על השתיקה
"נדחקים במלמול של "הכרח" ו"נקם".
לתחומם של פושעי מלחמה"
נתן אלתרמן, בטורו השביעי "על זאת" דבר 21.1948
מסע השיסוי המתנהל נגד "שוברים שתיקה", ביוזמת ובניצוח התנועה הפאשיסטית "אם תירצו", שתחילתה קבוצה קיקיונית הזויה, מעין פשיסטון קטן ומכוער, שהתפתחה לנחש ארסי רב השפעה המפיצה רעל ממית דמוקרטיה בכל אשר תפנה, עד כדי אימוץ שיטות תעמולה נאצית בנוסח גבלס, "תוקעים סכין בגב האומה", כפי שמציין בצדק ההיסטוריון פרופסור דניאל בלטמן,") הארץ" 20 בדצמבר 2015 ). אין הוכחה טובה מזו עד כמה השתיקה מילאה תפקיד חשוב בעצימת עיניים אל מול פשעי הכיבוש. חמישים שנות כיבוש לא היו יכולות לצאת אל הפועל, אילו החברה הישראלית הייתה ערה לזכויות אדם ובעיקר להפקת לקחים מסבלו של העם היהודי לאורך ההיסטוריה בכלל, והשואה בפרט.
בחברה הישראלית מתקיים העיקרון של הקורבן המחקה את שיטות הדיכוי שהוא סבל מהן, בבחינת הורה מכה שהיה ילד מוכה. השתיקה אינה חד ממדית, לעיתים השתיקה היא ביטוי לאומץ לב, כפי שקראנו בספרו של הנס פאלאדה ("לבד בברלין"), כאשר אזרח גרמני ששכנו האזין ל"בי בי סי" והוא ידע מזה, לא הלשין לשלטונות, שהרי האזנה כזאת במשטר הנאצי הייתה עבירה חמורה. בישראל טרם הגענו למצב כה חמור אולם אנו במסלול המוביל לשם. אחד התנאים לקיומם של משטרי דיכוי קולוניאליים, הינו לפחות הסכמה שבשתיקה של העם המדכא. אם נוסיף לכך התקרנפות של חלק נכבד מהאליטה האינטלקטואלית, ואדישותה המעשית של הקהילה הבינלאומית, כפי שקרה בגרמניה (שיתוף פעולה של האקדמיה עם האידיאולוגיה הנאצית, אולימפיאדת ברלין 1936) ומתרחש לנגד עינינו בישראל (אליפות אירופה בשחייה 2015, המשך הסיוע הכספי –כלכלי וצבאי, השלמת האקדמיה הישראלית עם שדרוג מכללת האפרטהייד , אריאל, שבשטחים הכבושים, לאוניברסיטה מן המניין על פי החלטת המושל הצבאי), אזי יש לנו הסבר להיחלשות כיסי ההתנגדות הדמוקרטית.
ישנם מי שמזדהים עם נורמות הכיבוש ויש מי שמתאימים עצמם למסרים של שלטון דיכוי – שתי תופעות המתקיימות כאמור בישראל – נובעים מסיבות מגוונות. ישנם מתקרנפים קרי מזג כמו עורכי דין שמוכנים לכהן כשופטים צבאיים בשטחים הכבושים במסגרת מילואים, יש שופטים במערכת האזרחית שמרימים אצבע בבחינת לאן הרוח נושבת, ופוסקים בהתאם. דוגמה בולטת הוא אהרן ברק!!! ברק הפרופסור למשפטם הוא אביר זכויות האדם, ברק שופט בית המשפט העליון ונשיאו הוא משת"פ נקלה עם הכיבוש: יש רופאים המשתפים פעולה עם מפעל העינויים של השב"כ והמשטרה; יש לא מעטים החשים אי נוחות בינם לבין עצמם אבל שומרים על שתיקה ולא נותנים ביטוי לאי הנחת שמקנן בהם, בין מחשש שיסומן כ"לא נאמנים" ויפוטרו מעבודתם. ויש המון עדרי שבגרמנית קרוי "מיטלויפר" שקליט במיוחד לרוחות גזענות ושנאת הזר הנושבות מהשלטון, יעד נוח להוצאת הזעם והתסכול. בישראל לא יוכלו לטעון "לא ידענו". התקשורת הישראלית פרסמה ומפרסמת לא מעט מידע על זוועות הכיבוש, במידה רבה הודות לארגוני זכויות אדם שלא משתפים פעולה עם מדיניות הממשלה של "שקט יורים". לכן פועלת ממשלת נתניהו בנט במרץ לסתימת צינורות המידע על מנת שתזמורת הכיבוש תוכל לנגן ללא קולות צורמים ברקע של "שתולים". כך פועלת ממשלת שיתוק והשתקה.
