בפעם האחרונה שאמא שלי הצליחה לצאת מבית האבות בגוש דן ולבקר בדירתנו החדשה היא הגיעה עם אחי הבכור עוזי, כדי להצביע בעד מפלגת העבודה. הכנתי אורז פרסי צהוב על בסיס תפוחי אדמה מטוגנים, ואימי אמנם חייכה אבל כמעט שלא נגעה באוכל. "אתה לא מרוצה שנסעתי עד ירושלים כדי להצביע למפא"י? כך אני רגילה, כך עשיתי תמיד וכך אעשה גם הפעם". הסתפקתי בחיוך אוהד ובהבעת תמיכה בזכותה להצביע באורח חופשי מכל השפעה זרה. היא ידעה שזה לא באמת כואב לי. ההצבעה בעד העבודה הייתה מובנת מאליה, גם אחרי שעיתון "דבר" שבק חיים לכל חי. השבט שלנו בעיר ניחן בכמה מאפיינים בולטים: התחלנו את חיינו כקוראי "דבר", "דבר השבוע" ואפילו "דבר לילדים", הלכנו לבית חינוך לילדי עובדים ע"ש חיים ארלוזורוב, היינו אוהדי הפועל, הלכנו לקן התנועה המאוחדת ברחוב נרקיס, שרנו את שירי הצבא האדום, מעוקרים מתוכנם המהפכני, וראינו במפא"י את מפלגת השלטון הטבעית. חלקנו ספגנו גם חינוך מעמדי רחב יותר, שכלל תמיכה נלהבת ברפובליקנים בספרד ואפילו אהדה לברית המועצות עד גבול מסוים.
השבט שלנו התפוגג כבר מזה שנות דור. אחי הצעיר ואני הלכנו שמאלה, אחותי לימין המתנחל והבכור עוזי נשאר שומר הגחלת היחיד מארבעתנו. עוד לפני זה אבי משה ברעם הספיק לצעוד בתהלוכה האחרונה לכבוד האחד במאי בחוצות תל-אביב, שנתיים לפני מותו. אחר כך נטשה מפלגת העבודה את הדגל האדום, את חגיגות האחד במאי ואת שירת ההמנון הבינלאומי של תנועת הפועלים, "האינטרנציונל". הצעדים האלה סמלו גם את הנסיגה הרעיונית. העבודה הפכה למפלגה ליברלית במקרה הטוב, וניאו ליברלית במקרה הרע. כל המכשולים הפסיכולוגיים הוסרו ואנשים כמו שמעון פרס, שהצליחו איכשהו לחדור לנשיאות האינטרנציונל הסוציאליסטי הבינלאומי, תמכו בעצם בכל לִבּם בריצ'רד ניכסון, רונאלד ריגן ומרגרט תאצ'ר. העריקה של פרס ושל תלמידו המובהק חיים רמון למפלגתו של אריאל שרון הייתה פועל יוצא מהוויתור על סמלי המעמד. הממלכתיות ניצחה, והסממנים האמיתיים שלה היו החיבור בין הון לשלטון, בין הצהרות של שלום לבין תמיכה בהתנחלויות. שיא הניוון היה אהוד ברק, יותר חכמולוג מאשר חכם, שהוביל רסיס קטן ממפלגתו לשיתוף פעולה גלוי עם הימין.
יצחק הרצוג (בוז'י) השתייך תמיד לזרם המרכזי במפלגת העבודה (כלומר, לחלק הפחות יוני והנוטה לשיתוף פעולה עם הליכוד) והוא לא שינה את דרכו. הוא חבר לשאר אנשי המרכז הלאומני במפלגתו והכריז בעצם מלחמה על הרשימה הערבית המאוחדת, כאשר חבר לליכוד במאמץ להדיח את חנין זועבי מהכנסת. בכך חשף את תוכניותיו: פניו מועדות לממשלת בנימין נתניהו, ואפילו בנושא החשוב ביותר בבחירות האלה, המלחמה בגזענות, הוא יצטרף לכל המזימות האפלות של הליכוד ושותפיו האחרים נגד האוכלוסייה הערבית.
(מקור)
כמה מאיתנו בשמאל רואים בניסיון להדיר את האזרחים הערבים מהכנסת את הסכנה הגדולה ביותר לקיום המדינה. ההדרה תגרום להתקוממות, היא תהרוס את סיכויי הציבור האנטי פשיסטי להגיע לעמדות שלטוניות ותלבה זעם אדיר ומוצדק כלפי ישראל שיביא גם לחרם טוטאלי על כולנו. הצבעה יהודית רחבה בעד הרשימה המאוחדת תסכל את מזימות הימין, שבהן תומך גם הרצוג. מתעוררת עכשיו בשמאל היהודי תופעה די רחבה של מצביעים חדשים בעד הרשימה המאוחדת. על רבים מהתומכים לא שמעתי מעודי, וזה משמח מאוד. אם הרשימה תכניס 12 ח"כים ויותר לכנסת יחול מפנה במעמדו של אביגדור ליברמן. גם הפשיסטים במגזר המתנחל יספגו מהלומה קשה. זוהי משאת נפשו של כל אדם הגון בימים הרעים האלה. אנחנו לא התייאשנו וגם לא נתייאש. מפנה פסיכולוגי יגרור לתנודה פוליטית מרשימה לטובת השמאל.
