ניר ברקת, שהגיע ללשכת ראש העיר נישא על גלי התלהבות של הליברלים בעיניי עצמם, חותר עתה להחליף את בנימין נתניהו כראש ממשלה. לכאורה, השיקולים שלו הם כמעט הגיוניים. הוא מקווה שהשנאה השוצפת של ציבורים שלמים כלפי ביבי, תפעל בדיוק כמו האיבה לחרדים בעירנו. אותם אנשים שמוכנים לסלוח לאהוד ברק ולשמעון פרס ז"ל על כל חטאיהם ובגידותיהם, יעלו בשמחה על נס את ראש עירנו נעים ההליכות, שנכון לעכשיו איננו חשוד במעשי שחיתות. הוא אמנם מתעב ערבים ורוצה לנשל אותם מהעיר, אבל כבר הוכח שאין בכך כדי למנוע ממנו את קולותיהם של אנשי המרכז הלאומני. ברקת בודד שכונות שלמות של תושבי העיר בשל השתייכותם הלאומית, הקיף אותם בגדרות והרעיב אותם. מדיניות כזו היא פופולרית מאוד במרכז הליכוד, וקונה את לבם של בוחרי ימין רבים. היתר? הם יעצמו עין ואולי יבואו בחשבון עם אנשי השמאל העקבי והאזרחים הערבים, שמסרבים להבין שסילוקו של ביבי מהגה השלטון הוא חזות הכול. ברקת איננו חרדי חס וחלילה, אבל הוא תומך בהתלהבות בחובשי הכיפות הסרוגות, החביבים מאוד על אנשי המרכז החילוני.
(מימין:) ניר ברקת, הרב יעקב שפירא ובנימין נתניהו
בטקס יום ירושלים בישיבת מרכז הרב, 2015 (מקור)
הברית הטמאה בין לאומנים חילונים לבין סרוגי הכיפה הפחידה אותי עוד לפני הבחירות, אבל היא לא בודדה את החרדים. זהו ציבור גדול מדי, שלא ניתן להתעלם ממנו. בקרב החרדים חל מעין פילוג סמוי. רבים מהם אימצו את הלאומנות היהודית באמצעות מורשת הרב מאיר כהנא, והאחרים התבצרו בינם לבין עצמם ומשקיעים בעיקר בקידום האינטרסים הכלכליים של בוחריהם. ברקת הוא פרגמטיסט עד גבול מסוים. הוא מסוגל לשכנע את הנהנתנים באמצעות מסיבות רחוב, את החרדים בעזרת מקורות מימון שהוא מספק להם ואת הלאומנים בהצהרות מתלהמות נגד התושבים הערבים. הוא ראש עיר גרוע מנקודת מבט פוליטית. בשטח המוניציפאלי ייתכן שהוא מחולל גדולות ונצורות, אבל הגפרור הבוער שבידיו מאיים גם על הישגיו, במידה שהם קיימים. על חבית חומר הנפץ המאיימת הופקד פירומן, שממיט אסון על העיר מבלי שתושביה יבחינו בכך.
רבים חמדו את משרת ראש העיר כמקפצה לניווט המדינה כולה. אפילו ארקדי גיידמק המגוחך עשה כן, והתעלם מכל האזהרות שאוהדי בית"ר הם משענת קנה רצוץ, ושרבים הם אינם מתגוררים כלל בעירנו. ברקת אולי איננו חכם גדול, אבל הוא חי וגדל בארץ ומכיר היטב את השטח. המיומנות הפוליטית שלו ושל אנשיו יכולה לאפשר לו להיבחר כאן שוב, אבל קשה להאמין שהוא יכול להתחרות בנתניהו. אם יקדיש את כל מרצו המלחמה נגד ביבי, סופו שיפסיד גם את ראשות העיר.
מבחינה אידיאולוגית אין שום הבדל בין ברקת לבין נתניהו. שניהם לאומנים ספק חילונים ספק מסורתיים, ולא חולמים אפילו על הורדת התנחלויות קבועות כלשהן. אם ברקת יגשים את חלומו, תהיה לנו ממשלת המשך שלא תחלץ אותנו מהמבוי המדיני החסום; אם האליטות הקודמות יצליחו לקדם מועמדים אחרים שוב תהיה לנו ממשלת המשך אבל במסווה של ממשלת שינוי.