ההתייחסות ל"שוברים שתיקה" הינה מדד אמין למערכת הערכים שהשתלטה על החברה הישראלית, שבה הצבא הפך להיות תשתית האומה, ישות על, מאין תחליף חילוני למשתטחים על קברות צדיקים, שאופיינית למשטרים טוטליטריים. כל זאת לא קרה ביום אחד, חמישים שנה מציבות די והותר צמתים המסמנים תהליך של הידרדרות עד שהגענו למצב הנוכחי של דמוקרטיה מתפוררת. לאחד הצמתים נחשפתי שעה שהייתי עובד משרד החינוך והתרבות. עם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה נמניתי עם חבורת מקימי "יש גבול" שתחילתה בסרבנות לקחת חלק במלחמת לבנון על פשעיה- מלחמת ברירה, והמשכה בסרוב לשרת בשטחים הכבושים.
פרסמתי מאמרים בגנות המלחמה, ובעקבות זאת הוחלט להעמיד אותי לדין על סעיף בחוק שמעולם לא עשו בו שימוש, האוסר על עובד מדינה לבקר פומבית את מדיניות הממשלה. בית הדין, שהיה מורכב משלושה שופטים, בהם גם נציג העובדים, החליט פה אחד להרשיע אותי בעבירה על החוק. גזר הדין היה פיטורים ושלילת גימלה, ובכך, בגלל דעותיי, נענשו גם ילדיי הקטנים ובת זוגי. (הגימלה הושבה בעקבות ערעור לעליון –עש"מ 5/86).המסר היה ברור: הממשלה רוצה פקידות וצבא צייתנים ושותקים. בסופו של המסלול זה ניצב הדגל השחור של השואה. הכיסוי התקשורתי של משפט תקדימי זה היה נרחב והמסר נקלט היטב: עובדים חששו לצאת להגנתי, גם לא הסתדרות עובדי המדינה שתפקידה להגן על העובדים.
רוב אזרחי ישראל נולדו לתוך הכיבוש, ומרבית צעיריה שירתו בצבא כחלק מחיל הכיבוש, ושנים אלו עשו שמות בקוד האתי, המוסרי והמצפוני של ישראל. הגזענות גברה, הכוחנות התעצמה, היחס אל הפלסטינים כאל אספסוף חסר זכויות, הם תוצאה מתבקשת ממשטר האפרטהייד שישראל הקימה בשטחים הכבושים. הלאומנות החילונית/דתית היכתה גם באותם חלקי אוכלוסיה שנחשבו שנים רבות כשאור שבעיסה של החברה הישראלית, כמו בני הקיבוצים והמושבים. כבוגר החינוך הקיבוצי אני חייב לציין בצער, שהסולידריות האנושית, שהייתה אמורה להיות מדריך להתנהגות מוסרית, לא עמדה במבחן. התנועה הקיבוצית הפכה להיות חוד החנית של מה שקרוי יחידות העלית של צה"ל, ונורמות הכיבוש היו בבחינת סופת טורנדו שהשמידה את מה שהיה קרוי סוציאליזם קיבוצי. אווירת העליהום על השמאל ועל פעילי זכויות אדם, קיבלה כתף אוהדת בגופים ומפלגות תנועת העבודה, שהתגלו כעובדי עבודה זרה ככל שמדובר בצבא.
