במאה ה-19 התיישבו יהודים תימנים בכפר הפלסטיני סילוואן אשר מדרום להר הבית בירושלים. בקרב רבים, בעיקר אנשי ימין ומתנחלים, התיישבות זו נתפסת כסיבה נוספת לחיזוק ההתנחלות בכפר. כאשר בוחנים את תולדותיהם של יהודי תימן בכפר מגלים תמונה שונה לגמרי: שכנות טובה, עזרה הדדית, כבוד, וחירוף נפש של הפלסטינים למען שכניהם היהודים.
יהודי תימן הראשונים הגיעו לארץ ישראל/פלסטינה בשנת 1882. הכמיהה לירושלים הביאה רבים מהם להתיישב בעיר ובסביבותיה. החלום על ארץ זבת חלב ודבש שתספק ליהודים הבאים בשעריה אושר ורווחה נגוז מהר מאוד והפך למאבק קיומי להישרדות, אבל גם להכרה בהם כיהודים. תושביה הוותיקים של ירושלים, אנשי היישוב הישן, לא קיבלו את יהודי תימן בשמחה רבה. יהודי תימן התלבשו שונה מיהודי ספרד או אשכנז, דיברו בשפה זרה לחלוטין, התפללו שונה מהתפילה הספרדית והיו העניים שבקרב היהודים. רבים מקרב היישוב היהודי הישן הטילו ספק ביהדותם.
עקב מצבם ומעמדם, רבים מקרב יהודי תימן נאלצו לגור במערות או מחסות סלע בהרים מסביב לירושלים. חלקם גרו בהרים ובמערות שבשטח הכפר סילוואן אשר נמצא מחוץ לחומות, דרומית להר הבית והרובע היהודי. באותם הימים הכפר סילוואן היה כבר כפר ערבי מוכר. ראשוני המשפחות הערביות של הכפר הגיעו אליו מאות שנים לפני כן. משפחת סיאם למשל, מהגדולות בכפר, טוענת שהגיעה למקום בימיו של צאלח א-דין (המאה ה-12).
הראשונים אשר באו לעזרת יהודי תימן היו נוצרים מיסיונרים אשר התיישבו באותה תקופה במושבה האמריקאית (אזור שכונת שייח’ ג’ראח היום). הנוצרים זיהו את יהודי תימן עם שבט גד האבוד וסיפקו להם מזון, ציוד ואף כסף.
כאשר שמעו נכבדי היישוב הישן שלעזרת יהודי תימן מתגייסים נוצרים החלה התארגנות ברשותו של י.ד. פרומקין לעזרת התימנים. פרומקין הקים את חברת "עזרת נידחים" גייס כספים ואדמות ופעל להקמת שכונה לתימנים. הבתים הראשונים נבנו בשטח הכפר סילוואן, ליד ביר איוב, בקצה הדרומי מזרחי של הכפר (דרומה של שכונת ראס אל-עמוד) הרחק מהעיר העתיקה. ממכתבים ששלחו נכבדי העדה התימנית בארץ לקהילה בצנעא שבתימן ניתן ללמוד שהתימנים לא רצו לגור בכפר:
"…וקרקע זה רחוק כמו פרסה במעלה הר הזיתים ושמו סלואן, ומקום זה אינו בשכונת ישראל אך גויים שוכנים בבתיהם שמה, ויהי כי ראיתי את המקום הזה והנה לא ערב לי כלל… …ועד עתה מתלוננים רוב הקהל על מדבריהם שבחרו להם סלואן, כי הודענו שהמקום ההוא רחוק הרבה משכונת ישראל…"
מהמכתב ברור שהכפר היה מיושב הרבה לפני הגעת התימנים. עוד ניתן ללמוד על הרצון של יהודי תימן להיות חלק מהיישוב היהודי ולגור כמו יהודים רבים בשכונה חדשה מחוץ לחומות. מבחינתם הכפר היה רחוק מאוד מכול קהילה יהודית. באותם הימים נבנו השכונות היהודיות הראשונות מחוץ לחומות העיר העתיקה, הרחק מכפרים ערבים, במערב העיר. למרות זאת, החליטו ראשי היישוב הישן להקים את השכונה לתימנים בסילוואן ולקרוא לה "כפר השילוח". המצוקה של יהודי תימן גרמה לכך שמהר מאוד היו משפחות אשר הסכימו לגור בסילוואן. בית היה עדיף על מערה.
