ברכותי למשורר ד"ר אורי וייס עם צאת ספר שיריו "הילד הזר" בהוצאת כרמל ירושלים.
עבודת הדוקטורט של אורי וייס הייתה בהנחית פרופסור ישראל אומן, חתן פרס נובל בכלכלה, על סוגיות במשפט ובתורת המשחקים. כיום, הוא עמית מחקר באקדמיית פולונסקי שבמכון ליר ומרצה בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת בר-אילן.
ד"ר וייס אינו מסתגר במגדל השן של האקדמיה וניתן לראותו בין הנאבקים נגד גלי הפשיזם הפוקדים אותנו. וייס נותן לכך ביטוי במאמריו, לרוב בעיתון ״״ ובשירה בכתבי עת רבים, כגון ״מאזניים״, ״מטעם״, ״עמדה״, ״במה חדשה״, ״מעריב״ ועוד.
רשימה זו אינה ביקורת ספרותית, אלא לחיצת יד חמה לאיש רוח השוחה בשיריו ב"הילד הזר" נגד זרם עכור, ששוטף את החברה הישראלית, המכורה למדיניות הכיבוש והשליטה על חייו של העם הפלשתיני. חיבוק חם למי שיצא בעיצומה של מלחמת "צוק איתן" בקמפוס האוניברסיטאי נגד הזוועה שחולל חיל האוויר בעיר עזה.
את החיבוק ולחיצת היד החמה לד"ר אורי וייס אני מבקש להביע בפרסום השיר המופיע על כריכת הספר, שהוא למעשה תעודת הזהות של המשורר וספרו:
הַיֶּלֶד הַזָּר
לִבִּי מֵפֵר אֶת הַצַּו
חוֹצֶה אֶת הַקַּו
מְבַקֵּר בְּעַזָּה
בָּז לָאָלוּף.
ולֹא,
הוּא אֵינוֹ שׁוֹעֶה לַקּוֹלוֹת הַמַּרְעִיפִים : "הַיֶּלֶד
הַזֶּה הוּא הַזַּר הוּא הַזֵּד
אֲנִי הַמּוֹכְרוֹ לְעַבְדוּת אָחִיךָ".
קַיִן,
הַיֶּלֶד הַזָּר הוּא אֲנִי
אצל ד"ר אורי וייס זה לא רק שיר. יציאתו הגלויה נגד גדיעת חיים בעזה על ידי הפצצות חיל האוויר והשטחת שכונות שלמות, גרמה לסערה גדולה בקמפוס באוניברסיטת בר אילן, שראשיה הסיתו נגד מרצה, האומר לא לטבח שמתבצע בעיר עזה.
אני מברך את המשורר ד"ר אורי וייס עם יציאת ספר שיריו "הילד הזר" ומביע משאלה שערכיו המוסריים יפלסו דרך אל החברה הישראלית השבויה בצבת של פאשיזציה והתלהמות לאומנית.

טוב שישנם משוררים שהעזו לשיר ארת כאבה של עזה שמאות מילדיה נהרגו על ידי חיל האוויר הישראלי .
ברכות לד"ר אורי וייס עם צאת ספרו החדש .אורי ממשיך מסורת יהודית עתיקה של הכאה על חטא ורגשות אשם תמידיים.זה בגנים ועכשיו בחודש אלול עם פרוץ חודש הרחמים והסליחות העניין רק מתבהר ומתברר יותר.
הייתי יכול להיות אופטימי אם במקביל היינו מאתרים את משורר המראה בצד הערבי שישורר על הילדים בשדרות תחת מטר הגראדים או שישורר את אימת הילדים בקרית שמונה שחיו בפחד מפניז חדירות מחבלים מלבנון או שישורר את אימת הילדים בתל אביב ובירושלים שהתפוצצו להם באוטובוסים בדרכם לבית הספר. אין בנמצא אחד כזה,תחסכו את מאמצי החיפוש.
וממך איתן הייתי שמח לשמוע אמירה ערכית ברורה בעניין.שהרי יש שני צדדים למטבע ,אלא שאתה עסוק כל הזמן בלמרק רק צד אחד.לפעמים המירוק הוא כל כך אגרסיבי עד שלא נותרת שום דמות ותואר בצד זה של המטבע.הייתי שמח לקרוא בסקירות שירה וספרות גם מה קורה עם הצד השני של המטבע או שבעצם זה מיותר כי 'אשם תמיד' יש רק אחד.