ככל שמדובר ב"שוברים שתיקה", מנהיג מפלגת העבודה, יצחק הרצוג, מפסיק לכהן כראש האופוזיציה והופך לכבשה ההולכת עם העדר הלאומני-ימני. יותר משהוא אופוזיציה, הוא בנו של חונן הרוצחים, הנשיא חיים הרצוג, שהחליט על חנינה לרוצחים שהורשעו ברצח שלושה תלמידי מכללת חברון. במקום לרצות מאסר עולם, הם שוחררו אחריי פחות משבע שנים. וגם את אלה ריצו בתנאי מאסר שפלסטיני שהורשע ברצח יכול רק לחלום עליהם. הנשיא הגנרל חיים הרצוג, הוא דוגמא מצוינת של איש תנועת העבודה, המהווה חלק מהממסד השלטוני-צבאי-גזעני. כאשר כיהן כשגריר באו"ם, קרע את הנייר עליו הופיעה החלטת האו"ם כי הציונות היא גזענות, אבל הוא גילם בדרכו הפוליטית את נכונות ההחלטה. אם אתה מתנחל שרוצח ערבים יש לך את הגנת הקב"ה, שלא שווה הרבה בלי תמיכה מסיבית של שלטון בשר ודם. ב-1990 הגשתי עתירה לבג"ץ נגד שחרור הרוצחים, אשר נדחתה על הסף על ידי שופטים שנבחרו בתקופת שלטון מפא"י אבל לא התקשו להתאים עצמם לשלטון הליכוד, ללמדך שכשמדובר בכיבוש ופשעיו האופוזיציה היא לא אופוזיציה, אלא משתפת פעולה עם שלטון הדיכוי. אז כמו היום, לא הייתה מחאה המונית נגד הסטנדרט הכפול של השלטון – מחמיר עם פלסטינים שהורשעו ברצח יהודים ומקל עם יהודים שהורשעו ברצח ערבים ואין קול או צווחה, להוציא כמה "משוגעים" שמחו ומוחים וגם נענשים בסעיפים כמו העלבת עובד ציבור וזילות בית המשפט. השקט ניצח!
התקרנפות מערכת המשפט אפיינה את המערכת כולה, מהשלום ועד לעליון, שעם השנים הלכה והשתעבדה לנורמות הכיבוש, ונתנה לו את אישורה.
מסע ההסתה השאיר עקבות גם אצל מי שנמנו בעבר עם ממסד זכויות האדם. למשל, העיתונאי ארי שביט שהיה פעם יו"ר האגודה לזכויות האזרח. לפני כמה עשרות שנים היה "מלשין" ע"פ נורמות "אם תרצו", כאשר פרסם כתבה ב"הארץ" על העינויים וההשפלה שעברו פלסטינים בתקופת היותו במילואים ברצועות עזה. אבל שביט, שהפך בינתיים לעיתונאי בכיר ב"הארץ", מבין שבאווירה הקיימת הוא חייב להתנקות מתווית המלשין, שהרי הכתבה תורגמה ופורסמה במקומות שונים בעולם. במאמרו שבירת השתיקות ("הארץ" 17.12.2015) , הוא מתאמץ להלבין את עברו כ"מלשין" ומנסה למתוח קו הפרדה, מלאכותי לטעמי, בינו לבין "שוברים שתיקה", תוך כדי השמצת הארגון. תופעה זאת של ליברלים שהתקרנפו ואיבדו את הבושה מוכרת בארצות שעברו תקופות של משטרים אפלים ואיננה מוסיפה כבוד לבעליה במבט ארוך טווח.
לשפל המדרגה הגיע ח"כ יאיר לפיד שהתגלה כארכי פאשיסט בניצול ציני של העוינות כלפי "שוברים שתיקה", כאשר הוסיף שמן למדורת השנאה בהופעה משותפת עם תומכי "אם תרצו". כך גם התנועה לאיכות השלטון בראשות עו"ד אליעד שרגא שבטקס השנתי של חלוקת תארים מטעם תנועתו לאנשי שנה בנושאים שונים לשנת 2015, זכה שר הביטחון משה יעלון בתואר איש מופת ושומר חוק. כאשר אדם שנושא באחריות לפשעי מלחמה, שמקומו על ספסל הנאשמים בבית הדין הבינלאומי בהאג, מוצג כאיש מופת, יש לנו עניין עם שיבוש מוחלט של מושגי יסוד של חברה דמוקרטית.
תלונות ממשלת ישראל וארגוני הימין על כך ש"שוברים שתיקה" מקבל תרומות מממשלות זרות , דבר שמהווה התערבות בענייניה הפנימיים של ישראל, נשמעות חלולות, שהרי אין עוד מדינה כישראל הנתמכת בצורה כה מסיבית על ידי ממשלות זרות, שאילולא הן, הייתה ישראל זה מכבר נופחת את נשמתה. כאן מסייע בעדי ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין שאמר כי אנטישמיות אינה עניין פנימי של אף מדינה, ושלא במתכוון הגדיר את הרציונל של ארגוני זכויות אדם בינלאומיים כמו אמנסטי, לאמור, גזענות והפרת זכויות אדם, שהם תשתית הכיבוש, אינם עניינה הפנימי של ישראל אלא עניינה של הקהילה הבינלאומית והפעילות בקרבה היא חלק בלתי נפרד מהמאבק. מי שמכפיש את חיילי הצבא הישראלי היא ממשלת ישראל שהפכה את הצבא מצבא הגנה למשטרת כיבוש המשליטה מדיניות אפרטהייד.
