האם אנו זקוקים להגדרת עבודה של אנטישמיות כפי שגיבש ארגון 'ברית זיכרון השואה העולמית' (IHRA) בחודש מאי ואשר אומצה לאחרונה על ידי ממשלת בריטניה? האם 'ההגדרה… אינה מהווה איום על איש, פרט לאנטישמים' כפי שטענה דינה פורת במאמרה האחרון בעיתון הארץ (19.12.2016)? אני טוען כי הניסיון להגדיר אנטישמיות, ותוכן ההגדרה עצמה בעיתיים, בראש ובראשונה עבור יהודים, ודווקא עלולים לשחק לידי השיח האנטישמי-גזעני ולידי הימין הלאומני בישראל ובאירופה.

פרופ' דינה פורת (צילום: יד ושם)

ראשית, הגדרת אנטישמיות היא דבר מוזר בחברה פתוחה שכן המאבק צריך להיות כנגד שיח גזעני באופן כללי ולא כנגד ביטויים פארטיקולריים של גזענות, בין אם מדובר בגזענות על רקע דתי, אתני, תרבותי וכיו"ב. דווקא הניסיון להתמקד באנטישמיות, ואימוץ ההגדרה על ידי גופים ומדינות, עלול לייצר הרושם כאילו שנאת יהודים היא ייחודית ו/או כאילו ישנה היררכיית שנאות בה אנטישמיות זוכה למעמד מיוחד ורם. האם ביטויי גזענות או אלימות כלפי יהודים בבריטניה מיוחדים יותר מביטויי איסלמופוביה או ביטויי גזענות כלפי לא-לבנים בבריטניה, אשר התרבו לאחר משאל העם ביוני האחרון?! יש לציין שדינה פורת טענה כי 'הגדרת אנטישמיות, המשמשת בסיס לזיהוי פעילות ולחקיקה נגדה, תוכל לפתוח את הדלת גם להגדרה של איסלמופוביה, וכן שנאת נוצרים, שנאת שחורים, רדיפת צוענים ועוד'. הבעיה היא, שאין זה מחייב כי הגדרה של אנטישמיות תוביל להגדרה של שנאות אחרות ובדומה לפוליטיקת הזהויות, הניסיון להגדיר ולהכיל את שלל סוגי הגזענות הוא אין-סופי.

שנית, הסעיף השני בהגדרת העבודה של 'ברית זיכרון השואה העולמית' מגדיר ומדגים אנטישמיות כהאשמות סטראוטיפיות בנוגע לעצמה של יהודים כקולקטיב, ובכך מבקש למגר את המיתוס הידוע באשר להשפעתם של יהודים בצמתי עצמה בין-לאומיים (שליטה על ממשלות, שליטה על התקשורת והכלכלה העולמיים וכיו"ב). אלא שעצם ההתמקדות באנטישמיות כגזענות ייחודית, וכן לאור העובדה שהמסמך מתייחס פעמים רבות לעם היהודי (Jewish People), עלול להיווצר הרושם כאילו היהודים אכן מהווים גוף הומוגני, ובכך הגדרת האנטישמיות משחקת לידי השיח האנטישמי-גזעני אשר שוב יטען כי היהודים שולטים בתקשורת ובפוליטיקה הבין-לאומיים.

שלישית, ההגדרה של אנטישמיות ואימוצה על ידי בריטניה משחקים לידי הימין הלאומני בישראל ובאירופה המבקש לייצר תמונה מעוותת של ברית יודו-נוצרית אל מול העולם הערבי/מוסלמי. יש להבין זאת בקונטקסט העכשווי-אירופי נוכח המשבר הכלכלי המתמשך, וחוסר האמון הגובר במוסדות השלטון. כך שהשנאה האנטישמית האירופית של העבר מתחלפת, לכאורה, עם שנאה עכשווית כלפי מהגרים מוסלמים וערבים; שההיגיון הפרו-ציוני, והמשך הסכסוך הישראלי-ערבי/פלסטינאי, משמשים הכשר לשיח אלים אנטי הגירה ערבית/מוסלמית (ראו למשל מקרה מרין לה-פן ומפלגת החזית הלאומית בצרפת או מפלגות החירות האוסטרית וההולנדית).

לבסוף, ואולי חשוב מכל, הוא הקשר הגורדי העולה מן המסמך בין יהודים כפרטים, העם היהודי ומדינת ישראל, או בקצרה בין אנטישמיות ואנטי-ציונות. אמנם, המסמך מדגיש כי לא כל ביקורת כלפי ישראל היא אנטישמית, אך בסעיף השביעי של המסמך אנטישמיות מוגדרת כשלילת זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי ובתוך כך גם הטענה כי קיומה של מדינת ישראל הוא פרויקט גזעני. הבעיה היא שיהודים רבים, אזרחי ישראל ומחוצה לה, אינם רואים עצמם ציונים, ו/או מבקשים לשנות את מבנה המדינה כך שתכיל את כלל הקבוצות והאוכלוסיות בתוכה, יהודיות ושאינן יהודיות. על פי ההגדרה העולה מן המסמך, ביקורת על חוק השבות, קק"ל, ההסתדרות הציונית ועוד מנגנונים המפלים על רקע גזעי/אתני, היא אנטישמית ומעשה פלילי. יתרה מכך, ניסיונות לפתח מודלים משטריים המבקשים להכיל את שלל גווני היהודים והערבים החיים במרחב במעין מנגנון פדרטיבי כזה או אחר עלולים גם הם להיות מוגדרים כאנטישמיים ופליליים.

לפיכך, הגדרת העבודה של אנטישמיות על ידי 'ברית זיכרון השואה העולמית' עלולה להוות כלי השתקה בידי מדינות וארגונים המעוניינים להשתיק ביקורת על מבנה ומנגנוני מדינת ישראל בתואנה כי מדובר באנטישמיות. האם רעיון הקנטונים של קרלו שטרנגר, ביקורתו של מירון בנבנישתי על הכיבוש והשליטה בירושלים, או מודל 'שתי מדינות, מולדת אחת' הם ביטויי אנטישמיות?! האם רעיון הקונפדרציה של נשיא המדינה הנוכחי, רובי ריבלין, המדבר על זכויות אזרח שוות ליהודים ופלסטינאים, גם הוא ביטוי אנטישמי?!

המאבק באנטישמיות ובגזענות מתחיל בדחיית השיח הגזעני ולא באימוצו.

• ד"ר מורן מ מנדלבאום, מרצה ליחסים בין-לאומיים, אונברסיטת קיל, בריטניה.

Share on Facebook