האם קיים מסלול טבעי בין כיכר ספרא לבין בית ראש הממשלה? אסור לענות על כך באופן דוגמטי. קודמו של ברקת בדרך המהמורות הזו היה אהוד אולמרט. בחינה מדוקדקת של הקריירה של האיש בממשלה ובעירייה מביאה אותנו למסקנה מרתקת: אולמרט היה ראש עיר די גרוע, שלא הזיז דברים אלא תיעל את המשאבים לבעלי הון, קבלנים ושאר אנשי שלומו. צוות הקרימינלים ששלטו בעיר, אולמרט ושולה זקן קבעו את מסלול מעטפות השוחד וחלוקת ההטבות, ובדיקת מבקר העירייה לא הייתה רצינית במיוחד. אולמרט לא התעניין בעיר והזניח אותה. הזוהמה ברחובות בלטה לעין כל ובעיתון שלנו מיפו את כל נסיעותיו שרק מיעוטן היו לטובת העיר. "אולמרט בשחקים" עשה חיים משוגעים בכל רחבי העולם, בעיקר בארצות הברית, והתעלל במבקריו באמצעות חסימת משאבים בלתי מוסרית ולדעתי גם בלתי חוקית, לאמיצי הלב שהרהיבו עוז למתוח עליו ביקורת. את "כל העיר" הוא רמס וניסה לחסל דרך חרם המודעות שהוא מקור הכנסה חשוב לכל עיתון מקומי. נגרם לנו נזק כספי עצום אבל נשארנו בחיים בשל נאמנותם של העורכים ושל הכתבים לעקרונות הברזל של עיתונות חופשית ואמיתית. אולמרט המוכשר המיט חרפה לא רק על העירייה אלא גם על העיר. את החשבון הגישה לו הפרקליטות ועתה גם שירות בתי הסוהר.
כראש ממשלה עשה אולמרט עבודה די טובה ושיקם במידה ידועה את תדמיתו. גם בתפקיד הזה סייע למקורבים מסיבות פוליטיות אבל מבחינה מדינית הוא עלה על קודמיו וגם על אלה שהגיעו למשרה הרמה אחריו. אבל השחיתות במישור העירוני רדפה אחריו, כמו השוטר ז'בר בספרו המונומנטאלי של ויקטור הוגו, "עלובי החיים". אולמרט לא היה ז'אן ולז'אן אלא נהנתן מקצועי ששחצנותו האפילה לעתים על תכונותיו הטובות. הוא דיבר אנגלית טובה, הסתדר היטב עם מנהיגי העולם המערבי והתבצר בנישה של מתינות מדינית יחסית, שלא ציינה אותו בעבר. כשהתגלו מקרי השחיתות הקשים, היו שהגנו עליו מסיבות פוליטיות. קראו לזה "אִתרוּג". עיתונאים כמו אמנון אברמוביץ', למשל, שנטפלים אל נתניהו פשוט כדי להפילו מתפקידו, ניסו לטייח את פשעיו של אולמרט. בכך איבדו כל שמץ של אמינות. חרושת השמועות על אולמרט רדפה אחריו גם בממשלה, מה גם ששיתוף הפעולה המושחת שלו עם הגברת זקן נמשך לעין כל. מעטפות הרפש שקיבל מארצות הברית הטילו עליו צל כבד. סנגוריו של אולמרט בעיתונות היו די נלעגים, וכמה מהם, בעיקר חברו של אולמרט דן מרגלית, חזרו בהם והפכו לאויביו המרים. הזיהום מהעירייה חלחל לכל פינה טובה. אולמרט איבד את עולמו חרף העובדה שהוא מרגיש כאילו היה הצדיק מבעלז.
המשקולת על גופו של ראש הממשלה אולמרט צמודה לרגלו, כמו האזיק האלקטרוני על אסירים ברישיון. ההתנהלות בעירנו הקרינה עליו גם כשהפך במפתיע למנהיג לאומי עם שם סביר בעולם. ספק אם הצלחתו כראש ממשלה מקלה עליו את הסבל הגדול שכרוך בכליאתו. הוא כבר לא איש צעיר ומצב בריאותו מעורער. לא הייתי עולה על בריקאדות אם אויבו הוותיק של אולמרט, הנשיא רובי ריבלין, היה מעניק לו חנינה. מעשה של חסד היה צדק פואטי מבחינה היסטורית כיוון שאולמרט לא החמיץ שום הזדמנות ללעוג לריבלין ולפגוע בקריירה שלו. ברקת עלול להיות ראש ממשלה די עלוב, אבל רוב המועמדים האחרים מוּעדים גם הם לכישלון חרוץ.
- פורסם בכל העיר, 14 אוקטובר 2016
שתי הסיבות היחידות שעיתון כל העיר שרד נעוצות בעובדה שחיים ברעם עדיין כותב בעיתון הזה וכן שמחלקים אותו בחינם בצמתים.
ב"ה
אני לא בטוח שברקת בכלל רוצה לרוץ נגד נתניהו. לעניות דעתי הוא מתכוון לרוץ לראשות הליכוד כשלנתניהו כבר ימאס והוא יפרוש. אם נתניהו לא יפרוש בסוף הקדנציה הנוכחית, אז הוא בטח יעשה את זה בסוף הקדנציה הבאה. נתניהו ממילא כבר הולך להיות בן 67 עוד פחות מחודש ואת כל זכויות הפרישה הפנסיוניות הוא כבר מיצה.