רוב אנשי השמאל היהודי שכבר החליטו להצביע בעד הרשימה נתונים ללחץ כפול: השנאה כלפי ח"כ חנין זועבי פשטה בכל מקום ונגסה גם במרכז הלאומני. זה התחיל עם "הזועביס" הנאלח של יאיר לפיד והגיע עד לשוליים הימניים של מרצ. ההיסטריה בנושא הזה היא בהחלט משונה: זועבי היא אישה חילונית עצמאית, שמביעה את עמדותיה באומץ לב חרף ההתקפות המגדריות והגזעניות נגדה. אומץ הלב שלה בפרשת "מרמרה" ראוי להערכה. כמו רוב חבריה במפלגה היא לאומנית מדי ולא סוציאליסטית די הצורך ולכן לא הצבעתי עד כה בעד בל"ד, חרף חיבתי רבת השנים למנהיג התנועה ג'מל זחאלקה. אבל השתתפותם של אנשי בל"ד כחלק מתופעה חיובית של ניסיון אמיתי לשנות את מעמדם של האזרחים הערבים מתקבלת בברכה על יד אנשי שמאל כנים.
אשר לאיסלמיסטים, גם כאן מציבים אנשי שמאל ציוני שאלות כביכול נוקבות בקשר לעמדתם בנושאי נשים והומואים. זה בטל בשישים בעיניי: קודם כל, חשוב מאוד לשמאל לשתף פעולה עם אנשי איסלאם שאינם מחרימים אותנו; שנית, זה חשוב גם לשלב הבא במערכה שלנו לקרב קהילות יהודיות ומוסלמים למאבק משותף נגד הגזענות, בעיקר באירופה. הנציגים הדתיים יהיו מיעוט מבוטל ברשימה המשותפת, ורוב הח"כים הערבים יהיו שותפים בכל ההצבעות גם בנושאים נשים ולהט"בים. הטפות מוסר של אנשי "שמאל" ששותפים בכל המוסדות הציוניים ובפעילויות הגזעניות הם מגוחכים.
הנושא הבינלאומי חשוב מאוד עבורנו. בהנחה סבירה מאוד שנתניהו יקים ממשלה עם הרצוג בקדנציה הבאה (או שמא הרצוג עם נתניהו? זה לא משנה הרבה) ניאלץ להעצים את מאמצינו להסביר לעולם החיצוני שלא חל שום שינוי ממשי, למעט קצת קוסמטיקה צבועה כלפי הרשות הפלסטינית. קשה לדמיין קואליציה שתהיה מוכנה להסכמי שלום מרחיקי לכת, שרק הם רלוונטיים ברגע זה. לדעתי, על השמאל להיערך כבר עתה למערכת הבחירות הבאה, כדי ללכד את הציבור היהודי הנאור ואת האזרחים הערבים למאבק נגד הממסד הלאומני ושותפיו הדתיים. יש כיום בסיס רעיוני ובסיס חברתי לשינוי חיובי כזה.
מרצ היא רשימה חשובה לצורך הקמת מערך שמאלי חזק לקראת הבחירות בשנת 2019 או לפני כן, אלא שהיא חייבת להיבדל מהעדה הרעה שאופפת אותה. הקשר שלה עם מפלגת העבודה מפריעה לה לעצב פרופיל מתאים למפלגת שמאל.
בראייה רחבה יותר אנחנו חותרים לשיתוף פעולה פוליטי מלא בין אנשי שמאל יהודים לבין כל הציבור הערבי בישראל. הבסיס, כאמור, איננו רעיוני אלא פוליטי. אפילו הנושא הפוליטי הטעון של המלצה על בחירה בהרצוג כמרכיב הממשלה בכנסת הבאה איננו מובן מאליו לגבי השמאל העקבי. השבט התפורר וההצבעה שלנו היא אידיאולוגית ופוליטית ולא נושא של חיתוך דיבור או שירים ליד מדורת השבט.
- פורסם בכל העיר, 13 פברואר 2015
ראשית ברכות וגם תודות, על מאמר שהוא כמים זכים על ראשינו בארץ חרבה.
ושנית, ראה צרוף מקרים: אמי שתחיה (בת 92) שהייתה כל ימיה אשת השומר הצעיר, התקשרה (כשעה לפני שקראתי מאמרך) לשאול מה כדאי להצביע? משום שהיא מבולבלת נוכח שפע המפלגות. הזכרתי לה שהמפלגה שהכי מזוהה עם מפ"ם היא מפלגת מר"ץ. ואז אמי הקשתה: "אבל מר"ץ, עלולה לא לעבור את אחוז החסימה ומה אז?"…למען האמת הייתי קצת נבוך. אך לא היססתי לרגע ואמרתי לה שאם כך היא חושבת, היא חיבת להצביע לרשימה המאוחדת. כאשר הקשתה ואמרה, אבל הם לא ישבו בקואליציה (משום שהם ערבים), אז מה זה שווה? נכנעתי (קשה להתווכח איתה בעיקר בטלפון) ואמרתי, אז תצביעי לבוז'י משום ששלי יחימוביץ' לידו והיא סוציאל דמוקרטית.