עם כתיבת שורות אלו פורסם שחמישה חברי כנסת מסיעות הימין תבעו להוציא את "שוברים שתיקה" מחוץ לחוק. הם לא מבינים ש"שוברים שתיקה" אינו רק שם של ארגון אלא עקרון שהוא מנשמת אפם של ארגוני זכויות אדם, בישראל כמו בעולם. תוציאו ארגון אחד מחוץ לחוק יבואו עשרה אחרים שימלאו את מקומו. הדרך היחידה לשבור את "שוברים שתיקה" היא לשבור את הכיבוש.
שתול ללא תקנה
הודאה: הריני מתכבד להודיע כי אני סוכן שתול של כל ארגוני זכויות האדם בישראל. בנוסף אני גם שתול של ארגוני זכויות אדם בינלאומיים כמו אמנסטי אינטרנשיונל. אם להיות שתול פירושו להיות בוגד בעיני "אם תרצו" "הבית היהודי" וחבריהם, אזי מדובר בתואר מכובד החוסה בצילם של בוגדים כמו וילי ברנדט הקנצלר הגרמני שלחם נגד מדינתו במדי המחתרת הנורבגית, דולורס איברורי (לה פסיונרייה – פרח התשוקה) שנלחמה נגד הפשיזם הספרדי אותו הנהיג הרודן פרנקו, מרדכי ואנונו שהתריע על הסכנה הנשקפת מהנשק הגרעיני ישראלי ורוזה לוכסמבורג שהתנגדה למלחמת העולם הראשונה ונרצחה ב-1919 על ידי ארגון ימני של חיילים משוחררים. "אם תרצו" הוא וריאציה מקומית של הארגון הימני הגרמני. ארבע דוגמאות מתוך רבות אחרות.
נניח
נניח ששלושת חברי הכנסת מסיעת בל"ד שביקרו את המשפחות הפלסטיניות שבניהן נהרגו מירי הכובש הקולוניאלי הישראלי, עמדו דקת דומייה לזכר חללי המאבק נגד הטרור הישראלי. נו, אז מה? המחנה הציוני, החל מאילן גילאון איש מרצ, עבור ליצחק הרצוג ראש "האופוזיציה" המשך בנתניהו ראש הממשלה והדיקטטור לפיד מסיעת אין עתיד וכלה בשר החינוך נפתלי בנטו ממפלגת הבית היהודי , לא הפנימו א הרעיון שבל"ד אינה במלחמה עם בני עמם, והם תומכים בזכותו של עמם להשתחרר מהכיבוש ,על כן זה אך טבעי שינהגו כבני תרבות ויכבדו את המשפחות בכאבן. כחברי כנסת שנבחרו על ידי מצביעיהם הם מילאו את תפקידם. הם לא הישראלים הראשונים שמבקרים משפחות פלסטיניות שכולות. זמן רב לפני שבל"ד נוסדה ביקרנו, יהודים וערבים מתנגדי הכיבוש, משפחות פלסטיניות ששכלו בן או בת משפחה מהטרור הישראלי והבענו תנחומים וסולידריות עם כאבם. אנחנו פשוט הקדמנו את השלום הישראלי פלסטיני. היוזמה של נתניהו לחוקק חוק המאפשר את סילוקם של אנשי בל"ד מהכנסת היא גזענות בוטה שמדרדרת את ישראל לעוד שלב בדרך למשטר אוטוריטארי.
דב ירמיה
בגיל 101 הלך לעולמו דב ירמיה, זקן לוחמי השלום בישראל. איש מקסים, רב כישורים וכישרונות שהייתה לי הזכות להימנות עם ידידיו ומוקיריו. דב, שהיה שנים איש צבא וביטחון, הבין כי חיים על החרב לא יבטיחו את קיומה של ישראל ואין תחליף ארוך טווח לשלום. אם ישראל לא תחסל את הכיבוש, הזהיר, הכיבוש יחסל את ישראל. הוא התגייס בכל מאודו לקידום השלום והרעות בין יהודים לערבים. דב מימש בחייו את חזון ישעיהו והמיר את חניתו למזמרה. אני מפנה את הקוראים לכתבה מקיפה לזכרו שהופיעה בעיתון הארץ מיום שישי 5 בפברואר 2016. אני נושא את זכרו באהבה והערצה.
