פרנסיסקו דה ויטוריה ,(Francisco de Vitoria, c.1485-1546) איש המסדר הדומיניקני ופרופסור לתיאולוגיה באוניברסיטת סלמנקה שבספרד, היה מהתיאורטיקנים הפוליטיים המשפיעים בזמנו. בשתי הרצאות שנשא ב-1539: 'אודות האינדיאנים' (De Indis) ו'אודות זכות המלחמה' ,(De Iure Belli) הציג ויטוריה דיון משפטי מקיף בדבר הזכות לערוך 'מלחמה צודקת' (iustum bellum), או במלים אחרות בשאלת הלגיטימיות של הקולוניאליזם האירופאי. בהתאמה למציאות הישראלית ניתן לומר כי ויטוריה הניח את המסד המשפטי לתפיסה של 'הכיבוש הנאור', כפי שכונתה לימים המדיניות שהוביל שר הביטחון משה דיין לאחר ההשתלטות הישראלית על שטחי הפלסטינים ב-1967.
שטר עם דיוקנו של פרנסיסקו דה ויטוריה שהונפק בספרד על ידי משטרו הפשיסטי של פרנקו, 1946 (מקור)
ויטוריה ניסה ליצור 'חוק עמים' (ius gentium) אוניברסלי שגם חברות 'ברבריות', לא אירופאיות, תהיינה כפופות לו בעודן ממשיכות לציית למערכות החוק השבטיות שלהן. ב'על האינדיאנים' שואל ויטוריה האם יש לכתר הספרדי הזכות לתפוס בעלות מלאה (dominium) על רכושם ואדמותיהם של האינדיאנים ואף לשעבד את האינדיאנים עצמם. כדי להתמודד עם הסוגיה מקדים ויטוריה ודן בשאלה האם הייתה לאינדיאנים בעלות מלאה על רכושם ואדמותיהם לפני הכיבוש הספרדי. טענתו היא כי לאינדיאנים היה "סדר מסוים בניהול ענייניהם", הם חיו במקומות ישוב, היו להם הסדרי נישואין, שליטים וחוקים. הם יצרו חפצים וניהלו מסחר – לכל אלה נדרש שימוש בתבונה. אם אורח חייהם היה פגום מבחינות רבות, ההסבר נעוץ ב"חינוכם הקלוקל והברברי". לפיכך מסיק ויטוריה כי ברברים אלה זכאים לכל הזכויות, אך חסרי יכולת לממש אותן. כמוהם כילדים, יצורים רציונלים בכח, אך לא בפועל, שיש להם הזכות לבעלות, אך זאת מופקדת בידי המבוגרים האחראים עליהם. לכן זכאי הכתר הספרדי לטעון לאפוטרופסות על האינדיאנים ועל אדמותיהם עד שהללו יגיעו לשלב התבונה.
האם רשאים שליטים נוצרים להביא להתנצרותם של הילידים האינדיאנים בכח החרב? התשובה היא כי הקניבליזם המיוחס לאינדיאנים מעניק לקיסר הנוצרי את הזכות לכפות את הנצרות. פשעים מן הסוג הקניבלי מסכנים את "שכנינו" והרי "הגנת שכנינו היא הדאגה החוקית של כל אחד מאיתנו" ולכן חלה על הכובש החובה "להגן על התמים מפני העריצות". לשם כך מותר לשלטון הספרדי לפתוח במלחמה שתחשב ל'מלחמה צודקת'. במלחמה כזאת רשאים הספרדים לתפוס את רכוש המנוצח, לאסור אנשים ולשעבדם.
ויטוריה לא שלל את עצם השלטון הספרדי באמריקה, אך התנגד לאופיו של שלטון זה, כלומר לתופעות של עושק, ניצול וכפייה שאפיינו אותו. לכן התיר ויטוריה רק סוג אחד מוגבל של תפיסת בעלות, 'בעלות על פי זכות' ,(dominium iurisdictionis) שאיננה מתירה תפישת רכוש ללא אבחנה וללא הגבלה. כותב ויטוריה: "לכאורה הכל נעשה באופן אמין, נכון וצודק. אבל כאשר לאחר מכן אנו שומעים על מעשי טבח נוראים בבני אדם, על מעשי שוד וביזה איומים של תמימים, על בעלי רכוש שנושלו מרכושם ונשללה מהם הבעלות על השייך להם, אפשר לתמוה אם הדברים נעשו כחוק או בניגוד לו…כיוון שהברברים הללו קיימו את הבעלות על נכסיהם הציבוריים והפרטיים בדרך של שלום, הרי שכל עוד לא יוכח ההפך, עליהם להחשב כבעלים ואין לפגוע בבעלותם ללא סיבה אמיתית." בדומה לברטולומה דה לאס קסאס (Bartolomé de las Casas, c. 1484-1566), הרדיקלי מבין מבקרי הכיבוש הספרדי ומגונני האינדיאנים באותה תקופה, לא חשב ויטוריה כי הברברים ילידי העולם החדש הם עבדים מטבעם. אריסטו קבע אמנם כי הברברים הם עבדים מטבעם ואינם מסוגלים לנהל את ענייניהם ועל כן מוטב שישלטו ע"י אחרים, אך ויטוריה דחה קביעה זאת וראה בברברים של העולם החדש בני אדם תבוניים. התנגדותו המלומדת לעושק האינדיאנים באמריקה, למרות שהיתה מתונה יותר במהותה ובסגנונה מזו של לאס קסאס, השפיעה על קביעת המדיניות והחקיקה של הכתר הספרדי בנוגע לשטחי אמריקה וילידיה. ב- 1542 פרסם הקיסר קארל החמישי את "החוקים החדשים למען היחס הראוי ושמירת שלומם של האינדיאנים" שבעיקרם נועדו להגן על הילידים במושבות הכתר שבדרום אמריקה מפני שעבודם ע"י המתנחלים הספרדים (encomenderos). החוקים הללו מיתנו במידת מה אך לא ביטלו את שיטת ה'אנקומיינדה' (encomienda) ע"פיה שועבדו האינדיאנים למתנחלים.
