האירוע קרה ביום שישי האחרון בצהריים, בצומת גן שמואל, במשמרת שגרתית של "נשים בשחור", הנערכת מדי שבוע במקום. שלושה גברים צעירים מאוד, חולפים על פנינו וצועקים לנו מטר קללות, אליו אנחנו די רגילות. כמה דקות אחר כך, הם חוזרים מהכיוון ההפוך פונים שמאלה למתחם וצועקים לנו שוב ומאחלים לנו שנמות. רגע אחרי, הם מופיעים, על אי התנועה שאנו עומדות עליו, אחד עם דגל ישראל והשני מצלם. זה עם הדגל יורד לכביש ורוקד מולנו, תוך סיכון חייו, בניתורים, דילוגים, קפיצות ונפנופי דגל, שואג ממש "עם ישראל חי", ומנסה להתקרב אלינו. כשאני נרתעת, הוא מתקרב יותר, ממש עלי. כמעט נוגע. מסביב מכוניות העומדות ברמזור. במקרה הטוב, הנהגים מתעלמים. במקרה השכיח יותר, צופרים, מוחאים כפיים, מעודדים, קוראים שמגיע לנו, עושים תנועות מגונות. גברת אחת, יוצאת דופן, פותחת חלון, ואומרת לו "רק לא באלימות". החבר שלו מצלם ושניהם צורחים לנו שבגללנו דוקרים ודורסים ורוצחים ולמה נגד זה אנחנו לא מפגינות ושהלוואי ונמות….
משמרת נשים בשחור בתל-אביב (צילום: בטלוויזיה החברתית)
אני, פשוט מאבדת את זה. מבועתת. מזועזעת. איש אחד מגיע עם מצלמה, אומר להם שהוא גם רוצה לצלם, הם נותנים לו שואו רציני ואז הוא אומר להם שהוא עיתונאי, שהוא צילם כדי להראות למשטרה וכדי לפרסם ושהם אלימים, ומסוכנים. הוא גם מזעיק משטרה. הם מתאדים מיד. המשטרה מגיעה ובסופו של דבר השוטר נוזף בנו. ("יש לכן אישור? מי אחראית? אם אתן לא מגישו תלונה אז מה אתן רוצות? למה אתן ציניות?")
נולדתי בשנת 1966. שנה אחת לפני מלחמת ששת הימים. גדלתי לתוך הכיבוש. עד לאחר שחרורי מצה"ל לא היתה לי שום זהות פוליטית. יום אחרי שהשתחררתי פרצה האינתיפאדה. התחלתי לשאול, להבין, לחשוב, לגבש דעה וגיליתי שאני שמאלנית. בעת מבצע חומת מגן, הצטרפתי ל"נשים בשחור" בצומת גן שמואל. כאמור, אנו עומדות כל יום שישי, בין 13:00 ל-14:00. זו משמרת ותיקה שעומדת כבר יותר מ-25 שנה באותו צומת. אנחנו לא רבּות ולא ילדות. על הגיל שלי כבר התוודיתי ואני מן הצעירות.
לא קל לעמוד מדי שבוע. גם לא באמת עוזר. כך נדמה. האמנם? במהלך השנים נכחתי בכל מיני אירועים לא נעימים. השליכו עלי ביצים, אבן פגעה לי בראש, קיללו אותנו בלי סוף… זה משהו שגור וידוע ואנחנו פחות או יותר מוכנות אליו.
אנחנו עונות לתוקפים בכל מיני אופנים, אבל לפחות אני אומרת לעצמי, שהנוכחות שלנו, השבועית, הסיזיפית, היא בעיקר בשבילנו. כדי שלא נשכח שיש כיבוש. כדי שהמילה כיבוש לא תימחק מהלקסיקון של המרחב הציבורי. פעם היו שואלים אותנו – "איזה כיבוש? 48? 67?" היום המילה הזאת נמחקה. ילדים גדלים ולא יודעים שיש כיבוש. ואיך ידעו אם לא מלמדים אותם? זה קרה כשהייתי תינוקת, וכבר סיכמנו שאני כבר לא ילדונת, ובעצם גם אותי לא לימדו….
