בעולמם של בני-אדם תופס מקום מרכזי מה שראוי לכנותו "היש הטבעי". זהו הדבר אשר אדם רואה אותו סביבו יומיום מרגע שנולד, זהו הדבר שרגילים אליו, שאין מהרהרים אחריו, זהו הדבר אשר נחווה כחיוני, בדרך כלל כטוב דיו וגם יפה, זהו הדבר שלמראהו ולצדו אדם מרגיש שהוא בבית. הבתים והרחובות בעיר הם "יש טבעי" כזה. גם בנייני בתי-הספר ובתי-הכנסת ובתי-החולים וגם השדות הירוקים בכפר הם "יש טבעי" ויש עוד "ישים טבעיים" רבים מאוד שחלילה לאדם מלזלזל בהם. אלא שכל הישים הללו אינם "טבעיים" באמת. לא מן הטבע צמחו. ראשיתם במשאלות אנוש וצמיחתם היא תוצאתם של מעשי אנוש, וה"טבעיות" אינה אלא תכונה שהוקנתה להם, לעתים מכוח ההרגל ולעתים מדעת ובכוונה תחילה. לפיכך לא ייפלא שלפעמים "הישים הטבעיים" הללו, כשאר מפעלותיו של האדם, אינם תמימים ולא מזיקים לאיש, ופה ושם אף ימצא לנו גם "יש טבעי" שאינו אלא מלאכת-מרכבה גדולה שכל פרטי דמותה גובשו וכל מקלעותיה נשזרו בידי תקיפים רואי-למרחוק, כדי לשמור על מה שמשרת אותם ולחסום היטב את הפיות המערערים על הסידור הזה.
בעולמם של יהודים-ישראלים, ההתיישבות הכפרית היהודית במדינה היא התגלמותו המובהקת של "היש הטבעי": היא ותיקה מאוד ויציבה מאוד ומטופחת וירוקה ושלוה ושבעה ומכניסת אורחים וגם נאה מאוד בדרך כלל ומגלמת שוב ושוב הסתגלות רכה של האדם לטבע. עדויה בתאריה נפרשת היא בעולמם של יהודים-ישראלים כחיק רחב ידיים שמחבק אותם ומפנק אותם ומעניק להם תחושה של בית במדינה. בעולמם של יהודים-ישראלים, מאות הקיבוצים וגם מאות המושבים וגם עשרות הישובים הקהילתיים והמצפים שאליהם מתפתלים כבישים צרים במעלה ההר הם קווי האורך והרוחב של הארץ ונקודות ציון שמקיימות את זהותה. בשמותיהם קרויים צמתים ומחלפים, על פניהם חולפים מדעת כל הנוהגים ברכב ובאלפי הצימרים שלהם מתארחים יהודים ישראלים בחגיהם ובמועדיהם ומרגישים באמת בטבע ובבית. החלום של זוג צעיר ישראלי וליברלי הוא לקנות למשפחה בית ונחלה במושב ירוק, או בהרחבה של קיבוץ או במצפה על הר. כי הישובים האלה, כל ישראלי צעיר יודע, הם מקומות נפלאים לגדל בהם ילדים ואין "יש טבעי" יותר מהם: לו נעלמו פתאום בדרך נס מהמפה, הייתה המכורה הישראלית הופכת לניכר גמור. מה הבעיה, אם כן?
