מאמרים מאת חיים ברעם:
הגדר בליבנו
אפילו קונדוליסה רייס, אשה ימנית שלא במקרה הצטרפה לכנופיית ג’ורג’ בוש, נדהמה מהחמיצות שנדפה משרי ממשלת ישראל נוכח הפסקת האש החד-צדדית של ארגוני ההתנגדות הפלסטינים. היא השתדלה מאוד להתבטא ברוח מרכז הליכוד, חירפה וגידפה את יאסר עראפת והודיעה שהחרם עליו יימשך, אבל בני שיחה היו בכל זאת זועפים ומרירים. משקיף מן הצד היה עלול להגיע למסקנה שאריאל שרון ושריו אינם ...
יוסי ומנהרת הזמן
יוסי ביילין, פוליטיקאי אמיץ ואפילו נאור במושגים ישראלים, מגיע בדרך כלל למסקנות הנכונות באיחור של שמונה עד עשר שנים. הוא כתב מאמרים וספרים בגנות מדיניותה של גולדה מאיר, שהכשילה כל אפשרות להגיע להסדר על מצרים לפני מלחמת יום הכיפורים. אבל בזמן אמת, שהיה חבר מפלגתה וסופר "דבר", הוא תיפקד כחלק מהמימסד הקונפורמיסטי של מפלגת העבודה, אולי עם כמה סטיות יוניות ...
ייאוש קבוע, תקווה זמנית
כבר דשנו כאן פעמים רבות בהיבט הפסיכולוגי של קביעת עמדות פוליטיות, אבל הנושא החשוב הזה לא מתמצה לעולם. הצורך להיאחז בקש, לייחס חשיבות עליונה לכל גל קטן של התקדמות בתהליך השלום, שמתגלה בסופו של דבר כקצף על פני המים. זה מאוד אנושי, מאוד מובן ומאוד מזיק.את הנטייה לייחס לאריאל שרון מגמות שלומניקיות כבר ניתחו בטור הזה ובמקומות אחרים עשרות פעמים. ...
המבוזים והדחויים
עורך "מעריב" אמנון דנקנר התחשבן השבוע, כדרכו, עם חבריו לשעבר באגף המתון של המרכז הלאומני, והוקיע, בצדק, את צביעותם. כיוון שהוא אחד משני המומחים המובהקים בעיתונות שלנו בנושא הצביעות של המפא"יניקים, לא אחזור כאן על טענותיו. רק אסכם, שהוא זרק מרה בכותבים כמו טלי ליפקין-שחק, ותיקת "דבר", שמסרבת לתת אשראי לראש הממשלה אריאל שרון, ש"הולך בדרך הסלולה של יצחק רבין". ...
אמריקה והמתנחלים
קשה לומר שהופתעתי במיוחד מההתקפה החזיתית על ארצות הברית של אמריקה, פרי עטו של הפובליציסט הימני אליקים העצני מקרית ארבע הטמאה, עוכרת השלום. מאמרים כאלה, משלו ומשל אחרים, כבר הופיעו בעיתונות הישראלית בתקופות של משבר, ובעלי זיכרון ארוך עדיין נוצרים במוחם את ההפגנות הגזעניות המכוערות נגד שר החוץ האמריקאי הנרי קיסינג’ר ב-1974, ואת הקריאות האנטישמיות של המתנחלים ותומכיהם נגדו (Jew-Boy). ...
הטוב במיעוטו
המחנה הלא גדול אבל המעניין של תומכי אורי לופוליאנסקי בקרב הציבור החילוני בעיר הלך וגדל בשבועות האחרונים – תופעה חשובה לכל הדעות. ההתבטאויות של כמה עיתונאים, בעיקר לילי גלילי ב"הארץ", היו חמות ומלבבות. כנראה שהרבה אנשי ונשים בעירנו מאסו בסטריאוטיפים המיושנים, והחליטו לבחון את האנשים ואת הנושאים לגופם. זה לא אומר שזנחנו, חלילה, את האידיאולוגיה והעדפנו נימוקים פרגמטיים. פשוט הגענו ...
