מאת ליאור אבישי-קיי

אני רוצה להיות הראשון במשפחתי שייוולד וימות באותו המקום בו אני מתגורר. אני רוצה להישאר במקומי שבכרם התימנים. להישאר בבית שלי, בנופים, בתוך עננת הזיכרונות והריחות הקבועים, להישאר עם חברי, שרידי משפחתי והכי חשוב להישאר במקום בעבודתי.

מאת אבשלום קווה

בקפיצתו המרהיבה, חגג העיוני הזה את חתונת הפאר שלו, אליה הוזמנו המי ומי, כשכול מנה היא בסדר גודל של שכר מינימום לעובד בחודש.

מאת עודד גולדרייך

האתוס של שירות החברה אינו מבטיח צדק חברתי או כל מטרה חברתית ראויה אחרת, שהרי המטרות החברתיות נקבעות בזירה הפוליטית. אבל היעדר אתוס של שירות החברה מחבל ברלוונטיות של הזירה הפוליטית, משום שהיעדר זה פוגע בתרגום של ההכרעות הפוליטיות לפעולות ממשיות. דברים אלו מתבררים כאשר שואלים מה מחליף את האתוס של שירות.

מאת ד"ר שלמה סבירסקי, גיא פדה, ירון דישון ועדי סופר
ממשלת נתניהו השנייה נדרשה להתמודד עם תביעת תנועת המחאה החברתית ל"צדק חברתי" ועם הביקורת הציבורית על ריכוז כוח כלכלי-פוליטי בידי מספר קטן של קבוצות עסקיות. אך בעקרונות היסוד במדיניות המקרו-כלכלית לא חל שינוי.

מאת גדעון עשת
אלמלא הפסטיבל שערך לעצמו קים איל פרס, הייתה חגיגת הגז מעוררת הדים גדולים יותר. ישבו להם שלושת המחליטים (נתניהו, שלום ולפיד) ולצידם הגורו האדמו"ר (פישר) ובישרו לכל המעוניין כי 60% מכלל הגז הטבעי שנמצא יישארו לצריכה בישראל ורק 40% ייועדו לייצוא.

מאת אפרים דוידי
יש מן המשותף בין תגובתה של ממשלת ארדואן הטורקית למפגינים בפארק גזי לבין תגובת ממשלת ישראל למפגינים נגד ייצוא הגז: מדובר בממשלות ש"מקשיבות לרחשי ליבו של העם". וליבו של העם, בטורקיה ובישראל, פועם חזק. רוב הציבור סבור, כאן ושם, שהמדינה, נכסיה, נופיה ומשאביה היו לטרף קל לתאבונם הרב של בעלי ההון.

מאת אפרים דוידי
ייתכן ויש שהופתעו מנתונים כה חד-משמעיים שמפרסמת הלשכה הממשלתית בכל הנוגע להתארגנות המעמדית של העובדים בישראל. אבל החברה הישראלית ב-2013, שונה מאוד מהחברה שהכרנו לפני המחאה החברתית ההמונית בקיץ 2011. האוהלים כבר לא בשדרה. כעת, האוהלים במקומות העבודה.

מאת גדעון עשת
בין אם הידיעה רצינית ובין אם היא בלון ניסוי שמפריח הספינאי לפיד, יש עניין להתעסק בנושא: הדיור הציבורי. על פי הידיעה ב"הארץ" שר האוצר החליט לבטל את חוק הדיור הציבורי – מהחוקים היחידים שהצליח השמאל להעביר מאז נחקק חוק הבריאות הממלכתי מ – 1994 – ואחר כך חזר בו.

מאת גדעון עשת
פקידי הממשלה וקרוב לוודאי שגם מרבית השרים וחברי הכנסת מבועתים מעצם המחשבה שהממשלה תתערב במחלוקת קניינית בין גופים פרטיים. ואילו הגופים הפרטיים שבהם אנו מדברים היו באמת פרטיים גם הפינה הזו הייתה שותקת. אלא שבין אי.די.בי., הבנקים וקניין פרטי יש הרבה שטח ציבורי.

מאת חיים ברעם
חסרה לנו שכבה רחבה של מורים, מרצים והוגי דעות שאינם מסתפקים בליברליזם בנושאי מגדר, גזע וכיבוש אלא מעמיקים את המחשבה הסוציאליסטית ומנסים לרתום אותה למאבקים הכלכליים-חברתיים של שנת 2013. נפתלי בנט הוא תוצאת הכישלון הרעיוני שלנו בהנחלת המסר השוויוני.

מאת חיים ברעם

בשני דיונים ארוכים ומרתקים בפייסבוק נתקלתי ברעה החולה, המשבשת לדעתי את הדיון הציבורי בנושאים חשובים ועקרוניים. באחד מהם, שאותו יזם עיתונאי בכיר, ניסו כל המשתתפים למצוא את האשם האמיתי באסון הכלכלי שפוקד את מדינת ישראל ושאת מחירו נדרשים לשלם דווקא אלה שאין להם.