מאת משה יהודאי
ההצבעה בעד חלוקת הארץ ב1947 נחשבה ע"י שני הצדדים לסכסוך כאקט פרו ציוני כשם שההצבעה להכרה בפלסטין כמדינה משקיפה ב2012 נחשבת על ידם כאקט אנטי ישראלי, או כזה המנוגד למדיניות ממשלת ישראל.

מאת גדעון ספירו
כמה זמן תמשיך ארה"ב של אובמה לחפות על ישראל הקולוניאלית, לספוג את כל שיגיונותיה ולהידחק עקב כך לבידוד בקהילה הבינלאומית? אם אובמה הוא רציני בהצהרותיו על מחויבותו לזכויות אדם, מצופה ממנו כי יתנה את הסיוע הצבאי והכלכלי לישראל בסיום הכיבוש ומשטר האפרטהייד ששורר כיום בשטחים הכבושים.

מאת זיאד מדוח
אנו זקוקים להכרה בינלאומית ורשמית בפלסטין החופשית והעצמאית. אנו זקוקים להחלטות בינלאומיות אמיצות שיחייבו את ישראל להכיר בהסכמי השלום שנחתמו עם הפלסטינים וחשוב מכל: שיאלצו את ישראל להכיר בחוק הבינלאומי. אנו מצדדים בשלום צודק ובר-קיימא. אבל לא יהיה שלום ללא צדק.

מאת גדעון ספירו
גינתר גראס, לשמחתי, לא נכנע לטרור הישראלי להשתיקו והוכיח כי גם בגיל 86 הוא חי ובועט. בימים אלה הוא שוב איתגר את הקונסנסוס הישראלי עם פרסומו של שיר המהלל ומעלה על נס את מרדכי ואנונו. לדידו של גראס ואנונו הוא גיבור וצדיק "רק גיבורים כאלה נדרשים בעולם, הממלמל דיבורי שלום בזמן תכנון השמד" הוא כותב בשירו החדש.

מאת ראובן קמינר
התעלומה היא מדוע הצטרפו צרפת ורוסיה להצעה האמריקאית כאשר במשך זמן כה רב הסתייגו מן המדיניות הזאת? כיצד העזו צרפת ורוסיה להצטרף לקו האמריקאי ולהנפיק הודעה כה מזיקה לעניין הפלסטיני?