המשורר אברהם שלונסקי כתב בעקבות השואה את שירו "נדר" :
על דעת עיני שראו את השכול
ועמסו זעקות על ליבי השחוח
על דעת רחמי שהורוני למחול
עד באו ימים שאיימו מלסלוח
נדרתי הנדר לזכור את הכל
לזכור – ודבר לא לשכוח.
דבר לא לשכוח – עד דור עשירי,
עד שוך עלבוני, עד כולם, עד כולם,
עדי יכלו כל שבט מוסרי
קונם אם לריק, יעבור ליל הזעם
קונם אם לבוקר אחזור לסורי
ומאום לא אלמד גם הפעם.
האם קוים הנדר? נראה שלא. העסקנים הציונים לא חיכו לדור עשירי. להלן מספר דוגמאות של שימוש ציני בשואה בעולם המושגים הציוני:
"ניצולי שואה"
לא מדויק. איש לא הציל אותם. איש לא ניסה להציל אותם. נכון לומר "שרידי שואה״ או "שורדי שואה" – כפי שנוהגים לומר בשפה האנגלית.
ניצולי/שורדי מחנה הריכוז בוכנוואלד חוגגים את שחרורם, 1945 (צילום: מרגרט בורק-ווייט)
"שארית הפלטה"
בן גוריון השתמש במונח זה, שמקורו בעברית המקראית, לתיאור שרידי השואה. בעברית המדוברת – המשמעות מבזה.
"אבק אדם"
העסקנים הציונים, בעיקר בן גוריון, הרבו להשתמש במושג זה כלפי ניצולי השואה. בשנות ה-50 חזרו להשתמש בו כלפי עולי עדות המזרח. התורה הציונית, בדומה לתורה הפאשיסטית-נאצית, קטלגה אנשים על פי מוצאם. הצברים הם: "חלוצים", "אדוני הארץ", "מלח הארץ", "גזע עליון". היהודי הגלותי, ובאופן מיוחד ניצולי השואה, הם סוג נחות של בני אנוש – "חלאות". האמת היא כי היהודי הגלותי היה אדם עמל שחי מיגיע כפיו ותרם מכספו למפעל הציוני. דווקא העסקנים הציונים היו טפילים שחיו מתרומות יהודי הגולה. אבל, האמת איננה חשובה.
השחץ הישראלי הגיע לקיצו במלחמת יום כיפור. המנהיגות נשברה. דיבורים על "חורבן בית שלישי" ונכונות לשגר טיל גרעיני הוכיחו איבוד עשתונות מוחלט. ההצלה הייתה התמיכה האמריקאית. תמיכה כזו לא הייתה לששת המיליונים ולניצולי השואה.
"יד ושם"
מוסד הפועל מכוח "חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם, תשי"ג-1953" . תפקידו: תיעוד תולדותיו של העם היהודי לפני השואה ובמהלכה, הנצחת סיפור חייהם וזכרם של מיליוני הנספים והנחלת מורשת השואה לדורות הבאים. בפועל, בנוסף לתפקידו על פי חוק, משמש המוסד כמשרד התעמולה של מדינת ישראל.
"חוקרי שואה"
סוג של היסטוריונים, יהודים בדרך כלל, שמצאו לעצמם דרך לפאר ולרומם את שמם בדרך של עיסוק אובססיבי בשואת יהודי אירופה. למרביתם אין כל קשר לשואה. "תעשיית השואה" שפרחה ועדיין פורחת הצמיחה גידולי פרא אלו. הואיל והנושא רווי באינטרסים ובפוליטיקה, "מחקרי השואה" הללו מוטים ולא אמינים. קשה מאד לקרוא לכך "מחקר". "תקציבי המחקר" גבוהים יותר ממחקר אקדמי אחר ומקורותיהם לרוב גורמי הממסד ציוני. התוצאות הן בהתאם.
"למה לא מרדתם?"
ניצולי השואה נאלצו להתמודד עם טענה הזו. היו גם "חוקרי שואה" כמו הילברג שנסחפו אחרי מגמה זו. העובדות הן כי לא היה כל טעם במרד כפי שהוכח במרד גטו ורשה, ובפעולות דומות בגטאות של קרקוב ו-וילנה, וגטאות אחרים. האמת היא כי היו מרידות והיו ניסיונות למרד. התוצאות היו לא משמעותיות, בעיקר משום שלא קיבלו עזרה מהסובבים אותם, במיוחד בפולין. לעתים הייתה הסביבה עוינת, והתגובה הגרמנית הייתה קשה ואכזרית, וכוונה באופן קולקטיבי כלפי הקהילה כולה.
בכל צבא מודרני יש יחידה לחקר ביצועים, המחשבת סיכויי הצלחה למבצע צבאי. יחידה צבאית איננה יוצאת למשימה אשר סיכויי ההצלחה נמוכים מרף מסוים. סיכויי ההצלחה של מורדי הגטאות היה אפס. במלים אחרות, לא היה כל סיכוי להביס את הצבא הגרמני ולכן כל קרבנות המרידות היו קרבנות שווא. מצער לומר זאת, אבל הדרך הנכונה לפעולה, מן הבחינה ההסתברותית, הייתה הישרדות בכל מחיר. אם בדרך של חריקת שיניים, התמדה, ועזרה הדדית ואם בדרך של בריחה. מרד לא הביא תועלת.
אזכיר את קרוב המשפחה של אמי, בחור צעיר בשם אימרגליק, שהשתתף בתקיפת קצינים גרמנים בקפה "ציגנריה" בקרקוב בדצמבר 1942. הוא נעלם. שרידי גופתו לא נמצאו מעולם.
"סבונים"
כינוי שהומצא על ידי "הצברים" במלחמת השחרור 1948, זכר לתעשיית הסבונים במחנות ההשמדה (מעשייה שככל הנראה אין לה ביסוס במציאות). משמעות הכינוי: "שרידי השואה" שלחמו במלחמת העצמאות היו חיוורים, פחדנים, וחלשלושים, להבדיל מהצברים השזופים, החסונים והגיבורים בקרב.
העובדות הן: במלחמת העולם השנייה השתמטו הצברים השזופים השתמטות מחפירה. משום היותם אזרחי "מנדט בריטי" לא חלה עליהם חובת גיוס. היו אמנם שהתנדבו והתגייסו לשרות קרבי בצבא הבריטי. אבל הרוב הגדול מצאו דרכים להשתמט משרות קרבי. חלקם עשו זאת בדרכים "ציוניות". חלקם פשוט השתמטו ועשו לביתם.
במלחמת העצמאות בשנת 1948 התפלגות הנופלים: 3000 נופלים מהישוב הוותיק, שמנה כ-600 אלף נפש, וכ-3000 חיילים "סבונים" נפלו בקרב מבין כ-60,000 איש ואישה שהגיעו לארץ ישראל בשנים 1941- 1948. כלומר: שיעור הנופלים בקרב ה"סבונים" היה 5% ואילו שיעור הנופלים בקרב הוותיקים היה 0.5%.