בשנת 1884 התיישבו התימנים הראשונים בסילוואן ובמשך 45 שנה חיו בשלום ובשכנות טובה עם תושביו הערבים המקוריים. נדמה שהכפר אשר היה ידוע ככפר עני מצא מכנה משותף עם שכבת העניים מקרב היהודים שגרה בתחומו.
בפרעות של שנת 1929 איש מבין יהודי תימן ותושביו היהודים של הכפר סילוואן (כפר השילוח) לא נהרג או נפצע. תושבי הכפר ובראשם משפחת ג’וזלן הגנו על היהודים ומנעו פגיעה בהם. לאחר כמה ימי פרעות, הבריטים העבירו את היהודים להעיר העתיקה. קבוצת יהודים חזרה לגור בסילוואן אחרי פרעות תרפ"ט אבל לאחר המרד הגדול של שנת 1936 עזבו כל היהודים את הכפר.
למורת הניסיון להציג את פרעות 1929 כאירוע אלים כלפי תושבי סילוואן היהודים, ברור שזהו לא המקרה. ממכתב תודה ששלחו תושביו היהודים של הכפר סילוואן ניתן ללמוד הן על מסירות הנפש והעזרה הרבה שהושיטו תושבי הכפר ובראשם מוחמד ג’וזלאן ליהודים והגנו עליהם בנחישות רבה, והן על יחסי הידידות והשכנות הטובה ששררו בין היהודים לערבים. להלן חלק ממכתב זה:
"אנחנו החתומים מטה מושבי כפר השילוח מודיעים קבל עם שאנחנו חייבים להביע תודה להאיש היקר ובר הלבב האדון הנכבד חג’ מוחמד גוזלאן אחד מנכבדי אחינו הערבים תושבי כפר השילוח סילוואן וחבריו טובי הלבב שהראו יחס אנושי יוצא מן הכלל לשכניהם תושבי שכונת השילוח היהודים בימי פרעות אב תרפ"ט ולא הרשו ללהקות הפורעים שיתהלכו…לנגוע בנו לרעה…"
מכתב התודה שנתנו ראשי היישוב היהודי בכפר למשפחת ג’וזלן מעיד שלא רק אנושיות ומוסריות הנחו את תושביו הערבים של הכפר בעוזרם ליהודים, אלא שהיהודים והפלסטינים חיו בדו קיום אמיתי. חיי יומיום של שכנות טובה, כבוד ועזרה הדדית. דו קיום לא כסיסמה שחוקה, אלא כדרך חיים. במכתב יש משפטים שלדעתי מעידים על כך. להלן חלק מהם:
"מנכבדי אחינו הערבים תושבי כפר השילוח סילוואן וחבריו טובי הלבב"
"…וגם היום שורר יחס כזה בנינו ובין שכנינו אלה, אין פרץ, ואין יוצאת צווחה ברחובותינו…"
"מקווים הננו כי יחס כזה ישרור בנינו ובניהם לאורך ימים…"
למרות העזרה והשכנות הטובה ששררו בין היהודים לערבים בסילוואן ולמורת הצלת היהודים של מוחמד ג’וזלאן זכות זו לא עמדה למשפחתו כאשר הגיעו אנשי עמותת אלע"ד – ארגון של מתנחלים שמטרתו יהוד הכפר, והוציאו את משפחת ג’וזלאן כולה (כמה עשרות נפשות) מביתה לפני כשנה וחצי (בשנת 2006).
כאשר בוחנים את ההתיישבות היהודית בסילוואן ומנסים להציג את ההתנחלות של עמותת אלע"ד ואחרים כהמשך ישיר לאותה התיישבות ברור שלמעט שימוש ציני במצבם של יהודי תימן, וסילוף העובדות, אין אף קשר בין ההתיישבות של המאה ה-19 להתנחלות היום. ניתן לסכם את תולדות ההתיישבות היהודית-תימנית בסילוואן בדבריו של עבד שאלודי (תושב הכפר): "אנחנו לא מסתירים את העובדה שהתימנים גרו כאן, להיפך, אנחנו קיבלנו אותם כאשר היהודים לא רצו אותם".
