ארצות הברית מתעוררת היום (רביעי) לבוקר חדש הנשיא ה-45 שלה הוא איש הימין המיליארדר מניו יורק דונלד טראמפ. איל הנדל"ן וכוכב הריאליטי לשעבר ניצח כנגד כל הסיכויים את יריבתו הדמוקרטית הילרי קלינטון. כבר ניתן להפיק לפחות חמישה לקחים מהבחירות בארה"ב:
טראמפ ניצח לא בזכות המיעוט הגזעני, אלא בזכות הרוב הכועס. הוא נבחר באותה מדינה שפעמיים בחרה נשיא שחור ברוב גדול. הסוקרים והפרשנים לא הצליחו לראות את עוצמת הכעס והתסכול, בארה"ב אבל לא רק בה. מתוך המערכת קשה לראות שהכעס עליה הוא לא רק מובן, הוא גם מוצדק. אי-השוויון במדינות המערב שובר שיאים. המרחק בין האלפיון העליון לבין שכבות הביניים וציבור העובדים גדל והולך. יותר ויותר אנשים מבינים שהשיטה פועלת נגדם. הם כועסים, ונמאס להם מהפוליטיקאים הממסדיים המייצגים המשכיות של שיטה ומערכת רקובות.
טראמפ עם שוטרים ממדינת פלורידה שבארה"ב (מקור)
הכעס יכול היה להיות גם מקור של שינוי חיובי. הקמפיין המלהיב של ברני סנדרס הראה ששינוי כזה אפשרי גם בארה"ב. אבל כאשר האפיק של שינוי משמאל נחסם, יותר ויותר אנשים פונים לאפיק המסוכן של "שינוי" מימין. קמפיין טראמפ הדגים שוב שכאשר בזירה לא מוצגת תשובה אמיתית משמאל למשבר של המערכת, אז צומחת, במהירות מפלצתית, תשובה מזויפת ומסוכנת מימין.
בחירתה של הילארי קלינטון כמועמדת הדמוקרטים הייתה שגיאה גדולה. היא ייצגה, עבור בוחרים רבים, בדיוק את מה שמעורר התנגדות. סטטוס-קוו, קשרי הון-שלטון, גלובליזציה שפוגעת בשכבות הביניים והמוחלשים. הערכתי ואני מעריך גם עכשיו שאם ברני סנדרס היה המועמד הדמוקרטי, אז היה לו סיכוי גדול להיבחר לנשיאות. כשקלינטון נותרה מול טראמפ, הבחירות הפכו לעצובות, ההתלהבות נעלמה ונפגעו שיעורי ההצבעה בקרב צעירים ומיעוטים. לא הספיקה האמירה הרציונלית הנכונה שצריך להצביע נגד טראמפ כי בחירתו משליטה על הפוליטיקה האמריקאית סדר יום מסוכן, גזעני, שונא נשים ומיעוטים.
תוצאות הבחירות בארה"ב הן קשות ומדאיגות. אבל, חשוב לזכור, פוליטיקה של שינוי אמיתי לא מתחילה בבחירות ולא מסתיימת בהן. חשוב מה שקורה בצמרת המערכת הפוליטית, אבל חשובה לא פחות ההתגייסות של אנשים לפעולה ולמאבק. האם תצליח תנועת השטח הגדולה שקמפיין סנדרס יצר למצוא דרך לפעול, להתנגד וליזום, ולהשפיע על סדר היום?
כל הלקחים האלה רלוונטיים גם לנו. גם בישראל המשבר מייצר סכנות גדולות, אבל גם אפשרויות. גם אצלנו אנשים יהיו מוכנים להתגייס לתנועת שינוי, אם וככל שנצליח ליצור אותה. גם אצלנו חיוני להשתחרר מהתפיסה המוטעית שפוליטיקה היא רק בחירות. גם אצלנו חשוב לבלום את הימין הקיצוני. אבל את זה אפשר לעשות לא ממקום של מרכז מטושטש, אלא ממקום של חלופה אמיתית ומלהיבה.
מסכים איתך.
למעשה, בעיניי הוכרעו הבחירות הללו ברגע, בו – בתמיכת ההון הגדול כולו – הדיחה קלינטון בבריונות את סנדרס וסילקתו מן המירוץ. ברגע, בו נותרו רק קלינטון וטראמפ, הפך מירוץ זה לחסר כל משמעות, במסגרתו אין זה משנה כלל, מה תהיה התוצאה. קלינטון היא המשכו של אובמה, לרע ולרע = המשך טבח ילדים בכמחצית ממדינות האסלאם, המשך ה-NSA ורדיפת-מתנגדיה, המשך קידום השתלטות ההון הגדול ודיכוי הפגנות-האוקיופיי ועוד ועוד ועוד = כל אלו דברים, אשר קלינטון ואובמה, פעלו בהם יד ביד.
