא מאד אקוטית כאשר מדובר בכורים גרעיניים ספורים ברחבי העולם, אך מה יקרה אם באמת נחליף את כל כורי החשמל הקיימים בכורים גרעיניים, ואף נמשיך לבנות עוד – כי אוכלוסיית העולם תמשיך לגדול?

יש כמובן מגוון בעיות נוספות.  עם כל הרצון הטוב של שוחרי השלום בעולם, אנחנו עדיין חיים בעולם בו רבות המלחמות על השלום.  כור גרעיני, בין אם הוא למטרות אנרגיה או לייצור פצצות, הוא מטרה מצוינת למי שרוצה לעשות נזק חמור ומתמשך למי שנתפס בעיניו כאויב.

ויש גם בעיות בטיחות.  פרופ' אלטמן מונה מספר קטן של תאונות קשות בכורים גרעיניים – צ'רנוביל, אי שלושת המילין, ופוקושימה.  השתיים הראשונות נבעו, כפי הנראה, מטעויות אנוש.  היות ונמשיך להיות בני אנוש, ונמשיך להגיע לעבודה עייפים, ולחפף בהוראות בטיחות, טעויות ימשיכו לקרות.  אז למה שהמחיר שלהן יהיה כבד כל כך?

נראה לי, אם כן, שהרעיון לפתור את בעיית שינוי האקלים על ידי יצירת כמויות מאסיביות של פסולת רדיו-אקטיבית, עם תוחלת חיים של מאות אלפי שנים, זה קוצר ראייה שלא נופל מזה של חברות האנרגיה והממשלות הטומנות את ראשן בחול ומסרבות להכיר במציאות המתחממת.

האם יש פתרון אחר?

התשובה לדעתי היא כן, אבל הוא מצריך חזון, דבקות במטרה, והתגייסות אוניברסלית לשינוי צורת החיים שלנו. אנחנו חייבים להפנים שסגנון החיים שלנו, עם הצרכנות הבלתי ניתנת לרוויה, הצמיחה הבלתי פוסקת, אינו בר קיימא. לא ניתן להמשיך לנצל את כמויות האנרגיה שאנחנו מורגלים בהן, ולא משנה מה מקור האנרגיה.

חלק מהשינויים בסגנון החיים מתרחשים כבר היום, אך לא באופן מסודר ומכוון מטרה.  דברים אחרים יש עלינו ליזום.

למשל תהליך האורבניזציה, מסלול שכנראה שבחרנו בו היות ו-50% מהאנושות כבר חיים בערים, יש ביכולתה לצמצם את ייצור גזי החממה, אבל רק אם מתכננים ערים כך שיפחיתו את צריכת האנרגיה. צריך להפחית את הצורך במכוניות פרטיות על ידי בניית שכונות מעורבות (כלומר אפשר לקפוץ למכולת ברגל), סלילת מסלולי אופניים, גישה קלה לתחבורה ציבורית יעילה ולא מזהמת, ויצירת מקומות עבודה מקומיים לאוכלוסייה שגרה בעיר.

צריך לבנות אך ורק בניינים ירוקים, השומרים על טמפרטורה נוחה בפנים, ומנצלים אנרגיה מתחדשת (סולארית, או רוח) לחשמל ביתי.  אם אפשר על ידי תקנות תמ"א למגן בניינים מפני רעידות אדמה וטילים, מדוע לא ניתן באותה הזדמנות גם להפוך אותם לירוקים?

יתרון נוסף הנובע מאורבניזציה הוא שריכוז האוכלוסייה בערים מאפשר שימור השטחים הירוקים הנחוצים לספיגת גזי החממה מהאוויר.

שינויים בהרגלי הצריכה: אפשר להפסיק לאכול בשר.  בעיקר תעשיית בשר הבקר, החל מחיסול יערות כדי לגדל תבואה להאכלת הבהמות, וכלה בשריפת הדלק לקירור והובלה של הבשר, היא אחת המזהמות הגדולות בגזי חממה.  את התעשייה הזו אפשר בקלות להקטין לממדים פחות מזיקים  על ידי שינוי בהרגלי האכילה.

אפשר להעדיף תוצרת מקומית על פני יבוא, אז לא נאכל תפוזים בקיץ, אז מה? (מפתיע בעיני שכאזרחי מדינה שתופסים את עצמם "מוקפים אויבים" ויתרנו כל כך בקלות על היכולת להאכיל את עצמנו אם חלילה נזדקק לכך.  כנראה שהבולשיט הניאו-ליברלי שחקלאות אינה רווחית ניצח את הבולשיט הביטחוני של אוטוטו זורקים אותנו לים).

ומה שנכון לתעשיית המזון נכון גם לתעשיות אחרות.  במקום אחר כבר כתבתי על כך שאין דבר כזה  חולצת טי ב-10 שקלים מסין.  הדבר היחיד שמאפשר את המצב הזה הוא שמכיס אחר אנחנו משלמים את מחיר הדלק שעלה לנייד את חומרי הגלם למפעל בסין, ואת התוצר הסופי לחנות בישראל.

ולא פחות חשוב,  צריך להתחייב על צמצום הילודה.  בקצב הנוכחי, עד אמצע המאה ה-21 יהיו 10 מיליארד בני אדם על הפלנטה, שכבר היום קורסת מעודף גזי חממה, זיהום מקורות המים, סחיפת אדמות, והכחדה המונית.  הסיבה שאנחנו מיצרים כל כך הרבה גזי חממה ופסולת היא כי יש רבים כל כך מאתנו.  צמצום ילודה הוא דבר שצריך להיעשות בהסכמה כמובן, ולא בהנדסה אנושית, אבל עדיין חיוני כדי שיהיה לנו עתיד כלשהו.

דרך  פחות דכאנית לצמצום ילודה הוא שיפור השכלתן  של נשים, תוך אימוץ אוניברסלי של התפיסה שגופן של נשים – כולל הרחם – שייך לנשים, ולנשים בלבד.

אם נצרוך כמויות מופחתות של אנרגיה, ונצמצם את הגידול באוכלוסין, יתכן שמקורות האנרגיה המתחדשים יוכלו לענות על מרבית הצרכים, ונוכל להאט באופן משמעותי את ניצול עתודות הנפט המתמעטים.

חוץ מאונברסליות, אף אחת מהנקודות לעיל איננה רדיקלית במיוחד.

Share on Facebook