במלים אחרות, שיעור הנופלים בקרב ה"סבונים" היה פי 10מזה של הצברים.
"פושעים וזונות"
העסקנים הציונים הפיצו את התיזה כי מי שניצלו – ודאי היו פושעים או זונות.
האמת: כמעט ולא הייתה פשיעה ולא הייתה זנות. לא בגטאות ולא במחנות. הניהול השוטף בגטאות ע"י היודנראט היה בד"כ הוגן. היהודים במחנות, פרט לקאפו, שמרו על צלם אנוש. היה סיוע הדדי. צריך היה לומר כי ניצולי השואה ראויים להרבה כבוד על התנהגותם בגיא צלמוות.
באוקטובר 1945, התפרסם סיפור מאת מפקד הפלמ"ח יצחק שדה שנקרא "אחותי על החוף". תמציתו: יצחק שדה, שהיה רומנטיקן, מתאר מפגש עם מעפילה שירדה מספינת מעפילים בלילה. שדה מכנה את הצעירה "אחותי". הוא רואה שעל גופה מקועקע המשפט "לקצינים בלבד". הוא מבין שנאלצה לשרת כזונה בשירות הנאצים, וכן שעוקרה. הוא נשבע: "למען אחיותיי אלה – חזק אהיה, למען אחיותיי אלה – אמיץ אהיה, למען אחיותיי אלה – גם אכזרי אהיה".
באמצעות סיפורו ניסה שדה לדרבן את צעירי הארץ להתגייס למפעל ההעפלה. אולם, הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות. הספור הוא כל כולו פרי הדמיון הרומנטי של יצחק שדה. אבל, שלא בכוונת מכוון, יצחק שדה סייע ליצירת תדמית של "זונות" לניצולות השואה.
העובדות הן: הטבעת כתובות קעקע בוצעה אך ורק במחנה אושוויץ בירקנאו. הכתובות המקועקעות היו אך ורק מספרים. לא יתכן שיצחק שדה פגש אישה עם כתובת קעקע שאיננה מספר. במחנה אושוויץ אכן היה בית זונות לשרות הסגל הגרמני. אף יהודייה לא עבדה כזונה. כל הזונות היו גרמניות ופולניות. נכונה הטענה כי נערכו ניסויים רפואיים בגופן של נשים ע"י דר' מנגלה ואחרים. נשים אכן עוקרו.
"הלכו כצאן לטבח"
לידתו של ביטוי אומלל זה בדברי אבא קובנר, בכרוז שפרסם לתושבי גטו וילנה. בתרגום לעברית, שנעשה בידי קובנר, הופיעה הקריאה "אל נלך כצאן לטבח". עגנון, בסיפורו "הסימן", הבחין בין יהודי ארץ ישראל ליהודי הגולה: "יפה ישיבת ארץ ישראל מישיבת חוצה לארץ, שארץ ישראל נתנה בנו כוח לעמוד על נפשנו, לא כבחוצה לארץ שהלכנו לקראת צר כצאן לטבחה". עגנון הכשיר את השרץ. האיש היה אדם מוגבל מבחינת יכולות ההבנה שלו. למרות שקבל פרס נובל, הוא לא הגיע לקרסוליו של יאנוש קורצ'אק. היה על המנהיגות הציונית לעצור את התפשטות הרעל הזה. זה לא נעשה. ניצולי השואה היו כאסקופה נרמסת. בני הישוב הוותיק לעגו לניצולי השואה על התנהלותם בזמן השואה. בכך שפכו מלח על הפצעים שלעולם לא הגלידו. במלחמת יום כיפור, כמו גם במלחמות אחרות, חיילים נלקחו לשבי ונרצחו. האם הלכו כצאן לטבח?
"גבולות 1967 = גבולות אושוויץ"
אבא אבן, שר החוץ המיתולוגי, בראיון ל"דר שפיגל" בשנת 1969 השווה את גבולות 1967 לגבולות אושוויץ, לא פחות. האיש שהיה מסמלי שלטון מפא"י והיה ידוע בחיבתו היתרה ל"חיים הטובים", בחר להצדיק באנגלית אוקספורדית את ה"כיבוש" בעזרת "אושוויץ". אמירה זו משקפת את דפוס המחשבה של העסקנים הציונים: אושוויץ היא התירוץ האולטימטיבי לכל דבר. נתניהו בנאומי השואה המפחידים שלו לא מחדש דבר. המפא"יניק אבא אבן אמר דברים דומים הרבה לפניו.
"יש מקום להשוואה בין תקופת השואה לתקופה הנוכחית"
אמירה של בנימין נתניהו. הוא מרבה לחזור על מוטיב זה בנאומיו. קשה להאמין אבל ראש ממשלת ישראל משווה ללא בושה בין יהודי אירופה בעת השואה ופעולות ההשמדה של גרמניה הנאצית, לבין יחסי העוינות בין מדינת ישראל ואירן. הדברים נאמרו 70 שנה לאחר השואה, אבל האיש לא מבין שאין בסיס להשוואה בין השואה למעשי אירן. האיש אינו מבין את ההבדל… מדינה שלמה איננה מבינה את ההבדל. זו תוצאה של שימוש ציני בשואה על ידי התעמולה הציונית.
"אובמה יוביל את הישראלים לשערי המשרפות"
ההשפעה החזקה של הלובי הציוני והכסף של בעלי הון יהודים בארה"ב הביאו את המתמודדים הרפובליקנים לנשיאות להתבטא באופן מביש על הנשיא המכהן ברק אובמה. ב-26 ביולי, 2015, מייק האקבי, מושל ארקנסו לשעבר ומתמודד לנשיאות ארה״ב מטעם הרפובליקנים, תקף בחריפות את התנהלות הנשיא המכהן ברק אובמה בכל הנוגע להסכם הגרעין עם אירן. האקבי אמר לאתר השמרני Breitbart News Saturday כי מדיניות החוץ שאובמה מנהל היא "החלשה בהיסטוריה האמריקנית. כל כך נאיבי מצדו לסמוך על האירנים. בעשותו כך, הוא ייקח את הישראלים ויוביל אותם לשערי המשרפות". מה יש לומר? אולי להגנתו יטען האקבי כי אמירה זו היא המשך ישיר להשוואה שעושה נתניהו בין השואה והאיום האירני.
"יש לנו זיכרון היסטורי לגבי מה שקורה כשמסמנים מוצרים של יהודים"
דבריו של נתניהו בספטמבר 2015 אודות סימון מוצרי ההתנחלויות בשטחי הגדה. זה מזכיר לראש ממשלת ישראל את השואה, לא פחות. עוד שימוש מבחיל בזכר השואה. זילות השואה, אולי אפילו הכחשת שואה. אין שום דמיון בין סימון מוצרים שיוצרו בשטחים הכבושים לבין השואה. מוצרים שיוצרו בשטחי הכיבוש לא יוצרו בישראל. לכן אין שום פגם בציון עובדה הזו. מכאן ועד להשוואה לשואה, ארוכה הדרך. סימון מוצרים שנוצרו בחסות הכיבוש ובעידודו אינם "צעד אנטישמי", זה כלי לגיטימי למאבק ללא אלימות בכיבוש אכזרי. קשה להבין את החוצפה של פוליטקאים ישראלים, דוגמת ראש ממשלת ישראל – בנימין נתניהו.