גרפיטי באוניברסיטת ויטווטרסראנד (מקור)
הנה הבעיה: כל הישובים הללו פתוחים ליהודים בלבד וסגורים בפני הערבים אזרחי המדינה ואין ערבי, אזרח המדינה, יכול להיות בהם חבר מן השורה ולא לקנות בהם נחלה ולא לשכור בהם דירה או בית קט ולגדל בהם את ילדיו. אלו הם יישובי אפרטהייד מובהקים. הבעיה הייתה אולי נסבלת לו היה מדובר בישובים ספורים, אך היא ממש דוקרת את העין כשמתחילים לספור. בשנת 2016 הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ספרה, בגבולות מדינת ישראל (בתוך "הקו הירוק"), 235 קיבוצים, 400 מושבים ו-63 ישובים קהילתיים, סך הכול 698 ישובים פתוחים ליהודים בלבד. כשמחשבים את שיעורם מסך 1051 הישובים הכפריים והעירוניים הקיימים מקבלים נתון מבהיל: 66 אחוזים מהישובים בישראל הם יישובי אפרטהייד. מעבר לקו הירוק, בגדה המערבית וברמת הגולן, נספרו באותה שנה 31 קיבוצים, 46 מושבים ו-55 ישובים קהילתיים, סך הכול 132 ישובים וכולם פתוחים ליהודים בלבד. הנה אם כן החשבון הכולל: מכלל 1214 הישובים הכפריים והעירוניים הקיימים בתוך גבולות מדינת ישראל ובשטחים שבשליטתה, בשנת 2016, 830 ישובים היו יישובי אפרטהייד – 68 אחוזים. אדם בר דעת מבין ששיעור כל כך גבוה הוא צרה צרורה גם כי הוא אינו עומד לעצמו: אפרטהייד יישובי נרחב כל כך אינו יכול שלא לגזען חלקים חשובים בחברה, בתרבות ובשיח הציבורי בישראל ואינו יכול שלא להרעיל את היחסים בין היהודים לערבים במדינה.
מלוא עומק שורשיו של האפרטהייד היישובי מתברר משניגש אדם לברר את בסיסו בחוק, והוא מגלה שהכול חוקי למהדרין. סגירתם של 830 הישובים הכפריים בפני אזרחי המדינה הערבים מתקיימת מכוחם של חוקים ופקודות שנחקקו בכנסת ומכוחם של הסכמים חוקיים בין ממשלת ישראל לבין המוסדות הציוניים ומכוחן של פרוצדורות ערמומיות אך ותיקות ומוגנות היטב, שנוגעות לאופן הקצאת משבצות הקרקע להקמתם של ישובים, לקביעת זהות חוכרי האדמה ולקביעת זכויות היזם שמקים את הישוב ושדואג לפיתוח תשתיותיו; ואחרון אחרון ולא חביב, מכוח המעמד שהעניקה המדינה לתקנונים הפנימיים שניסחו לעצמם קיבוצים ומושבים וישובים קהילתיים בכל הנוגע לקבלת חברים חדשים. החוקים וההסכמים והפרוצדורות והתקנונים, כולם יחדיו בונים חומה רב-שכבתית בְּצורה, המגנה היטב על האפרטהייד היישובי ומנציחה את קיומו.
מבחינת עקרון-השוויון העומד בבסיסם של משטרים ליברליים ודמוקרטיים, אפרטהייד יישובי הוא אנומליה חמורה. לו בצרפת או בארצות-הברית היו 60 אחוז מהישובים נסגרים מכוח החוק בפני יהודים היינו אומרים בצדק שצרפת וארה"ב הפכו לסדום ועמורה. אבל בישראל, רובם המכריע של היהודים כלל לא מבינים שיש כאן אנומליה חמורה. לעומתם, אזרחיה הערבים של ישראל מבינים היטב, ובכך אין פלא שהרי הם אלו שצופים יומיום מזה שבעים שנה מחלונות בתיהם בהתפתחות של המצור היישובי המיוחד הזה, שמבחינתם היה מאז ומתמיד משחק סכום-אפס: כל ישוב כפרי יהודי נוסף שמוקם במדינה מצר בכמה מאות או אלפי דונמים את שטחי האדמה שבהם מותר לערבי לחיות במולדתו.
קבוצת מיעוט קטנה של יהודים טובים, שוחרי צדק ושוויון, יודעים את האמת אבל לא העלו על דעתם שאפשר לחולל שינוי במציאות הוותיקה והמושרשת הזו, ולכן אף פעם לא העלו ברצינות את העניינים המסובכים האלה לדיון, בקוותם שהערבים, אנשים אמפטיים וסתגלניים, יבינו וישלימו, ושאפשר יהיה לכונן איכשהו חיי שלום עימם, תוך עקיפת התדיינות בנושא. היהודים הטובים טועים: מדינה המקיימת משטר אפרטהייד אנטי-ערבי ברוב המכריע של יישוביה לא יכולה לזכות ללגיטימציה מצד אזרחיה הערבים, וממילא אינה יכולה גם לכונן חיים יציבים לכלל אוכלוסייתה. משנותנים את הדעת לכך שמחוץ לגבולות המדינה, לא חדלה התנועה הלאומית של העם הפלסטיני מלהצביע על היבטים גזעניים מושרשים במשטר הפנים-הישראלי כעל אבני נגף בפני שלום בין ערבים ליהודים, מגיעים אל עיקרו ואל כללו של דבר: אפרטהייד, יציבות חברתית ובניית חיי שלום בין ערבים ליהודים, לא עולים בקנה אחד.
