מאמרים מאת חיים ברעם:
קול המבשר (עוד טור אופטימי)
על הטון האופטימי, הכמעט עליז, של הטור בשבוע שעבר קיבלתי הרבה תגובות נרגנות. ישראלים רבים מהצבע הפוליטי שלי ממש התאהבו בדמותם הקולקטיבית העצובה, ונעלבו מעצם האפשרות שכמה מתחזיותיהם הקודרות אולי יתבדו. אחרים ניסו להחזיר אותי אל המציאות, ולעמת אותי עם עובדות החיים: המשטרה מתייחסת בברוטאליות לאנשי השמאל; התקשורת מסיתה את הציבור לתמוך בתוקפנות נגד איראן, שעלולה לסכן את חייהם של ...
הם מיואשים
לעתים קשה לי להבין את הייאוש המר שפקד את כל חוגי השמאל הדמוקרטי בישראל, בעיקר נוכח סימני ההיסטריה שמחצין הימין. קריאות השבר מצד המתנחלים אחרי כל דיבור על ויתור (שכן ויתורים אמיתיים אינם בנמצא) מסגירים את העובדה שקריאת המציאות שלהם היא כנראה יותר נכונה מזו שלנו. הם חשים שההיסטוריה של האזור, על רקע השינויים הגדולים בזירה הבינלאומית, תמיט עליהם את ...
עימות פנימי או חיצוני
בשלבי דעיכתה האחרונים של רפובליקת וַימאר, שקדמו לעלייתו של אדולף היטלר לשלטון בינואר 1933, ידעו כל הפרשנים שליוו את התהליך בגרמניה ומחוצה לה, שהמשטרה וכוחות הביטחון מתייחסים באכזריות שפוכה למפגיני השמאל (גם לאנשי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית המתונה) ובסלחנות מובהקת לפורעים מימין. לא רק הנאצים נהנו מיחסם האוהד של השוטרים ושל החיילים, אלא גם חברי תנועות לאומניות ותיקות, שעדיין זכו לתמיכתם של ...
הספד לגרציה ברעם (אלקיים)
אמא זה לא יום מתאים לנאומים ארוכים. אמא מתה בשיבה טובה, ואנחנו יכולים רק לקוות שבחודשים שבהם הייתה שרויה ללא הכרה היא לא סבלה. בשבועות האחרונים ביקרנו אותה לעתים קרובות וניסינו לדבר איתה, אבל לא הייתה תשובה כלשהי. מי שהיה רגיל לגרציה הנמרצת והשנונה, אפילו בארבע השנים האחרונות בגבעתיים שבמהלכן איבדה את זיכרונה לטווח קצר אבל זכרה היטב אנשים ואירועים ...
שרה כקורבן
כמעט בכל שבוע אני ניגש לכתוב את הטור הזה מלווה בתחושה נהדרת של חגיגיות. הכתיבה היא גם תענוג ולא רק התחבטויות ועבודה קשה. זה נכון שלא תמיד אני מאושר מהתוצרת, וגם המשוב משתנה מעת לעת. אבל אחרי דור שלם, יותר מרבע מאה, כבר למדתי לחזות מראש את התגובות, לדעת מי ישמח, מי יעוות את פרצופו בשאט נפש ומי יראה בדברים ...
עידן הטמטום
האם ההתנצלות של ממשלת ישראל אחרי התקרית המיותרת והמטופשת עם השגריר הטורקי תיקנה במשהו את הנזק שנגרם? האם חזינו בטעות חריגה של "דיפלומט" חמום מוח במיוחד, או שמא התנהגותו של סגן שר החוץ דני איילון מייצגת היטב את האסכולה הימנית הישראלית, שאיננה אלא חיקוי של ההתנהלות המרכז-האירופית הישנה, שמשלבת יהירות אישית, מגלומניה ושנאת זרים ומאיימת על כושרו של משרד החוץ ...