גדעון ספירו ודב ירמיה (צילום: גדעון ספירו)
מכתב ששלחתי ליועץ המשפטי החדש אביחי מנדלבליט
לכבוד,
אלוף (מיל.) ד"ר אביחי מנדלבליט
היועץ המשפטי לממשלה, משרד המשפטים , ירושלים
בטקס כניסתך לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה דיברת על החשיבות של מאבק בשחיתות. תהיתי מה היה אומר ג'ורג' אורוול על מינוי אדם מושחת ללוחם בשחיתות. בתפקידך כפרקליט צבאי ראשי העלית את השחיתות לשיאים חדשים. היש ביצת שחיתות גדולה יותר ממערכת המשפט הצבאית שהיית מופקד עליה?כקיסר המשפטי של צבא הכיבוש עברת לסדר היום על הריגת ילדים, אישרת חטיפת ילדים ממיטותיהם באישון לילה, גיבית עוולות משפטיות של בתי משפט צבאיים בשטחים הכבושים שסימלו את משטר האפרטהייד. ניצחת על מקהלת הדיכוי והפרת זכויות האדם. במשפטי נירנברג כמו גם במשפט אייכמן נקבע כי פשעי שולחן כתיבה אינם עילה להקלה וכי קצין בכיר אינו רק מקבל הוראות אלא הוא שותף לקביעת מדיניות. לכן מופיע שמך ברשימת המבוקשים של אינטרפול זכויות האדם כמי שחייב לתת את הדין.
שערים נעולים
אצל שכנתנו סוריה מתרחשת מלחמת אזרחים אכזרית. המצב הוא שואתי. חצי מיליון הרוגים, פליטים נסים על נפשם מאימי המלחמה בהם תינוקות ילדים נשים וזקנים. ירדן הענייה קלטה מיליון כך גם טורקיה.ישראל, השכנה העשירה, אטמה שעריה לשמור על טוהר הגזע. כפליט אני מוחה שממשלת ישראל מגלה אטימות לסבל הזולת.
אם ישראל מדינה כל כך מפלצתית כמו שאתה מתאר אותה למה שמישהו ירצה בכלל למצוא בה מקלט ואפילו ממלחמה איומה כמו זאת שבסוריה? סינדרום השואה שלך מסוכן לא פחות מזה של דב שילנסקי או של טומי לפיד ואם באמת היית לומד לקח מהשואה היית מפסיק להזכיר אותה בהקשר של המציאות במזרח התיכון ובטח שהיית מפסיק להתחבא מאחורי ההגדרה פליט כאיזור הנוחיות שמאחוריו מותר להגיד כל דבר מופרך העיקר שהוא בצד הנכון של הנאורות. במקומך הייתי משתמש באמירה של אריה ברנע על כהנא בזמן שהיה חבר כנסת- ' כהנא לא נאצי אבל הוא מספיק גרוע גם בלי ההשוואה הזאת ' . מילא שההשוואות האובססיביות שלך לימי הרייך השלישי הם זילות השואה הרי כמה שהיא היתה איומה היא כבר קרתה ואי אפשר לשנות את זה אבל בסופו של דבר ההשוואות האלה הן גם זילות של המציאות שאותה עדיין אתה חושב שאפשר לשנות. אם זה לא היטלר והרייך השלישי זה לא מספיק גרוע? מזמן הפסקתי להגדיר את עצמי כאיש שמאל אבל כשמישהו כמו אורן חזן מתבטא ברמה הזאת אני עוד יכול להבין כשאנשים שאמורים להיות נאורים מתבטאים ככה אני עדיין מאוכזב.
ספירו. לעיתים משעשעת אותי הנאיביות שלך.
