מאמרים מאת חיים ברעם:
תיקו אפס
אחרי הבחירות הכלליות שנערכו ברפובליקת ווימאר בשנת 1928, חשו רוב הגרמנים, שעידן של יציבות ממשמש ובא. האינפלציה הגדולה, שהגיעה לשיאה בדצמבר 1923, שככה כתוצאה מסיוע חוץ גדול מארצות-הברית. מדיניות החוץ והפנים המתונה של המנהיג הבכיר ברפובליקה, גוסטאב שטרזמן, הניבה גם קשרים טובים יותר עם מערב-אירופה. לכן זכתה המפלגה הנאצית בראשות אדולף היטלר רק ב-12 מנדטים בבחירות לרייכסטאג (פרלמנט) לעומת 131 ...
חד"ש והטוקבקיסטים
ירושלמי בן גילי עצר אותי השבוע ברחוב שמאי ושאל אותי אם אני מודאג מהתחזיות לבחירות לכנסת ביום שלישי. עניתי לו בשאננות יחסית, שאין הבדל גדול בין ראשי המפלגות העיקריות למעט העובדה שאהוד ברק הוא הגרוע מבין המנהיגים, ושכל הצלחה לאביגדור ליברמן תפגע בעצם סיכויי ההישרדות של המדינה בעתיד. הוא לא השתכנע במיוחד, ובעצם גם לא הקשיב. המבט שלו היה כמעט ...
עידן ביבי
מערכת הבחירות איננה צוברת תאוצה, ורק המשוגעים לדבר באינטרנט מצליחים איכשהו לקיים אותה על להבות קטנות מן הרגיל. רוב הישראלים מתקשים הפעם לעכל את לקחי המלחמה הנתעבת בעזה, נבלעים בחיק הקונסנזוס ונטמעים בתוכו כאילו היו אטוֹמים קטנים ובלתי נראים, בעיבורו של הר געש פעיל למחצה. לראשי המפלגות הגדולות יש אינטרס ברור בנשף המסיכות, שהתאורה הנוצצת שלו באה להסתיר פגמים אבל ...
הרעים ניצחו
לפני 14 שנים ריפדו אנשי מפלגת העבודה את דרכו של אהוד ברק לצמרת הפוליטית, והאיש היה פיקח דיו כדי להחזיק את כל הקלפים שלו צמוד לחזה. שבע קרבות קומנדו וחדור בתחושת עליונות על כל סובביו, העדיף האיש את העבודה על פני הליכוד, אולי אחרי התלבטות מסוימת. בסופו של חשבון הנפש העדיף ברק את האקולוגיה הפוליטית המוכרת לו היטב עוד מימיו ...
מרכיבי הכוח
קראתי במשך כל השבוע את רוב התגובות באתרים העיקריים באינטרנט וגם את המכתבים למערכת בשלושת העיתונים הגדולים. היו תגובות רגישות וחכמות, אבל הרוב העצום שלהן היה צמא-דם, כוחני, פרימיטיבי וצדקני. היו גם שאלות לגיטימיות שהופנו לדוברים המעטים והמבודדים של מחנה השלום. השכיחה שבהן התמקדה בחמאס. המקשים ציטטו את הדוברים העיקריים של חמאס, תקפו את דרישותיהם ה"בלתי קבילות", וטענו שאין עם ...
הדרבי של אליהו וסרמן | סיפור
כשיצא אליהו וסרמן מהשברולט שלו ברחוב ההסתדרות הוא הבחין בדוד גלעדי, נהג מונית כמוהו, שבדיוק הגיח מפינק עם חברו מהלח"י עמוס קינן. וסרמן הבחין מיד שהשניים היו שיכורים לחלוטין, והחליט להתעלם מהם. תמיד היה נדמה לו שגלעדי, שהרג בריטים וערבים בסיטונות לפני הקמת המדינה, נוהג בו קצת בהתנשאות, כדרכם של השטרניסטים כלפי ותיקי האצ"ל. וסרמן שירת את מנחם בגין ואת ...