בכל תקופה של הסלמה, המצב משתקף בצומת. הקללות מתעצמות, הכעס עלינו גובר. כאילו אנחנו בעצם העמידה שלנו כאן גורמות לפיגועים, לאלימות. כאילו אנחנו לא אזרחיות המדינה. כאילו ילדינו לא מתחנכים במערכת ששולחת גם אותם לצבא. מאחלים לנו שניפגע, שמשפחתנו תיפגע. שאז נדע…! ולצערי חלק מהנשים העומדות איתי דווקא חוו אירועי טרור ונפגעו, והן בכל זאת מתעקשות לומר, די!
אבל דווקא האירוע ביום שישי האחרון זעזע אותי. פחדתי נורא. פחדתי שתיכף יאבדו את זה. עוד טיפה והם יגעו בי. יפגעו בי. ולא רציתי את זה. לא בשבילי. לא בשבילם. לא בשביל מי שמחכה להם בבית ולא בשביל מי שמחכה לי בבית.
אני מרגישה שזה סף תהום. פוחדת מאוד עלי, אבל גם על כולנו. איך יתכן שאלימות כזאת, כלפי דעה וכמובן כלפי נשים, מתקבלת באהדה כזאת? האם היו מתנפלים עלינו כך לו היה איתנו גבר? אני בספק. הרי כשהעיתונאי הגיע, ועמד מולם הם ממש התנדפו. ולמרות שאני פוחדת לחזור, אני חושבת שצריך. שהקול הזה שלנו חייב להיות נוכח כל עוד יש כיבוש. גם אם כרגע הוא לא פופולארי. שאנחנו עדיין מדכאים קרוב ל-2 מיליון פלסטינים. ושלדיכוי הזה יש מחירים איומים, מלבד היותו לא מוסרי בעליל. הוא משחית אותנו, והופך אותנו לאלימים בעל כורחנו. הוא מסכן את ילדינו ואת כולנו ברמה הימיומית של הביטחון האישי, וגם במובן העמוק, של איזו מן חברה אנחנו. מה שקרה היום (ובטח קורה כל הזמן לעוד אנשים) , הראה פנים של חברה אלימה, שמתייחסת לנשים, לדעות, למיעוטים, לחלשים בחוסר הערכה, בחוסר כבוד בסיסי, באופן בריוני, פוגעני וגס.
הערכה לפועלכן שלא יסולא בפז.
מדוע אין הצעה לצרף גברים למשמרת ? חמושים? יודעי -לוחמה.
מדוע אין משת"פ עם "לוחמים שוברים שתיקה " ועוד,שבמידה והם באמת שוברים אותה ואת מסך האפילה שימחישו זאת לא רק במלל אלא גם במעש ויצרפו שלישיית X -לוחמים קרביים ,יודעי אמנות-קרב וחמושים לכל משמרת שלכן.הרתעה זה שם המשחק ורצינות כוונות מומחזת.
השת"פ של ארגוני שזכויות אדם/שה בישראל הוא מן הגרועים.
ברומא הייה רומאי וללא אלימות.
לא נבון להמתין למכה ולטרור נגד אישה וחו"ח למקרה אסון אלא למונעו בדרך שלעיל.
לו הייתי חמוש ובעל האמצעים הדרושים לעיל – גבר לא ירתיע אותם ,אלו סיקריקים קטלניים ומתאבדים-הייתי בא.
לאחר שהצטרפתי פעם אחת למחאת השוהדה ולא הוזהרתי -כרובנו-אודות מיגון ריאלי ונפגעתי קשות אני מאמין באמת ובתמים שיש לצרף חבורת גברים כנ"ל.