אתה שוכח שיש איבה גלויה בין סוריה לישראל עשרות
שנים. סוריה תמכה צבאית בחיזבאללה במלחמתו בישראל
ונניח שישראל תקלוט כמה מאות אלפי פליטים ויסתנוו
מפגעים שוחרי רעה.. מה יהיה אז..?.וחוץ מזה יש גילויי
רצון טוב מצד ישראל לפליטים אולי עשרות או מאות שנפגעו פיזית וחלקם מטופלים בישררל ללא תמורה
בסוריה מתקיימת מלחמת אזרחים עקובה של הכל בכל ואין לדעת מי הוא פליט
תמים או מפגע שוחר רעה. כידוע ישראל לא הססה לשלוח צוותי סיוע לארצות רחוקות
שנפגעו ברעידות אדמה
מר ספירו,
הרי ברור שאתה כותב בסגנון מתריס שנועד לעורר תגובות מתלהמות.
לומר שהמחבלים שנורו הם ״הרוגים שנורו על ידי הכובש הקולוניאליסטי״ זאת אמירה עלובה שחוטאת לאמת.
גם בין אנשי שמאל הגונים (לא כמוך) יש אבחנה בין התנגדות כלפי חיילים לבין סתם רצח של אזרחים.
אם בעינך לדקור ילד עם סכין זה סוג של ביטוי להתנגדות לכיבוש אז כנראה שעולם המושגים שלך בעייתי.
אתה יכול להמשיך לכתוב בלהט ובסגנון בוטה ומתלהם.
זה לא מרשים ולא משכנע אלא רק מסגיר את אישיותך הכוחנית.
בל״ד היא בשארה ובשארה, כידוע לך, הוא מעריץ נלהב של נסראללה.
סליחה, ״הוגה הדעות״ בשארה.
שיהיה.
תודה גדעון על הקול השפוי
שערים נעולים בכתבה ששודרה בטלוויזיה שאל כתב [נדמה לי [איתי אנגל ערוץ 2 ישראלי ששה בטורקיה]פליט סורי מדוע הוא לא הולך לישראל לבקש מקלט הוא סירב ואמר הישראלים הם אויבים אף פליט סורי שיש לו שכל בראש לא יבקש מקלט בישראל כי אחרי שיהיה הסדר ויצטרך לחזור לסוריה סופו יהיה האשמה בריגול למען ישראל וחקירות בידי המוחאברת הסורי הידוע לשמצה חוץ מזה כולם רוצים גרמניה
אני דווקא מבין מה הביא לשתיקה שעליה מתלונן גדעון ספירו. זה החל בניכוס הנדל״ן הפלסטיני, בגזל כל דבר שהיה בבעלותם — מעשה ״כרם נבות״ של "ערביי ארץ-ישראל". ברור שמי שגר בבית שהיה שייך לאחר אינו יכול לאהוב את הנגזל, ולכן שתיקה היא תגובה מינימליסטית של הליסטים.
האנלוגיה של הקטע המרתק על המתקרנפים עורר בי זה דווקא מתחום חדש לי יחסית: הטבעונות. כשאכלתי חיות, ראיתי את הצמחונות כמשהו מתון יחסית ואת הטבעונות כקיצונית. לא ששללתי את הטבעונות, אך היה נראה לי שצמחונות גם עושה את העבודה ובפחות קושי. קיוויתי להיות צמחונית בעתיד, ובאנלוגיה, להצביע להרצוג. עברתי לצמחונות והרגשתי שאני בהחלט עושה הכל לצמצם את העוולות כלפי בעלי חיים. אני לא "הם" יותר. עברתי לטבעונות אחרי שהבנתי שצמחונות לא משנה כלום. מדובר בפס יצור אחד, בתהליך אחד המחולק לשלבים ודווקא החלק הצמחוני, קשור לסבל של החיה במשך כל חייה, כדי לספק תצרוכות שוטפות של בצים וחלב והחלק הבשרי, הוא השחרור. הרצח. כמה דקות של כאב עצום אך זה תכף ייגמר. הפכתי לטבעונית ומכאן אין דרך חזרה. אתם יודעים כמה צמחונים חוזרים לאכול בשר? כמה משחקים עם מיט לס מנדיי וכל מיני שטויות? ארי שביט, אהרון ברק והמוני אחרים לא לבד. הם לא באמת הבינו. הלב שלהם לא באמת שם. אז הנה התורה כולה והיא נמדדת על הסקאלה של כמה אתה מבין על מה אתה מדבר. כמה אתה באמת יודע. אז לכל "הצמחונים" לסוגיהם, אתם יכולים לאכול בשר. זה לא באמת משנה.