לפיכך נראה שאין לנו כיום ברירה. שבעים שנה אחרי 1948, ראוי להכניס את הידיים גם אל הדייסה המסובכה הזאת ולהפוך את האפרטהייד היישובי לחלק אינטגרלי מהדיון על עתידנו בארץ. רק כך יכירו אותו אנשים ישראלים, יבינו את מלוא עקמומיותו, יבחנו אותו בחינה ערכית ועכשווית ויגבשו את עמדתם המעשית כלפיו במלוא כובד הראש.
למי שמוכנים לצאת לדרך הקשה הזו הנה קדימון מתאבן להתחבט בו: סוגיית הישובים היושבים על אדמות הקרן הקיימת לישראל. חלק מיישובי האפרטהייד סגורים בפני האזרחים הערבים מתוקף ישיבתם על אדמה הרשומה במרשם המקרקעין הישראלי כשייכת לקרן הקיימת לישראל. מהי הקק"ל? מהן אדמותיה? הקק"ל הוקמה בקונגרס החמישי של ההסתדרות הציונית (1901) ומטרות פעילותה הוגדרו בקונגרס הציוני השישי (1903) בו סוכם שהקרן תשמש כזרוע של ההסתדרות הציונית לרכישת קרקעות ארץ-ישראל ולהעברתן לבעלות העם היהודי לצמיתות. שאמצעיה הכספיים של הקרן ייאספו מתרומות ושהאדמות שתרכוש הקרן תהיינה אדמות הלאום היהודי, שלא תימכרנה לעולם אלא תוחכרנה בלבד. נאמנה לעקרונות שעליהם נוסדה, יצאה הקק"ל לדרכה. אספה כספים מיהודים, קנתה קרקעות בארץ, הכשירה אותן לצורך התיישבות והחכירה אותן למתיישבים יהודים. רק ליהודים. מרבית הישובים הכפריים היהודיים שהוקמו בשלהי ימי השלטון העות'מאני ובשנות המנדט הבריטי, הוקמו על אדמות בבעלות הקק"ל שהוחכרו למתיישבים או לתנועות ההתיישבות ובכולם גרו יהודים בלבד. מדובר בלמעלה ממאה ושלושים ישובים וכמעט כולם קיימים כיום.
לאחר הקמת המדינה התאגדה קק"ל כחברה ישראלית פרטית ובתזכיר ההתאגדות שלה משנת 1954 נוסחו מטרותיה כשהראשונה בהן היא, כמובן, רכישת אדמות ונכסים או חכירתם או קבלתם בדרך אחרת "לשם יישוב יהודים על הקרקעות והנכסים האמורים" והשקעת כספים בצורה ש"עלולה להביא תועלת, במישרין או בעקיפין, לבני דת, גזע או מוצא יהודי" (שם, סעיף 3). תזכיר ההתאגדות אושר רשמית וכמתחייב מהחוק בידי שר המשפטים. אחרית כראשית.