את כל הספור הזה העליתי ע"מ לציין שצו השעה הוא לשכנע גם את מר"ץ על מצביעיה להצטרף לרשימה המאוחדת ובכך להרים מפרש (חלוץ, לא ראשי) לחזית שמאל ישראלית.
לא הייתי דורש זאת, אלא שחיבים להבין: חלק ממצביעיה הערביים של מר"ץ עברו לרשימה המאוחדת והקטינו מכוחה ואם חלילה לא תעבור אחוז החסימה, אנה אנו באים?
יאיר לפיד עם פנינת הלשון השוביניסטית "הזועביז" הזו" הלך בדרכם של פאשיסטים גזעניים פולנים, שקראו לא להצביע לסיים הפולני לגרינבויז' . ( לא להצביע ליצחק גרינבויים, מנהיג הציונים הכללים, התוספת ז' שהדביקו לשם משפחתו היתה אל תצביעו ליהודי – לז'יד)
יצחק גרינבויים יזם רשימה משותפת של יהודים ובני מיעוטים בעל אינטרסים מנוגדים רק כדי לעבור את אחוז החסימה שהוכפל. למרות ההסתה הלאומנית לא להצביע לגרינבויז' הצליחה הרשימה המשותפת שלו להכניס 35 נציגים לסיים הפולני הודות לתמיכה של אזרחים פולנים, מיטב האומנים , הסופרים, אנשי רוח ואנשי האקדמיה הפולנית,
מה שעשו דמוקרטים פולנים רבים בתמיכתם ביצחק גריבויים במרץ 1928 בפולין , חייבים אנחנו לעשות במרץ 2015 לתמוך ברשימה המשותפת ,
הגזענות הליברמנית לא רצתה לראות 11 חברי כנסת מסיעות חד"ש, בל"ד ורע"ם, אני מקווה שבסוף מרץ ישבעו אימונים 15 חברי כנסת מהרשימה המשותפת לערבים וליהודים.
זה נכון, אבל גרינבוים לא ביקש לשנות את המנון פולין ולא לבטל את פולניותה
ההתקפות על הציבור הערבי בישראל ועל הנהגתו הפוליטית, שגברו בשנתיים האחרונות תחת ממשלת הימין המובהקת הזאת, והמזימה לדחוק אותם מהכנסת כצעד ראשון, ובתגובה, ההתארגנות של כל המפלגות הערביות להופיע ברשימה משותפת, מייתרת בשלב זה את השאלה העקרונית מה בכלל יש למפלגות אלה לעשות שם וברור שכל איש שמאל אנטי ציוני חייב לתמוך ברשימה בעת הזאת.
הקו המבדיל בין ציונים לאנטי ציונים הוא לא בהגדרה הוא באג'נדה, בין מי שתומך בציונות פרופר, במדינה ציונית ודמוקרטית לבין מי שתומך במדינה דמוקרטית. (ברור שמדינה ציונית לא יכולה להיות דמוקרטית וכמה שזה נשמע אבסורדי מדינה יהודית ודמוקרטית יותר מסוכנת ממדינה אפרטהייד יהודית. על הראשונה מאיימת החרב הדמוגרפית שמתהפכת על הציבור הערבי).
קו השבר בפוליטיקה הישראלית הוא בין ציונים לאנטי ציונים. זה קו אדום שאף ציוני או מפלגה ציונית לא יעברו אלא אולי למטרות טקטיות זמניות וגם זה כמעט ולא קרה.
לכן, התקוות שברעם תולה כאילו הרשימה ותומכיה היהודים יהוו בסיס למערך פוליטי כולל ציונים "דמוקרטים" שישנו את המפה הפוליטית היא מוגזמת עד כדי חלום באספמיה.
אתה התבלבלת בין המאבק הלאומי שקיים בין הערבים ליהודים לבין הציונות.
הציונות קמה למען מטרה נעלה של עשיית סוף לסבל האין סופי של היהודים.
מכיוון שהציונות רגישה לסבל היתה הבנה שהמיעוט הערבי בתוך המדינה היהודית יזכה לשויון אזרחי
מלא זהו תהליך ארוך שאינו תלוי רק ביהודים.
השויון המלא תלוי לא רק ביהודים אלא גם בערבים וברצונם להשתלב בחיי המדינה ויש סימנים רבים לכך שחלק ניכר מהערבים מעונינים להשתלב.
מצטרף לדעתו של עלי.
המאבק הוא מאבק אנטי קולוניאלי נגד הציונות עוד לפני שהפלסטינים הגדירו עצמם כעם והוא המאבק העיקרי בין מנשלים למנושלים עד היום.
הציונות לכן לא תביא סוף "לסבל האין סופי של היהודים" ההיפך הוא הנכון היא מעמידה את היהודים בישראל ובתפוצות בסכנה אינסופית נגד כל מתנגדי האימפריאליזם והקולוניאליזם בעולם. הכיוון של ההיסטוריה מראה למי שלא התעוור, מהעוצמה הצבאית הזמנית של ישראל, שהמאבק הזה יגמר רע מאוד ליהודים אם לא ישכילו להתנער מהציונות בעוד מועד.