עולם חדש
הסקרים בשבוע האחרון מלמדים אותנו שהעם בישראל הוא שוחר שלום מאין כמוהו. רוב ענקי מצדד בנסיגות, בפירוק "מאחזים" והתנחלויות, בהורדת פרופיל הסכסוך, ואפילו בהקמת מדינה פלסטינית. רוב גדול אפילו יותר תומך בראש הממשלה אריאל שרון, ובכך מכשיל בעצם את כל המאוויים היפים האלה על שלום סביר ובר-קיימא. כמו הקונפליקט לכאורה בין מפלגת העבודה לבין הליכוד, שאין לו עתה שום משמעות ...
ניצחון פירוס
אפילו אלוף בן, פרשן קצת פחות מתקרנף ממרבית חבריו, סבור שראש הממשלה אריאל שרון "רשם הישג גדול" מעצם העובדה שאבו מאזן הצליח להרכיב ממשלה ברשות הפלסטינית. שרון לא ויתר, יודע בן לספר, עד שהכניע את ארצות הברית, אירופה ומדינות ערב, ובעצם הכריח אותם ללחוץ על יאסר עראפת ל"זוז הצידה". כבר התרגלנו לשטחיות התהומית של עיתונאים, אפילו ב"הארץ", וקשה לומר שאלוף ...
כן, לשבור
החגיגות סביב יו"ר ההסתדרות עמיר פרץ היו קצת מוגזמות ובחלקן אפילו מגוחכות, אבל יש להודות שהוא ניצח את שר האוצר בנימין נתניהו בסיבוב הראשון. למרבה הצער, וממש כמו במקרה של עימותי ישראל נגד העולם הערבי, פרץ יכול לנצח במערכה, אבל לא במלחמה כולה. לנתניהו יש רוב עצום בכנסת, ובינתיים גם בציבור, ורוב התהליכים הכלכליים הגלובאליים מסייעים לו. אני לא מתכחש ...
האידיאולוגים החדשים
בשולי האורגיה המגוחכת, שבה נטלו חלק חיילי צבא הכיבוש האמריקאי בבגדד ובני בריתם החדשים-ישנים (ראו ערך אפגניסטן) קנאי האיסלם, ליד פסלו ההרוס של סדאם חוסיין, החליט גם דונאלד רמספלד לפתוח את פיו הקדוש. שר ההגנה של ארצות הברית הוא לא רק מדינאי ואסטרטג מהמעלה הראשונה, אלא גם אידיאולוג שתורתו הכוחנית והפרימיטיבית מנחה את מעצמת העל היחידה בכל מעשיה בזירה העולמית. ...
נשות הקיר הכבוש
אשה דעתנית ותקיפה, שסירבה להזדהות בשמה, טילפנה השבוע לביתי וזרקה בי מרה על שנמנעתי מלכתוב מאמרי תמיכה במאבקן של "נשות הכותל" לעטות טלית ולהתפלל בכותל המערבי במזרח ירושלים. הייתי במצב רוח סבלני יחסית, ולכן ניסיתי להבהיר לה שיש נושאים לא פחות חשובים על סדר היום הלאומי שלנו, כמו התוקפנות האמריקאית בעיראק, רצחנות צבא הכיבוש בשטחים ומוראות התוכנית הכלכלית החדשה, אבל היא ...
מלחמת מעמדות
מאמרי המערכת התקיפים נגד ההסתדרות ונגד השביתות במשק לא הפתיעו אותנו במיוחד, וכבר התרגלנו לסגנון הירוד הזה, שאינו אלא חלק בלתי נפרד ממלחמת המעמדות, שבה כבר הפסדנו. כיוון שהסולידאריות בין העובדים נעקרה מהנוף החברתי שלנו כבר לפני שלושים שנה, דווקא בעידוד ההסתדרות ומפלגת העבודה שקראו תמיד ל"אחריות" והוקיעו "שביתות פראיות", אין מי שיגיב על הדברים האלה.הציבור התרגל לראות את המאבקים ...