אדולף היטלר לא רצה בכלל להשמיד את היהודים, הוא רצה לגרש אותם. אז הוא פגש במופתי הירושלמי ששכנע אותו "לשרוף" את היהודים. כך נולדה השואה.
הדברים הנוראים הללו נאמרו לא על ידי שוטה הכפר אלא על ידי ראש ממשלת ישראל. ולא בעידנא דריתחא, לא בהערת אגב, ולא בפליטת פה. דברים אלה הם חלק מהמשנה הסדורה של ראש ממשלת ישראל, ונאמרו בנאום מתוכנן בפורום הבכיר ביותר של הקונגרס הציוני העולמי, ב-20 לאוקטובר, 2015.
משום חומרת הדברים אביא את הדברים בשפת המקור באנגלית:
“Hitler didn’t want to exterminate the Jews at the time, he wanted to expel the Jews. And Haj Amin al-Husseini [the Mufti of Jerusalem] went to Hitler and said, "If you expel them, they'll all come here." "So what should I do with them?" he asked. He said, "Burn them".
בתרגום חופשי לעברית: היטלר לא רצה להשמיד את היהודים, הוא רצה לגרש אותם. ואז הוא פגש במופתי הירושלמי, שאמר – אם תגרש אותם הם יבואו לכאן. ״אז מה אעשה איתם?״ שאל. ״שרוף אותם״ ענה לו.
מההיבט האישי של משפחתי, משפחת אבי נרצחה כולה: תינוקות, ילדים, בוגרים, וזקנים ע"י יחידות הרצח הגרמניות "איזנצגרופן" בגיא ההריגה בקוסטופול אוקראינה, באוגוסט 1941. היטלר נפגש עם המופתי בנובמבר 1941. המציאות היא שהשואה הרצחנית החלה מיד עם פתיחת מבצע ברברוסה ב-22 ביוני, 1941.
נתניהו משקר במצח נחושה.
יתרה מזו, מסתבר מדברי נתניהו שהיטלר לא היה כל-כך רע, אחרי הכול. הגרמנים אינם אשמים ממש, הפלסטינים הם שיזמו את רצח ששת המיליונים. דבריו של ראש ממשלת ישראל השקרן, והמסית מהווים מעין אינדוּלגֶנציה (שטר מחילה) לאדולף היטלר, והאשמה הועברה למופתי חוסייני -אביו הרוחני של אבו מאזן.
בנימין נתניהו איש טיפש; בנימין נתניהו שקרן. אבל גם לטיפשות ולשקרנות יש גבול. אילו מדובר היה בנושא אחר, הייתה התבטאות זו נראית כעוד אחת ממסכת השקרים והסילופים האופייניים לנתניהו. אבל נתניהו חצה את כל הגבולות.
דברים אלה אינם סתם עוד מניפולציה פוליטית, זה משהו חדש. אילו מנהיג של מדינה זרה אחרת מעז היה לומר דברים כה שקריים, וכה מיטיבים עם אדולף היטלר, מיד הוא היה מוקע ומאבד את עולמו. רק לראש ממשלת ישראל סלחו…
בעת הנאום השקרי והמסית הזה איש מצירי הקונגרס הציוני לא מחה. אף אחד לא קם, אף אחד לא צעק לראש ממשלת ישראל: שתוק! לך מפה! בתום הנאום השקרי לא הייתה כל הכחשה או גינוי מצד "יד ושם". שזה הרי תפקידו של מוסד זה. מטבע מהותו היה על מוסד "יד ושם" להגיב באופן חריף. אך לא באה כל תגובה.
מפלגות הקואליציה לא פצו פה. איש מהם לא יצא נגד ראש הממשלה. אני מפנה אצבע מאשימה בעיקר לשר יעקב ליצמן, יו"ר סיעת "יהדות התורה". ליצמן, אחד הפוליטיקאים ההגונים בכנסת, ודור שני לשואה, יודע את האמת.
מערכת "הצדק" שתקה. זה לא מספיק חשוב בשביל "כבודם״.
גופי ביקורת ממלכתיים, כמו מבקר המדינה, שתקו. זה לא מעניין את מבקר המדינה, למרות שזה בדיוק תפקידה של רשות הביקורת. אילו היה מבקר המדינה אדם ראוי היה אומר את דברו. מבקר המדינה בשנת 2015, יוסף שפירא, אשר מונה לתפקידו ע"י הכנסת בתמיכה פעילה של בנימין נתניהו, היה איש חיוור. יוסף שפירא שתק. יוסף שפירא יודע למה.
למרבה הבושה – דווקא קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, נהגה בהגינות ופרסמה מיד הבהרה. מרקל הטילה את כל האשמה על העם הגרמני.
- הכותב הינו "דור שני לשואה" ופרופסור למדעי המחשב .
כנראה שכותב המאמר לא מבין את השיר שציטט . הנדר בשיר הוא לא לשכוח.
והכותב באופן מוזר, רוצה שנשכח הכל וששום דבר ממה שקרה בשואה
לא ישליך על חיינו ועל הדרך שבה זה לא יקרה שוב.
"נדרתי הנדר לזכור את הכל
לזכור – ודבר לא לשכוח."
כל הדוגמאות שמובאות במאמר הן הדרך של אנשים לזכור ולא לשכוח.
נכון, לא כל הדוגמאות הן שיא הטעם הטוב בלזכור , אבל זוהי דרכם של אנשים לזכור.
השואה הייתה אירוע טראומטי ,לא רק בהיסטוריה של העם היהודי אלא פצע בהיסטוריה האנושית.
ולכן חובה כל יום לזכור ולהזכיר , וגם ללמוד את הלקח, ולעמוד על המשמר מפני
דורשי רעתנו.
השואה אינה ההצדקה לקיום מדינת ישראל , ומדינה לעם היהודי היא עניין צודק בפני עצמו, מאידך לנתק את השואה מקיום המדינה זוהי צדקנות לשמה. וכך יוצא שכל המאמר הזה בעצם
אומר ,נכון הייתה שואה נוראה,אבל סליחה שיש לנו היום מדינה שיכולה לדאוג שזה לא יקרה שוב,
סליחה שאנחנו מתריעים בשער, סליחה שאנחנו חזקים, סליחה שאנחנו גם מודאגים כיוון שיש
לנו נסיון רע עם העולם, סליחה שאנחנו רוצים מקום שליהודי מותר לחיות בכבוד,סליחה שאנחנו דואגים לתיעוד השואה… סליחה שאנחנו חיים בכלל.
לאדם המכנה עצמו "אמיתי":
"זיכרון השואה" אין פרושו: ניצול השואה, מניפולציות וסילוף עובדות, שקרים, הסתה, השפלת הנספים, השפלת השורדים, שימוש לרעה בזכר השואה למטרות פוליטיות או לעשיית כסף.