למעשה, אני אישית חש הקלה: לפחות, האישה המחרידה ההיא, לא תהיה נשיאה!! ובאשר לטראמפ – נחיה ונראה… נחיה נחיה, נמות נמות…
בארה״ב עוד אין סיכוי למפלגה דמוקרטית אמיתית. זאת הוכיח מאבקו של האדם הישר ברני סאנדרס.
כי אין שום הבדלים אידאולוגיים בין הילארי ודונלד טראמפ. שניהם הם משרתי הבנקים הגדולים — אנשי ונשות ״הון-שלטון״
התסכול מהאבטלה התסכול מהשחיתות של הגברת קלינטון הביא דמוקרטים להצביע לטראמפ מעמד העובדים ספג לאורך שלטונו של אובמה אבטלה קשה סגירת מכרות מפעלים הרבה מפעלים עברו לאסיה וזה פגע בעובדים לכן חלק גדול מההפסד של הילרי נבע תיעוב שחשו האזרחים מהשלטון הדמוקרטי שלא דאג לאדם הפשוט
המון דם בידיים השתלטניות של "הדמוקרטית הילרי קלינטון" ושל מספר גדול מאוד של דמוקרטיים ובעלי בריתם נוספים ומתווספים מאז הירושימה ונגסאקי ועד דונייצק ולוהנסק, עד לוב וסוריה, עד פלסטין ולבנון. כל זה בזמן שהשמאל לא מפסיק להביע ולהביע עוד ועוד הבעות ולהציע הצעות ופתרונות, כמו "שתי מדינות", משך יובל שנים אחרי יובל שנים. מהלכים פוליטיים, מחוץ למסגרות של התחלואה הפרלמנטרית, נעשו, אבל מזמן: אפילו המהלך של ברית הרשימה המשותפת, שהוא מהלך בכיוון הנכון, מנוע מלדלג על הבוץ הפרלמנטרי ולהתממש, מעבר לגדרותיו, בקרב ההמונים על-ידי התארגנות על מוסדותיה.
אנג'לו איידן
הבחירות בארה"ב מוכרעות, כמו בישראל ובכל מדינה, בראש ובראשונה ע"י ההצלחות או הכישלונות של הממשלה היוצאת. ואובמה בקדנציה השנייה היה נשיא די בינוני.
אולי תכתוב לנו פעם משהו על הבחירות ברוסיה? מה אתה אומר?
אין ספק שסנדרס כמועמד סוציאליסטי היה זוכה בבחירות. חסרה בארה"ב מפלגה סוציאליסטית – מרקסיסטית אמיתית.
בישראל ישנה מפלגה סוציאליסטית-מרקסיסטית – מק"י, שנבלעה בחד"ש שטבעה בהרשימה המשותפת – יש ! היא תגיע לשלטון ?!
כשלון הדמוקרטים ובעיקר כשלון השמאל נגרמו גם עקב תהליך שהתרחש בארה"ב שעיקרו הוא תחושת ניתוק של השמאל ומטרותיו מרוב הציבור.
בארה"ב קיבל השמאל בשנים האחרונות דימוי שלילי בגלל קבוצות כמו Black Lives Matter וגופים קיצוניים ורעשניים באוניברסיטאות שעוסקים בצורה אובססיבית בנושאים איזוטריים כמו פוליטיקת זהויות (זהות מגדרית, גזעית וכו'), "תרבות אונס" דמיונית בקמפוסים והגנה על רגשותיהם של millennials עדינים ופגיעים ע"י סתימת פיות והפחדה.
התהליך הנ"ל מתרחש לא רק בארה"ב אלא גם בבריטניה, קנדה ואוסטרליה.
חוקים כמו ה-"Bathroom bill" בארה"ב (הסדרת שימוש בשירותים ומקלחות לטרדנסג'נדרים) או "Bill C-16" בקנדה (חיוב פנייה לטראנסג'נדר ע"פ מינו החדש) הם הוכחה לכך שהשמאל האמריקאי והקנדי התנתקו לחלוטין ממעמד הביניים והשכבות החלשות, ופנו לאפיקים שמהווים סטירת לחי מצלצלת לרוב הציבור.
האפקט של אותה פעילות איזוטרית הוא גדול בצורה מפתיעה והנושאים המדוברים צצים שוב ושוב בתקשורת האמריקאית, וכך מקבל השמאל כולו (שלא בצדק) תדמית הזויה ומנותקת.
הנה עוד דוגמה מהוושינגטון-פוסט: "Is your dog’s Halloween costume sexist?"