מה שרע לערבים
לא צריך להיות מבקר טלוויזיה כדי להתרשם מהפרשנויות הנלעגות בכל הערוצים הישראלים על המלחמה בעיראק. אפילו המודעות לעובדה שהאמריקאים עלולים להסתבך במלחמה ממושכת ומלוכלכת, לא הרגיעה את הצ’ירלידרס שלהם בתקשורת. כמה מבקרים אמיצים תיארו בעט מושחז את האורגיה באולפנים, את המבטים המלטפים שהופנו למפציצים הכבדים, את האהבה לטכנולוגיה ואת השנאה לאדם שהופגנה שם. דמות האדם הישראלי, כפי שהצטיירה בכיסוי המלחמה ...
היתה לי אחות
אז עכשיו רצחתם גם את פעילת השלום רייצ’ל קורי, והפגנתם שוב את השילוב הקלאסי בין רשעות וטמטום, שפרופסור ישעיהו ליבוביץ’ הוקיע אותו במשך שנים רבות כל כך. ב"הארץ" וב"ידיעות אחרונות" באמת הגדירו אותה כ"פעילת שלום", "מעריב" הדגיש יותר את ה"שמאלניות" של הקורבן. ייתכן שדווקא הדנקנרים קלעו הפעם למטרה.כל התרבות הפוליטית שלנו מגדירה עכשיו את עצמה כ"ימין", ואילו שוחרי השלום והשוויון, ...
חובת המצפון
חברי אורי אבנרי חושש מאוד לגורל הפלסטינים כאשר הנשיא ג’ורג’ ו בוש ושותפו הבריטי, טוני בלייר, יחליטו לתקוף את עיראק. החששות האלה, שהופיעו בעבר גם בטור הזה, מבעתים עתה פלסטינים רבים, מכל המגזרים. החשדנות כלפי ישראל היא עצומה, ומבוססת היטב על לקחי העבר. הפחד האולטימטיבי הוא, כמובן, מניסיון של אריאל שרון לבצע גירוש המוני של פלסטינים, בחסות מסך העשן של ...
מרידור? הגיע הזמן לפרוש
כאשר פושע מסוכן שהורשע בדין, חבר לשעבר בארגון טרור רצחני שהפך כמו רוב חבריו למטיף בשער, מחרף ומגדף את שלטון החוק, אז אפילו אדם כמוני נאחז איכשהו באיש כמו דן מרידור. חגי סגל, איש עם דם על הידיים, הרהיב עוז לכתוב ביום שלישי השבוע ב"מעריב" ש"שלטון החוק גורם לנזקים מצטברים". בין השאר קבע האיש, שהיה בין הגורמים לאובדן מאור עיניו ...
נושא מעמדי
הברית בין הליכוד לשינוי אינה איזו הבלחה גאונית של אהוד אולמרט, או פרי של מצב קונקטוריאלי חד-פעמי. שמעתי דיווחים עתירי-בורות בתקשורת הבינלאומית, ולא ידעתי אם לצחוק או לבכות. הפחד ההיולי של העיתונאים הזרים מ"החרדים" גרם להם לטעות בהבנת המציאות בצורה די מגוחכת. לכן צירופו של טומי לפיד וחבורתו לממשלה, התפרש בדיווחים הכאילו מתוחכמים שלהם כ"התמתנות" של אריאל שרון. הפרשנים הזרים ...
ברכת הדרך
את אורי לופוליאנסקי כבר קידמתי בברכה כנה לפני כמה חודשים, אבל פטור בלא כלום אי אפשר. נדמה לי שהציבור בירושלים כבר התבגר, ועבר הרבה מבחנים קשים בשנים האחרונות. לכן לא שמענו תגובות היסטריות במיוחד, והניתוח השבוע של שחר אילן ב"הארץ", שאינו חשוד באהדה יתרה לחרדים באשר הם, היה בהחלט מאוזן והוגן. רק ראש העיר הזמני עצמו יוכל לעכור את השלווה, ...
בזכות המבוכה?
במשך השבוע קראתי בעיתונות היומית לפחות חמש רשימות, שניסו למקם איכשהו את מפלגת העבודה של עמרם מצנע לאור תפקידה ההיסטורי של מפא"י, ומעמדו של דוד בן-גוריון במדינה בעשור הראשון לקיומה. איתרתי בכל הרשימות איזו מבוכה, שניתן אולי לייחס אותה לקושי להסתגל למציאות החדשה. הישראלים הוותיקים, גם אנשי הימין המובהקים שבהם, מתקשים מאוד לעכל את העובדה, שהליכוד הפכה למפלגת השלטון הטבעית ...