לא צריך התקפה כדי להבין שאתה לא ממש שייך לעם החדש, המוזר והמרושע (ברובו) הזה. ההכרה שהעם (ואינני משוכנע שמדובר בכלל בעם) הזה (למען האמת לא רק העם הזה אלא גם אחרים, למשל העם האמריקאי) נפל לברבריות קשה היא עניין עובדתי ולא פוליטי בכלל. בריונות, גסות, חייתיות, בהמיות – זה לא נושא לוויכוח פוליטי אלא עובדה קיימת ללא תלות בשום עמדה פוליטית. העם הזה מורכב מאחוז גבוה של אנשי "מערות" ברבריים. אין עובדה ברורה יותר מזה. הם לא "יאבדו את זה" אלא הם כבר איבדו את זה ממזמן. ככה זה כשמדינה מנוהלת עשרות שנים ע"י פושעי מלחמה.
"עם החדש, המוזר והמרושע …. ברבריות קשה ….בריונות, גסות, חייתיות, בהמיות …אנשי "מערות" ברבריים… פושעי מלחמה…"
אני לא הייתי נשאר במקום כזה אפילו דקה.
יוסי שריד, זיכרו לברכה, מת מיואש. מיואש בגלל שבאחרית ימיו הבין כבר מה שאתן בצומת בגן שמואל מסרבות להבין . הקרב אבוד.
מאמצע שנות השבעים, השמאל שהיה ידוע בעשייה שלו ובקביעת עובדות בשטח הסתתר
מאחורי מקלדות ומאחורי שלטים בהפגנות חסרות תוחלת. את העשייה החליפו במלל ,מאמרים,נאומים ודברי ביקורת בעיתון הארץ וסיפורים חמים מהשטח על הכיבוש.
באותו הזמן צעירים מכל הארץ הסתערו על השומרון תוך הפגנת תעוזה, יצירתיות והתעקשות שלוותה גם בהקרבה אישית.אותם צעירים קבעו עובדות שכבר אינן הפיכות בשטח.
לנהוג כלפיכן באלימות פיזית או מילולית זה מעשה מטופש ופסול ללא קשר לחוסר התוחלת של מה שאתן עושות. רוב הציבור הישראלי כבר לא קונה את מעשיית הכיבוש וגם לא מאמין בהיתכנות של שלום אמת עם שכנינו . האוייבים שלכן למעשה השלום, אינם היהודים אלא הערבים .רוב הציבור כבר מבין את זה וההתמעטות שלכן בצמתים לאורך השנים תעיד על כך.
נכון, שלום כרגע לא נראה אפשרי. אבל לא לעשות כלום זה ממש לא פתרון. אנשים עושים, מוחים. מראים לעולם ולעצמם שהם לא מסכימים עם זה, ועושות את זה נשים בשחור במשך שנים, במספר מוקדים בכל עיר ועיר, כל יום שישי, כל יום, נשים נפטרו ואחרות החליפו אותן. את אחת מהן, סטלה מחיפה, אני מכירה היטב. לאחרונה חגגו לה 90 שנה, בצומת של מקדש הבהאיים. סטלה בת 90 ומגיעה כל יום שישי למחאה של נשים בשחור.
"הציבור" שאתה מדבר עליו הוא אספסוף מוסת. נשים בשחור זו האליטה והמצפון ומה שישמור עליכם שם באמת מברבריות חסרת גבולות.
להדס – יישר כוח! מדען אמריקני ידוע [מצטער שאינני זוכר את שמו כרגע] יזם הפגנת-יחיד נגד המלחמה בוייטנאם, בשנות השישים. כששאלו אותו אם פעולה כזאת כזאת תשנה, לדעתו, את פרצופה של החברה האמריקנית, הוא ענה : לא, אבל אני עושה זאת כדי שהחברה לא תשנה את פרצופי. ובקשר למצב הישראלי: את צודקת, ואנחנו על סף תהום, ופרצופה העכשווי של החברה הישראלית אינו עומד להשתנות. אבל האלימות נגד כל דעה אופוזיציונית, שמאלית , הומניסטית, אינה מגדרית בהכרח. בקיץ 2014, בזמן ההתקפה על רצועת עזה, הסתובבו בתל אביב כנופיות שרדפו אחר מפגינים ( גברים, לאו דווקא נשים), איימו בשיא הרצינות, וגם היכו. ברור שזה יתרחש יותר ויותר בהפגנות הבאות, במלחמות הבאות.