אילן שלום
כשמסתכלים על נושא זכרון השואה, צריך להסתכל על האינטגרל ולא על הנגזרות המקומיות והחלקיות.
כל המאמר שלך דן בנגזרות מקומיות , שיתכן והן מציגות סוג של ניצול נושא השואה אבל הן מבט חלקי מאוד.
אני מציע להסתכל על האינטגרל . זיכרון השואה כפי שנתפס על ידי הרוב המכריע של החברה הוא זיכרון מכבד אוהד ואוהב את מי ששרד את השואה. אני לא מכיר מישהו שידבר סרה בניצול שואה , על איך הוא שרד או למה לא התנגד. ולכן בעיני המאמר היה להתפס לקטנות בנושא זיכרון השואה ולא לספר את העיקר.
ברטולד ברכט: "הפטריוטיזם הוא מפלטו של הנבל".
ברכט צדק. השימוש בשואה לצרכי תעמולה ציונית "פטריוטית" ( למשל דברי נתניהו) הוא מעשה נבלה.
צודק. מספיק להתנצל
אם "חוקרי השואה" מונעים מפרופ' שדה לפרסם באקדמיה את תפיסתו המקורית, על העוול שגרמו העסקנים הציונים. אז כדאי שייפנה לאוניברסיטת ביר זית.
טור מדוייק!
המאמר תומך בדיוק בדברי השייך חאלד מוגרבי שהשואה נגרמה בגלל שחיתותם של הציונים.
הניצולים בתמונה הם פולנים.
עפ"י הפרופ' קתרין מרידייל Catherine Merridale מאוניברסיטת לונדון השואה גבתה חייהם של 3 (שלושה) מיליון פולנים קתולים שהושמדו בכוונת מכוון במחנות מוות, מחנות עבודה ומחנות שבויים.
העיתונאי רון רוזנבאום חושף בספרו "היטלר – מסע אל שורשי הרשע" שאכן הייתה לגרמניה הנאצית כוונה להשמיד את העם הפולני. בנאום שנשא היטלר לפני אנשי ה- SS באוגוסט 1939 ,זמן קצר לפני הפלישה לפולין אמר את הדברים הבאים.
"עצמתנו טמונה במהירות שלנו ובאכזריות שלנו. ג'ינגיס חאן גרם למותם של מיליוני נשים וילדים, כרצונו, ובלב שמח. ההיסטוריה רואה בו רק בונה מדינה גדול. לפיכך, בינתיים שלחתי מזרחה רק את יחידות 'גולגולת המת' שלי, עם פקודה להרוג ללא רחמים וללא חמלה את כל הגברים, הנשים והילדים בני הגזע הפולני, או ממוצא פולני. רק בצורה כזאת נוכל לזכות במרחב החיוני הדרוש לנו". (היטלר – מסע אל שורשי הרשע, רון רוזנבאום, עמ' 183).
וישאל התלמיד הפולני שמערכת הלימוד שלו כוללת היום – בלחץ ממשלת ישראל – את לימודי שואת היהודים, מדוע לנו הפולנים אין יום שואה? למה לנו אין מפעל הנצחה כביר כמו ליהודים?
כי חלק נכבד מהאוכלוסייה הפולנית שיתף פעולה עם הגרמנים
הבריונים הפולנים אינם מסתפקים עוד בשוד הרוכלים ברחובות. הם מוליכים את הגרמנים לחנויות היהודים ולמחסניהם. שיתוף הפעולה הזה בין אנשי צבא גרמנים, אנשי הגסטאפו, הגרמנים המקומיים (פולקסדויטשה) לבין האנטישמים הפולנים פורה מאוד. סרטי השרוול המיוחדים ליהודים טרם היו בשימוש וקשה היה לגרמנים להבחין בין יהודים למי שאינם יהודים. החלאה האנטישמית באה ברצון לעזרתם. הם מצביעים בחפץ לב על היהודים. זהו הקשר הראשון, הבלתי אמצעי, בין האנטישמים הפולנים לבין הנאצים.יהודים שנקלעו לדרכם מוכים עד אבדן חושים. השוד הוא שיאם של המאורעות ומטרתם האמיתית. הפוגרום נמשך ימים אחדים מבלי שאיש יתערב. שותקת המשטרה הפולנית, הממונה על ביטחון התושבים, נאלמו דום הארגונים הפטריוטיים הפולנים. יד עלומה מכוונת את מהלך הפוגרום והוא נפסק כאילו על-פי פקודה והכל חוזר לקדמותו.מחבר: עמנואל רינגלבלום האנטישמיות הייתה מרכיב מרכזי בשנאה ליהודים בפולין זיהוי היהודים כקומוניסטים גם הוא גרם לניסיון להיפטר מהיהודים ב-10 ביולי 1941 נשרפו חיים יהודי יֶדוַובּנֶה עי השכנים הפולנים
התלמיד הפולני שואל וגם עונה. אני הבאתי את תשובתו בתגובת המשך לתגובתי לעיל, אלא שמערכת האתר בחרה שלא להעלות אותה. תמוה.
מה שהפולני יודע היום להשיב הוא שלעם הפולני אין לאן להוליך את הבושה, גם מהטעם שציינת, אבל לא רק, אלא בעיקר משום שלפולנים, בניגוד ליהודים, הייתה מדינה והיה צבא שניגף בפני הוורמאכט בפחות מחודש ימים (ספטמבר 39). הפרק הזה בהיסטוריה של העם הפולני הוא פרק שהם מבקשים לשכוח, כי על מה ילינו? בניגוד לרוסים שעצרו את היטלר בסטלינגרד והתקדמו משם עד ברלין ועד לנצחון, אין לפולנים שום דבר להתפאר בו.
החוקרת קתרין מרידייל (ראה תגובתי לעיל) מציינת בספרה "המלחמה של איוואן" שבחלקו של העם הרוסי נפל גורל דומה:
עד שנעצר ונהדף בסטלינגרד ניתק הוורמאכט אזורים עצומים ממערב לוולגה מאספקת דלק, מזון ותרופות והביא למותם של 12-15 מיליון נפש ברעב, בקור ובמחלות. המספר המדויק אינו ידוע וניספי השואה הזו טויחו בסיפורי הגבורה של הצבא האדום כי לא התאים לסטאלין (ולמניהיגי ברה"מ אחריו) להודות באזלת היד עד סטלינגרד.
היו יהודים לא מעטים שראו עצמם פולנים גם אחרי השואה. "בונד" היתה תנועה שראתה בפולין את מולדת יהודי פולין . הם לא היו ציונים . הם האמינו כי ליהודי אירופה יש עתיד באירופה. הם ראו ביידיש את שפתם .
מארק אדלמן היה הבולט שביניהם. הוא סרב להגר לישראל. הוא סבר כי ליהודים ולפולנים יש הרבה מן המשותף. הרבה יותר מן המשותף עם בני הדת היהודית ממקומות אחרים.