הזירה האמיתית
בשבת שעברה התעמקתי בעיתוני יום שישי, אולי כדי לגלות תובנות חדשות אודות הזירה הפוליטית שלנו. לזכותם של כל העיתונים יש לומר, שמצאתי בהם המון מידע, שלא לדבר על השערות וסברות כרס שכמה מהן אולי עוד יתאמתו. "מעריב" מתבצר יותר ויותר בצדקנות המחליאה שלו מאז שצוות העורכים הקודם, דורון גלעזר ורותי יובל, סיימו את הקדנציה הקצרה שלהם בעיתון, ואילו בן כספית, ...
מרגלית: משמרן צעיר ללאומן מר נפש
יש להודות שהעיתונאי ומנחה הטלוויזיה דן מרגלית היה מוקד קבוע לביקורת נוקבת בטור הזה בכל 25 שנות קיומו. לעתים תכופות נשאלתי על כך. מרגלית היה איש נעים הליכות לפני שעטה על פניו את הארשת המיוסרת והזועפת שמאפיינת אותו כיום. נתקלתי בו לעתים קרובות כאשר נהג לשוטט במרכז ירושלים סמוך למערכת "הארץ" ברחוב החבצלת, וגם בשנים הארוכות מדי ששנינו עבדנו בכנסת ...
הפבלובים (מעין סיפור)
"הרגו מתנחל, חיים", אמר לי גבר בלתי מוכר במורד רחוב שמאי בירושלים. הוא לא חידש לי דבר, וגם לא התכוון לחדש. הידיעה על הרב, אב לשבעה ילדים שנרצח במכוניתו, כבר רצה בתקשורת כמה ימים, ומי שלא היה חשוף לפרטים, לדברי הפרשנות הלעוסים היטב שחזרו על עצמם מהפיגוע הקודם ועוד ישובו אלינו גם בפיגוע הבא, הוא פשוט מנותק. אבל הטור הזה, ...
לחשוב מחדש
מזה זמן רב אנחנו מנסים לעצב דרך חשיבה חלופית על הזירה הפוליטית הישראלית. השתדלנו לחשל כלים חדשים לא רק להבנת ההווה אלא גם לחיזוי העתיד. כדרכן של תחזיות לטווח ארוך ובינוני, היו גם כישלונות. אבל עצם החשיבה על העתיד עזרה לרבים להבין טוב יותר את ההווה. התהליכים ההיסטוריים הם דינמיים, וגם אנשים חושבים שאינם מרקסיסטים מודעים לכך היטב. החברה הישראלית ...
ניצוץ של תקווה
הפוגרום שמשטרת עירנו ערכה במפגיני השמאל ביום שישי שעבר נובע ישירות מהרוח הרעה שמנשבת מממשלת ישראל, המאוישת כיום בשרים שאינם חרדים לתדמיתם בקרב האליטות הליברליות בארץ ובעולם, אלא רק למעמדם בחוגי המתנחלים ותומכיהם. מי שראה את בני בגין ההגון בלי מירכאות מסתובב בגוש עציון בחברת חנן פורת, מתנצל, רומז לכל שומעיו שההקפאה, שבה בגין תמך, איננה אלא תרגיל כדי להדוף ...
הדילמה של ביבי
קשה לגנות את עורכי "הארץ" על המאמר הראשי ששיבצו בעיתונם תחת הכותרת עתירת התקוות הטובות, "ביבי, אל תתקפל". רוב הנחות היסוד שהופיעו שם היו מופרכות, אבל זה לא נבע, חלילה, מטיפשותם או מעיוורונם של הכותבים. הם פשוט מנסים (זו מסורת ארוכה בתקשורת הישראלית המתונה יותר) לחזק את הכוחות הפחות מטורפים בזירה הפוליטית, כדי שיעשו את דברה של ארצות הברית. הם ...
הכל סובייקטיבי
ביום שני השבוע פירסם העיתונאי הוותיק נח קליגר קטע מרגש בעיתונו "ידיעות אחרונות", ובו קרא למצות את הדין עם איוון (ג’ון) דמאניוק העומד בימים אלה לדין בבית משפט גרמני בעיר מינכן, שבה יצא אדולף היטלר לפוטש מרתף הבירה בשנת 1923. אני מכבד מאוד את נח קליגר. במהלך השנים הוא התבטא לעתים תכופות בנושאי השואה, ואף היטיב לתאר חוויות שעברו עליו ...