הציונות לא רגישה לשום סבל, לא של יהודים ולא של ערבים. הערבים הם תמיד סכנה דמוגרפית למשטר הציוני לכן הם יכולים להשתלב בו רק אם יטרנספרו את עצמם והם מבינים זאת טוב מאוד…
תשובה ל"מי התבלבל": אתה התבלבלת. בעיקר באמירה לגבי יהודים בישראל ובתפוצות שהם "בסכנה אינסופית נגד כל מתנגדי האימפריאליזם והקולוניאליזם בעולם."
אותם " מתנגדי האימפריאליזם והקולוניאליזם בעולם" הם למעשה שתי קבוצות:
האחת היא אלה שרק מתהדרים בנוצות אנטי-אימפריאליסטיות והם למעשה אימפריאליסטים אלימים ולאומניים ו/או דתיים קיצוניים.
ע"ע איראן, המשטר הסורי, קבוצות איסלמיות שונות במזרח-התיכון ובאירופה, נוצרים אנטישמים וכו'. כל אלה פושעים מסוכנים המעמידים את היהודים בסכנה ורק תופסים טרמם על העניין הציוני, כל אחד למען מטרותיו האלימות והמקיאבליסטיות.
הקבוצה השנייה היא אנטי-אימפריאליסטים אוטנטיים כמו למשל הכותבים באתר הזה ואנשי שמאל רדיקליבעולם כולו. וברור שאם כל אלה אכן שמים את השלום וההומאניות על ראש שמחתם – הרי שהם אינם מסוכנים כלל.
לגבי "הכיוון של ההיסטוריה", ובכן, תתעדכן בבקשה: מצבה הבטחוני של ישראל מעולם לא היה טוב יותר. האזור כולו עולה בלהבות ומחסל את עצמו, וישראל היא האחרונה בסדרי העדיפויות של כל מי שהיווה אי-פעם איום קיומי.
אולי לא סוציאליסטית די הצורך בשבילך, אבל מה לאומני בחנין זועבי? הציפיה למדינה בלתי לאומית ששייכת לכלל אזרחיה, ושבה תהיה הגדרה עצמית אוטונומית לכל אחד מהעמים?
אתה מתעסק בפלפול ובפיתולי לשון
קיים פער בין היהודים לערבים וראינו זאת במלחמת לבנון השניה כאשר ראש בל"ד
עזמי בישארה שיתף פעולה עם החיזבאללה כנגד מדינת ישראל ותושביה.
השאלה שאתה מעלה היא ריקה בעיני משום שהיא אינה עונה לשאלה
מדוע מדינה יהודית הנתמכת בצורה דמוקרטית על ידי רוב מוחץ של 80% מהאזרחים
אינה הגדרה טובה אבל הגדרה של ישראל כמדינה דו לאומית היא ההגדרה הנכונה ?
נוסף לעובדה שאין כאן צדק היסטורי לעם היהודי (כלומר בהצעה שלך יש גזענות)
קיימת האפשרות הריאלית שזו בסך הכל מלכודת (לא מתוחכמת) שכל מטרתה להכשיר
זכות שיבה וחיסול ישראל בשלבים.
יכירו הערבים בישראל כמדינה יהודית יפסיקו את הלחימה והטרור ואז יפתרו כל הבעיות
ותקום מדינה פלסטינית..כל פתרון אחר הוא רמאות וזריעת חול בעיניים
לעמית ולעלי, בל"ד שוללת גם רעיון הלאומיות הפלסטינית ורואה כאן משהו גדול יותר. כלומר מדינה אחת לכל אזרחיה. ללא הבדלי דת ולאום בכל שטחי ישראל- פלסטין.
לכן הויכוח בינכם הוא סמנטי, משום שלא הוגדרו כאן גבולותיה של אותה מדינה. על כן, ע"פ תפיסתה של החברה זועבי, 6 מיליון יהודים כנגד 6 מיליון ערבים (אומדן חופשי), מיצגים יחס של 50% כנגד 50% (בערך, אל תתפסו אותי על המספר המדויק).
… דבר אחד ברור, מצווה גדולה לחזק הרשימה המאוחדת של חד"ש והמפלגות הערביות. אני ממש לא נגד מר"צ, הרי הם בוודאי עדיפים על בוזי ולבני ושות', אבל, בכל הכבוד, הם לא מילאו את תפקידם כאשר במשך שנים החרימו את חד"ש. זכורני בפגישה עם אלוני זכרונה לברכה אחרי נצחון גדול נפגשנו פעילים מכל הארץ באיזה אולם בפינסקר והעזתי לשאול בתמימות מדוע אנו מתעלמים מהמפלגות הערביות ושולה ענתה לי שהם לאומנים. כך! מיעוט רדוף שהוא – אחרי הנכבה – שארית פליטה הנאבק על קיומו וכבודו הוא "לאומנים". זו היתה מצידה טעות היסטורית ועתה הזמן לתקן את המעוות ולתמוך ב"ערבים". יבוא גם היום שבו מר"צ וה"ערבים" יקימו מפלגה אחת שתייצג בנאמנות את השמאל בישראל.
