ה"פוליסריו" בסהרה המערבית החליטה בשבוע שעבר, בתום הוועידה ה-12 של החזית, לשוב למאבק המזוין. זאת, לנוכח סירובה של מרוקו לקיים כל מו"מ על עתיד הטריטוריה המדברית שהיא סיפחה לפני כשלושים שנה והנמצאת בצפון מערב אפריקה לחופי האוקיינוס האטלנטי.

חזית "פוליסריו" היא תנועת מחתרת שהוקמה ב-1969 ושנלחמה בקולוניאליזם הספרדי לפני 1975, שנה בה ספרד עזבה מושבה אפריקאית זו. חברי "פוליסריו" הם ממוצא סהראווי, עם ממוצא ברברי, המונה כחצי מיליון איש בלבד, ולמרות זאת הצליחו להעמיד ביחד עם עזרה חומרית מאלג’יריה יותר מ-15,000 לוחמים מצוידים היטב שתקפו עמדות מרוקאיות עם השתלטות ממלכת מרוקו על שטחה של המושבה הספרדית לשעבר, בניגוד לרצונם של רוב תושביה הסהראווים.

הפסקת אש שנחתמה בשנת 1991 היתה אמורה להביא למשאל עם בנושא עצמאותה של סהרה המערבית, אולם מרוקו דוחה את המשאל כל שנה בגלל טענות של התקפות "פוליסריו" ורצונה להעניק לסהרה המערבית משטר של "אוטונומיה". פעילי ה"פוליסריו" לעומת זאת דורשים לבצע את משאל העם כמה שיותר מהר מאחר שכל שנה מרוקו שולחת יותר ויותר מתיישבים לתוך סהרה המערבית ורואה בהם מתיישבים לגיטימיים, לעומת "פוליסריו" הרואה בהם מתיישבים לא חוקיים ונאבקת בהם. לאחר הפסקת האש, באפריל 1991, החליט האו"ם על קיום משאל עם בסהרה המערבית תוך שמונה חודשים, שיבדוק האם תושבי החבל מעוניינים להיפרד ממרוקו ולקבל עצמאות. מאז עברו כמעט 18 שנה ודבר לא נעשה כדי לממש את החלטת האו"ם.

שאלת אי-קיום המשאל עמדה במרכז הוועידה שנערכה בשבוע שעבר בהשתתפות 1,725 צירים והיו"ר שלה: חמא סלאמה, אחד מוותיקי המאבק למען עצמאות סהרה המערבית. בתום הוועידה הוחלט פה אחד לחדש את המאבק המזוין ולבחור שוב במחמד עבד אלעזיז כמזכ"ל החזית. בוועידה לקחו חלק משלחות ממדינות ומפלגות שמאל רבות. החזית זוכה לתמיכה פעילה של אלג’יריה, קובה, בוליביה ודרום אפריקה. נציג ממשלת דרום אפריקה, ג’ף מאגאטוקה, הכריז בוועידה ש"אנו עומדים לצידו של העם הסהראווי במאבקו לשחרור לאומי" ונציגו של נשיא בוליביה אוו מוראלס, אילאביו גבריאל, תקף את ה"קולוניאליזם המרוקאי". נציג קובה בוועידה, אלברטו אלברינו, הודיע כי ארצו תוסיף לתמוך כלכלית וחומרית בחזית ה"פוליסריו". עוד השתתפו בוועידה נציגים של מפלגות שמאל מאירופה המערבית. את המפלגה הקומוניסטית הצרפתית ייצגה קריסטין מנדלסון.

ההחלטה לשוב למאבק המוזין היתה צפויה. פעילי החזית נתקלים בהתנגדות גוברת מצד ארה"ב וצרפת (בנות הברית של הממלכה המרוקאית) ברצונם לממש את החלטת האו"ם בדבר קיום משאל עם על עתיד השטח הכבוש. יחד עם זאת, הצירים החליטו "לא לנטוש את דרך המו"מ, כדי לקדם פתרון בדרכי שלום" של הסכסוך הממושך. עוד פורסמה החלטה המגנה את "גדר ההפרדה" שהקימה מרוקו כדי למנוע את פעילות לוחמי ה"פוליסריו" בסהרה המערבית, אזור עשיר במחצבים.
 
מרוקו החלה לבנות ב-1982 סדרה של קווי תיחום וביצורים הידועים כ"החומה" העוברים מצפון לדרום ותוחמים כשלושה-רבעים מכלל שטחה של סהרה המערבית. החומה מורכבת מערמות חול שעליהן גדר רשת וחלקים הבנויים בטון. לאורכה פזורים מוקשים נגד בני אדם וכלי רכב, והיא מתוארת כ "חומה אדירה ומבוצרת" המגינה על הערים ועל המינרלים מפני התקפות ה"פוליסריו" מהמדבר.

עד שנת 1987 הושלמה בניית רוב חלקי החומה המשמשים בפועל כקו ההפרדה בין הכוחות הצבאיים המרוקאים לבין כוחות ה"פוליסריו". בשטח התפתחה מלחמה שעלתה למרוקו מיליון דולר ליום, בעיקר הוצאות על שמירה לאורך הגדר. גדר הביטחון ממוקמת במרחק של 100-50 ק"מ מהחוף ובמרחק דומה מקו הגבול הבינלאומי הקודם בין סהרה המערבית למאוריטניה. אורך קו הגבול הוא 1,561 ק"מ ואורכו של המכשול, כולל החלק העובר במרוקו, קרוב ל-1,700 ק"מ.

לאורך הגבול מוצבים כמאה אלף חיילים, כמו גם מוצבים מבוצרים ושטחים ממוקשים נגד אדם. עלות אחזקה של המכשול, כולל עלות אחזקת החיילים המוצבים בו מוערכת כיום ב-2 מיליון דולר ליום. אף שהסכום גדול עבור מדינה ענייה כמו מרוקו, הכנסות הממלכה מניצול משאבי הטבע בסהרה המערבית (פוספטים, אורניום, עפרות מתכת שונות) מצדיקות מבחינתה את אחזקת השטח. לפני כשנתיים התגלו סימני נפט וגז טבעי מול חופיה של הסהרה המערבית, מה שכנראה יביא להתחזקות השליטה המרוקאית באזור ואולי אף יביא להתערבות גדולה יותר של חברות הנפט והגז האמריקאיות והצרפתיות.

Share on Facebook