מאת חיים ברעם
מי שלא ייתן את ידו להתארגנות היום, יתחרט על כך מחר. כמו בספרד בשנת 1936 ובגרמניה בשנת 1933, המעמד הבינוני חייב לבחור בין פשיזם לאומני לבין קִדמה אוניברסאלית. הברית בין סוציאליסטים לבין ליברלים נאורים היא חיונית כדי למנוע אסון נורא בארץ, באזור ואולי גם בעולם כולו.
אנטי פשיזם
מתמקמים בגיהינום
ימי הביניים
מאת חיים ברעם
אני משוכנע שהדור החדש בכל רחבי העולם לא יסכים לחיות שוב תחת משטרים של עריצות משטרתית ושל ניצול כלכלי בוטה ומעליב. לקחי המאה שעברה אולי לא עומדים עתה במרכז הדיון הציבורי, אבל גם הניסיונות לבנות מחדש משטרים פשיסטיים בעולם התעשייתי לא יצלחו.
מי צריך הגדרה לאנטישמיות? תגובה לדינה פורת
מאת מורן מנדלבאום
הניסיון להגדיר אנטישמיות, ותוכן ההגדרה עצמה בעיתיים, בראש ובראשונה עבור יהודים, ודווקא עלולים לשחק לידי השיח האנטישמי-גזעני ולידי הימין הלאומני בישראל ובאירופה.
מאימפריאליזם לאימפריה: דרכי התנגדות חדשות
מאת בנצי לאור
אז למה ספר ההוראות לא עבד? מה השתבש? זמן רב מובטח לכולנו שהנה, זהו המשבר המיוחל של הקפיטליזם שסוף סוף מפציע, והנה, הפלא ופלא, הקפיטליזם לא רק שלא ממצה את עצמו, ולא מתחסל הודות הנוגדנים הפנימיים, אלא ממציא את עצמו מחדש, ועולה דרגה אחרי דרגה בתחכומו.
סיפורו של שיר אנטי-אימפריאליסטי: "העם המאוחד לעולם לא יובס"
מאת עמיר לקח אביבי
ישב אורטגה אל הפסנתר, וכשהרהר באירועים האחרונים בצ'ילה ועל אותו זמר רחוב, כתב והלחין ברגע של השראה את השיר שיהפוך לאחד משירי המחאה האנטי-אימפריאליסטיים החשובים והידועים ביותר- "העם המאוחד לעולם לא יובס".
שתיקת האינטלקטואלים
מאת גד קינר-קיסינגר
אנחנו כאן בעיקר משום שלשתוק הוא הסכמה להידרדרות הערכית, ומשום שתפקידנו כחוד החנית האינטלקטואלית של החברה הישראלית הוא לא רק ללמד, לא רק להנחיל ולפתח ידע, אלא גם לחנך ולהוביל דרך אחרת.
הצעת חוק ההדחה איננה רק הבעיה של האוכלוסייה הערבית
מאת איימן עודה
נתניהו מבין היטב שבמאזן הכוחות הקיים היום במדינה, הציבור הערבי יכול להיות לשון המאזניים, שתפיל אותו מהשלטון; ולכן, בשנים האחרונות הוא פועל ומסית בצורה שיטתית כנגד הציבור הערבי וההנהגה הנבחרת שלו.
מאת סם קוטנר
לאחר שחציתי את האוקיינוס כדי לא להיות מתוייג כ"אחר", מצאתי את עצמי מתוייג מחדש, הפעם על ידי ממשלת ישראל.
אויב או יריב?
מאת חיים ברעם
הפשיזם הגזעני מרים את ראשו בארצנו, ומכלה כל חלקה טובה בחברה הישראלית. מה הלאה? עלינו להגדיר מחדש את קווי המתאר של המאבק, כדי שנוכל לשרוד, אולי במובן הכי פשוט של המונח הזה.
ספיחי האבל
מאת חיים ברעם
דווקא כאדם שמאלי המתנגד לכל דיכוי, אינני חש שום צורך להתנצל על הקשר העז שאני חש לקורבנות מבני עמנו. הדמעות הן אישיות אבל התיעוב כלפי הגזענות הוא אוניברסאלי.