מאת אהוד שם-טוב
מדובר בניסיון להשתיק קולות ביקורתיים תחת אמתלה שהטלוויזיה החברתית "חותרת תחת יסודות המדינה ונותנת במה לדה לגיטימציה של חיילי צה"ל". זאת לא הפעם הראשונה שהטלוויזיה החברתית מאוימת ע"י השלטונות. הפעם הסיבה נעוצה בסיקור של הטלוויזיה החברתית את משט הנשים לעזה.
מאת דן יקיר
שיקול הדעת המוחלט באשר למתן ההיתרים להוצאת עיתונים לאור או סגירתם נתון בידי הממונה על המחוז במשרד הפנים. הממונה רשאי להעניק או לא להעניק כל תעודת היתר כזאת, מבלי לחשוף את נימוקיו.
מאת חיים ברעם
אני מציע לכל עמיתַי העיתונאים והפובליציסטים: אל תקבלו את חופש הביטוי שלכם כדבר מובן מאליו. זהו הנכס העיקרי שלנו, ושׂומה עלינו להיאבק למענו עד הסוף. תמיד הייתי קצת חצוף, ויש לזה מחיר.
מאת: חיים ברעם
לישראלים שכותבים או מפרשנים בכלי התקשורת אודות המצב הביטחוני, הכלכלי, החברתי בארצנו אין יומרה כזאת. פתוחות בפניהם שתי דרכים שונות לחלוטין זו מזו: או שיכתבו ויאמרו דברים נוקבים שמפחידים אפילו אותם, או שיעשו עבודה יחצנית נלוזה למען הממסד המסוכן והמושחת שמאיים לא רק על רווחתנו אלא גם על עצם קיומנו.
מאת גדעון ספירו
החקירה התנהלה בשיטת שאלות ותשובות. החוקר שלף משפט, אותו סימנו המתנחלים בתלונתם, ושאל האם אין כאן קריאה לאלימות? בתשובותיי הפרכתי את ההאשמה. שליפת משפטים ממאמר תוך ניתוקם מהקשרם, היא שיטה מוכרת, בעיקר במשטרי עריצות, כמו זה שישראל השליטה על שטחי פלסטין, במגמה להלביש עליהם פרשנות מרושעת, התואמת את רוח התלונה.
מאת חיים ברעם
המאמר הראשי ב"הארץ" ביום ראשון השבוע מבשר לנו אודות "עתיד אפור ומאיים" וכיוון שהוא דן בכלכלת ישראל נוכח האירועים בעולם, יש בו גם היבט של נבואה המגשימה את עצמה. מתוכנוֹ של המאמר ברור שהעורכים לא התכוונו לזעזע מוסדות ארץ אלא להדליק נורית אזהרה, שיש בה גם מסר פוליטי: ממשלת ישראל מרחיקה אותנו מהעולם, וכופה הסתגרות שתביא עלינו אסון משום שכלכלות העולם משולבות זו בזו. עידן המשק האוטרקי נגמר עוד בשלהי ימי הביניים וגם לנס הישראלי יש מועד תפוגה שאותו ניתן לִצפות מראש.
מאת ראובן קמינר
תשאלו כל ליברל, והוא יסביר לכם שאין דבר כזה כמו אימפריאליזם. הוא יסביר לכם שייתכן שהיה דבר כזה בעבר, אך כיום הקטגוריה מיושנת ואנכרוניסטית. לליברלים נראה שהם יכולים לסיים כל ויכוח פוליטי על ידי הצבעה על ארה"ב כ"בית האמיצים וארץ החופש". אלה המעמיקים בפוליטיקה העולמית יודעים שהנושא מורכב יותר
"עברה שנה, ועוד שנה, ושום דבר לא השתנה", שר פעם יוסי בנאי, וחרף השינויים המאסיביים שפוקדים אותנו בעיקר מבחינה טכנולוגית, ניתן לומר את הדברים האלה עלינו גם הפעם. שוב נוסע ראש הממשלה בנימין נתניהו לפסגה ומשמיע רעשים אופטימיים שאיש אינו מאמין להם. על צבא הספקנים העצום נמנה גם נתניהו עצמו, ולכן התמונה שמצטיירת איננה רק [ קראו עוד ]
