החלטת הנציב הצהוב העליון מגבעת הקפיטול בוושינגטון די.סי. להכיר בירושלים כבירת החוליגנית, המכונה מדינת ישראל (כידוע לכול, עד הכרזתו של הקלוץ הזה המועצה האזורית פרדסיה בשרון שימשה בתפקיד זה), הובילה את הכותב המקרי של שורות אלו לאחת הפרשות ההיסטוריות המרתקות שפקדה את אומת "אתה בחרתנו": נאומו המבריק של השר האשורי רבשקה (להלן: רבש) בפני הנצורים היהודים בירושלים בתקופת המלך חזקיהו על מנת למנוע שפיכות דמים. [1]
וכך, בבוקר לא עבות הרים הכותב המקרי, שלמען הסדר הטוב שמו בדפים אלו הוא שימי הרינג, טלפון לבית גיל הזהב בנינווה, בירת אשור הקרוי "אליהו ענבים",[2] על שמו של הנביא המטורלל אליהו ששרף בפסגת המוחרקה, הסמוכה לדליית אל-כרמל, ארבעים נביאי שקר. ולאחר זמן קצר יחסית נרקחה שיחה בין השניים, שעיקריה מובאים בפניכם/ן.
רבש: סלאמתק אדון הרינג, אתה משתי גדות לירדן או מהפישון! [3]
הרינג: לא זה וגם לא זה!!!
רבש: מה אתה מתרגז? הפישון נהר חשוב מאד.
הרינג: ידוע, ידוע.
רבש: אז איך לקרוא לך, שימי או הרינג… אז הרינג. אוקיי, ג'נטלמן, במה אני יכול לסייע לך?
הרינג: יש לי כמה וכמה שאלות בענייני דיומא.
רבש: סחתיין הר הרינג, סחתיין. דיומא אתה אומר. זו מילה מארון המלים הארמי.
הרינג: כן, כן. אך לפני כן אני מבקש לברר האם אתה ממשפחת רבנים? האם אתה יהודי? והאם, לפי אחד המדרשים, בנו של המלך חזקיהו!?
רבש: (לאחר שתיקה) בובה מאייסע, שטויות במיץ עגבניות, עורבא פרח. קודם כל בתקופתי, בור שכמוך, עוד לא היו רבנים. הם צמחו מאוחר יותר. האם אני יהודי מומר? מה פתאום. והאם בנו של חזקיהו? הלוואי כי אז הייתי מקבל פנסיה תקציבית.
הרינג: ומה באשר לשפות…
רבש: אני פוליגלוט. שפת אמי אכדית אבל אני יודע עוד ועוד, גם סנסקריט שהמציא הזהו שעליו רחוב זמנהוף. כתוב אצלכם בבייבל שדיברתי יהודית ושהחבר׳ה של המלך (4) ביקשו שאדבר ארמית כדי שההמון לא יבין מה אני אומר…
הרינג: ובכן…
רבש: אל תזרז אותי. אני לא במסע כומתה.
הרינג: בסדר, סליחה.
רבש: ובכן, אני יודע עשר שפות. היהודית היא לא עברית כפי שאומרים הפרשנים. זה יידיש. איציק מאנגר, שמעת עליו?
הרינג: פה ושם..
רבש: פה ושם ?ומה עם שם ופה? בור ועם הארץ שכמותך את מחזור השירים שלו "וולוול זברז'ר כותב איגרות למלכה'לה היפה" אני יודע בעל-פה.
הרינג: אוקיי, אוקיי. וורי נייס. אם היית עומד היום בשדה כובס, ליד תעלת הברכה העליונה, מה היית אומר לתושבי ירושלים?
רבש: טוב, אעשה זאת בקיצור כי אתה בטח צריך ללכת… אז אמרתי לעם, במסגרת המלחמה הפסיכולוגית, שמצרים היא "משענת הקנה הרצוץ". אתה זוכר את זה? בטח שלא. כמה קיבלת בבגרות בתנ"ך?… אפס. אז תשמע טוב-אתם שם בתנועה הציונית מטילים את יהבכם על ארצות הברית, נושאת מטוסים שכמותכם. אבל כבר אמרו חכמים ממני שלארצות הברית אין חברים, יש אינטרסים. ברגע שהעסק ישתנה הכול ילך פייפען, וגם יהדות ארצות הברית מתרחקת מכם, האהבלים מרחוב בלפור עושים עבודה מצוינת. אז הם האמריקנסקים ישימו פס גדול… במלחמת העולם השנייה מי קלט פליטים? ברית המועצות או ארצות הברית ויהדות ארצות הברית… בכלל…
הרינג: טוב תודה.
רבש: לא גמרתי, אדון שכמוך… לפני שאתה מסתלק רציתי לדעת מה שלום עופר עייני?
הרינג: זה מההתאחדות שהיה בהסתדרות? מה לך ולו?
רבש: הוא רצה להקים מועצת פועלים בנינווה אבל לא הסכמתי.
הרינג: למה?
רבש: כי הוא רצה שכל התושבים ישלמו מס אחיד.
הרינג: נו, מה רע? תקבלו ממנו פלסטרים בחינם!