מכל מקום, בהחלט יש מקום להנציח יחדיו את שואת יהודי פולין וגם את אסונם של הנוצרים הפולנים.
…"שואת יהודי פולין וגם את אסונם של הנוצרים הפולנים" (אילן שדה)
ואולי אתה שבוי בקונספט על פיו שואת יהדות אירופה ייחודית ונבדלת.
ליהודים הייתה שואה, לאחרים קרה אסון.
זו גירסה פוליטית טעונת אינטרסים.
השמדת עם בכוונת מכוון אינה ייחודית לעם היהודי. ההיסטוריה רצופה השמדות עם מכוונות.
רצח- עם זה רצח-עם וכל השאר סמנטיקה מניפולטיבית.
המונח "שואה" יוחד על ידי לשואת היהודים, להבדיל מאסונם של הפולנים ועמים סלבים אחרים: רוסים, ביילורוסים, צ'כים, סרבים ועוד.
אין להשוות את מימדי הרצח, את הטוטליות של הרצח ואת שיטות הרצח.
מכל מקום, ראוי לכבד את קרבנם של העמים האחרים גם כן.
על "מימדי הרצח, את הטוטליות של הרצח ואת שיטות הרצח" שאין כביכול להשוות ע"ע יאסנובאץ.
יהודים מעטים בארץ ובתפוצות יודעים חצי דבר על מחנה ההשמדה הזה שהוקם ב 1941 ויועד להשמדה של סרבים בעיקר. מחנה זה היה מהזוועתיים שבמחנות המוות של כל הזמנים.
מאמר נוקב אך מעניין מאוד.
הייתי מעוניינת לקרוא עוד בנושא.
המשך כך
יהללך זר – ולא- פיך
* ב-1997 אמר על "ביבי" יצחק שמיר, בראיון ל״מעריב״: "אין לו כלל עקרונות"
The fact is he's working against the principles of the Likud. He has no principles at all. I don't see any principles.
** סרקוזי אמר עליו: אני לא יכול לסבול את השקרן נתניהו
Nicholas Sarkozy: I cannot bear Netanyahu, he's a liar
** והנשיא אובמה: לכם נמאס ממנו, אבל אני חייב להיות עימו במגע יותר מכם.
Barack Obama: You're fed up with him, but I have to deal with him even more often than you.
*** את המשפט המצוטט כאן השמיע מסיתיהו ב-2015 בנאום לקונגרס הציוני העולמי
Hitler didn't want to exterminate the Jews at the time. He wanted to expel the Jews.
אבל לי נראה שהאשם העיקרי הוא זה שהביא את נתניהו מארה״ב — משה ארנס
נקודת המבט חדשנית ומעניינת.
תודה.
הכותב מדלג בין נושאים שונים בקפיצות קלות תוך דריכה,בלתי נמנעת בשלוליות ובבורות.
הייתי מבקש ממנו זהירות יתר בדיון בנושאים השונים ובאמירות כל כך חד משמעיות.
בתגובה קצרה זו לא אוכל שלא להדגיש את הניתוק שעושה הכותב בין השואה,מה שהיה קודם לה והתעוררות האנטישמיות של היום,כאילו זו היתה אז תופעה חד פעמית.
במאמר חסר הרצף ההיסטורי שיכול להטיל אור נוסף על כל הנושאים שבמאמר.
שואת היהודים לא היתה היחידה בהסטוריה. כן היו של הפולנים,של הארמנים,של הצוענים,של עמים שלמים באפריקה ובאסיה,של הילידים באמריקה. אבל השואה היהודית היתה שונה: שלב נוסף וכמעט סופי של החושך,הרוע האנושי והטירוף המוחלט,כנגד האור,התבונה והחוכמה האנושית, כנגד היהודים ובדרך זו כנגד האנושות כולה.
ל"זכי החלטורה" :התשובה לשאילה התלמיד הפולני למה להם אין יום השואה,נמצאת בשאילה עצמה.
ולא כי לא היתה להם שואה,אבל עובדה,אין להם יום שואה ועובדה זו היא היא התשובה המלאה.
מי שעושה כאן שימוש ציני הוא דווקא אילן שדה, למשל בפיסקה "אבק אדם" בה מופיעים במרכאות כינויים ציוניים לצברים לעומת ניצולי השואה. כמעט בלי שנשים לב משרבב לשם אילן שדה את הכינויים "גזע עליון" לצברים ו"חלאות" לניצולי השואה, והם גם מופיעים במרכאות כאילו מדובר בציטוטים של ממש. יואיל בטובו אילו שדה להראות מהיכן נטל את שני הביטויים הנ"ל אחרת כנראה מדובר בהשמצה ריקה.
לגבי "חוקרי שואה" ממש לא ברור לאן מכוון הכותב.
למשל איזה מין טיעון הוא "למרביתם אין כל קשר לשואה"?
האם אני למשל איני יכול להיות חוקר של קרב סדאן במלחמת פרוסיה-צרפת מפני ש"אין לי קשר לקרב הזה"?
לטעמי כל מחקר על השואה (מלבד "מחקרים" שמטרתם להכחישה) הוא מבורך.
הנושא חשוב מאין כמוהו ולדעתי הוא לא נחקר מספיק, לכן הטענה הזו של אילן שדה ממש תמוהה.
אגב, העובדה שישראל קיבלה תמיכה מהאמריקאים במלחמת יום-כיפור כמוה "לא הייתה לששת המיליונים" היא תשובה טובה לטענותיו של שמואל אמיר במאמרו "היכן חיי היהודים בטוחים יותר", אני מקווה שאמיר אכן קרא זאת. כמדינה קל יותר ליהודים לקבל תמיכה וסיוע ולנצל אותם היטב בזמן סכנה מאשר כקהילות מפוזרות באירופה
רשימה טובה, שאת ההסתייגות היחידה שלי ממנה כבר ציין המגיב דינו: התייחסותך לביטויים "אבק אדם" ו"חלאות" ו"אדוני הארץ" ועוד כאל ציטוט דברי ה"צברים" על הניצולים.
ומה כל-כך נורא במטבע "ניצולי שואה"? עזוב את זה.
בייחוד הזדהיתי עם הדגש שנתת לדיבור המחריד של נתניהו על היטלר והמופתי. גם אותי מטריד המחדל הנורא הזה של הפובליציסטיקה, שכל-כך מהר עברה הלאה. הדיבור הזה היה חייב להוציא הפגנות שהיו חייבות להיגמר בלא פחות מהדחתו.
שתי מילים בסוגיית המסקנה המתבקשת מהשואה: להסיק מהשואה שהעם היהודי צריך ריבונות זו מסקנה אינפנטילית. ברגע שיש לעם היהודי מדינה הוא מפסיק להיות יהודי, מתחסל, מתאבד, ולא רק שבתאי צבי אלא גם הרצל דיבר על התנצרות קולקטיבית כעל אופציה חיובית. הציונות, כלומר העם-ככל-העמים זה הרי התנצרות קולקטיבית, הרי התיאולוגיה היהודית היא תלויית "גלות".
