הוויכוחים על הגז, כמו הדיונים בציבור על הסכסוך הישראלי-ערבי, מתמקדים בביבי נתניהו. זוהי עובדה שאין טעם לקיים עליה דיון ערכי. הציבור הנאור, השמאלי והליברלי, מתייחס אל נתניהו בתיעוב; הציבור הימני רואה בכל ביקורת עליו משום מעשה בגידה. לא ניתן כיום לגשר בין המחנות אלא רק לנסות להגדיר את הגבולות. יאיר לפיד הונה מאות אלפי מצביעים כאשר התחפש לפוליטיקאי הממוקם משמאל לנתניהו. זה היה תמיד חסר שחר: שני הפוליטיקאים מתנבאים בדיוק באותו סגנון, למעט קורי הסוואה פה ושם, שכבר לא מטעים אף אחד. כדי להבין את הוויכוח באורח קצת יותר יסודי מוטב לנו לקלוט, שהכול סובב בכוונת מכוון על המושג "יעילות", המנוגד כביכול לפופוליזם הדמגוגי של השמאל, בעיקר השמאל הסוציאליסטי. "המומחים" לגז ולאנרגיה הם תמיד בימין הכלכלי, ומתכחשים לעובדה שהחוגים השליטים מפרנסים היטב את הטייקונים על חשבון הציבור. לימין הכלכלי ישנם שיקולים היוצרים סינתזה בין ההטבות להון לבין רווחת החברה.
זה בכלל לא משנה לנו שנתניהו הצליח לגייס לדגלו אפילו אנשים כמו סבר פלוצקר, עורך "על המשמר" לשעבר. האיש עבד שנים בעיתון שחרת על עמודו הראשון את הסיסמה "לציונות, לסוציאליזם ולאחוות עמים". כבר בימיו של פלוצקר כעורך רוקן האיש את העיתון מתוכנו. הוא הפך ליומון פרו-אמריקאי מובהק, ותמך בהסתייגויות מסוימות במדיניות הרת האסון שהנציחה אצלנו את שלטון הימין. עתה הוא מזהיר את יוון שעליה לתמוך באתוס הרכושני הקיצוני של האיחוד האירופי כדי להינצל מהתמוטטות כלכלית מוחלטת. הרכושנים חונקים את יוון כפי שעשו במשך עשרות שנים לקובה הסוציאליסטית. עתה מטיפים פלוצקר וחבריו ליוונים לתמוך בחונקים ולא להניף את נס המרד. מגיפת ההתקרנפות בקרב האינטליגנציה הישראלית חדרה עמוק, והיא אפילו גרועה יותר מהמצב בשטח המדיני. הניאו-ליברליזם של נתניהו מתקבל עתה כאקסיומה שאין טעם לערער עליה או אפילו ליזום דיון נוקב בהשלכותיה. כך נהנים מיליארדרים כמו יצחק תשובה מחורבותיה של הסוציאל-דמוקרטיה הישראלית, אפילו בגרסתה הלאומנית. כמו בנושא הגרעיני משתדלים השליטים למנוע דיון רציני כלשהו, בתירוצים ביטחוניים.
כך הפכה ההתרסה נגד שרירות החוגים השליטים כאן ל"בגידה", ממש עבירה פלילית. מדוע חייב הציבור לסבסד את העשירים על חשבון כלל החברה? הסיבה פשוטה: זה טוב לשלטון ורע לאויביו. "יעילות" פירושה לפטר, לסגור מפעלים, לצמצם זכויות סוציאליות, לפגוע בשירותי הבריאות והחינוך. את התורה הזו מיסודו של מילטון פרידמן אכף שליט צ'ילה אוגוסטו פינושה באלימות קשה, שאמללה עשרות אלפי בני אדם ופגעה גם במוניטין של התרבות הצ'יליאנית. בארץ הסיקו אנשי נתניהו ממיעוט ההתנגדות בציבור למעשיהם, שאין לפי שעה צורך בדיכוי חמור מדי. נכון שהמשטרה קיבלה הנחיות לפגוע במפגיני שמאל, אבל המהפכה החברתית של 2011 הוכיחה לכולנו שהאלימות הממשלתית היא מיותרת. הציבור הכי קונפורמיסטי בעולם הסתפק בהצבעה המונית בעד לפיד, ובכך הוכיח, שהאינטרסים המעמדיים עומדים גם בבסיס הצבעתם של אנשים החושבים שהם "שמאל" או למצער "שמאל-מרכז".