ללא צל של ספק אתם הנשים מהוות נקודת אור בקצה המנהרה.
לצערי צדק פרופ ליבוביץ: "הכיבוש משחית" .
והערכים הנורמטיבים בחברה שלנו שהיו קיימים שלפני 1967 הולכים ומדרדרים יותר
ויותר מטה ואין שום מודעות לכך לא בעמנו ולא לאלה שבצמרת-הפוליטית.
הערכים הנורמטיביים "שלנו" לפני 1967….
אולי הכוונה לכיבושי 48 …
או אולי למשטר הצבאי ששרר פה.
או למפלגת מפא"י שדאגה רק ל"משלנו".
אח…. כמה טוב היה פה, לפני הכיבוש.
היינו כאלה נורמטיביים…..
נו, הערכים הנורמטיביים, YOU KNOW:
כשכל האוכלוסיה כולה, היתה פעילי "כך" (עוד לפני שהיתה כזאת, כי לא היה שום צורך להקים אותהּ: כולם כאן היו כמוה…), איש לא העלה על דעתו(!!), שלא להתגייס לצבא, המשטר הצבאי, היה בבחינת דבר מובן-מאליו ואם מישהו העז, בכלל, להציע בי"ס דו-לשוני ודמוקרטי, מן-הסתם אושפז מייד. לבעיות סביבתיות, איש לא היה מודע, צמחונים, היו רק במשורה, טבעונים היו בקושי שניים ורבע אנשים, בכל המדינה כולה, מזרחיים נתפסו, בתור תתי-אדם ועל שוויון לערבים, בכלל, איש לא חלם, כל התקשורת כולה, היתה עמוק בכיסו של דב"ג, כל פליט, שביקש לשוב לביתו בהתאם להחלטת או"ם, נורה ונרצח בו-במקום, היה אפארטהייד גלוי, אפילו, בכניסה לבריכות-שחיה ובמשחקי-ילדים, בארגזי-חול בגינות והסיכוי היחיד שלך, להתקבל לעבודה, היה צעטל'ך מפנחס ספיר.
"איירץ ישרוייאל הישנה והטובה", אליבא דמצביעות "מרצ" והמערך ברררררררררררררררררררר
שאלה: את נפלת מאיזשהו כוכב לאחרונה?
לא, כי מה בדיוק חדש בכל זה? או, בניסוח אחר: מה עוד ישן?
שלא לומר עתיק?
אני, אישית, עברתי תקיפה *הרבה* יותר קשה + התנכלות משטרתית, מצד שוטרים מעריצי-ליברמן, לפני שבע שנים כמעט!!
שלא לדבר, כמובן, על כל מאורעות קיץ 14'…
קרי: מאמר, שלחלוטין אינו מלמד איש מאיתנו, על שום-דבר חדש ורק השד יודע, מדוע בכלל פורסם.
די לכיבוש, די לכיבוש….
רגע על איזה כיבוש בעצם מדובר כאן ? הכבוש של 67 לשיטתה של הכותבת או בעצם כדאי להקשיב ולהאמין לקולות אוטנטים יותר של הערבים שמתכונים לכיבושן של יפו, חיפה טבריה ועוד במלחמת 48.
אני מעדיף להאמין להם למנהיגהם מהחמאס שזכו לרוב מוחץ בבחירות שהיו מכריזים על שאיפתם לטהר את פלסטין מיהודים.הרי הם מכריזים על כך בכל מקום בתקשורת וברשתות החברתיות. כמה אפשר להיות עם הראש בחול. האמת לא נעימה אבל אשליות מסוכנות יותר
אז אולי רגע לעצור ולחשוב שבזכות "הכיבוש" את יכולה להפגין בבטחה נגדו.
