מאת אבשלום קווה

בשער היציאה המתינה אותה עלמה חיננית מתחילת מסענו ושאלה אם אנחנו רוצים לרכוש כרטיסים מוזלים לחגיגת הסיום של הישות הציונית ענינו בשלילה ולחשנו שאולי לא הכול סופני כפי שזה נראה.

מאת חיים ברעם
אחרי שלוש שנים בתל-אביב החליט רמי לחזור לעירנו. הוריו כבר נפטרו והשאירו לו דירה קטנה בקטמון הישנה. רמי תמיד התגעגע לקטמון אבל ידע היטב שסביבתו החברתית נעלמה מהשכונה יחד עם רוב בני משפחתו והשאירה אדמה חרוכה.

מאת חיים ברעם
ישראל גרינטל, פקיד ממשלתי מתל-אביב, חגג את יום הולדתו בגפו בפאב ברחוב אבן-גבירול. הוא לא חש אפילו שמץ של רחמים עצמיים; דווקא תחושה של אושר שקט התאכסנה בלבו.

מאת חיים ברעם
מרגיז אותי שאנשים שגדלו בעירנו מתייחסים אליה עתה כאילו הייתה עיירה מלאה בפונדמנטליסטים אי שם באלבאמה. ההתכחשות לירושלים היא ביטוי של מחיקת עברם של המהגרים לתל-אביב. "קר שם אצלכם", הם אומרים, וזה מרגיז.

מאת גדעון עשת
מה היה קורה אילו היו מחסלים את נתיבי איילון? משאירים את הרכבת, ובמקום הכבישים בונים פארק שבו מסלולי הליכה, אופניים, מתקני ספורט ובתי קפה? שני תרחישים.

מאת חיים ברעם
אני מת על הקולנוע במוזיאון תל-אביב. הצופים בדרך כלל יותר מבוגרים אפילו ממני, יש שם רוב מוחלט של נשים ואווירה אנינה ושקטה, שמבשרת לכולנו שהסרט עצמו הוא שניצב במוקד ההתעניינות. אבל באותו יום קיץ מהביל התחשק לי לשבת במקום שאיש לא מכיר אותי, ולקרוא בנחת ספר חדש.