מאת משה יהודאי
גינתר גראס חולל סערה בשירתו "מה שחייב להיאמר". התגובה הישראלית האופיינית הייתה כצפוי דחיה, ביטול ולגלוג, תקיפת אישיותו, וכמובן ציון עברו כאיש ה"וואפן אס אס", אולם הרבה פחות, היתה התייחסות לתוכנה של שירתו.

מאת גדעון ספירו
הפארסה הישראלית סביב גראס הגיעה לשיאה כאשר שר הפנים אלי ישי, הספוג בגזענות בוטה, הודיע כי הוא שולל מגינתר גראס את הזכות לבקר בישראל. זהו אות כבוד לגראס.

מאת עפרה אור
סייבר-פמיניזם הוא דבר חשוב אבל כך גם פמיניזם בשטח. אני צופה כי הבסיס הרעיוני והחברתי שנוצר בפועלות ברשת ינביט וילבלב רעיונות, מיזמים ושיתופי פעולה נוספים.

מאת איתן קלינסקי
עין חרוד, שגם היא חצובה בחיק של פנינת נוף מבטאת את כמיהתו של עמוס קינן לישראל אחרת, ישראל של צדק חברתי, ישראל שוויונית, ישראל צבועה בצבעי הנוף של עמוס הנוקד מתקוע, ישראל הומניסטית, בה ההון האנושי העובד והיוצר הוא גולת הכותרת של בנינה הלאומי והאזרחי.

מאת אנואר בן בדיס
תהליך הדה-לגיטימציה של השפה הערבית גואה בזמן הצעות חוק גזעניות המאפיינות את הכנסת הנוכחית. על החברה הערבית להרחיב את השימוש בשפה הערבית בתוך החברה הערבית בכדי לחסן אותה ולהגן על תרבותה ומורשתה בהקשר המקומי ובהקשר ההומני.

מאת יוסי וולפסון
המשמעות של צריכה מוגברת של מזונות מהחי היא פגיעה בריבונות המזון. המשק הפלסטיני נעשה תלוי במשק הישראלי, ואילו המשק הישראלי נעשה תלוי בשוק הסחורות העולמי. את התהליך ניתן לאתר גם ברמת התבוננות צרה יותר: ככל שמשק הבית תלוי ברכישה של מוצרים ברמת עיבוד גבוהה יותר, כך נדרשים לו מזומנים רבים יותר, והוא תלוי יותר בתאגידים למיניהם הן כצרכן והן ככוח עבודה. כלכלת המזון היא שדה למאבק ציבורי פוליטי, שדה שבו אנחנו יכולים לתקוע גזר בגלגלי הקפיטליזם.

מאת איתן קלינסקי

הספרייה ב"בית אדילשטיין" בקרית שמונה ננעלה. במשך כעשרים שנה היתה הספרייה הזו ביתי השני. פקדתי אותה יום יום. פקדתי אותה כרבים מתושבי קרית שמונה, שבאו להחליף ספרים בספרייה. הספרייה הזו היתה החמצן התרבותי שלי וכמוני לרבים רבים מתושבי העיר הצפונית. הספרייה היא נכס תרבותי  יקר ערך. 

מאת ענת מטר
למעלה מחמשת אלפים אסירים ועצירים פוליטיים – מתוכם כמאתיים קטינים – מוחזקים כיום במתקני הכליאה הישראליים. למעלה ממאתיים מהם נתונים במעצר מנהלי. כל ההמון הזה מתויג על-ידי הרשויות הישראליות בתווית האחת – "ביטחוניים". המון, אמרנו? במהלך ארבעים וארבע שנות הכיבוש, תויגו בעזרת התווית הזו מאות אלפי פלסטינים. התיוג הזה, אשר יסודו הפורמלי בתקנה פנימית של שירות בתי-הסוהר אבל שימושיו מכסים את כל אזורי השיח הנוגעים לאסירים הפלסטיניים הפוליטיים, מצליח למחוק, בשיטתיות ובכוונה, את אופיו הפוליטי של ההמון האמור. למחיקה הזו החלטנו להתנגד, וכך נולדה אסופת המאמרים THREAT – PALESTINIAN POLITICAL PRISONERS IN ISRAEL.

כידוע, לפני כמה שבועות יצאה קבוצה של כ-60 אנשי תיאטרון ישראלים בהודעה על כך שהם יסרבו להופיע ב"היכל התרבות" של אריאל, הנמצא בשטחים הכבושים. הרי המציאות היא שהשחקן-האמן כפוף למעשה להנהלה העיסקית-מסחרית של התיאטרון, והיא המעסיקה שלו לכל דבר. לא מדובר בנקיטת עמדה אמיצה גרידה, אלא במעשה המעמת את האמן עם מעבידו. ולא מדובר בסתם [ קראו עוד ]