קשה להתווכח עם מיסטיקנים הרואים בשואה עונש על ההתחלנות וההתבוללות ושאר המרעין בישין – כולל התחזקות הציונות – שאכן גרמו ליהודים באותן שנים להחלשות תודעת שליחותם המובנית.
http://www.israblog.co.il/98991
נתניהו איננו שוטה הכפר, אלא הרבה יותר גרוע. הנבל הזה מזכה את היטלר ואת חבר מרעיו הנאצים הגרמנים ימ"ש רק כדי להצדיק את יחסו הקלגסי לעם הפלסטיני. ההיסטוריה תעשה את החשבון עם הנתניהו הזה, שכל מעשיו כזב ורשע.
אמן
מאמרי עוסק בנושא רגיש במיוחד: "זכרון השואה". נושא כזה ראוי ליחס מכובד. לצערי, נתקלתי בתגובות שאינן כאלו.
סבורני כי "מגיבים" מקצועיים – אולי הממומנים ע"י החוגים הפאשיסטיים- פלשו לאתר זה. אין חובה לתת להם במה בחינם.
אני חסיד גדול של חופש הביטוי. אבל אני שולל ניצול לרעה של חופש הביטוי תוך הסתתרות מאחרי שמות בדויים.
אני מצפה שיסונן הרפש המתפרסם במגזין זה. המינימום ההכרחי הוא חשיפה מלאה של שמות וכתובות.
למה לחשוד במגיבים פשיסטיים? אין שום תגובה שנראית פשיסטית!!
מותר להגיב בשמות בדויים, יש אפילו אתרים שמאפשרים תגובות מכינויים אקראיים בלבד. יש גם סופרים (גם בנושא השואה ) בשמות בדויים. תגובות בשמות בדויים וכינויים חוסכות עימותים שעלולים לגלוש לפסים אישיים. לכן כותבי מאמרים חייבים להכיל ולקבל ביקורת נגדם. רדיפת מגיבים (אפילו אלה שנראים ימניים) היא מקארתיזם שפועל כחרב פיפיות. לאן נגיע אם כל מי שמגיב כאן יצטרך להוכיח שאיננו פשיסט?
המאמר הזה של אילן שדה, למרות שהוא ממוחזר מפרסום שהופיע ב"על צד שמאל" לפני מס' שנים , ולמרות הלשון הבוטה שלו, עם לא מעט סילופים, יש לראותו על דרך החיוב- כמשל, הגזמה ולא בהכרח שיקוף מדוייק של ההיסטוריה. מאמר שיכול לסייע בהחלפת הממשלה הימנית.
בוא נעשה סדר. המאמר הזה הוא לא על כיבוד זיכרון השואה,
אלא דרך לתקוף את הציונות, מדינת ישראל , מנהיגיה בעבר ובהווה, ומוסדותיה
באמצעות הדרך בה הם ביטאו את זכרון השואה לטעמם,
שהוא לא טעמו של כותב המאמר.
דווקא בגלל הנושא הרגיש ,שראוי ליחס מכבד, כדאי שלא להשתמש בנושא השואה
כאמצעי לתקיפה,לא מצד ימין ולא מצד שמאל של המפה הפוליטית.
זה הדבר האחרון שהנרצחים והשורדים היו רוצים שיקרה.
בדומה למאמר זה , פירסם גדעון ספירו מאמר : "סמרטוט אדום: פרסום הספר
'מכתבים לשופטים ולבעלי שררה', יזכור…. "
שבו הוא גם תוקף את מדינת ישראל , ומנהיגיה וכו' באמצעות
ביקורת על ימי הזכרון לחללי צה"ל .
לזכותו יאמר, שהוא לא עושה זאת באיצטלא של
מי שמכבד באמת את זיכרון החיילים שנפלו.
האיש המכנה עצמו "אמיתי" מרבה לתקוף ולהשמיץ באופן גס ובוטה מעל דפי מגזין זה. לדידו – כל המביע דעה שאיננה בקונצנזוס הוא "שונא ישראל". ההתנהגות הזו היא סוג של פאשיזם. אינני יודע אם הוא פועל על דעת עצמו או נשכר ע"י הגורמים הפאשיסטיים. מכל מקום, אילו היה חושף את שמו האמיתי אזי ניתן היה למצות עימו את הדין.
המאמר שלי עוסק בזכר השואה ובניצול השואה ע"י הציונים. הוא לא אוהב זאת… לדעתו זו חריגה בלתי נסבלת מן הקונצנזוס.
הקשר בין שואה לציונות היה והינו עדיין – קונצנזוס בחברה הישראלית. אבא אבן אמר: "קונצנזוס משמעו שכולם מסכימים להגיד ביחד מה שאף אחד לא מאמין בו בנפרד." אינני יודע במה מאמין כל אחד ואחד במדינת ישראל. אני יודע לומר את דעתי: אני לא מאמין בקשר הזה וסבור שכל כולו מבוסס על שקרים ומעשי הונאה שיטתיים.
אילן שדה, תנוח דעתך. אני אדם פרטי לחלוטין, שמבטא את דעותיו במסגרת החופש והמסגרת
שבין היתר אתר הגדה השמאלית מאפשר. כתובת המייל הפרטית שלי ברשות מנהלי האתר.
מפתיע אותי פרץ הזעם הקדוש,והאשמות החוזרות ונשנות על פאשיזם, למי שבסך הכל מביע
את דעתו הפרטית שהיא כידוע, לא דעה איזוטרית במרחב הציבורי.
נכון, אני ממש לא אוהב את דעתך, אבל זכותך להשמיעה ואתה אכן משמיע אותה בהזדמנויות שונות,
ואני מאידך קורא אותך וגם משמיע את דעתי , שכנראה אינך אוהב לשמוע. קוראים לזה חופש ביטוי.
מי שמחשיב את עצמו כחסיד של חופש ביטוי, מבין שחופש ביטוי לא מסתיים היכן שהדעה המנוגדת
מתחילה להפציע, ובטח לא חושב שצריך למצות את הדין עם מי שמביע עמדה הפוכה, ובטח
לא מתחיל לכנות את מביע הדעה ההפוכה פאשיסט.
באשר לעניין עצמו ,אני שוב חוזר על דברים שאמרתי בתגובות הקודמות . נושא זיכרון השואה יותר
מידי חשוב, מכדי שנעשה אותו קרדום לחפור בו, מסיביות פוליטיות. יש הרבה על מה להתווכח במדינה, בוא נשאיר את השואה מחוץ לויכוח הפוליטי.
אמיתי צודק. אין שמץ של פאשיזם בתגובתו. אין טעם באיום "למצות עימו את הדין".
באופן כללי: צריך להתחשב בכך שחלק מהמגיבים הם בוחרי מר"ץ וציונים בהכרתם (מר"ץ חברה בסוכנות היהודית) ואולי אינם מסכימים עם המאמר.
נתניהו הגזים בדבריו על המופתי חוסייני. אבל גם אילן שדה מגזים. אי אפשר לטעון שלחוסייני אין קשר לשואה. הוא התנגד למתן סרטיפיקטים לפליטים יהודים. הפגישה שלו עם היטלר נועדה לתכנון השמדת היהודים במזה"ת ובפלשתינה. יש הקצנה במאמרים שלו.