לא מזמן הוחל הדין הישראלי הפלילי בשטחים מתוקף צו שפרסם מפקד כוחות צה"ל בגדה. הפרשן המשפטי אייל גרוס האיר ('הארץ' 27 במארס 2015): "הצו הוא בעצם שלב נוסף בסיפוח דה־פקטו של השטחים…זהו סיפוח שלא באמת משווה את החוקים החלים על ישראלים ופלסטינים, לא מביא את שתי האוכלוסיות לבית משפט אחד שבו חל אותו דין, ובעיקר, משאיר את הפלסטינים כפופים לדין ולמשטר הישראלי, תוך שהם נשארים בלי יכולת השפעה לבחור ולהשפיע על המשטר והמשפט שהם כפופים לו. הצו החדש, על אף מספר שיפורים, משמעותו בעיקרה הצהרתית, וגם אם יביא סיוע נקודתי לנאשמים במקרים מסוימים, מסמן ניסיון חיוור לחזור לאמונה ב'כיבוש נאור' שאפיינה את ישראל אחרי 1967."
בעלות, הסביר ויטוריה, איננה פונקציה של כח ושליטה. אילו היה זה כך, "הרי שלשודד היתה הזכות להרוג אדם, כי היה לו הכח לכך, ולגנב היתה הזכות לגנוב כסף. כשאנו אומרים כי הכוכבים הם אדוני הרקיע והאריה הוא מלך, ברור כי דיבור זה הוא על דרך הדימוי וההשאלה".
הכיבוש לא מסתפק בחוקי האפרטהייד, הוא מנסה גם לטהר גם בכאילו ״אקונומיקה״ ציונית (במלבין שמכיל נתרן תת-כלורי) את מה שאין כאן — חוק וצדק.
* את הציונים לא מעניין ״המשפט של הכיבוש הנאור״ מיסודו של פרנסיסקו דה ויטוריה. . .
** הרי יש לכם את ׳התורה הקדושה׳ ואת הסיפור על הפגישה המיתולוגית בין שני המומצאים — אלוהים ואברהם. . . והרי זה נתן וזה קיבל את הרשות לסלק, לחסל, לטהר ולהרוג את כל עמי-הארץ. . .
*** ונתניהו אפילו קיבל את הרשות להסית נגד ״הבוגד״ ו״הרוצח״ — נגד ראש הממשלה הנבחר שניסה להביא ״שלום של אמיצים״ לאזרחים שבחרו בו.
**** ולמרות שכל זה ידוע (אפילו לאמריקקים) הם ממשיכים לתמוך בו באו״ם, וגם שולחים לישראל נשק חינם בשווי של כ-4.000.000.000 דולר כל שנה. ועכשיו אידיוט חדש נבחר שם לנשיא…
ישראל הפכה למדינה בלתי-חוקית, ע״פ החוק הבינלאומי! (תגובה ש״הארץ״ סירב לפרסם)
ISRAEL–IS AN ILLEGAL STATE
לאחר הנאכבה – גירוש רוב העם הפלסטיני – האו״ם דרש מישראל לתת למגורשים לחזור לעריהם וכפריהם. בן-גוריון סירב, וגם סירב להכיר בחוק הבינ״ל, ובכך הפך את ישראל למדינה בלתי-חוקית. אחרי ״מלחמת ששת הימים״ וכנס ״גוש אמונים״ בסבסטיה, תמך שמעון פרס (זה שכתב מכתב לממשלת האפרטהייד בדרום-אפריקה והביע תמיכה בהם) בכוונת הגוש להקים התנחלויות. בתחילה הוקמה ״קדומים״. . . יגעל אלון נתן ללוינגר רשות להתנחבל גם בחברון, גם זאת בניגוד לעצת יצחק רבין…. אח״כ נתניהו הסית נגד רבין, ויגעל אמיר רצח אותו… וכך אנו מיתדרדרים מדכי אל דכי, וכבר הגענו לתחתית ״עמק הבכא״. גם האדיוט שנבחר לנשיא ארה״ב לא יוכל להציל אותנו!