קק"ל הסתדרה מצוין במדינת ישראל הצעירה. בשנת 1953, משנחקק בכנסת "חוק קרן קיימת לישראל תשי"ד – 1953", הוצבה הקק"ל במדינת ישראל במעמד של גוף דו-מהותי, פרטי-ממלכתי, גוף הממלא פונקציות ציבוריות מהמעלה הראשונה על יסוד שיתוף פעולה הדוק עם המדינה. מעמדה הדו-מהותי, הפרטי-ממלכתי של הקק"ל בוצר היטב בשנות השישים: בשנת 1960 חוקקה הכנסת את חוק רשות מקרקעי ישראל ומכוחו מונו כחברים במועצת הרשות שישה נציגים של הקק"ל, מחצית פחות אחד מכלל שלושה עשר חברי המועצה; בשנת 1961 נחתם "כתב אמנה" בין מדינת ישראל לקק"ל שבו נטלה על עצמה הקק"ל את תפקיד "גאולת האדמה (במדינה) מן השממה" כלומר את הכשרת הקרקעות במדינה, ייעורן ופיתוחן, בעיקר לצורכי התיישבות וחקלאות. יעוד ויחוד אדמות הקק"ל לשימושם של יהודים בלבד עוגן באמנה משסוכם בה שהמדינה תקח לידיה את ניהול האדמות שבבעלות הקק"ל (עריכת מכרזים והחכרת קרקעות וכיו"ב) ותעשה זאת בכפוף לתזכיר ולתקנות ההתאגדות של הקק"ל, כלומר כך שאדמות קק"ל יוחכרו ליהודים ולא לאחרים. מאות ישובים כפריים הפתוחים ליהודים בלבד הוקמו מאז קום המדינה על אדמות בבעלות קק"ל הפזורות ברחבי הארץ וכמעט כולם עומדים על מכונם כיום.
הנה הקדימון מגיע אל שלב הקושיה: האם יכול אדם לטעון שלאור הנרטיב הקק"לי אשר הובא כאן, המצב בכללותו נראה רחוק מלהיות מושלם ועם זאת הוא מהבחינה העקרונית והמוסרית בסדר, כי אדמות קק"ל הן בבחינת הקדש נצחי של העם היהודי ומנהגו של עולם הוא שנכסי הקדש וגם פירותיהם מוקצים לשימושם של מוטבי ההקדש בלבד? התשובה היא "לא" והנה למה: רק מיעוט מכלל האדמות שבבעלות הקק"ל נרכשו על ידה בעסקאות מקרקעין מקובלות בין בעלי קרקע לרוכשים. הרוב המכריע של האדמות הרשומות על שם הקק"ל הן אדמות ערביות ש"הבריחה" אליה המדינה. הנה המספרים והנה הסיפור: עד קום המדינה רכשה הקק"ל כ-930 אלף דונם אדמה ועם הנדוניה הזו שהיוותה פחות מחמישה אחוזים משטח המדינה התייצבה הקק"ל בגבולות שביתת הנשק. סמוך לאחר קום המדינה ובמהלך שנות החמישים, העבירה מדינת ישראל לבעלותה כשני מיליון דונם אדמות חקלאיות וכפריות ערביות ששייכות היו למאות אלפי הפליטים הפלסטינים שהוגלו מהארץ. המדינה שתפסה והפקיעה אדמות אלה "מכרה" אותן לקק"ל באפס כסף, כלומר למעשה "הבריחה" אותן לבעלות הקק"ל כדי שבעליהן הערבים ישכחו מהן ואפשר יהיה לייחדן ליהודים בלבד. כך ולא אחרת הכפילה הקק"ל את היקף הקרקעות הרשומות על שמה והפכה לבעלים של 2.5 מיליון דונם אדמה, שהם כ-13 אחוז משטח המדינה, וכוללים את מרבית הקרקעות החקלאיות בישראל.
הסיכום לשנת 2018 נראה לכן כך: האדמות שרכשה קק"ל מכספי יהודים ולמען יהודים (לגביהן, כנראה, אפשר להעלות את טענת ההקדש) מהוות 38 אחוזים בלבד מסך האדמות שבבעלותה; ואילו 62 אחוזים מאדמות קק"ל הן קרקעות ערביות גזולות. ייחודן של האחרונות לשימושם של יהודים בלבד מדביק אל פשע הגזלה המקורי את חטא הדרתם מהאדמות של כל בני עמם/דתם/גזעם/משפחתם של הנגזלים המקוריים. זה לא ההיגיון של ניהול הקדש וזה לא מוסרי כלל. זוהי פארסה צינית.
מה נכון לעשות? מה אפשר לעשות?