נאמנות ושייכות
רבים מבטאים כיום תחושת מיאוס מהחברה הישראלית. התופעה קיימת כמעט בכל קבוצה חברתית ופוליטית, והיא חלחלה עמוקות גם לחיי התרבות שלנו. מי שאינו שותף לה מקוטלג לעתים כאיש ימין, כאילו יש לימין מונופול על אהבת הארץ, או על זיקה עמוקה לתרבות הישראלית, לשפה העברית ואפילו לתרבות היהודית. בעשור האחרון התרחבה התופעה הזו, וחדרה עמוקות לתודעתו של הציבור בישראל. יצא לי ...
שאול מופז, שאול מופז
את הלחן ואת המלים של השיר "שאול מופז" כתב יָמִי ויסלר, מלח הארץ ובנו של איש הפלמ"ח ישראל ויסלר (פוצ’ו). וכך הנציחה להקת הבילויים שלו את שאול מופז בפזמון בלתי נשכח, שמסיבות מובנות כמעט שלא הושמע ברדיו שלנו, אפילו לא בתחנות המסחריות: "הדודה מינה היא לא הזמינהפתאום דפיקה בדלת, הרמטכ"ל בתוך מזחלתנתן קסדה לה, ומגפייםואת כל מה שבאמצע המרגמה חתכה ...
שלטון החוק? זה הכול פוליטיקה, רבותי
בשבועיים האחרונים קראתי את כל הפרשנויות המלומדות אודות מזימתו של שר המשפטים יעקב נאמן לעקר את מוסד היועץ המשפטי לממשלה מעוצמתו, באמצעות פיצול הפונקציות בינו לבין "התובע הכללי". אחרי שפרקליט המדינה משה לדור התקומם נגד השר שלו בפומבי, ואף שלח מכתב נגדו לתקשורת ולכל אנשי הפרקליטות, נאחזו מתנגדי שלטון החוק ב"חוצפתו" של לדור. בעיקר הגדיל לעשות בן כספית מ"מעריב", שהוקיע את ...
שה חדש בעדר
מכר טילפן אלי ביום שני בבוקר, הביע הסכמה חלקית לדברים שכתבתי כאן על דן מרידור בשבוע שעבר, אבל קבל על עצם העובדה שאני מתעסק עם אנשים כמוהו, במקום להוקיע תופעות מחרידות כמו האלימות המתגברת והולכת של הימין הקיצוני ושל טרוריסטים כמו ג’ק טייטל. הסברתי לו בסבלנות רבה שטייטל הוא בעיה של הימין, לא שלי. אנשים כמו המחבל היהודי מסכנים את ...
יעל לוטן
רק לפני זמן קצר כתבנו, יעל ואני, דברי הספד על חברנו אמנון קפליוק ז"ל, מבלי שנדברנו בינינו. זה נראה לשנינו טבעי בהחלט לכתוב דברים די דומים על איש, שעימו הלכנו כברת דרך ארוכה בשמאל הרדיקלי החופשי, שלא היה כבול בנאמנות אורתודוכסית למפלגה פוליטית כלשהי. את יעל אהבתי מאוד. היא הייתה ישרה כפלס, לעתים אפילו רגשנית, אבל יכולתה האנליטית לא נפגמה ...
ליל המתים החיים
קראתי שלוש פעמים רצופות את כתבתו המעניינת של גידי וייץ במוסף "הארץ" על דן מרידור. הייתי מרותק בעיקר בגין השילוב הייחודי (שמאפיין את מרידור) בין כובד הראש והאינטליגנציה מצד אחד, והאפסות הרעיונית, האוורירית והבלתי רלבנטית מן הצד השני. לפי תורת היחסות הרווחת בפרשנות הפוליטית אצלנו, מרידור מוגדר כאיש מרכז מתון ויש רבים המהללים אותו, ובצדק, בשל התייצבותו לימין שלטון החוק ...
