הגיע הזמן שנפסיק את הגישה הקרתנית לפוליטיקה העולמית. ג'רמי קורבין, שהיה קרוב מאוד להפיל את שלטון הניאו-ליברלים בבריטניה, הוא איש כלבבי, גם אם השליחים של התקשורת הישראלית בלונדון מלכלכים עליו בסגנון הצהובונים האנגלים. הוא לייבור אמיתי, לא טוני בלייר ולא שמעון פרס, הסוסים הטרויאניים של המרכז הלאומני בשמאל. התקשורת הבריטית היא בדרך כלל ימנית, וגם העיתונים הליברלים יותר כמו ה"גארדיין" מתייחסים בחשדנות רבה אל מועמד אותנטי של השמאל, לעומת יצור מאוס ומזויף כמו בלייר. מאז ומעולם היה מותר להיות סוציאליסט אמיתי בזירה הפוליטית בבריטניה, ובלבד שאינו מתכוון ברצינות לדבריו. הרולד וילסון שנבחר לראש ממשלה בשנת 1964 היה מנהיג האגף השמאלי בלייבור, ואף ביצע כמה רפורמות חשובות. עם זאת, היה שפוט של הברית ההיסטורית עם ארצות הברית. השמאל האמיתי במפלגה התייחס אליו בחשדנות, וכך גם ליורשו הוולשי, ג'יימס קלאהן. אף ראש ממשלה "אדום" בבריטניה לא נטש אפילו לרגע את האוריינטציה על ארצות הברית. עכשיו קורבין הוא התוצר האמיתי של חשיבה סוציאליסטית מעמיקה.

מנהיג מפלגת הלייבור הבריטית, ג'רמי קורבין, נואם בעצרת, פברואר 2016 (מקור)

כדאי לפטור במהירות את הנושא הישראלי. קורבין הוא ידיד היהודים, כמיטב המסורת של השמאל הבריטי (ריצ'ארד קרוסמן, אניורין בוון, וילסון) אבל בשנת 2017 אין לדרוש ממנו תמיכה כלשהי במדיניות ממשלת בנימין נתניהו. הוא לא יחרה יחזיק אחרי ושינגטון בנושא ירושלים או בנושא הכיבוש. כדאי שכולנו נפנים זאת: לא ניתן כיום להיות איש שמאל כן ולתמוך במדיניות הכיבוש והנישול. אנחנו לא דורשים זאת מקורבין ואפילו לא מעצמנו. ישראל של ימינו מצחינה מלאומנות ומקנאות דתית-מקראית, וקשה למצוא ברחבי העולם אנשי רוח מסוגו של ז'אן פול סארטר, שיתמכו בישראל מטעמים של חרטה על גורל היהודים באירופה. מדיניות קלגסית גוררת תגובה קשה ולצערי גם מוצדקת.

קורבין הוא לייבור אמיתי: הוא שואף לשקם את שירות הבריאות הלאומי, לתקן את היחסים עם אירופה, לרתום את שירותי החינוך והתחבורה לטובת העם הבריטי כולו, לנהל מדיניות חוץ עצמאית ומוסרית יותר, להעביר משאבים לגמלאים ולחולים. הוא הומניסט, ולא ייתן את ידו לדיכוי עמים שלמים כדי לספק את תאוות הבצע של העשירונים העליונים בארצות הברית ובבריטניה. הוא לא ניצח בבחירות שנערכו בשבוע שעבר, אבל הצלחתו היחסית פגעה מאוד בשמרנים ואולי אף תגרור את הדחתה של תרזה מיי. השמרנים שונאים תבוסות בקלפי ונוטים להעניש מנהיגים שמפסידים מאות אלפי קולות בבחירות הכלליות. היא תשלם את המחיר בקרוב מאוד.

רק מעטים מעלים על דעתם עוד סיבה חשובה לנסיגתם של השמרנים בבחירות: לדעתי גם דונאלד טראמפ תרם לה, שלא בטובתו. טראמפ מעיין כנראה בכל בוקר בספר השגיאות הפוליטיות ולא פוסח על אף אחת. במזרח התיכון חושדים בו (למעט אולי בערב הסעודית) ובאירופה מתעבים אותו. כל ממשלה שתתמוך בנשיא בצורה עיוורת תיענש בעתיד, ומוטב לנתניהו לרשום זאת לעצמו.

