ביום העצמאות ה69 למדינת ישראל מסרת פיסהייה מתורגמנית במוקד לפליטים ולמהגרים, הדליקה משואה בטקס המשואות האלטרנטיבי של תנועת יש גבול, לזכרם של מבקשי המקלט שנרצחו בסיני, שעקבותיהם אבדו או שמצאו את מותם בדרכם לחפש מקלט.
שמי מסרת פיסהייה ואני עובדת במוקד לפליטים ולמהגרים מאז שנת 2008. נולדתי בישראל להורים ממוצא אריתראי שנמלטו מהמלחמה בין אתיופיה לאריתריאה והגיעו דרך הים לישראל. כאן, בישראל, ראש ממשלת ישראל באותה עת, מנחם בגין, העניק להם מעמד שהפך לאזרחות. אני נולדתי אזרחית ישראלית.
מסרת פיסהייה הדליקה משואה בטקס יום העצמאות האלטרנטיבי, 2017
במסגרת עבודתי במוקד לפליטים ולמהגרים, ראיינתי ושמעתי את סיפוריהם של למעלה מאלף מבקשי מקלט שעברו במחנות העינויים בסיני. רבים מהם נחרטו בזיכרוני ואני מבקשת לספר לכם על אישה אריתראית אחת שסיפורה לבטח ייחרת גם בזיכרונכם: היא עזבה את אריתריאה לסודאן יחד עם אחותה וחלומות על חיים טובים יותר. בסודאן, חטפו אותן לסיני , שם הוחזקו שלושה חודשים. היא מספרת: במשך שלושה חודשים העבידו אותנו, היכו אותנו ואנסו אותנו. בכל פעם שהיכו אותנו, ביקשתי שיכו אותי במקום את אחותי. כששולם עבורי הכופר ושוחררתי לישראל, באפריל 2012, חשבתי רק איך להשיג את 40,000 הדולרים שנדרשו לשחרורה של אחותי. קיבצתי נדבות מקרובי משפחה בישראל ובחו”ל אבל הוקמה גדר על גבול מצרים וכל מה ששמענו היה שמחזירים למצרים כל מי שמנסה להגיע לגבול עם ישראל. באוגוסט 2012 דיברתי איתה בפעם האחרונה. לא אשכח את השיחה הזאת שניהלה איתי מתוך מחנה העינויים בסיני. מאז היא נעלמה ועד היום אני לא יודעת היכן היא ומה עלה בגורלה.
בשם המוקד לפליטים ולמהגרים, אני מדליקה משואה זאת לזכרה של האחות האבודה, לזכרם של 4000 אריתראים נוספים שנרצחו במחנות העינויים בסיני או שעקבותיהם אבדו במדבר סיני בחיפוש אחר החופש וכן לזכרם של כל אותם מבקשי מקלט, אריתראים וסודאנים, שלא עומדים בהתעמרות הרשויות, עוזבים את ישראל ומוצאים את מותם בלוב ובדרכם לאירופה.
ישראל ומצרים אינן ערי מקלט למי שזקוק למקלט אנושי, וארצות צפון אירופה רוחוקות, ואינן נותנות מספיק מקומות לנמלטים. נראה שהמפלט היחיד מהעינוים המתמידים זאת המהפכה נגד השלטונות האלימים (למשל) באריתריאה וסודאן.