לא רק ישי
ש"ס עוברת תהליך רעיוני הדרגתי שעיקרו מעבר מפופוליזם יוני, בהשראת הרבנים הליטאים, לניאו-פשיזם נצי מבית מדרשם של מאיר כהנא וחב"ד. אלי ישי הוא רק מייצגו של התהליך, ולא מחוללו. שר הפנים ומנהיג ש"ס אלי ישי מצטייר כיום כאחד מהפוליטיקאים הקיצוניים ביותר. הוא מביע דעות ביטחוניסטיות ונציות, תומך נלהב בכל המבצעים ובכל ההרפתקאות הצבאיות, מתעלם מפשעי המלחמה, מתעב את פעילי זכויות ...
לקעקע את העבודה
במסיבה נאה שנערכה בתל-אביב ביום שישי שעבר, לכבוד ספרו החדש של אחי עוזי ברעם "אין אהבה בעיר", פגשתי עשרות רבות של בני עירנו, שחלקם עברו להתגורר בגוש דן, ובעיקר בתל-אביב עצמה. כמה חברים ותיקים שפגשתי שם הם בני גילו של אחי, אבל את כולם זכרתי מבית חינוך ע"ש חיים ארלוזורוב במרכז העיר ומקן התנועה המאוחדת ברחוב נרקיס. זו הייתה חוויה ...
הר הבית בידיהם
חתן פרס נובל לשלום, הנשיא ברק אובמה, הוא האיש הראשון שקיבל אותו כמפרעה על מעשים גדולים שאולי יעשה בעתיד, ולא על הישגים יוצאי דופן בעבר. רבים מהזוכים בעבר היו שופכי דם מובהקים, ולכן התרגלנו להתייחס לפרס כאל אירוע יחצני ולא כאל מופת של התעלות מוסרית. נקווה שאובמה יוכיח שהוא ראוי לאמון הגדול שנותנים בו מאות מיליוני בני אדם, כולל תושבי ...
מבט לשוליים
מנחם בן ו"עג’מי" המבקר והמשורר לשעבר מנחם בן הפך לאחרונה למעין ידוען-על בגין השתתפותו בתוכנית ריאליטי פופולרית. לא ראיתי את התוכנית, ולכן אינני מותח עליה ביקורת כלשהי. אבל את התוצאה ניתן לבחון, גם ללא גישה שיפוטית: בן הגיח מאלמוניותו וזכה לפרסום רב, ומתגובותיו המתוקשרות היטב אפשר להסיק, שהתהילה עלה לו לראש. אבל לזכותו ניתן לומר, שהוא לא השתנה. כתיבתו שימרה ...
חסידי אומות העולם
לא בכדי הצליח ביבי נתניהו להתחפש לאבא אבן בעצרת האו"ם בסוף השבוע שעבר. כל פרשני הקונסנזוס, החל מבן כספית וכלה בנחום ברנע, התמוגגו מהתשפוכת הדמגוגית של ראש הממשלה, שתוכנה הזכיר לי את פרסומי הסוכנות היהודית בשנות החמישים. אם אין כיום כוח רציני בארץ שיתנגד למדיניות הממשלה מצד שמאל, ואם כל החזית הפנימית שלנו הופקרה למרכז הלאומני ולכוחות החזקים הניצבים מימינו, ...
ציצית אדומה – סיפור ליום הכיפורים
ערב יום הכיפורים, בשעת בוקר מוקדמת מאוד, יצא יצחק מאירוב מדירתו הקטנה בגילה והפטיר, כאילו סתם כך באוויר, שהוא "יורד העירה". בגיל 81 היה מאירוב גבר בריא באורח יחסי, ותמיד טען באוזני חבריו, בעיקר בפגישתם הקבועה ביום שישי בבית קפה בצפון העיר, שהוא בן חורין בכל המובנים, ושאין בדעתו להפוך לשפן ניסיונות של הרופאים. החברים תמיד גיחכו לשמע הביטוי הבגיניסטי ...
