בשנת 2016 עמדה ההוצאה התקציבית האזרחית של ממשלת ישראל על 30.4% מהתוצר המקומי הגולמי. ההוצאה האזרחית היא הוצאה ממשלתית ללא הוצאות בטחון וללא תשלומי ריבית. נתון זה הציב אותנו בתחתית דירוג המדינות המפותחות, כך לפי סקירה על כלכלת ישראל שהוציא השנה הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (ה-OECD).
המשמעות של הפער בשיעור ההוצאה האזרחית מהתוצר בין ישראל ומדינות הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי היא אדירה. ניתוח שערך בנק ישראל בשנת 2016 העלה כי הממשלה צריכה להוסיף 130 מיליארד שקל לתקציב המדינה השנתי כדי להשתוות למדינות המובילות בשירותים לאזרחים. לפי נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, מדובר בפיגור עצום במתן שירותים חיוניים לאזרחי המדינה בתחומים האזרחיים העיקריים – חינוך, בריאות ורווחה – ובתחומים נוספים.
לפערים הגדולים בין ישראל ויתר המדינות המפותחות בשיעור ההוצאה האזרחית שני גורמים עיקריים:
ראשית, בשל מצבה הגאו-פוליטי של ישראל בכלל והתמשכות הסכסוך הישראלי-פלסטיני בפרט, ההוצאה התקציבית הביטחונית של ישראל גבוהה יחסית. לפי בנק ישראל, הצורך לממן את הוצאות הביטחון הגדולות מביא את הממשלה לקצץ ברמת השירותים האזרחיים הניתנים לציבור, ותורם לכן ליוקר המחיה.
שנית, היקפה הקטן של ההוצאה האזרחית נובע לא רק בשל גודלה של ההוצאה הביטחונית, שדווקא הצטמצם בשנים האחרונות במונחי תמ"ג, אלא גם ובעיקר בשל אידיאולוגיה כלכלית השולטת במדיניות הממשלתית מזה למעלה משלושה עשורים. מדיניות זו, החותרת לצמצום תקציבי, החלה עם אימוץ תכנית החירום לייצוב המשק בשנת 1985. מאז 1985, המדינה מצמצמת את פעילויותיה, מפריטה את שירותיה, מקצצת בתקציביה ועושה כמיטב יכולתה להעצים את המגזר העסקי – בהפחתות מסים, בהחלשת הרגולציה, בהוזלת האשראי ובהוזלת עלות העבודה.
בשנים 2003-2002, בעת האינתיפאדה השנייה, נקטה הממשלה בקיצוצים חריפים בתקציבים החברתיים ששיקפו הקצנה חסרת תקדים במדיניות הניאו-ליברלית שעוצבה עוד ב–1985. התוצאה היא הידלדלות והצטמקות השירותים החברתיים שהמדינה מספקת: שירותי חינוך, השכלה גבוהה, בריאות, רווחה, דיור ציבורי וביטחון סוציאלי. לפי דו"ח הארגון, ההוצאה האזרחית הנמוכה בישראל מונעת מהממשלה להתמודד עם הפערים החברתיים הרחבים במדינה.
ולא רק זאת. ההוצאה האזרחית הנמוכה פוגעת לא רק בטווח הקצר, אלא גם מונעת מהממשלה לפעול לפיתוח הכלכלי של המדינה בעתיד. לפי פרסום של בנק ישראל, ההוצאה האזרחית הנמוכה אף "מקשה על הממשלה להפנות משאבים לצעדי מדיניות שיבססו את צמיחת המשק לטווח הארוך."
שיפור רמת החיים של כולנו יכול להתרחש במידה והמדינה תחדל ממדיניות הצמצום התקציבי ותפעל למען צמיחה מאוזנת המקדמת את כלל האוכלוסייה, זאת לצד חתירה לסיום השליטה הישראלית על הפלסטינים שיאפשר צמיחה ופיתוח לשני הצדדים.
- ירון הופמן-דישון הוא האחראי על ההדרכה במרכז אדוה
לקריאה נוספת: מרכז אדוה, תמונת מצב חברתית
