ההתקפות החריפות על בני הזוג נתניהו מתרכזות בהליכותיהם של השניים וגם במעורבותם במעשי שחיתות. אין בכך רע, אם כי ניתן להבחין באכזריות שנובעת יותר משנאה מאשר מביקורת פוליטית מסודרת. ההתמקדות בראש הממשלה וברעייתו מסיטה לדעתי את תשומת הלב הציבורית מיעדיו של המאבק נגד הימין והימין הקיצוני. אם סילוק המשפחה הלא סימפטית הזאת ממעון ראש הממשלה היא חזות הכול, אנחנו פותחים דלת רחבה מאוד לחדירתם של פוליטיקאים הרסניים לא פחות, מאהוד ברק ועד יאיר לפיד. שני האישים האלה, וגם ראש המחנ"צ אבי גבאי, אינם מתכוונים כלל לערוך מהפכה מבנית במטרותיה של הממשלה הנוכחית. המדיניות הכלכלית-חברתית תישאר בעינה, אולי עם כמה תיקונים קוסמטיים בשוליים; על משא ומתן רציני על עתיד השטחים הכבושים אין אפילו לחלום. אז מלבד הסיפוק הנפשי מסילוקם של בני נתניהו מהמעון ברחוב בלפור, לא יקרה דבר. הבורגנות תירגע, אבל לא תזיז אפילו התנחלות אחת מהשטחים. העיתונות וחלקים מהאופוזיציה יתגאו בכך שהם בצעו הפיכה נגד ראש הממשלה, אבל מהפכה מבנית לא תתבצע. לכל היותר נשאבו כמה מאנשינו סיפוק מכליאתו של בנימין נתניהו, אם אמנם יגיעו הדברים לידי כך. זה לא יועיל לילדי עזה וגם לא לתלמידי בתי הספר בשטחים. גם יורשי נתניהו ימשיכו את תנופת הבנייה בשטחים, ויזרעו שנאה קשה נגד ישראל בכל רחבי העולם הערבי, כולל ירדן. הפיכה היא בעיקר שינוי פרסונאלי בלי שינוי במדיניות; מהפכה תערער את אמות הסיפים ותאפשר לאנשים חדשים להציע ולבצע מדיניות חדשה.

גם אם בריונים "משלנו" יגררו חס וחלילה את שרה נתניהו בשערותיה על מדרכות רחביה ומרכז העיר לא נפתור את בעיית השחיתות המבעתת אותנו מזה זמן רב; גם אם שר הביטחון אביגדור ליברמן יהיה בכלא בשל עבירות חמורות על החוק, לא נגיע להתפייסות הנחוצה כל כך עם תושבי השטחים. ההפיכה היא טיפול באספירין, אבל אנחנו, הישראלים, זקוקים לניתוח עם תוצאות לטווח ארוך מאוד. לכן צודקים המבקרים הרדיקליים יותר של המשטר בביקורת שלהם על השמאל הציוני, שעוסק בשרה נתניהו יותר מאשר בדיכוי האכזרי בשטחים הכבושים. בזבוז כל המשאבים הביקורתיים שלנו רק על בני הזוג נתניהו, מאפשר למתנחלים בני העוולה לחמוס את השטחים, לדכא את התושבים ולהעמיק את השנאה. משטר נתניהו מנסה לבסס את הימין בשלטון גם בחיי התרבות והכלכלה. ההתנגדות חייבת להיות חזיתית, רחבה ואגרסיבית. מי שמבקש להרוס את חיינו ואת חיי ילדינו על מנת להשיג יעדים גזעניים ופשיסטיים, לא יירתע מהדחת נתניהו ובני בריתו הקרובים. רק הקמה מחדש של מוסדות תרבותיים וכלכליים שנהרסו בעבר, תוכל אולי לאפשר אווירה של שוויון כלכלי עם האזרחים הערבים.