אמן ואמן, כן יהי רצון. אין דרך אחרת. השמאל העיקבי בישראל חיב להתאחד עם הרשימה הערבית (חד"ש כבר עשו זאת). אם לא מטפסים על השלב הזה, לא עולים בסולם השלום (שראשו יכול להגיע לשמים וגם מעליהם). השמאל הישראלי (המחנה הציוני) חיב להפנים בלי הרשימה המאוחדת לא בונים קואליציה. כמו כן חיבת לקום מפלגה דתית ציונית, בעלת קונוטציה שמאלנית.
אין תקומה למפלגה דתית כזו, כי אין לה תומכים
לפני 20 ומשהו שנים קמה "מימד", שאפילו לא קראה לעצמה שמאלנית. היא לא נכנסה לכנסת. כיום הציבור הדתי ימני עוד יותר, כך שלמרבה הצער אין מי שיעביר מפלגה כזו את אחוז החסימה
צודק מאד. ויתכן שהייתי צריך להוסיף בתגובתי, שאם אכן למפלגה זו לא יהיה סכוי לעבור את אחוז החסימה, היא צריכה להכנס לאחת המפלגות הגדולות כסיעה עצמאית. לא נגעתי בנושא הזה, משום שמכאן הדרך נפרצת לעסוק שלם בתופעה הזו שנקראת: "מפלגות בישראל". מה שאנשים לא מבינים כאן הוא, שכבר היום, קים צורך במפלגות גדולות הבנויות מאיחוד של כמה מפלגות קטנות שהופכות לסיעות בתוכן. במקום להשתתף ר-ק בבחירות הגדולות לכנסת, אנשים חיבים להפנים, שהם חיבים להשתתף גם בבחירות הפנימיות במפלגתם, למען ה-ס-י-ע-ה המיצגת אותם בתוכה. אזרח מתקדם, חיב להשתתף אם כן, בשני סבבי בחירות לפחות. משהו שמזכיר קצת את השיטה האמריקנית. זה אפילו לא ענין של איזה חוק שצריך לחוקק, אלא נורמה של התנהגות פוליטית של האזרח הפשוט.
דוגמא טובה לכך היא מפלגת הירוקים שלא הייתה עוברת את אחוז החסימה, אך משום שחברה לקדימה, שובצה נציגתם במקום ריאלי ב"מחנה הציוני".
מבחינה זו העלאת אחוז החסימה דוקא תורמת לגישה החדשנית עליה אני מדבר.
מפלגת "עלה ירוק" למשל יכולה לחבור למר"ץ ובכך תצאנה שתיהן מחוזקות.
מסכים עם המגיב, יש לחזק את הרשימה המשותפת, והחיזוק חייב לבוא מתמיכה גדולה של ציבור יהודי, שיוכיח מה שעושה חד"ש שנים רבות, שאפשר לקיים מסגרת יהודית ערבית.
נכון בהחלט שאדם הדוגל בזכויות אדם ואזרח אוניברסליות וחי במדינת אפרטהייד חייב לתמוך במיעוט המדוכא בכל עניין דמוקרטי אולם המערכת הפוליטית והשלטונית לה אנו אמורים להצביע, היא מערכת של רמייה וגנבת דעת. כל המפלגות הציוניות כולן משתפות פעולה כדי לשמר את מדינת האפרטהייד היהודית ואת שלטון בעלי ההון. את שלילת הזכויות של העם הפלסטיני וזכויות היתר של העדה היהודית ולא משנה באיזה הרכב מפלגתי. מי ששולל מציאות זו אינו יכול להשתתף בבחירות.
הציונות התנחלה בפלסטין ההיסטורית תוך טיהור אתני מתמשך ויצרה מדינת אפרטהייד המשתרעת מן הים עד הירדן. הייצוג הערבי בכנסת מהווה רק יתרון תעמולתי גדול לישראל, ומאפשר לה להציג עצמה כדמוקרטיה בפני דעת הקהל העולמית. בפועל אין לחברי הכנסת הערבים שום השפעה על החקיקה והם מחוץ לתחום בפוליטיקה הקואליציונית. ויתור על הייצוג הערבי בכנסת הגזענית יהווה מסר חשוב ואפקטיבי לעולם שמחירו המעשי מינימאלי ויתרונו עצום. כחלופה לבחירות יש להתחיל לפעול מיד למען הקמת אסיפה מכוננת כלל ארצית שתפקידה יהיה ליצור חוקה דמוקרטית לכל תושבי ופליטי הרפובליקה החדשה.
מסכים. אם אנו מבינים את טיב המערכת (כפי שהוזכר לעיל "רמייה וגנבת דעת") – ברור שאי אפשר להשתתף בבחירות. כלומר אפשר לגשת להצביע (מי שמרגיש חובה כזו) אך מבחינת הרגש והמחשבה אין בהצבעה בלבד אקט השתתפותי כאשר חסרה הזדהות אמיתית עם המערכת בכללי. המניפולציה של המערכת על האזרחים היא ברמה שלא תאומן ובמצב כזה זה מאד מובן שלא להתלהב מלקחת חלק באבסורד.