התנועות הפוליטיות המייצגות בכנסת את מחנה השלום הישראלי לגווניו, מר"ץ, חד"ש, בל"ד דורשות מזה שנים שמדינת ישראל תשיל מעצמה גזענות שדבקה בה, ותהפוך למדינה המקיימת שוויון זכויות אישי וקולקטיבי לכל אזרחיה. אבל אף אחת מהתנועות לא העזה לדון ברצינות במצעה בסוגיית 830 יישובי האפרטהייד היהודים. בהימנען מהעיסוק בסוגיה זו הן מגחיכות את עצמן, שהרי ישראל לא תהפוך לשוויונית בלא שתחולל שינוי ממשי במשטרה היישובי. כינונו של משטר יישובי – לא מפלה ולא מדיר -הוא תנאי הכרחי לכינונה של מדינה שכל אזרחיה יוכלו לראות בה את ביתם.
מה נכון לעשות? מה אפשר לעשות?
מי שרוצה בכינונה של חברה שוויונית המכבדת את בניה ובנותיה, בלא אפליה ובלא הדרה, חייב לאזור אומץ ולהשמיע את קולו כפרט ולעמוד איתן בפני המלעיזים עליו ולתבוע כתביעה עקרונית את ביטולו של האפרטהייד היישובי בישראל, באמצעות פתיחתם, הלכה למעשה, של ישובים כפריים יהודיים למגוריהם של אזרחים ערבים, ולרכישת בתים ונחלאות מכספם, בדיוק כפי שהדבר אפשרי עד היום ליהודים.
מדובר בתביעה מהפכנית; העימותים סביבה צפויים להיות נפיצים והרוצים לקדם את פתיחת השערים צריכים יהיו לפעול בשכל וברגישות. השכל הישר מורה שבישובים קהילתיים של "משפרי דיור" למיניהם, כמו גם במושבים, נכון יהיה לתבוע שהשער לישוב עצמו וכמובן ל"הרחבות" שלו יפתח בלא דחיות מרובות. אולם רדיפת הצדק לא צריכה להתדרדר לעיוורון-צבעים פשטני. התביעה לכינונו של משטר יישובי חופשי מאפליה ומהדרה אינה נוסחת-קסם שתוכל ללמדנו דרך אחת לפתור את כל הבעיות בשדה המורכב שבו אנו עוסקים. יש תצורות יישוביות ישראליות אידיאולוגיות מובהקות שמציבות תנאים מסוימים להצטרפות חברים וחברות אליהן. כאלו הם הקיבוצים ששמרו על תצורת השיתוף הכלכלית והחברתית המסורתית הכמו-משפחתית שלהם. יש נימוקים איתנים התומכים בטענה שנכון ומוצדק להכיר בזכותה של הקהילה הקיבוצית האינטימית להפעיל שיקול דעת רלבנטי בסוגיית צירופם של חברים חדשים. זו אינה כניעה לגזענות. זהו כבוד לצורת חיים ייחודית וכבוד אינו סופו של השיח. טוב יהיה, בבוא היום, להציע לקיבוצים השתפניים-האידיאולוגיים לעשות ניסוי חדשני ולפתוח את שעריהם בפני מועמדים ערבים סוציאליסטים שיבקשו להצטרף אליהם, בדיוק כמו שהם פותחים שערים בפני זוגות צעירים יהודים. דברים כגון אלו כבר קרו פה ושם בקיבוצים בישראל ולא שמענו על שום אסונות. להיפך, האינטואיציה מורה שכל משפחה ערבית "בפנים" תאפשר לגרוע חצי שעה ביום מסיורי הביטחון על הגדר של הקיבוץ. פחות התבדלות מובילה מטבעה לפחות עוינות ולפחות אימה ואין טוב מזה. כשדברים יגיעו לכדי בירור ועימות טוב יהיה להזכיר למזכירי התנועות הקיבוציות שככל הידוע לנו סוציאליזם אינו אידיאולוגיה חד-לאומית אלא פרוגרמה לחיים יחד של בני לאומים שונים. לא כדאי לנסות? טוב יהיה להציע וטוב יהיה להזכיר אך פסול לגמרי יהיה לתבוע את כפייתו של שינוי בסדרי חיים ותיקים וחיוניים שאף מנקודת מוצא ליברלית ניתן לצדק את הזכות לקיימם.
