אם אין עזרה מסיבית מההורים, או במילים אחרות: 'צריך 150 משכורות כדי לקנות דירה', אי אפשר לקנות דירה בישראל. מחירי הדירות כל כך גבוהים, שהם פשוט איבדו קשר עם חיי היום-יום של הצעירים, ובעיקר עם אלה שבאים מבתים לא-עשירים. במוספים הכלכליים נכתב ש"עוד ניתן למצוא דירות שמחירן 1.6 מיליון ו-1.4 מיליון שקל" – אבל זה חסר משמעות. אף צעיר אינו מסוגל לצבור חסכונות המתקרבים לרבע מהסכום הזה.
צילום מסך מתוך הבלוג של צליל אברהם במאקו (מקור)
אך לצערי, זו בדיוק הכלכלה שאנשים צעירים פועלים בה היום. אתה יכול לעשות בה הכל על פי הספר: ללמוד מקצוע יוקרתי ומבוקש, לעבור טירונות כלכלית כדי לשרוד תואר שני והתמחות, לחיות חיים ספגניים ולחסוך שקל לשקל, ועדיין להגיע לסוף המסלול הזה עם הכנסה נמוכה ובלי בית או יציבות כלכלית. אתה יכול להתקבל לחברה גדולה ונחשבת, לעבוד קשה ולהתקדם, ועדיין להישאר עני וחסר בטחון כלכלי כשמעליך תקרת זכוכית עבה ובלתי ניתנת לפריצה.
עד כאן התיאור הנוקב הזה הלקוח מתוך סדרת הטורים "הסיפור האמיתי על דור ה-Y" שמתפרסמת באתר "מאקו", פרי עטה המושחז של צליל אברהם. היא מתארת את מציאות החיים הבלתי-אפשרית עבור עובדים צעירים בקפיטליזם בן-זמננו, שגם אם עושים את כל מה שמצופה מהם – עדיין מגלים שהשכר נמוך להחריד, התנאים הסוציאליים כמעט ולא קיימים, ויוקר המחייה נותר גבוה-גבוה-גבוה:
"דמיינו שיום אחד אתם נכנסים לחדר, ובחדר הזה יושב מאחורי שולחן איש שאתם לא מכירים. הוא מציע לכם הצעה: אתם תתנו לו את כל הזמן והאנרגיה והכישרון והרעיונות שלכם, והוא בתמורה ייתן לכם כסף. כמה כסף, תשאלו, והוא יגיד: 'פחות ממה שצריך כדי להתקיים. אתם תבואו לעבודה כל בוקר, תלכו הביתה בערב, ועדיין תצטרכו לחפש השלמת הכנסה, או להתקשר להורים שלכם ולבקש עזרה'. אתם תגידו, טוב, לפחות יהיו לי דמי אבטלה ופנסיה וחופשה וימי מחלה, אבל הוא יגיד, 'לא בדיוק. אני אשלם לכם רק על חלק מזה, לא על הכל, ככה שבכל מקרה אתם תהיו קשישים עניים'. אתם תגידו, או-קיי, אולי עדיין שווה לי לעשות את זה, כי אני אהיה טוב ואתקדם. אבל האיש בחדר יגיד לכם, 'זה לא יקרה'".
ועוד: "קחו, למשל, אמא צעירה מדור ה-Y שננזפת על ידי אמא שלה: 'כשאני הייתי בגילך גם עבדתי, וגם גידלתי ילדים, ואמא שלי לא עזרה לי'. אבל המשרה המלאה היא לא אותה משרה מלאה, כי בשנות ה-80 וה-90 רוב האמהות היו חוזרות הביתה עד שלוש-ארבע ומוציאות את הילדים מהגן; והדרך מהעבודה לבית היא לא אותה דרך, כי הישראלים עמדו השנה רבע שעה בפקקים יותר מבשנה שעברה, וזה רק הולך ומחמיר; ואחר הצהריים הוא לא אותו אחר הצהריים, כי האמא הצעירה של היום ממשיכה לענות למיילים ולטלפונים מהעבודה עד חצות.