את הגברת נתניהו יש לעזוב לנפשה, ולהעמיד על סדר היום הלאומי נושאים חשובים יותר. אם המציאות הקשה תכפה על פרקליטות המדינה להעמיד אותה לדין, יש לעשות זאת. היא לא פרה קדושה וגם בעלה איננו חסין אש. אבל אלה הם נושאים שוליים לגמרי. האם יש לנו כלים לבצע מהפיכה של ממש, ולא להסתפק במסע נגד משפחת נתניהו? כרגע התשובה היא שלילית, ולכן עלינו להכין את המערכה נגד הפשיזם והגזענות, ובעד השלום והשוויון. דרושה לנו נשימה ארוכה, ואנשים מסורים המסוגלים לתכן את החברה החדשה שתקום. המהפכה איננה מחייבת אלימות כלפי ראשי המשטר הקודם אלא ביצוע מדוקדק של תוכניות שהוכנו מראש. יש להלאים את קופות החולים, לבטל כל אפליה בבריאות, להעמיד לפחות שלושה בנקים גדולים לרשות הציבור באמצעות חקיקה מתאימה. מובן שהגז הטבעי שהופק על חשבון החברה, חייב לעמוד תחת ראשות מתאימה שתמנע מ"יזמים" לעשות הון עתק על חשבוננו. מספר רב מאוד של בתי ספר יהיו כפופים לראשות סוציאליסטית, שתקפיד של תכנים מתאימים שיעלו על נס את העובדים כיהלום שבכתר של החברה הישראלית.

לא ניתן לביצוע? שוב חלומות בהקיץ? אולי. ביצוע יעיל את תוכניות חברתיות כרוך גם בשינויים דרסטיים בממסד ואלה אינם בהישג יד כיום. אבל תכנון לטווח ארוך, שיוכל לסחוף רבים שיש להם אינטרס ברור בשינוי חברתי יניב תוצאות. הגענו לשיא השפל, אל סף התהום הפעורה תחת רגלינו ואין לנו אלא להילחם או להיכנע. רוב הכוחות היצירתיים במדינה, גם ההוגים החברתיים וגם המדענים ואנשי הטכנולוגיה המודרנית, עשויים להצטרף לפרויקט היחיד שישנה באמת את פני הדברים. אם הניאו ליברליזם חדר באמת לנשמתנו ומקנן מתחת לסף הכרתנו ישנם דרכים לבער אותו. כלכלנים, אנשי המדע המדינה ופילוסופים הצליחו לשכנע אותנו בחמישים השנים האחרונות שמה שרע לנו טוב למדינה. את האיוולת הזו עלינו לעקור מסדר היום הלאומי. המדינה היא אנחנו ולא החוגים השליטים. את המשפט הזה יש להפנים היטב כדי שיהיו לנו כוח ותעצומות נפש להיאבק נגד ממסדים חזקים וכוחניים.

למצער נוכל לשנות את הלוך הרוחות בחברה, ואת התחושה שהכול אבוד לגמרי ושחבל על האנרגיה הדרושה כדי לחולל שינוי. השמאל המתון יצטרך להבין שסיסמאות על "שלום" בלי מאבק חברתי-כלכלי לשינוי סדרי העדיפויות לא יצלח. כדי לשכנע את הציבור המזרחי לזנוח את הליכוד, ה"שלום" והמאבק לשחיתות אינם מספיקים. עלינו להבהיר את המאבק נגד הקשר בין ההון לבין השלטון שכן הוא פוגע בכוונת מכוון בשכבות התחתונות בחברה. אם אנחנו רוצים שהמהפכה החברתית המבנית תתחיל בעוד עשר שנים יש להתכונן לקראתה כבר עתה. עורכי דין עשירים וניאו ליברלים המאכלסים את סיעות יש עתיד והמחנה הציוני לא ישכנעו את הציבור המזרחי לשנות את דפוסי ההצבעה שלו. עמיר פרץ יוכל אולי לעשות זאת, אם יזכה לתמיכה מאסיבית במפלגתו. בינתיים שרידי האליטה האשכנזית במפלגה מוכנים לקבל מועמד מזרחי בראש המפלגה, בתנאי שימשיך לפעול למען האינטרסים הכלכליים שלהם. מזה שום שינוי פוליטי או חברתי לא יצמח.

הפיכה לא תועיל ותספק רק הנאה רגעית לשונאי נתניהו; מהפכה עדיין רחוקה מאיתנו. מסקנות של ייאוש לא יובילו אותנו לשום מקום. המאבק עצמו, מתוגבר במצע מתקדם לשינוי, עדיף על כניעה משפילה לעשירים ולנציגיהם בכנסת. ראש הממשלה, ראשי עיריות רבים ועסקנים מכל הסוגים הגדישו את הסאה בשחיתות ובנהנתנות שלהם. תחושת המיאוס מהממסד הזה היא תנאי הכרחי אבל לא מספיק כדי לחולל שינוי שכולנו זקוקים לו כל כך. השלב הראשון במהפכה המבנית הוא גיוס כוח אדם כדי להכין את המצע ואת הפעילות ההסברתית.

Share on Facebook