מלחמת בחירות
בימים הראשונים לפלישה לרצועת עזה, שלא לדבר על המתקפה האווירית שקדמה לה, נוצר קונסנזוס רחב שתמך במלחמה. הכתבים הפוליטיים ניתחו במיומנות את התנודות בדעת הקהל, ובעיקר את הגברת התמיכה בשר הביטחון אהוד ברק (שפרשן מדיני ב"ידיעות אחרונות" העז להציג אותו כ"מנהיג השמאל"). פרשנים אחרים מן הזן המוכר הקישו בעוז על תופי המלחמה, ציטטו משוררים ופסוקי תנ"ך, והתירו את דם אזרחי ...
400 הרוגים, ועכשיו?
בשבת חורפית של חנוכה התעוררנו לתוך מציאות חדשה-ישנה, שכמותה עוד נחווה לבטח גם בשנים הקרובות. מאות ההרוגים והפצועים בעזה לא יפתרו אף בעיה, אם לא נביא בחשבון את הבעיות הנפשיות של חלק מכותבי התגובות באינטרנט ובעיתונים. כאבם של האזרחים והילדים קשה במיוחד, ואין לכחד שאין הרבה מידתיות בתוצאות. אנחנו הרגנו בסיטונות, והם פגעו בקמעונות, וזה לא מנחם את עשרות היתומים ...
טעם של חיים
בסוף השבוע שעבר התנהלתי לאיטי במחוזות ילדותי, חלפתי על פני רחוב הירשנברג שבו התגוררה דודתי רחל, ירדתי במדרגות לרחוב נרקיס ומשם לבית הישן שלנו בשפרעם. הטיול הלילי בשכונת נחלת אחים היה הכנה מצוינת לערב לכבודו של השחקן חיים בנאי ז"ל בז’ראר בכר, שאיכשהו אני עדיין קורא לו (ביני לבין עצמי, כדי להסתתר מצחוקם של הילדים) "בית העם". למען האמת, היססתי ...
טור אופטימי
חבר הכנסת אריה אלדד הוא נכס אובייקטיבי של הציבור הנאור בישראל, כיוון שהוא ינגוס בקולותיהן של רשימות ימין אחרות מבלי להיבחר לכנסת. בעבר כבר רצו אנשים כמו מיכאל קליינר, ברוך מרזל והרב משה לוינגר לבחירות לכנסת וחיבלו בסיכויי הליכוד והמפד"ל להצליח. ההיבט האלקטוראלי הזה אינו משנה את העובדה, שאלדד הוא איש מפחיד, מסית ומדיח, שבחר לשתף פעולה עם הימין הקיצוני ...
ביבי ואופיר
יש להניח שביבי נתניהו, חרף רשימתו הימנית-קיצונית, ירכיב את הממשלה הבאה. בהמשך מערכת התעמולה הוא ינסה לתמרן בין התודעה הפופוליסטית החדשה שרכש בעקבות המשבר הכלכלי העולמי, לבין אמונתו המוצקה בחזון התעתועים ששמו השוק החופשי. לבוחרים יש זיכרון קצר. זוהי לא רק הנחת יסוד אקסיומטית שאיננה טעונה הוכחה, אלא אמת עובדתית צרופה. לכן הצליח שר הביטחון המודח אריאל שרון, שהמיט אסון ...
שורשי הזוועה
לפני יותר מחמש שנים סיפרתי כאן על החוויה המכוננת שלי בגיל 13, כאשר קראתי את ספרו המאלף של מהטמה גאנדי "נפתולי עם האמת". הספר יצא לאור ב"עם עובד" כבר בשנת 1945, והיה אחד מהספרים הרבים שהופיעו בסדרה מושכת הלב עם הכריכה הכחולה. המותג "עם עובד" (אני די שמח לבשר לכם שהמונח "מותג" לא היה קיים בנעורי) הקנה לכל הספרים בסדרה ...