חייבים תקן טעות חמורה במאמר: הביטוי השגוי " במלחמת העולם השנייה השתמטו הצברים השזופים השתמטות מחפירה. ……היו אמנם שהתנדבו והתגייסו לשרות קרבי בצבא הבריטי. אבל הרוב הגדול מצאו דרכים להשתמט משרות קרבי….." האמת היא שיותר מ 30,000 (שלושים אלף ) התנדבו לצבא הבריטי, חלקם בבריגדה היהודית. 700 נהרגו ו 1,400 נפלו בשבי. אחוז המתנדבים עמד על 6% מהאוכלוסיה, שווה להיקף גיוס החובה בבריטניה. מדובר במס' מתנדבים עצום ביחס לאוכלוסיה ( שרובה נשים וטף וזקנים ). האמירה במאמר פוגעת באוכלוסיה כולה שהיו בה לא רק ציונים, אלא גם חברי המפלגה הקומוניסטית פק"פ … מוצע בזאת לתקן את הטעות במאמר.
ג'ורג' אורוול כתב אודות האמת ההיסטורית:" ככל שחברה אנושית מתרחקת יותר מן האמת כך היא שונאת יותר את דוברי האמת בתוכה".
האמת היא כי הגיוס לצבא הבריטי היה ברובו בשנה האחרונה למלחמה.
התרומה הציונית העיקרית לצבא הבריטי – הבריגדה – הגיעה לאירופה רק באפריל 1945. כלומר במלחמה שארכה 6 שנים, הבריגדה השתתפה רק במשך חודש אחד.
700 חללים מתוך אוכלוסייה של כמעט 600 אלף איש ואשה, מרביתם צעירים בגילאי גיוס, הוא אחוז נמוך. קצת יותר מפרומיל.
ברית המועצות אבדה 28 מיליון חללים שהיו 16% מתוך אוכלוסייתה .
לפרופ' אילן שדה: טעויות צריך לתקן. בניגוד למה שכתבת, יהודי פלשתינה התנדבו לכל אורך מלחמת העולם השנייה. היקף הגיוס בהתנדבות היה זהה לגיוס החובה של בריטניה עצמה. גם בנים של מנהיגי הישוב שרתו בצבא בריטניה. ע"פ ויקיפדיה בבריגדה שירתו מיעוט כ 13% מסה"כ המתנדבים. העיכובים בגיוסה נבעו מהתנגדות הבריטים. המתנדבים שרתו בה כשנתיים. הקרבות בצפון איטליה ארכו כחודשיים. ובכלל לא כל החיילים שירתו לכל אורך שנות המלחמה. היו גיוסים במשך כל הזמן. קרב של "רק חודש אחד" כדבריך, זה לא דבר של מה בכך. תבדוק בבקשה כמה חיילים לחמו ממש יותר מ "רק חודש אחד" ב 60 שנה האחרונות. הביטוי " 700 חללים …… הוא אחוז נמוך. קצת יותר מפרומיל." . חוץ מזה שהזנחת את מס' השבויים והפצועים, זה ביטוי גרוע, כי בימינו זה שיעור עצום. ההשוואה לברה"מ לא נכונה. כי רוב החללים שציינת הם אזרחים שנספו במצור רעב ומגיפות שהטילו הפולשים הנאצים. אילו היו כובשים את המזה"ת, אז גורלם של היהודים (ולא רק יהודים) היה נורא ואיום. הטענות שלך על "סבונים" ומשתמטים שגויות או מוגזמות. זה עוול כלפי קהילה גדולה שבתוכה היו לא מעט אנשי שמאל וקומוניסטים.
צר לי שהאמת איננה נעימה לחלק מן הקוראים.
אינני ממעיט מערכם מאלו שהתנדבו לשרות קרבי בצבא הבריטי. היו כאלו שעשו זאת בתחילת המלחמה. דוקא אנשי אצ"ל בלטו אז- לפי קריאת ז'בוטינסקי.
היתה הבריגדה בסיום המלחמה. חלקה השתתף בקרבות באיטליה וחלק מן הלוחמים הגיעו רק למסיבת הסיום במאי 1945. העיכוב אכן נגרם ע"י הבריטים שחששו ובצדק מהקמת בריגדה הסרה למרותו של בן גוריון.
במהלך המלחמה הארוכה לא הרבו אנשי היישוב להתנדב לשורות הצבא הבריטי. שלא לדבר על החבלה במאמץ המלחמתי ע"י הלח"י ומשנת 1944 ע"י אצ"ל בראשות בגין.
נכון ורצוי לתקוף את נתניהו בנושאים שונים. אך לא ניתן להצדיק את המופתי חוסייני. כי חוסייני היה משת"פ של הנאצים ואחד היוזמים של הפרהוד (הפרעות ביהודים) בבגדד. היה לו חלק בטרגדיה שהובילה לנכבה מצד אחד, ולבריחת היהודים מארצות ערב מצד שני. אילו חוסייני הצטרף למחנה השלום עם פק"פ ומפ"ם. הייתה קמה מדינה דו לאומית סוציאליסטית. מופת לכל העולם. ולשאלה "למה היהודים לא מרדו בשואה?" זו שאלה שגויה, והתשובה במאמר לא נכונה מכמה סיבות: א) המונים מרדו בכך שהצטרפו לפרטיזנים ולצבא האדום. ב) המונים מרדו מרד בקבוצות וכיחידים בתוך מחנות המוות. לא רק בגטו ורשה. ג) מי שמנע התארגנות של מרד גדול יותר היו הרבנים שראו במרידה התאבדות ממש. הם קיוו שחלק גדול יוותר בחיים אם לא ימרדו. ד) המידע על ההשמדה הגיע לאט, ולא כולם הבינו שכוונת הנאצים להשמידם. הערה חשובה נוספת היא: חוסר התייחסות במאמר, לקסטנר שלא הביא לידיעת היהודים את גורלם הצפוי.
אין לי אף מילה טובה על המופתי.
קסטנר ראוי לאיזכור. אבל אז נכנס לפרשיה ארוכה וסבוכה.
תודה על ההערות
במאמר יש התבטאות מזעזעת: "העסקנים הציונים הפיצו את התיזה כי מי שניצלו – ודאי היו פושעים או זונות" . לא מעט ניצולי שואה הפכו לעסקנים ציונים במפא"י, והיו גם ח"כים נבחרי ציבור וקצינים בכירים. לא ייתכן שזה מה שאמרו על עצמם. מיהם אותם "העסקנים הציונים" שגידפו ניצולי שואה? היכן זה כתוב? מה הבסיס לטענת המאמר ?
אינני בישראל עתה. רחוק מן הספרייה שלי. לכן אתקשה עתה ליתן לך אסמכתאות מדויקות.
אני ממליץ לך לקרוא את ספריו של תום שגב ואת הספר "חומר אנושי טוב".