אכן.
צמחונות יכולה להיות שלב-ביניים, במעבר לטבעונות המלאה – אך חייבים להמשיך הלאה ממנהּ: בהּ, כשלעצמהּ, באמת אין הרבה.
מר ספירו,אין טעם להתייחס למאמר ולהגיב עליו .התוכן לעוס לעייפה.
אתה וחלק ממחנה השמאל סגר את ערוץ ה- INPUT במקלט.
שום דבר שייאמר לא יעיר אותכם מהלימבו שבו אתה שרויים.
את הכיבוש העלתם לרמת קדושה שאין בילתה ואתה וכת מעריציך
העיוורים סוגדים לכיבוש כמו לאלוהות שהכל סובב סביבה.
מה שנשאר לשאול זה למה? למה אתה מנסה להילחם ולשכנע את הלא משתכנעים
הרי אתה בז לכל דבר שריח יהדות נודף ממנו, בז לכל מה שמגולם בלאומיות ישראלית
מהסנדלר שמכין נעליים לקלגסי הכיבוש ועד לראש הממשלה , דרך שופטים עורכי דין
חיילים קצינים עירוניים ,קיבוצניקים ומתנחלים וסתם אנשים נורמלים שרוצים לחיות
במדינת לאום יהודית.
כל מאות המאמרים שאתה כותב בשצץ קצף , מוכיחים שאם יש רוע בעולם הרי הוא כולו
מרוכז בין הים לנהר בין הגליל לנגב.זה מסקרן , מה קושר אותך למקום הרע הזה?
מלחמות אפשר לנהל בהרבה מקומות בעולם , אבל אני לא מכיר מישהו שנלחם
בעוז כל כך לטובת משהו שהוא שונא כל כך.
מר ספירו , בכל גיל אפשר עוד להתבגר ולראות את העולם כמו שהוא באמת,
לזהות את הטוב ולזהות את הרע.לצערי ,גם בגילך,אתה עוד לא מבחין ביניהם.
השאלה המתבקשת מר אמיתי אם אתה מודע לכך
שאתה יודע להבחין בין טוב לרע?
אני מאד מסופק ולמעשה אני בטוח ב-100% ש ל א !
מהסיבה הפשוטה ביותר אתה אדם מאד ס ל ק ט י ב י.
רואה צד אחד בלבד ומגיע למסקנות הלא נכונות!
ש.ג., אמיתי הוא פסיכולוג בגרוש אבל העברית שלו טובה מאוד.
מסכים איתך – ורק מספר הערות:
1 – גם בישראל (וגם בכל אומות-המערב ימח-שמן), בהחלט שכנים מצותתים ומדווחים… "הוא צפה באתר עם תמונות של ילדים, תאסרו אותו!!!!" בגרסה המודרנית, גרסת שנות-האלפיים, של משפטי-המכשפות דסיילם. ב-1692, הזעקה ההסטרית היתה "He's a witch!! A witch!!" ב-1952, היא היתה "He's a communist!! A communist!!" ואילו כיום, היא "He's a pedophile!! A pedophile!!" העיקרון זהה לחלוטין ומדינת-המשטרה הטוטאליטארית, מקפידה להפוך, את כלל נתיניה (לא עוד "אזרחיה"…) למלשינים מפוחדים, העובדים בשירות-השלטהון – שאחרת, ייחשדו אף-הם. כלומר: לא זו בלבד, שאנחנו בהחלט כבר שם, אלא כל המערב המתועב כבר שם, מזה עשרים שנה ויותר!!
(המשך – ראיתי כאן מספיק "תגובות בהמשכים" לאחרונה, באתר הזה, אז אל תספרו לי, שאי-אפשר)
2 – האזכור הראשון הזכור לי, של ארי שביט, הוא משלהי 1997, במאמרו הזכור לשמצה דאז, בו שאל "מה רוצים מביבי? כזה אדם נחמד וטהור"… אולי היה איש-שמאל לפני-כן, אך התקרנפותו הטוטאלית, כבר ממש אינה עניין חדש… וכנ"ל, כמובן, גם האפסוסון הליברמני בוז'י (שמולנו הסטלנים, הקפיד מאד, על שלטון-החוק!! אבל, בחקירת-העמותות…), הגזען הקיצוני לפיד ("זועבי'ז"), הפשיסט הוותיק והמסור שרגא (מיוצרי החוק לבחירת-פיהרר ישירה, שהתאכזב בשעתו מכך, שבחוק דנן, עוד נותר לכנסת *איזשהו* כוח, בכלל, מול הרודן…), הקיבוצים הגזעניים וכל יתר חבריהם: שום הפתעות שם.