רבש: הרי ביטלו את המס! אז למה אנחנו, בריאים וחרוצים, צריכים לשלם ועובדי חברת חשמל לא? הא? מה אתה רץ… מה עם אוברקוביץ?
- בזמן שלטונו של המלך חזקיהו במלכות יהודה (715-698 לפני הספירה) יצא המלך האשורי סנחריב למסע עונשין כלפי קואליציה של ממלכות, ערים וישויות שמרדו בו ובממלכתו תוך שיתוף פעולה עם מצרים. הפרשה מופיעה בספר מלכים ב', ישעיהו ודברי הימים. צבא אשור השתלט על מלכות יהודה והרס ישובים רבים כגון לכיש ועזקה. גורלה של ירושלים עליה צר באותה עת לא ברור מאחר וקיימות גרסאות שונות ומנוגדות. נאומו של רבשקה המופיע בספר מלכים ב' נחשב כפנינה מזהירה בלוחמה פסיכולוגית.
- שיבוש השם אליהו הנביא. אלא שכאן בחר הכותב המקרי לשוב לימיי ילדותו בהם דיבר בשבח אליהו ענבים.
- פישון = מנהרות גן העדן בספר "בראשית" לצד הפרת, החידקל והגיחון. על פי ספר מלכים שריו של חזקיהו: אליקים בן חלקיהו אשר על הבית,שבנא הסופר ויואח בן אסף המזכיר ביקשו מרבשקה לדבר ארמית ולא יהודית/עברית כדי שהעם לא יבין.
השלום לך, אבשלום ( שוב)! אקדים את דברי השבח ליוזמתו של החבר הרינג, ואציין ש"פישון" היה כינוי שניתן במקום שבו גדלתי (הקריות), בימי ילדותי, לפלג צר ודל שזרם מצפון לדרום ונשפך לקישון, ולא היה בעיקרו אלא תעלת ביוב. אשר על כן נקרא וגו'.כבר אז היה הנהר הגדול, הקישון, מזוהם , מסריח ומזיק לסביבתו, אך כידוע, לגדולים מותר להסריח ולזהם, ורק לקטנים כיף ללעוג.
אשר למיודענו רבשקה: אשריו שיכול היה לדבר אל העם באופן ישיר. היום – אי אפשר, שהרי כל שליח תבוסתני-עוכר-ישראל-אנטישמי, אם יורשה, בכלל, לעבור את נתב"ג ולהיכנס לתחומי ארצנו המקודשת, לא יזכה לשום במה ציבורית, פרט לכמה בלוגים סמולניים (גם הם תבוסתנים-עוכרי-… וגו'). מובן שעשרות טוקבקים ישלחו אותו ואת אמ'שלו לעזה ו/או לאושוויץ. אולי, למשך שתי דקות, מישהו בטלוויזיה יאפשר לו לפתוח את פיו ולנסות ולומר משהו מול כתב הגינוי וההאשמה והלעג של המראיינים (הניסיון ייכשל, כי הפרסומת חייבת להתחיל בזמן).
אשר ל'משענת קנה רצוץ' בנאום רבשקה: מההיסטוריה לא לומדים, כידוע – [היקף התגובות המוגבל והדרקוני באתר זה מאלץ אותי לקטוע, ולהמשיך מיד בתגובת המשך]
[ – – אז הנה המשך התגובה שלי ( עודד). ובכן, מההיסטוריה לא לומדים,אם כי 'לומדים וטוחנים היסטוריה' עד לזרא ועד בחינת הבגרות בבתי הספר. עמישראל – למען הדיוק: נתיני ממלכת יהודה – צהל ושמח ,שהרי רבשקה לא שכנע אף אחד. אבל כל משענת דתית, פוליטית, אצטבאית
[= צמודה למדף בארון הספרים היהודי וכיו"ב] היא, במוקדם או במאוחר, משענת קנה רצוץ. צבא אשור נסוג. יופי-טופי! ואחר-כך? צבאו של מלך בבל פלש לארצנו (אני חוזר: המקודשת), החריב את ירושלים (המאוחדת; בירתנו לנצח-נצחים), וממלכת יהודה נמחקה. בשנים מאוחרות הוקמה ממלכת יהודה חדשה, שושלת החשמונאים שלטה בה במהלך כמה דורות . לא מעטים בין המלכים החשמונאים היו מושחתים, ששים לקרבות מיותרים ועקובי דם, תאבי כוח ונקם, כורתי בריתות מניפולטיביות עם ממלכות אחרות (בהן גם הקיסרות הרומאית ) – בריתות שגם הן בסופו של דבר,היו משענת קנה רצוץ. יתרה מזאת: מנהיגים ורבנים מסוימים דמיינו כל מיני מורדים בלתי שקולים (קנאים, סיקריקין, ואחריהם בר-כוזיבא) כמשענת איתנה. לא ולא. גם זה היה קנה רצוץ. ירושלים ויהודה נחרבו ונמחקו שוב. יש מוסר השכל? [על החתום: בא-גד בן בגד-כפת].
לעודד שלום ביותר, כפי שכבר אמרתי:התגובות
שלך הן רשימות בפני עצמן ומעולות ביותר.
אז תודה רבה.