מכל מקום, שמעתי דברים אלו גם מפי אמי.
בספר של תום שגב אין שום אמירה כזו. טענת המאמר "העסקנים הציונים הפיצו את התיזה כי מי שניצלו – ודאי היו פושעים או זונות" איננה מתכוונת לסתם פליטת פה של חבר מפלגה. הכוונה היא לתיזה של מוסד ציוני כלשהו. ואפשר לתבוע מוסד זה להתנצל כעת על המדיניות להפיץ את התיזה המכפישה והפוגענית הזו. אם זה קרה, כיצד זה לא פורסם בספרים ובדיונים ציבוריים?? ניצולי שואה רבים היו אמורים לדרוש התנצלות מאותו מוסד. ולא שמענו על כך. לכן מתבקש לא רק ציטוט מספר אחד. אלא ממש הוכחות בדוקות ומבוססות , מסמכים, עדויות , שכך הייתה המדיניות של אותו מוסד.
במאמר נכתב בהכללה: "מלחמת העולם השנייה השתמטו הצברים השזופים השתמטות מחפירה." אך בתגובות מסכים כותב המאמר: " אינני ממעיט מערכם מאלו שהתנדבו לשרות קרבי בצבא הבריטי." . אוקסימורון המחייב תיקון יסודי בגוף המאמר.
לא ברור מיהם "חוקרי השואה" "גידולי פרא" "עיסוק אובססיבי". "תעשיית השואה" . כיצד נדע מיהו אובססיבי ומי לא ? במאמר נכתב " "תקציבי המחקר" גבוהים יותר ממחקר אקדמי אחר …" אפשר להביא נתונים והוכחות לכך ?
מה רע במטבע לשון "שארית הפליטה" -מדוע "המשמעות מבזה". מי החליט כך? היכן הביזיון ?
יש טעות בדרך בה מוצגים הנתונים והחישוב במאמר:"התפלגות הנופלים: 3000 נופלים מהישוב הוותיק, שמנה כ-600 אלף נפש, וכ-3000 חיילים "סבונים" נפלו בקרב מבין כ-60,000 איש ואישה שהגיעו לארץ ישראל בשנים 1941- 1948. "
בויקיפדיה כתוב: "העלייה ההמונית היא העלייה שהחלה מיד לאחר קום מדינת ישראל. הייתה זו עליית פליטים ברובה – ניצולי שואה מאירופה והפליטים היהודים ממדינות ערב.[1] עלייה זו הביאה לגידול עצום באוכלוסיית המדינה, כאשר תוך 18 חודשים בלבד הוכפלה האוכלוסייה מ-650,000 ל-1,300,000 תושבים. " ולא רק 60,000 כפי שנרשם במאמר.
מס' הנופלים: המקור המהימן ביותר ד"ר יבלונקה כותבת: "לוחמי מלחמה זו הורכבו משלוש קבוצות: צברים שמנו 22,100 איש; עולי השנים 1940 עד
1947 (רובם ניצולים שעלו בשנים 1947 1945), שמנו 23,800 איש; ועולי 1948 (מרביתם
אנשי הגח"ל) שמנו 21,755 איש………כשני שלישים מהלוחמים היו עולים חדשים, מרביתם
ניצולי אירופה. באורח טראגי שיעורי הנופלים בקרב העולים לא נפלו אף הם מאלה של
הצברים. מבין הצברים נפלו בתש"ח 1,239 לוחמים, מבין עולי 1947 1940 נפלו 1,170
ומבין עולי תש"ח 29
כבת גאה לניצולי שואה, כמי שגדלה במושב שייסדו ניצולי שואה, אני מוחה על כל ביקורת שנשמעת מזלזלת בהם. אני מסכימה איתך על חלק מהעובדים, אבל לא היתה בהם חולשה. היתה בהם גבורה בנסיונם לשרוד, כיוון שאף אחד לא עזר להם. הם עשו הכל, אבל הכל כדי לשרוד. ואז עשו הכל לשקם עצמם. אף אחד לא מנע מהם להגיע חוץ מהאנגלים. אמריקה היתה חלום של הרבה יהודים בתחילת ה-120. לא יודעת למה, אבל כל אדם בוחר את דרכו בחיים. אמי ז"ל היתה בטוחה שהיא חוזרת להונגריה, אבל כשהתברר לה שגם אביה וגם אמא לא שרדו, מיד שינתה כיוון והעפילה ארצה. לא הכל שחור לבן, יש הרבה אפור ויש גם הרבה דאגה לילדים והרבה געגועים הביתה, המקום בו נולדו. איני מסכימה עם התיאוריה שהממשל הציוני לא רצה בהם, הם פשוט לא ידעו איך להתייחס לדבר הבלתי אנושי עלי אדמות. הפיצויים שדרש בן גוריון בנו את המדינה. והרבה מהניצולים לא הסכימו לקחת פיצויים ישירות מהגרמנים. גם אני "שואנית" ובכל הזדמנות מספרת לדור הבא את מה שקרה ודורשת מהם לזכור ולעולם לא לשכוח. מילותיו האמיתיות של שלונסקי, מתאימות כל הזמן. אני הייתי צריכה לתרגם לה את דבריו והיא רק נאנחה.
כוונת המאמר היא שהעסקנים הציונים של בן גוריון גילו יחס רע וכינויי גנאי כלפי ניצולי השואה . מצד שני אותם עסקנים ציונים עשו מניפולציות ולחצים על ניצולי שואה כדי שיהגרו לפלסטינה יתגייסו לצבא וישמשו בשר תותחים במלחמת 48 . זו נקודה מעוררת מחשבה. אם לא היו לוחצים על ניצולי השואה להגר ולהתגייס. המלחמה היתה מסתיימת בגבולות החלוקה ב 47. ואולי גם להסכם שלום. גיוס ניצולי השואה איפשר לבן גוריון לכבוש שטחים נוספים ולגרום לאסון לפלסטינים – הנכבה. כעת כל מה שאפשר לעשות זה לחשוב כיצד לפצות את הפלסטינים.
מה אומר על זה כותב המאמר ?
הכיוון של המאמר לא נכון, כי הוא גדוש בביטויים קשים וגידופים ללא הוכחה לנכונותם. קשה להאמין שעסקני הציונות התייחסו כל כך רע כלפי ניצולי השואה. כי 190,000 ניצולי שואה חיים בישראל, ולא ירדו לחו"ל, למרות שבימינו יש באפשרותם לקבל דרכון אירופאי. זה נכון גם לדור השני. הכיוון הנכון הוא להשוות ברמה אידאולוגית בין הציונים לקומוניסטים כדוגמת וילנר ומיקוניס. הקומוניסטים דרשו מדינה דו לאומית שתתחשב בצרכי הלאומיות הערבית, לא פחות מהיהודים. אם בן גוריון וחבריו היו מקבלים את דעתם, זה היה מאפשר יותר סרטיפיקטים . לכן צריך להדגיש יותר את פעילותם של הקומוניסטים שבוודאי הייתה תורמת יותר להצלת יהודים.