כל מילה בסלע, למעט המילה ציונות, אותה חיב לדעתי החבר אמינוף להכניס במרכאות: "ציונות", כלומר ציונות מזויפת. יש כאן בעיקר טעם טאקטי. משום שאם נעביר את סדר היום לשנוי פניה של הציונות, יוכל השמאל הישראלי ובעיקר זה העיקבי לשמוט השטיח מתחת לארגון ההתנחבלות שמעונין במלחמת אין קץ ובטרנספר בלתי נמנע (לאחד מהעמים). שלא לדבר על האמת מעצם הגדרתה של הציונות.
זהו ענין עקרוני ביותר ואני מסרהב וגם מפציר באנשי השמאל העיקבי לאמצו. ציונות אמיתית לא רק שאננה הופכת הערבים לסרח מנושל, כי אם מכניסתם תחת כנפיה למפעל משותף. רק הציונות הסוציאליסטית בשתוף עם ערביי ישראל ופלסטין, תוכל לתת מענה מציאותי ובר קימא, לבעיה הלאומית, הדמוקרטית ובעיקר הסוציאליסטית בי"פ. ולקדם השלום המיוחל.
אין כל ספק שתפקיד הפוליטיקה הציונית באמצעות הממסדים שלה היא לשמור על זכויות היתר של היהודים ולהצר את צעדיהם של הפלסטינים. אין ספק שגם הרשימה המשותפת תשאר מחוץ לתחום של הפוליטיקה הישראלית שהרי זו פוליטיקה ציונית.
אלא שתהליכים מתקדמים לאט והתודעה "מתבשלת" תוך כדי נסיון וטעייה והתמודדות בתוך המציאות. ההחלטה לאחד כוחות עכשיו למטרת בחירות חרף הבדלים שבהשקפות עולם היא צעד ראשון בהבנה שמה שמאחד את הציבור הערבי, ההתנגדות להדרה והנישול הציוני, הוא מרכזי וחשיבותו עולה על הבדלי השקפות בנושאים אחרים. שותפות זו יכולה להיות צעד בכיוון של התארגנות עצמאית חוץ פרלמנטרית. החשוב הוא שגם יהודים יצטרפו לשותפות הזאת כי המטרה, מדינה דמוקרטית לכולם היא אינטרס כולל גם של יהודים.
שנבחרה בימים הראשונים לאחר הפוטש הבולשביקי המזויין שהדיח את הממשלה הדמוקרטית החוקית ברוסיה.
למרות הטרור של הצ'קה, בבחירות הובסו הבולשביקים וזכו רק לכ-25% מהקולות. העם הרוסי פשוט לא רצה אותם ואת שלטונם. כשהתכנסה האסיפה המכוננת בינואר 1918, אחרי שבינתיים הבולשביקים הוציאו אל מחוץ לחוק את 'מפלגות הבורגנות', וסרבה לאשר את הדיקטטורה האלימה של הבולשביקים ודרשה למסור את השלטון לנציגותו הדמוקרטית של העם שזה עתה נבחרה, הורו מנהיגי הבולשביקים לנין וטרוצקי על פיזור בכוח של האסיפה ע"י המשמרות האדומים והצ'קה. חלק מהצירים מתנגדי הבולשביקים נעצרו ובהמשך הוצאו להורג או נשלחו למחנות הגולאג שבהם נרצחו, חלק הצליחו לברוח לחו"ל וחלק נרצחו ע"י כוחות הגנרל המלוכני קולצ'אק. והייתר – היסטוריה טראגית ואומללה.
כך נראית 'דמוקרטיה' מבית היוצר של האלי אמינובים.
הבחירות החופשיות הבאות ברוסיה התקיימו רק כעבור 75 שנה, לאחר קריסת הקומוניזם.
שמעון ברז גם תמך במשטר האפרטהייד בדרום אפריקה.
mage.guardian.co.uk/sys-files/Guardian/documents/2010/05/23/Peres-letter.pdf
ב-22 לנוברמבר 1974 כתב שמעון פרס (שהיה אז שר הביטחון) -על נייר רשמי לד"ר רודי (Rohoodie שר ההסברה של משטר האפרטהייד בדרום אפריקה) את המכתב הבא שהוגדר "סודי ביותר" (TOP SECRET)
"ד"ר רודי היקר,
אנא הרשה לי להודות לך מאוד על מאמציך המרובים שתרמו להצלחת הפגישות שנערכו בפרטוריה ב-13 וב-14 של חודש זה.
תפיסתך החדה, רְאִיַּת הַנּוֹלָד שלך, ודמיונך הפוליטי, היא שתרמה ליצירת הקשר החיוני לשיתוף הפעולה בין מדינותינו. שיתוף פעולה זה אינו מבוסס רק על רצוננו המשותף להביס את אויבינו, אלא גם על הבסיס האיתן, שאינו ניתן לערעור, שנשען על שנאתנו המשותפת לאי-צדק שמדינותינו מסרבות להיכנע לה". . .