ואכן, תנאי החיים של מרבית בני הדור שלי – הם טובים יותר משל דור ההורים שלנו. אבל האבסורד הוא, שהם גם טובים יותר משל דור הילדים שלנו. כל ההישגים של מדינת הרווחה שאני גדלתי בה – מערכת חינוך ציבורית איכותית, מערכת בריאות ציבורית שאינה מכריחה לרכוש שירותי רפואה פרטיים, רשת ביטחון סוציאלית נרחבת שמסייעת למוחלשים – את כל ההישגים האלה פירקו הממשלות בשלושת העשורים האחרונים. הם פירקו אותם משום שיש מי שהתעשר מהפירוק הזה: תאגידי הבריאות שמוכרים לנו ביטוחים משלימים, החברות שמרוויחות מההפרטה המזדחלת של החינוך, חברות כוח-האדם שמגלגלות מיליונים משוק העבודה שהפך לג'ונגל.
כדי שיהיה כאן מקום צודק יותר ושוויוני יותר עבור עובדים צעירים ומבוגרים, כדי שיהיה כאן תיקון עולם שכל כך נדרש לחברה שלנו – צריך לשנות כיוון באופן יסודי.
ובינתיים, אני ממליץ בחום לקרוא את סדרת הטורים החדה והנוקבת, שמנסה לספר את סיפורו של דור שלם: המאה ה20 ואחת / הסיפור האמיתי על דור ה-Y
- ח"כ דב חנין (חד"ש – הרשימה המשותפת)
אפשר גם להשאיר את הארץ לסדו-מזוכיסטים שרוצים לשרת את צבא הכיבוש ״הכי מוסרי בעולם״, ולעבור למשל ל-ESPAÑA. הדבר מתאפשר במיוחד לאלה מכם שיכולים להוכיח שהם אכן ״נצר למשפחת מגורשים״ ממתקופת האינקויזיציה, ושאינם ערבים. באנדלוסיה ניתן לקנות דירת שני חדרים בזול, החל מ 400.000 שקל.
אבל צבא כיבוש אחר יצא לכבוש את אירופה
זו התשובה הכי טובה שיש? מדינה שבה הבוסים הגדולים גונבים את העם, מדינה שמתפרקת מכל אחריות כלפי תושביה, מדינה שבה ניצולי שואה חיים בעוני מכפיר, בעוד שביבי רוכב על גל השואה כדי לגייס עוד תרומות למערכת הביטחון, מדינה שבה לזוגות צעירים אין שום אפשרות גם לקנות דירה וגם לחסוך כסף לילדיהם … וזו התשובה הכי טובה שמצאת? עצוב …
אם הייתי חוזרת היום לגיל 18, הייתי נשארת בחיפה, הולכת לעבוד כפקידה בשכר מינימום ועובדת ככה 10 שנים. לא הייתי מכניסה את הת@#$$ שלי לאוניברסיטה או קונה את כל השטויות שקניתי ולא הייתי עוברת לתל אביב להיות עבד של השכר דירה. הייתי גרה עם שותפים בחיפה ומשלמת מקסימום 700 ש"ח בחודש, ככה עד גיל 30. אם לא הייתי מתקדמת קצת ומרוויחה יותר, הייתי מחפשת השלמת הכנסה. המטרה שלי הייתה חסכון של 50,000 ש"ח בשנה. לאחר עשר שנים הייתי יוצאת עם חצי מיליון שקל, משקיעה בבורסה ועוברת למדינת עולם שלישי או מדינה ממש זולה, שם אחיה מ1500 ש"ח בחודש. לא בית, לא דירה, לא אוטו, לא יוקר מחייה. ככה צריך לעשות מי שיש לו שכל. לא להתחנן לממשלה, לא לבכות. לנצח במגרש של החארות ולהשאיר אבק.
אין חשמל, יש מחסור חמור בדלק ובמצרכי יסוד, ועוברים ל'שבוע עבודה' של יומיים מתוך שבעה, כי המדינה בפשיטת רגל ולא מסוגלת לשלם את שכר העובדים בשטרות כסף שאין להם ערך חוץ מתחליף לנייר הטואלט החסר.
וילה או דירה קטנה בגן העדן הסוציאליסטי הטובע ונחנק בנפט? הצחקתם את ה'צ'אביסטאס' של ה'מהפכה הבוליבריאנית' שלקחו לא רק את תעשיית הנפט, אלא גם את כל הווילות לעצמם ולמשרתיהם, והשאירו את העם הפשוט תקוע בחיים בזבל של השכונות ורובעי העוני המחפירים עם הזנות, הפשע, הסמים ושיעורי הרצח הכי גבוהים בעולם (יחד עם דרום אפריקה בשלטון הגנגסטר והאנס ג'ייקוב זומה).
קל מאוד להשוות לעולם השלישי שמצב כולו רע למדי. נסה את סקנדינביה.