מאת חיים ברעם
אם אין סודיות אין גם סודות, וייתכן שהקרבת חייהם של סוכנים חשאיים בארצות שונות היא כיום פרקטיקה מיושנת. כל העולם יודע מה קורה בדימונה והיומרה ל"עמימוּת" איננה אלא בדיחה גרועה. היא אמנם מונעת דיון ציבורי רציני אודות נשק הרתעה גרעיני, חשיבותו וסכנותיו, אבל גם כאן מדובר בדחייה זמנית ולא בשתיקה שתימשך לעד.

מאת איברהים אל-אמין
קיילה מנתח את המשבר הסורי בכלים של המרקסיזם, לאור המאבק המעמדי וכך הוא מסביר את השורשים החברתיים והכלכליים של המחאה בארצו. קיילה אינו תומך באלימות כמוצא למשבר. הוא מתנגד לאלימות של המשטר וגם לאלימות שמקורה ברחוב.

מאת אלי לינדר
אפילו אם טעות בידינו ואינכם נאצים כלל ועיקר – שמורה לנו מלוא הזכות, במסגרת שיח ציבורי בעניינים פוליטיים, להגזים, לנפח, לעוות, ולאמץ  את טריק מספר 32 ב-"38 דרכים לנצח בוויכוח"  של שופנהאואר, טריק שכותרתו "הקטגוריה הנתעבת".

מאת דב חנין
חוק גרוניס הינו חוק פרסונאלי אשר בא לתקן חוק פרסונאלי קודם של פרופ' דניאל פרידמן. התנגדתי לחוק של פרידמן אז, ואני מתנגד גם לחוק הנוכחי. חוקים פרסונאליים הם תמיד רעים. שוב ושוב תופרים את מערכת החוקים לפי צרכים פוליטיים.

מאת עודד גולדרייך
המקרה מדגים, שוב, שהבעייתיות העקרונית שבבסיס ועדות ההערכה עלולה להיתרגם לסכנה ממשית. לדעתי הרעיון שאפשר וצריך לבצע הערכות תקופתיות של מחלקות אקדמיות על ידי גופים שמחוץ למחלקות ולכפות את מסקנותיהן על המחלקות הוא שגוי ומזה שנים אני טוען כך.

מאת גדעון ספירו
החקירה התנהלה בשיטת שאלות ותשובות. החוקר שלף משפט, אותו סימנו המתנחלים בתלונתם, ושאל האם אין כאן קריאה לאלימות? בתשובותיי הפרכתי את ההאשמה. שליפת משפטים ממאמר תוך ניתוקם מהקשרם, היא שיטה מוכרת, בעיקר במשטרי עריצות, כמו זה שישראל השליטה על שטחי פלסטין, במגמה להלביש עליהם פרשנות מרושעת, התואמת את רוח התלונה.

מאת: שמרי צמרת

עורכי וואלה, אני כותב לכם כדי להודיע שמהיום אני מחרים אתכם. לא אקרא את התוכן שלכם, לא אכתוב לכם, לא אלחץ על הפרסומות שלכם, לא אשתתף בדיונים שלכם. אני קורא לאחרים לעשות כמוני.

מאת חיים ברעם

לפחות ליום אחד הצלחנו לנשום לרווחה ולהתנער קצת מהאוויר המעופש שהפיקה התקשורת במשך שבוע שלם. השופט הדרום-אפריקאי ריצ'רד גולדסטון, הציוני המוצהר שהוקיע את פשעי המלחמה בעזה, חזר בתשובה וקנה לו שוב את מקומו הקבוע בבתי הכנסת השונים שבהם הוא נוהג לבקר

מאת אפרים דוידי

נאומו של הנשיא חוסני מוברכ, הלילה (בין שישי לשבת), דומה עד למאוד לנאומיו האחרונים של נשיא תוניסיה, זיין אל-עבדין בן עלי, בדיוק בחמישי-ששי לפני שלושה שבועות. בנאומו האחרון, שעות ספורות לפני שנמלט מארצו מזעם ההמון, "פיטר" בן עלי את ממשלתו והבטיח רפורמות חברתיות ופוליטית מרחיקות לכת

מאת מנשה בן מאיר

הטקסט "לא הרמתי את קולי" מאת הכומר הפרוטסטנטי מרטין נִימֵולֵר מצוטט לרוב, אך מקבל   לאחרונה משמעות מדאיגה שמן הראוי כי נהרהר בה מחדש. אני מבקש להוסיף שורות חדשות לאזהרתו. בהתחלה הם תקפו את הסרבנים / ואני לא הרמתי קול / כי לא הייתי סרבן.

יכול להיות שזה נגמר? היו היתה פעם דמוקרטיה שטענה שהיא היחידה במזרח התיכון. עם השנים העיבו עננים רבים על האפשרות לתאר אותה כדמוקרטיה. בראשם: שליטה מתמשכת על מיליוני אנשים בשטחים כבושים, שהפכה אט אט ממה שאמור להיות כיבוש זמני עקב מלחמה, לשליטה אלימה בשטחים שבהם חיות  שתי קבוצות אוכלוסיות שונות, כאשר המדינה מאפשרת לקבוצה אחת [ קראו עוד ]