כאות תודה על מעשיו נבחר שִׁמְעוֹן פֶּרֶס לנשיא המדינה. זיכרו: הוא האיש שהביא לישראל את "מפעל הטקסטיל של גרעיני דימונה" — וסיפק למשטר האפרטהייד טילים וידע הגרעיני.
image.guardian.co.uk/sys-files/Guardian/documents/2010/05/23/IsraelSAagreement.pdf
אני מבין שמר"צ הולכת להיעלם?
למען הגילוי הנאות אני אצביע לאיחוד ליבני הרצוג משום שלדעתי מר"ץ מפלגה נאיבית .
אני בטוח שליבני הרצוג לא יכנסו לממשלה של נתניהו אלא אם נתניהו ילך לפשרה עם הפלסטינים.
ראיה ריאל פוליטית לא צריכה הוכחה כדי להבין שמערך המפלגות הערביות אינו יכול להביא לפתרון כל שהוא בענין הפלסטיני (זה סתם הפגנת שרירים והתרסה של הערבים כדי לערער את הדומיננטיות והבטחון של היהודים שזו סך הכל התנהגות ילדותית).
מעבר לאפשרות הריאלית שמערך המפלגות הערביות יתפרק מיד לאחר הבחירות
יש פה הקצנה של חד"ש לכיוון הלאומני גזעני של חנין זועבי.
הדרישה הגזענית להקים מדינה פלסטינית נקיה מיהודים ולהפוך את ישראל למדינה דו לאומית
(אין כאן צדק ומוסר) מטרתה לאפשר את המשך המלחמה לא סתם מלחמה אלא מלחמת חורמה עם עשרות אלפי קורבנות אשר בסופה השמדה לפלסטינים או השמדה גרעינית של כל האיזור..
לכן
התוכנית האמורה היא גזענית פאשיסטית מהסוג הכי גרוע !!
ברעם חייב להפנים הציונות לעולם לא תוותר על מדינת היהודים היא מדינת ישראל !!
פרט לחד"ש אין אצל הפלסטינים יסודות של שמאל ולכן הגדרת המערך של המפלגות הערביות כמערך שמאל הוא אשליה תמוהה
תגובה נכונה, מבחינת התפיסה הריאליסטית שלה. ד"א הצבעה למחנה הציוני מומלצת גם לכל אנשי הימין שאינם חפצים לראות ביבי ממשיך בשלטון: בוז'י אננו שונה בהרבה מביבי, אלא שהוא אמין בהרבה ובכל תחום שהדעת יכולה להעלות.
לעוזי ברעם,
העשבים השוטים שצמחו בתנועה המאוחדת דוגת אשר ידלין, חברך, ובכנסת ישראל בה כיהנת כמחוקק – הרסו את המדינה. לתנועה המאוחדת ולתנועות שהרכיבו אותה – יש במה להתפאר ואילו לכם, וותיקי הכנסת יש רק להתבייש ביצירתכם. חבר כנסת הפורש אחר שתי כהונות או שר אחרי כהונה אחת – זכאי לפנסיה מלאה מיום הפרישה ! כך חוקקתם ואילו עובד הייצור זכאי ל- 2% פנסיה לכול שנת עבודה – מה מקור החוצפה ! אזרח ישראל זכאי ל"סל בריאות" הנקבע כל ידי וועדה שכול חבריה זכאים להוצאות בריאות ללא מגבלה ואילו מי שכיהן כשר או חבר כנסת זכטי לסל שונה – הכיצד ? והרשימה ארוכה כגודל השחיתות המצטברת של חברי הכנסת – המחוקקים !
תמשיכו לגנוב עד שתגיע הגיליוטינה אבל תפסיקו לדבר על סיסמאות, אידיאולוגיה וכו'.
מעניין שתגובתו של זה שמנתח כרגיל נכון את המציאות באה (לפני הבחירות) ועוזרת לאלה השוללים את זכויות העם הפלסטיני ״במדינת אפרטהייד המשתרעת מן הים עד הירדן״.
זו טעות לחשוב שייצוג של 21% מהאוכלוסיה בכנסת ״מהווה רק יתרון תעמולתי גדול לישראל״. מפלגה שתהיה השלישית בגודלה בכנסת יכולה בהחלט להשפיע ולמנוע חקיקה גזענית כזו שהורגלנו בה תחת שלטון הליכוד והימין הקיצוני. הבעיה אינה איך מקבלת דעת הקהל העולמית את השלטון המתחזה לדמוקרטיה ציונית. העולם הבין מזמן שנתניהו שקרן (ראה מֶרְקֶל וסרקוזי) ואפילו אובמה קרא לו שקרן. אבל מכאן ועד לנידוי הציונות הימנית מהסצנה העולמית עוד רחוקה הדרך, והיא אינה סוגה בשושנים של ״הצגת עצמה כדמוקרטיה בפני דעת הקהל העולמית״.
רק זכויות פלסטיניות ? ומה עם זכויות ליהודים ומה עם הזכות לחיות בשלום ובטחון ?
הדרישה למתן זכויות לפלסטינים ללא שלום תביא ב-95% הסתברות למלחמה אכזרית
אני בטוח שאתה מבין את הדבר הזה …
חוסר הרצון להתמודד עם הגזענות של הפלסטינים מעידה על חדירה של פאשיזים
לתוך השיח של השמאל.