יותר מדי אחדות
אריאל שרון, הפוליטיקאי הכי פיקח בישראל, הצליח להתל ביו"ר החדש והקצת גמלוני של מפלגת העבודה, עמרם מצנע. המנהיג הבתול חש בעצמותיו את הבל נשימתו של שמעון פרס, שלהיטותו להצטרף לממשלה הפכה משגיאה פוליטית למפגע אסתטי, וניסה לשוחח עם שרון הזחוח, ואף להתנצל על התבטאויות מסוימות במהלך מערכת הבחירות. אבל ראש הממשלה העדיף לאלף את המורד משנת 1982 ולהנחיל לו לקח ...
מחר יהיה יום חדש
רוב הפרשנים הפוליטיים בתקשורת האלקטרונית והכתובה, שייכים רעיונית למרכז הלאומני הפרגמטי, והתגובות הרגשיות ו"האנליטיות" שלהם היו בהתאם. הם הפכו כבר מזמן לשרוניסטים מתונים, אבל הזיקות השבטיות מנעו מהם מלפרגן לאיש אריאל שרון. מכאן נבעו התיאורים המגוחכים אודות פרצופו הקודר אחרי המידגם ביום שלישי בערב, שנבע כביכול מדאגתו הנוגעת ללב לגורלה של מפלגת העבודה.אין להם מושג: שרון עלץ בכל לבו. ביום ...
סוף המאה
היסטוריונים נוטים להתייחס בזלזול מה למאמרי סיכום ז’ורנאליסטיים לקראת סוף השנה או אפילו סוף המאה, ורואים בהם בעיקר גימיק זול. קשה להתווכח איתם בנושא הזה. בדצמבר 1999 קראתי יותר שטויות, סברות כרס, פליטות פה של שוטים, נבואות של ידעונים הקוראים לעצמם אסטרולוגים, וערימות של זוטות חסרות ערך היסטורי או אפילו משמעות עיתונאית. עקרון ההיצע והביקוש, שהפך ממכניזם כלכלי לעיקר אמונה ...
המפה הפוליטית האמיתית
כמו במערכות בחירות קודמות לכנסת, הגעתי למסקנה שהחלוקה המסורתית למפלגות פוליטיות אינה משקפת את העמדות הרעיוניות, הזיקות התרבותיות והדעות הפוליטיות של המועמדים השונים. מי שהצביע, למשל, בעד מפלגת העבודה בשנת 1999, לא היה מסוגל לצפות שמפלגתו תנגן כינור שני בממשלה בראשות הליכוד. את ההתפתחות הזאת ניתן לעכל מראש, רק אם מבינים שרוב המועמדים למקומות ריאליים בעבודה השתייכו רעיונית לאגף הפרגמטי ...
ועדה כהניסטית
אחרי שביליתי כמה ימים קשים, ארוכים ומרים בדיוניה של ועדת הבחירות המרכזית במשכן הכנסת, הגעתי למסקנה שתם עידן שלטון החוק במדינת ישראל. בעצם, זו כבר בכלל לא מדינה, אלא עדה דתית-לאומנית, שמתייצבת למלחמת חורמה שבטית, בלי מצפן, בלי מצפון, בלי קריטריונים משפטיים, בלי אמות מידה ערכיות ובלי חשיבה רציונלית כלשהי. כך הותר לחלאת המין האנושי, לגזען כהניסטי מוצהר כמו ברוך ...
לרצוח עיראקים
בחורף צפויה עוד מתקפה אמריקאית נואלת נגד העם העיראקי האומלל, בתמיכת כל הממסד הישראלי, מליברמן ועד מרצ. אבל הגנרלים של סדאם ימשיכו לשלוט. הפסיכוזה המלחמתית בישראל התחילה באות מלמעלה, מחוגי הממסד, באמצעות התידרוכים שלהם לתקשורת הקונפורמיסטית. כמו בקונצרט מתוזמר היטב הניף המנצח את ידו, וכל כלי התקשורת החרו החזיקו אחריו. המוזיקה אמנם צורמת, רמתה אפילו מעליבה, אבל הציבור נוהה אחריה, סופג ...