3 – בנוגע לבל"ד = שוב: מה עם כל הביקורים ועמידות-הדום, לזכר חיילים כהניסטיים ומתנחבלים טרוריסטיים = רוצחי ילדות-עזה ומגבי פעולות "תג מחיר" – הנהוגים בקרב כלל מצביעותי מפלגות ה"אֲבוּדָה", "מרצ", ה"ליכוד" וכיו"ב מריעין-בישין ציוניים, חובבי-כהניסטים מובהקים ומוצהרים?
צפירת יום הזיכרון… צל"שים בבית-הנשיא… כותרות אדומות בטמקא…
הציונים = הטרוריסטים היחידים, בארץ הזאת כולה.
הערה בעניין חיים הרצוג. הוא נהנה מתהילת רגע בזכות הקשקשת ששידר ברדיו בתקופת ההמתנה שקדמה לאסון מלחמת ששת הימים – ואני ממליץ לקרוא את ההבלים המגוחכים הללו היום כדי להיווכח באפסותו. אך באותם ימים רשם הרצוג שיא נוסף: ב-7 ביוני 1967 הוא מונה ל"מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית", תואר מרשים שפירושו המושל הצבאי של הגדה המערבית. בספרו האוטוביוגרפי "דרך חיים" הוא מקדיש פרק לכהונתו כמושל הצבאי העברי הראשון של הגדה המערבית הכבושה, אך רק פרט אחד נשמט משום מה: כהונתו נמשכה שבוע! שמונה ימים (ברוטו), ליתר דיוק. ב-15 ביוני בעט אלוף הפיקוד נרקיס בתחת של הרצוג והעיף אותו משהתברר שהיא חדל אישים ולא יוצלח, והמימשל הצבאי לא מתפקד. זו הייתה ההדחה השניה של הגנרל. הראשונה הייתה שנים אחדות לפני כן, כאשר העיפו אותו מראשות אמ"ן לאחר חודשים ספורים. הרצוג הצטיין ברדיפת כבוד ושררה, והתמחה בשקרנות. אפילו בהיותו נשיא, כששיחק גולף בקיסריה, היה מרמה.
לא פלא שהוא היה נשיא של מדינת הישראבלוף.
הערה בעניין חיים ("ויויאן") הרצוג. הוא נהנה מתהילת רגע בזכות הקשקשת ששידר ברדיו בתקופת ההמתנה שקדמה לאסון מלחמת ששת הימים – ואני ממליץ לקרוא את ההבלים המגוחכים הללו היום כדי להיווכח באפסותו. אך באותם ימים רשם הרצוג שיא נוסף: ב-7 ביוני 1967 הוא מונה ל"מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית", תואר מרשים שפירושו המושל הצבאי של הגדה המערבית. בספרו האוטוביוגרפי "דרך חיים" הוא מקדיש פרק לכהונתו כמושל הצבאי העברי הראשון של הגדה המערבית הכבושה, אך רק פרט אחד נשמט משום מה: כהונתו נמשכה שבוע! שמונה ימים (ברוטו), ליתר דיוק. ב-15 ביוני בעט אלוף הפיקוד נרקיס בתחת של הרצוג והעיף אותו משהתברר שהיא חדל אישים ולא יוצלח, והמימשל הצבאי לא מתפקד. זו הייתה ההדחה השניה של הגנרל. הראשונה הייתה שנים אחדות לפני כן, כאשר העיפו אותו מראשות אמ"ן לאחר חודשים ספורים. הרצוג הצטיין ברדיפת כבוד ושררה, והתמחה בשקרנות. אפילו בהיותו נשיא, כששיחק גולף בקיסריה, היה מרמה.
לא פלא שהוא היה נשיא של מדינת הישראבלוף.
על כבונתו של הרצוג כראש אמ"ן – הוא כיהן בתפקיד פעמיים: 1948-1950, ו 1959-1962, סך הכל כ 4 שנים וחצי
בראבו, גדעון !
לא השארת נושא או ארגון/אנוש לעסוק בו…
המשך בדרכך זו – דרך הספירו
אלכס מסיס