מר ישראל אמיר,
טעית לצערי בכתובת. אני חיים ברעם ולא אחי, עוזי ברעם
לא אני כתבתי תגובה זו, אך היא ממש "נגזלה" מתוך המקור שלי.
הזיהוי של הערבים באופן אוטומטי וכמובן מאליו כשמאל, הוא במקרה הטוב לא נכון, ובמקרה הגרוע כטעות חמורה.
המפלגות הערביות אינן שמאל באופן אוטומטי.
יש את חד״ש שבהחלט שייכת לשמאל.
ויש את האחרים שהינם או לאומנים ערבים או איסלמיסטים ערבים.
בראיון שקראתי עם ראשי הרשימה המשותפת הם עצמם ציינו עובדות אלה, וציינו את התלבטותיותיהם לפני ההחלטה על הריצה המשותפת.
ועובדה זו נשמעה גם בשיחה עם אברום בורג שלאחרונה ביטא את תמיכתו בחד״ש ואת התלבטויותיו לפני האיחוד בנוגע להצבעתו עבור רשימה משותפת בגלל המרכיב הלאומני שבה, כי מאי נפקא לאומנות יהודית או לאומנות ערבית?
פליאה בעיני שדוקא ע״י אנשי שמאל ניתן ביטוי לדבר מטעה לחלוטין!
לא ברור לי מה ההבדל בין פשיסטים יהודים לפשיסטים ערבים המפארים את הרשימה המשותפת. צדק מי שאמר שהזיהוי האוטומטי של ״ערבים״ עם ״שמאל" הוא שגוי. גם השמאלנות של חד״ש כשלעצמה, ללא השותפים המפוקפקים שחברה אליהם, היא מן הסוג הישן והעבש. הלאומנות הפלסטינית וההזדהות עם המאבק הלאומי האלים והרצחני של הפלסטינים עמדו תמיד במוקד מצעה של חד״ש. היום ברור, כי רק מפלגה שתדרוש מן הפלסטינים מאבק בלתי-אלים ברוח מהטמה גנדי, תהא זכאית לקרוא לעצמה שמאל בהקשרו ובמובנו המוסרי של המושג. זאת ועוד: בגלל דבקותה בדוגמות מרכסיסטיות שאבד עליהן הכלח לא עשתה חד״ש דבר למען צמצום הפערים החברתיים הגדולים בחברה הישראלית, לא פעלה לריסוק הוועדים החזקים (תנאי הכרחי בדרך לשכר אחיד במשק) ולהורדה דרסטית של שכר הבכירים במיגזר הציבורי (כנ״ל). מרגיז מאוד, שהחבר ברעם מקל ראש בזכויות נשים והומוסקסואלים. די בזה כדי ללמדנו, איזה מין שמאלן הוא.
ההבדל הוא בין מנשלים למנושלים, בין הקולניאליזם הציוני לילידים הפלסטינים. "המפלגות הערביות" הבינו שהמאבק "בהבדל" הזה הוא המאבק העיקרי החשוב ביותר ולכן התאגדו על אף חילוקי עמדות, דעות ואינטרסים בנושאים אחרים.
בחברה מעמדית ישנם ניגודים שונים בנושאים שונים, בין נשים לגברים, הומוסקסואלים לסטרייטים בין מזרחיים לאשכנזים בין עובדים למעסיקים וכו', בישראל הניגוד העיקרי שמאפיל על שאר הניגודים שהם משניים לו הוא כאמור הניגוד בין מנשלים למנושלים וכו'. ולכן המאבק נגד הגזענות והאפרטהייד, לשיוויון זכויות ולמען מדינה דמוקרטית של כל אזרחיה הוא המאבק העיקרי של כל דמוקרט ערבי כיהודי.
כשזה מגיע לח"כ חנין זועבי, לא רק לאומנים יהודים "מאבדים את זה", אלא כפי שניתן לראות לעיל – גם אנשי שמאל קיצוני.
חיים ברעם מדבר על "אומץ הלב שלה בפרשת מרמרה", כאשר למעשה הוכח שהיא שיקרה במצח נחושה (כמו שאר "אמיצי הלב") כשטענה שלא היתה עדה להתארגנות האלימה והמתוכננת בקרב אנשי ה-IHH,
לכן נא לתקן: לא "אמיצה" כי אם "שקרנית".
כנ"ל לגבי המגיב איתן ק. שטען שהביטוי "זועביז" יש בו משום השובניסטיות. ובכן, אין בביטוי הזה שובניזם, אבל אם אפשר להאשים את מתנגדי זועבי גם בשובניזם אז למה לא?
כל מי שאצה לו דרכו לתמוך ברשימה שיש בה קיצונים דתיים מוסלמים – מומלץ לו שיזכור מה קרה לקומוניסטים האומללים באיראן שטרחו להיות מאוד צודקים אבל התגלו כחכמים קטנים מאוד כשחוסלו ע"י "בני-בריתם" המנושלים והעשוקים (משמרות המהפיכה של חומייני).
http://www.onlife.co.il/בלוגים/91509/איימן-עודה-כוכב-נולד