אך לא בזה העיקר. העיקר היום הוא לשנות ממנהגי השיח בקהילתנו הרדיקלית. העיקר הוא להתרגל לשים את הבעיה הכבדה הזו על השולחן כשמדברים פוליטיקה מעשית. היום הוא הזמן לדבר ומחרתיים יהיה הזמן לעשות.
מאמר חשוב. במיוחד הפתיח התיאורטי (בדבר ה"יש הטבעי"). התובנה על החולי הזה מוכרת גם מלמשל, בעולם הכלכלה והיזמות. ישנם מקרי יזמות שניתן לראותם כ"אורגניים", הם צומחים מלמטה למעלה, הם משקפים ערכים אותנטיים. ויש סוג אחר. בסוג זה נקודת המוצא היא בעצם נקודת הסיום, או במילים אחרות קודם כל קיים המרקטינג הגדלותי ואז פועלים לחתור ולהנדס את *כל* המציאות כדי לקרבה אל מסע יחסי הציבור (שנתפר מראש) ולהביא לפגישה עתידית בין הפנטזיה למציאות, ובו זמנית גם לפגישה בין ההון התומך לשלל.
כנראה שסיפור היודונאציזם והאפרטהייד בישראל (המתחבאים מאחורי "ציונות") לא התרחש באופן אורגני. זה לא צמח מן היהדות ההיסטורית אלא הונדס ביד האימפריאליזם ועוזריו: יהודים מסויימים (מן השכבה המובילה) מצאו צידוקים שונים למגמה זו ויהא המחיר אשר יהא. הדחפים החשודים הם: הוויית ה"ניבחרות" והרצון העז לנקום בגויים על מה שעוללו ליהודים – בבחינת לנו מותר (ואף חובה!) לפנטז על נקמה ואנחנו במקביל נירתם להנדס את זה בצורה שניתן להיתמם ולהציגה כלאומיותינו. וכל מקרטינג "הסברתי" שתורם להיתממות זו יחשב למעש ציוני אמיתי. מנטליות חולה.
מדוע אינכם כותבים מאומה על האפרטהייד הערבי בישראל ובמזרח התיכון ועל רדיפת המיעוטים בארצות ערב?.
מאמר נהדר הן בתוכנו והן בלשונו. אמנם בנושאים אחרים (שלא הועלו כאן) אני חולק על הכותב, אבל למקרא הדעה הזו אין לי אלא להסיר את כובעי בפניו.
שלום יואל,
תודה לך על דברי השבח. מבחינתי, העובדה שהסוגיה שהמאמר מעלה עוררה בך עניין – היא מיטב שכרי.
אנדרה
שלום יואל,
תודה לך על דברי השבח. מבחינתי, העובדה שהסוגיה שהעליתי עוררה בך עניין – היא מיטב שכרי.
אנדרה
משה חביבי.
פה באתר לערבים יש יחס מיוחד, בספקטרום של בין פרא אציל לילד אינפנטיל.לעולם לא תקרא במאמרים שמישהו ידרוש מהם לקחת אחריות על משהו. תמיד הם קורבן. ילדים מה יש לצפות.לא תשמע ביקורת על רצח במשפחה, לא על האלימות ברחובות, לא על תופעת המתאבדים, טרוריסטים, דעאשיסטים.
מה כן ? תמצא שישראל אחראית על כל הפגמים והתקיעות של העולם הערבי במאה השביעית.
קח לדוגמא את ק.א שכתב לפניך. במשך שנים הוא כותב על היהודים האיפראליסטים, היודונאצים, האפרטאידיסטים, הנוקמים. תנסה למצוא מילת ביקורת על הערבים…
לא תמצא כי הערבים הם אורגנים,טבעיים,אותנטיים, צומחים מלמטה למעלה….. אותם לא מבקרים , ילדים אינפנטיליים, כבר אמרנו.
היישובים הערביים בארץ ישראל, חוץ משלושה-ארבעה, סגורים לגמרי בפני יהודים. למה המחבר לא מדבר עליהם? למה שם אסור ליהודים לגור וכל היישובים היהודים חייבים לפתוח את דלתותיהם בפני ערבים?