ורוד זה נחמד
"עשה לי טובה", ביקש ממני אחד מידידי הרבים במרכז העיר שמעולם לא למדתי את שמם, "אל תתחשבן עם עמוס עוז וחבריו על ההארה המאוחרת שלהם. גם אתה, נדמה לי, הגעת למסקנות יותר חדות שנים רבות אחרי אורי אבנרי". חייכתי לעצמי. כמה מהקוראים המושבעים בעיר מכירים אותי היטב, ולמען האמת במהלך השבועות האחרונים חשבתי רבות על הסופר עוז, על התמיכה הנלהבת ...
יש לו פרטנר?
כמה מחברי לדעה (בדרך כלל) התבטאו בבוז מוחצן על הנטייה הבולטת בתקשורת שלנו לעסוק ביחסו של הנשיא הנבחר ברק אובמה למדינת ישראל. המונח "גישה קרתנית", שבא להוקיע את צרות אופקינו לעומת הפרשנים הפוליטיים שהם אנשי העולם הגדול, הופיע במאמרים והושמע בנחירה מתנשאת בתקשורת האלקטרונית. בכל זאת אני מעז לומר כאן, שהעיתונאים הליברלים טועים מאוד בהתייחסות שלהם. יש בה פגם עקרוני ...
לסנדל את ברקת
אין לי פטור מגילוי נאות, מיידי: הצבעתי בעד מרצ למועצת העיר ושלשלתי גם פתק צהוב של דן בירון. גם עכשיו נדמה לי שזה היה צעד נכון, וניצחונו המרשים של ניר ברקת לא משנה את התחושה הזאת. היה חשוב מאוד להבהיר לברקת שתומכיו מהימין הסהרורי הרחיקו אותו מהציבור הנאור בעיר, ושההחלטה שלו להסתופף בצלם של הרבנים מרדכי אליהו וחיים דרוקמן עלתה ...
פתק חיובי ולבן
טור פוליטי-רעיוני שמופיע כמה ימים לפני יום הבחירות העירוניות מחייב בעיקר בהירות, ולכן יש לכתוב את המסקנות כבר בפסקה הראשונה. אסור בשום פנים ואופן לנשים וגברים נאורים, לאו דווקא אלה הנמנים על השמאל העקבי, להצביע בעד ניר ברקת, הלאומן הקיצוני; ובהעדר רשימה רדיקלית למועצת העיר, מרצ היא אופציה מציאותית, בעיקר בשל העובדה שיש לרשימה הזאת מועמדים ראויים וישרי דרך. כרגיל ...
אז מה אם יש בחירות?
חבל לבזבז את זמנם היקר של הקוראים בדיון שגרתי נוסף בכישלונה של ציפי לבני להרכיב ממשלה, או בתפקיד המיוחד שאלי ישי ממלא בהטיית ש"ס ממסלולה המדיני המתון יחסית אל הקו הכהניסטי המקובל על חלק מעסקניה. איש לא "יציל את ירושלים" אם הממשל החדש בארצות-הברית יחליט להכריח את שני הצדדים לשאת ולתת ברצינות, ואיש לא "יקדם את השלום" אם האמריקאים יבחרו ...
ביבי האדום
במהלך השבועות האחרונים השמיע בנימין נתניהו הצהרות שסותרות לחלוטין את כל משנתו החברתית-כלכלית וגם את האוריינטציה האידיאולוגית שלו. ביבי המליץ על התערבות ממשלתית מסיבית בכלכלה, ובעצם קרא לשלטון המרכזי לנטרל את השפעותיה המזיקות של כלכלת השוק. ג’ון מיינרד קיינס בכבודו ובעצמו קם לתחייה וקרם עור וגידים בדמותו של מנהיג הליכוד. החזרה למדיניות של התערבות ממשלתית היא תופעה כלל-עולמית, אבל יש ...
המהירות מן השטן
אנחנו הכותבים נהנים במיוחד מהמחשב, מהאינטרנט, מהנגישות למידע ומהיכולת לכתוב לכל מקום בעולם ולהגיע לעורכים בתוך שניות. לבני דורי לא היה קל להסתגל לתהליך הזה, ואני אישית התייחסתי בחשדנות רבה למכשירים החדשים ולא האמנתי ביעילותם. בחודשים הראשונים נהגתי לטלפן למערכת כדי לוודא שהכתבות והטורים שלי אכן הגיעו ליעדם עד שחציתי איזה גבול והבנתי, שלא תהיה תפארתי על הדרך הזאת. גם ...