זה בדיוק מה שעבר על אירופה לפני מלחמת העולם השניה…בעטיו של קולניאליזם משחית מוסרית, הייתה הדרדרות של כל אמות המוסר, אלימות הולכת וגואה, הפרדה בין אדם לאדם על רקע צבע עור וגזע, ובסופו של דבר הקרקע הייתה בשלה לעליית הפאשיזם הרצחני. האירופאים חוו על בשרם – כיבוש וקולינאיליזם מביאים להידרדרות מוסרית שאין לדעת לאן תגיע. את חווית את זה בזעיר אנפין על בשרך. זה מחיר הכיבוש, והעם הצביע שהוא מוכן ורוצה לשלם את המחיר הזה. אז את יכולה ללכת מהצומת, כי בשנים הקרובות זה לא ישתנה. העם הכריע, ברוב בוטה, שהכיבוש יימשך, והאלימות תגאה, והגזענות תרקיע.
אדלג על זה שאני מכבד ומוקיר את מפעלכן רב השנים בכל רחבי הארץ. לגבי האירוע אומר כי יש מקום להגיש תלונה למח"ש על התנהגות השוטרים, דהיינו שבמקום הגנה ויחס אוהד של שוטר לאזרח/ית ישר הם נזפו וחקרו ונהגו בעויינות. אולי מכתב למפכ"ל החדש גם כן רצוי. לא שזה יועיל אבל זה חלק מהמאבק.
אני נולדתי לפני 67 אני זוכר ערב המלחמה את נאומי השטנה של מנהגי ערב מצרים סוריה ואת נאומו של אחמד שוקרי מנהיג אז של הארגון לשחרור פלסטין שאמרו במפורש אנחנו נזרוק אתכם לים ונשחוט אתכם כולל את המנהגים שלכם שנתלה אותם בדרך כשנגיע לתל אביב הזמרת המהוללת אום כלתום הבטיחה שתשיר את כל הדרך לתל אביב המצרים סילקו את משקפי האום מהגבול בין ישראל מצרים שאלי את חברי קיבוצי הנגב הקרובים לגבול סיני שאלי אותם על החדירות לפני 67 על מעשי הרצח בדרום הארץ הכיבוש היה נמנע אם מדינות ערב לא היו מחליטים לצאת ב67 לחסל את הישות הציונית [סיני] כיבוש הגדה המערבית [יהודה ושומרון] אם מלך ירדן חוסיין היה נשמע לבקשות של אשכול לא לצאת למלחמה אך תשובות של המלך היית הפגזת ירושלים השאר היסטוריה אז את הטענות שלך על הכיבוש תפני לאומה הערבית/ פלסטינאית שכמו ב 48 הביאה על עצמה את האסון ב67 מדוע לשמאל יש את הקטע של הלקאה עצמית
מפחיד! אתן צריכות לשאת גז מדמיע אתכן. לשאלתך, לדעתי אם היה שם גבר, זה היה יותר אלים. הייתי לפני שנה ומשהו בהפגנה להקלת התנאים של שובתי הרעב בבתי הכלא הבטחונים. זה היה בעיר התחתית בחיפה, קרוב לבהאים. עצרו לידנו מלא מכוניות, צרחו, ירקו, כל מכונית שלהבה את השניה ואני זוכרת הכי טוב מכונית אחת של בחורה צעירה שעצרה גם היא בין כולם ואמרה: כל הכבוד.
הרבה מאוד בני אדם טובים ונבונים אוהבים אתכן, נשים בשחור! קחו אתכן גז מדמיע לעולם שמבין רק אלימות. מספיק שתוציאו את זה מהתיק והם יברחו עם הזנב (אני בטוחה שיש להם זנב) ישר לאוטו.
הצעירים היום לא יודעים היכן הכיבוש. תעשו מפות ותדגישו בהם את השטחים הכבושים.
צריכה להיות התייחסות לאזורי A B C ……
צריך לסמו אזורים בשליטת הרשות ואזורים בשליטת החאמס.