כיום בריטניה היא גורם פחות חשוב באזורנו לעומת העבר הקולוניאלי. יש להניח שקורבין יצליח להיות ראש ממשלה בבחירות הבאות, שכן "פרלמנט התיקו" לא יחזיק מעמד קדנציה שלמה. אני לא מכיר שום גורם רציני בבריטניה שיתמוך בשדולה הישראלית. גם במפלגה השמרנית קיימים גורמים עוינים לישראל שרואים בהצהרת בלפור משנת 1917 שגיאה קשה שסיבכה את הבריטים בקונפליקטים מיותרים עם העולם הערבי והמוסלמי. דווקא בחוגים הפרו ערבים בקרב המפלגה השמרנית ניתן למצוא אנטישמים מובהקים שסבורים שרק הכסף היהודי הוא שקנה ליהודים אחיזה בארץ מזרח תיכונית מיושבת בערבים.

מבקרי המדיניות הישראלית בלייבור מתחשבים בהחלט בדעת הקהל הנאורה בקרב יהודי בריטניה, והם כבר מזמן למדו להבחין בין אנטישמיות לבין התנגדות לממשלת ישראל. קורבין מבין היטב את ההבחנה ולכן הסחיטה הרגשית של יהודים מהימין לא תשפיע עליו. גם גופים כמו פועלי ציון, שהיו חלק אינטגראלי  ממפלגת הלייבור, התנוונו ונחלשו. בעבר הם תמרנו היטב בין עמדתם הציונית לבין מדיניות הלייבור, אבל אז נסחפו לתמיכה בגולדה מאיר ואיבדו כל אמינות במפלגה. יהודים אחרים בסיעת הלייבור בפרלמנט הם מתנגדים מובהקים לכיבוש ולא מהססים להביע את עמדותיהם בגלוי. קורבין נתקל עדיין בהתנגדות (שקצת נחלשה לאחרונה) מצד הלייבור הרך של בלייר ואנשיו. עתה יש סיכויים שקורבין יצליח לטהר את קיני ההתנגדות. הוא רוצה להקים אופוזיציה שמאלית קשוחה, ולא לטפח גרורות שמרניות בתוך המפלגה.

מי שחולם על תמיכה כלשהי של קורבין ואנשיו בישראל חייב לשקוד על הקמת אופוזיציה שמאלית עיונית ופוליטית בתוך המדינה. אחרת נאבד לא רק את קורבין, אלא גם את כל השמאל האירופי. הימין הקיצוני ששולט עתה בוושינגטון איננו מתעניין כלל בישראל הישנה, הכאילו סוציאל-דמוקרטית. האוריינטציה של מנהיגיו כולל טראמפ היא על ריאד ולא על ירושלים. אם בריאד יתנגדו, למשל, להעתקת השגרירות האמריקאית לעירנו, זה פשוט לא יקרה. סימנים ברורים לכך כבר קיימים בשטח.

קורבין טוב לעולם, כיוון שעצם קיומו בשטחו מסמל התנגדות לעריצות הכסף האמריקאי; קורבין טוב לבריטים, כיוון שהוא רוצה לשפר את רמת החיים ואיכות החיים של העובדים, גם על חשבון ההון הגדול. יש לתמוך בו מנקודת ראות רעיונית ומוסרית, ולא לחפש בפינצטה כל התבטאות נגד הממשלה הישראלית. קורבין טוב גם לאירופה כי הוא יידע לרסן את הבדלנות הגזענית בדרכי נועם. הוא מבשר עידן טוב יותר במערב.

נגמלנו איפוא מהמאמצים הנואלים לחפש אנטישמים בקרב מנהיגי טובים ושוחרי שלום ושוויון. חשוב לכל בן אנוש לראות כיצד מקצצים בזרם הכסף שממלא את כיסיהם של אנשי הממון, לטובת פנסיות משופרות ומערכת בריאות טובה יותר לעם. מה שטוב להמוני בני האדם ברחבי העולם טוב גם לנו. אם עלינו לבחור בין טראמפ לבין קורבין, האופציה של קורבין היא מובנת מאליה. נדמה לי שרוב פרשני בריטניה בישראל הם עיוורים לחלוטין להיבטים הרחבים יותר של הפוליטיקה הבינלאומית. אנחנו בשמאל הישראלי פטורים לגמרי מהקרתנות הימנית הזאת, ששופטת כל מדינאי בעולם בהתאם ליחסו ל"יהודה ושומרון". הפרשנות המיינסטרימית איננה מחייבת אותנו. רבים ממבקריו של נתניהו בעולם הם ידידינו המובהקים, כמעט כל תומכיו לא נרתעים מדיכוי עמים למען הרווח הכספי. בבחירות הבאות בבריטניה נחזיק אצבעות לקורבין, ונחגוג יחד עם טובי העם הבריטי את מיגור הניאו ליברליזם הממאיר. "את עולמנו אז נקימה, לא כלום אתמול מחר הכל". לכל שביב של תקווה יש ערך מהפכני. קורבין נושא עימו תקווה, גם משום שהוא מאמין, שהעם הפלסטיני זכאי לעצמאות ולחירות.

• פורסם בכל העיר, 16 יוני 2017

Share on Facebook