קצף על פני המים
רק משפט אחד על אהוד אולמרט: ראש הרשות המבצעת הועבר לטיפולה של הרשות השופטת. לכן נעסוק בעניינים יותר רציניים, לפחות באורח יחסי, כמו קדימה למשל. סוקרי הבחירות הפנימיות במפלגה התרכזו בסיפורי הצבע ולא במגמות הפוליטיות. התוצאות לא יעצבו מחדש את המפה הפוליטית, משום שהן אינן משקפות הלכי רוחות משמעותיים אצלנו. לכן גם כשלו כל מכוני הסקרים. אמנם נחמד לשמוח לאידם ...
דרעי: מבט נוסף
הגעתי לכמה מסקנות מפוכחות ודי עצובות לאור התגובות שקיבלתי על הטור הקודם כאן, שעסק בבחירות העירוניות. ברור שקוראים רבים מפיקים רשמים די שטחיים מהכותרות ומההפניות לטור, ולא טורחים להתעמק בטקסט עצמו. כך הפך חשבון הנפש הארוך בנושא אריה דרעי להבעת תמיכה חד-משמעית במועמדותו לראשות העיר, חרף הדרישה שלי שהוא יביע חרטה פומבית על מעשיו לפני שנשקול את צעדינו הבאים. היו ...
התלבטות אמיתית
אין זה מקרי שאיש הדת הלאומני ביותר במדינת ישראל, הרב מרדכי אליהו, החליט לתמוך בניר ברקת לראשות העיר. יש כאן שותפות רעיונית ברורה וחד-משמעית בין שני אישים שחולקים השקפה נצית בלתי מתפשרת. הדבר לגיטימי, כמובן, אבל הרומן הלוהט בין השניים מהווה גם תמרור אזהרה לירושלמים מהזן הליברלי. ברקת יכול להיות בן-ברית נאמן של אליהו, ללמוד ממנו תורה ולהסיק מלימודיו לקחים ...
סותמי הפיות
במוסף "סופשבוע" ביום שישי שעבר קראתי סיפור חברתי מרתק ומאלף, שגם למדתי ממנו לא מעט. העיתונאי מיקי רוזנטל תיאר את מאבקו נגד משפחת עופר, הנציגה המובהקת ביותר של ההון הגדול שמקיים מערכת יחסים הדוקה עם ראשי השלטון במדינה, ואת ניסיונותיהם המוצלחים של עורכי הדין הכוחניים של המשפחה למנוע את הצגת סרטו התיעודי "שיטת השקשוקה" בטלוויזיה. כמו בסרט אמריקאי כמעט לא ...
לבני? שטרית עדיף!!
שוב מנסים טובי הפרשנים לשכנע אותנו ששרת החוץ ציפי לבני היא הפתרון הטוב ביותר להנהגת המדינה לאור הנסיבות העגומות שבצילן אנחנו מנסים לנהל את חיינו. לא רק שהם ממליצים על לבני, אלא שהם גם עולים על בריקדות למענה, מכפישים (לפעמים בצדק) את אויביה ומשבחים את בעלי בריתה. קל מאוד לזהות את הדמויות המובילות במסע הזה. לרובן יש תדמית עצמית נאורה, ...
תהילה למפא"י
עוד מימיו הרחוקים של הדוקטור המיתולוגי הרצל רוזנבלום, שכתב באדיקות ובכל יום את מאמרו הראשי המרתק, אבל המתלהם, ב"ידיעות אחרונות", חמדתי את המשבצת הזאת לעצמי. גם היום, כשאני מודע לעובדה שסיכויי להגשים את החלום הולכים ומתמעטים, אני נוהג לקרוא את המדור הזה בקביעות. בשנים האחרונות כבר חל פיחות גדול במעמדו של המאמר הראשי בעיתון בכלל, ובתודעת קהל הקוראים בפרט, והוא ...