אין חולקים על כך שמלאי הגז הטבעי שייך לכולנו. נתניהו פשוט גורס ש"כולנו" פירושו הציבור לפי הריבוד המעמדי שלו. אם ההתנגדות לפרס העצום שקיבלו תשובה וחבריו תהיה שקטה יחסית, ביבי ואנשיו יסיקו, ובצדק, שהפקרת הגז הלאומי הצליחה, אחרי שטיפת המוח הניאו-ליברלית בכל כלי התקשורת במשך עשרות שנים. התעמולה הימנית בנושאים הכלכליים הייתה בעצם משחק מקדים, כדי שהחדירה אל קרבינו תעבור חלק.
למחנה הציוני אין מדיניות עקבית בנושא המשאב החשוב הזה. "הציונות" של ימינו איננה אלא הפרטה מסיבית של נכסי הלאום, בשירות ההון המקומי והזר. שיקולי היעילות והביטחון נועדו להפחיד את המתנגדים ובכך לחסל את שרידי החשיבה הסוציאל דמוקרטית במדינה. כך יתנהל גם הדיון הציבורי כאשר נתניהו ויורשיו יחליטו להפריט את ייצורה ושיווקה של האנרגיה הגרעינית, ויוקיעו את המתנגדים כאויבי ישראל ומפקירי ביטחונה. זהו רק עניין של זמן.
פשיסטים ושאר חלקי הימין הלאומני מאמינים בהפעלת טרור גם על אמנים ואינטלקטואלים. הם מאמינים בכוחו של הציבור הנאור ללבות התנגדות למעשי הגזל שלהם, ומבקשים להשתיק את כולנו בכל מחיר. בעיקר חושש הימין מאיחוד כוחות של הציבור המזרחי, הערבי והשמאלי. לכן הם מקעקעים את שלטון החוק, שאמנם גם מערכותיו נוטות ימינה אבל הן לעתים מסכלות מעשי דיכוי בוטים מדי נגד השמאל היהודי (ורק נגדו). המערכה נגד מכירת הגז שלנו לעשירים ונגד הדיכוי בשטחים היא אחת; אבל גם הניסיונות לכרסם בחופש הביטוי שייכים לאותה קטגוריה. יש לזהות את הימין ואת שותפיו מהמרכז (יאיר לפיד, יצחק הרצוג) כאויבי הדמוקרטיה, ולפעול בהתאם. כפועל יוצא מהנחת יסוד זו, נעשה כמיטב יכולתנו לזרוע פירוד רעיוני במפלגות המרכז. המשימה החשובה הזאת היא אפשרית, בהתחשב בעובדה שיש בסיעות האלה גם אנשים עם מצפון חברתי שמאמינים בשלטון החוק. אולי הם לא יחברו בשלב הראשון לרשימה המשותפת, אבל מרצ יכולה לבנות איתם מצע רעיוני משותף ולגרור אותם שמאלה.
זה יקרה בסופו של דבר, אבל חשוב להבהיר לכל הנוגעים בדבר, שהשעה דוחקת מאוד. לכן עלינו לשנן שוב ושוב: "יעילות" נוסח נתניהו משמעה חיסול מקורות הפרנסה של רבים מאיתנו. התנגדות ל"פופוליזם" איננה אלא הסתה נגד העם הפשוט, ותמיכה בהכחדת ההישגים הסוציאליים שהיו קיימים עוד לפני קום המדינה. "אחריות ביטחונית" באה להסוות את ההפרטות החמסניות על חשבון כולנו. כל האלמנטים האלה מרחיקים אותנו מדיון אמיתי על ההשקעות העצומות בשטחים הכבושים, ועל הכורח בנסיגה מההתנחלויות. סוציאליזם 2015 משמעו דיון דמוקרטי פתוח על הרכוש שנגזל מכולנו ועל השלכות ההפרטות על זכויותינו כבני אדם חופשיים. כל הישראלים, יהודים וערבים, חייבים לפדות את עצמם ביחד כדי לחיות כאן לא רק חיים טובים, אלא גם מכובדים. המלחמה על הגז יכולה להיות יריית פתיחה במאבק העממי לעצמאות מהבוסים. אם נבער מתוכנו את הקרנפים נוכל להצליח יותר במאבק הזה.
יבוא יום וניאלץ להחריף את המאבק, ולקרוא לדברים בשמם. המאמץ הקולקטיבי שלנו יהיה חלק מהתמודדות נגד היחצנים החלקלקים, שמנסים להציג את מעשי העוול והגזל של בעלי ההון כפרי ההיגיון הכלכלי הצרוף. כפי שהורה לנו פרופ' ישעיהו ליבוביץ, אל לנו להירתע מהבוז ומהלגלוג שישפכו עלינו. עלינו לגייס את טובי אנשי הכלכלה שלא התקרנפו, כמו הפרופסורים יוסי זעירא ואריה ארנון, למערכת ההסברה שלנו. הגז הטבעי הוא רכושם של תשובה ודומיו? איך שרים המתנחלים: "עוצו עצה ותופר".
פורסם ב"כל העיר", 10 יולי 2015
מאמר המערכת מגליון מס' 90 של 'מצפן' (קיץ 1983) – אותו הצלחתי להוריד מהאינטרנט לפני כמה שנים – מביא ציטוט של ישעיהו ליבוביץ שהגיב לעתונות (פברואר 82) לאחר טבח סברה ושתילה, בו הוא מבטא את המחשבה שהמשטר הישראלי – על מגמתו ושיטותיו – מהווה בעצם בעיה של האנושות.
אם התכוון בכך לרמוז הפרופ' ליבוביץ כי ישראל היא אחראית סדרתית לפשעי מלחמה הרי שצדק בהחלט. במשך הזמן הרב שעבר מאז רק התחזקה לה האבחנה הזו. באותו הציטוט ניתן להתרשם שליבוביץ גם אינו תולה תקווה רבה בהשתנות הפרוגרמה הישראלית ולכן הוסיף אז שהאנושות תהיה חייבת בסופו של דבר להשמיד את המדינה.
..נראה שליבוביץ החליט ב 1982 (אם לא קודם) "לקרא לדברים בשמם".
מי שלא מאמין שיחפש בעצמו את הגליון (עמוד 3). אגב, בגליון זה מתפרסמות עוד עובדות על שיטות עבודה ותחבולות נוספות (מלחמה פסיכולוגית) במדינת הפשע. הכל כתוב. אז הדברים אולי יכלו להשמע הזויים ו"משוגעים" – במיוחד כשמרבית העם היתה באופוריה רצינית – אבל כיום זה כבר די מובן מאליו. מעניין שזמן לא רב אח"כ מצפן הפסיק להופיע וקשה להאמין שהיה יכול להמשיך ולהתפרסם בישראל של היום.
אם אין לשקרניהו גז, מה יש לו ? שקרניהו מינה שרים "כטוב ליבו" בסרבנות לשלום המוצע, וגם גנב את הגז של פלסטין, במימי החופין של הרצועה . . . וכדי להרתיע את בעלי הגז החוקיים, הוא עלול גם לצאת לעוד מלחמה. לצערי, האמירות האלה אינן בדייה או גוזמה, למרות שחיים ברעם "שכח" להזכירם במאמרו ה"לוחמני" על זכות "עם ישראל" לגז. . .
לפני 8 שנים האשים משה יעלון את הקבינט הביטחוני כי נמנע מלהורות על מבצע צבאי בעזה כדי לא לפגוע בסיכויי העסקה עם בריטיש גז. המדובר במאגר הגז הטבעי שהתגלה ב-2000 מול חופי עזה, ששוויו נאמד אז ב-4 מיליארד דולר. בעלי המאגר הם: BG כ-60%, חברת CCC הלבנונית (30%) וקרן ההשקעות של הרשות הפלשתינית (10%). themarker.com/realestate/1.460391
יעלון היה שר הביטחון שהחליט לפתוח במלחמה האלימה הקרויה "צוק איתן", שהיא "המלחמה על הגז".
לא מובן לי מה גורם לך להגדיר את הפגנות 2011 כ"מהפכה". אולי הן היו יכולות להתפתח למהפכה, אלא שברגע הקריטי נעמד שמולי מאחורי שלמה ארצי וניפנף בדגל הציונות (זה עם המגן דוד). לגבי המעמד של המפגינים, הם לא היו מהמעמד הבינוני אלא רק וונאבי המעמד הבינוני. בהנחה שכבר יש בארץ מעמדות, מי שאין לו דירה ועסק משלו ואפילו לא עבודה קבועה במשכורת נאה לא יכול להגדיר את עצמו מעמד בינוני. לג'ון לנון יש שיר "גיבור מעמד הפועלים". כשהשיר הזה יצא נמתחה עליו ביקורת שהוא לא באמת יודע איך מרגיש בן מעמד הפועלים כי הוא-עצמו גדל במעמד הבינוני. אבל אצלנו הדור הצעיר הוכיח באותן הפגנות את עליבותו על ידי התחזות הפוכה.
לגבי דימוי הקרנפים: באחד הראיונות הסביר יונסקו שהוא התכוון ל"חצי אינטלקטואלים", וכשהמראיין המשיך ללחוץ עליו הוא הודה שהתכוון לעיתונאים (נדמה לי שהראיון הזה נמצא ביוטיוב).
http://www.israblog.co.il/98991
אין צורך לגשר בין המתנגדים למצדדים – יש צורך לחשוף את האמת שמאחורי המזימה השוללת
מאזרחי המדינה את אוצר הגאז והנפט ועוד לפני כן את אוצרות ים המלח
לשם כך יש צורך בעיתונות חוקרת בלתי משוחדת – שאיננה.
פעם נוספת חיים נופל לבור ההגדרות הלא מעמדיות שלו
יש מעמד הנאורים ליברלים ואינטלקטואלים ויש את ההמון (פרסות ההמון השועט)
חיים וחבריו למעמד הנאורים וכו,' יודעים למדר את עצמם מההמון הנבער מדעת תוך כדי ציפייה שאותו המון הצטרף אליהם ויבחר בהם ……פטתי
ב"ה
בלי קשר למה שצריך או לא צריך לעשות עם הגז, המאמר הזה נכשל לחלוטין בלעלות על השיח שמתרחש בימין. המשפט "אין חולקים על כך שמלאי הגז הטבעי שייך לכולנו." פשוט שגוי.
שני פוסטים (משני כיוונים שונים לגמרי) שנתקלתי בהם מחברים ימנים שלי שעד כמה שידוע לי אין לאף אחד מביניהם שום קשר לתשובה-
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=447687308725950&set=a.136613273166690.28594.100004540533422&type=1&fref=nf
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10153046982433716&set=pcb.10153046984913716&type=1&theater
המחשבה בימין רחוקה מאוד מהמצב במתואר של "הציבור הימני רואה בכל ביקורת עליו משום מעשה בגידה. ". למעשה, בהרבה זרמים בימין יש הרבה ביקורת על נתניהו, פשוט מכיוונים אחרים לגמרי מאשר הביקורת של השמאל.
אם להציג עמדות שהובעו על ידי אנשי ציבור ימנים שהם לא בדיוק באותו ראש של נתניהו, אז אני אציע את דברי משה פייגלין בעניין-
https://www.facebook.com/MFeiglin/posts/875464612532655
בלי קשר למה שצריך לעשות או לא לעשות עם הגז, הכתבה הזו פשוט נכשלה בלתאר מה הימין אומר על הסוגייה.
חיים,
"הציבור הנאור, השמאלי והליברלי" לעומת הימין.
כמה התנשאות במשפט אחד? לפי דבריך, הנאורים היחידים בישראל הם אנשי השמאל?
ז'בוטינסקי, בגין האב, שמיר, נתניהו, בגין הבן, מרידור, סער ואחרים, כולם חשוכים? כולם נבערים? מדוע? רק משום שהם חושבים אחרת? אם אתה באמת מאמין בפלורליזם, אז הכלל הראשון הוא לא לראות במי שחושב אחרת ממך עלוב ונחות.