הערה: הסיור הארכיאולוגי האלטרנטיבי "משילוח לסילוואן" שבמסגרתו נעשה המחקר על ההתיישבות התימנית בכפר, עוסק בעבר כחלק מהתרבות המקומית ולא בשאלה מי היה לפני מי – שאלות שלדעתנו אינן רלבנטיות. הוויכוח על התיישבות שהסתיימה לפני פחות ממאה שנים יש בו להעיד עד כמה מעט ניתן לומר על זהותם של האנשים ואורח חייהם של התושבים במקום מלפני אלפי שנים. עוד פרטים על הקבוצה ניתן לקבל באתר: www.alt-arch.org
ביבליוגרפיה: alt-arch.org/sources_heb.html
אבי עלה מתימן ב-1928. בשנת 1933, באותה עת הם התגוררו ברחובות, הוא החליט לנסוע עם משפחתו (אשתו ו-2 ילדיו הקטנים, אהרון יליד 1927, וברכה ילידת 1929) לראשונה לביקור בירושלים, בית לחם וחברון. הם התארחו אצל מכר בכפר סילוואן. אהרון נפטר ב-2003 ולאחר מותו קיבלתי ספר שכתב על קורות המשפחה בין השנים 1929 עד 1947. בספר זה היה קטע על ביקור המשפחה בירושלים, והיהודים באזור לפני מאורעות 1933-1936. מי שמעוניין לקרוא חלקים מהספר, יוכל לפנות אלי.
ל"שמחה גדולה", לא ברור לי למה אתה חותר. טיעוני שמאל אינם נסמכים על השאלה מי היה כאן לפני אלפי שנים או לא.
יש דברים שכנראה אינך יודע על אלע"ד. אולי גם לא על הדרך שבה הם ממררים את חיי שכניהם כדי שיעזבו.
מעט מידע (ולא על הגרוע מכל) :
— קישור —
תודה על תגובתך המאלפת, שלימדה אותי הרבה דברים חדשים. למדתי למשל, שאנשי שמאל טוענים בדרך כלל שהערבים היו שליטי הארץ מאז ומעולם. עד כה בימי חיי לא שמעתי ולו איש שמאל אחד (או אפילו ערבי אחד) שטען זאת, ואני מתרשמת מאד מהגילוי המרענן על השמאל אליו נחשפתי בזכותך. בנוסף, למדתי שאנשי שמאל טוענים שלשום דבר מהכתוב בתנ"כ אין סימוכין בשטח. אכן, מעולם לא פגשתי איש שמאל – ארכאולוג, היסטוריון או מדריך טיולים, שקישר בין הכתובות העבריות המרשימות שבשטח, למשל כתובת אחיאל, לבין שמות ואירועים מהתנ"כ. למעשה, ייתכן שעולה מדבריך כי אף שמאלני מעולם לא קרא את התנ"כ, וסביר מאד שאף שמאלני גם מעולם לא הגיע ל"שטח", כיון שכף רגלו מעולם לא יצאה את אורנה ואלה אשר בשיינקין.
במשחשבה שניה, ממליצה לך מאד לנסות טיפה להשתחרר מסטראוטיפים שטחיים וראיית שחור-לבן של המפה הפוליטית. כנראה ש"מיטב ידיעתך" טעונה שיפור רב. כצעד ראשון, כדאי לך ללמוד קצת עובדות על פועלה של עמותת אלע"ד. אולי כדאי שאפילו תטרח ותציץ בקישור של האתר למעלה שעוסק בכך, ושאותו מנהלים אנשי אקדמיה ופעילי שטח רציניים הרבה יותר ממך.
מפעם לפעם נכשלים אנשי "שמאל" בלשונם ומגלים לנו שהערבים אינם שליטי הארץ מאז ומעולם. כך גם במאמר זה מתברר שערביי סילואן הגיעו לירושלים 12 מאות לאחר שהיהודים גורשו מהמקום. עולה גם מדבריו שהשם סילואן הוא שיבוש של השם שלוח אשר נזכר בתנ"ך שאנשי "שמאל" מקפידים להצהיר שלשום דבר מהכתוב בו אין סמוכין בשטח. שתי תמיהות עולות בענין עזיבת יהודי תימן את סילואן. האחת, אם ערביי סילואן גוננו בחרוף נפש על היהודים מי תקף אותם ומפני מי היה צריך לחלץ אותם משם? האם יתכן שערביי סילואן ברובם לא היו צדיקים כל כך גדולים והם כן ניסו לרצוח את היהודים אבל היתה שם משפחה אחת של צדיקים ודוקא משפחה זו מצא הכותב להבליט ולהצניע את פעולות רוב הערבים? השאלה השניה היא מה קרה בפרעות 1936-9 (הידועות גם כמרד הערבי הגדול. הערבי ולא הפלשתיני שהיה גם הפעם הראשונה שבה החמיצו הערבים הזדמנות להקים מדינה ערבית בשטח ארץ ישראל). האם יתכן שאז תמו צדיקים מסילואן וכל ערביי סילואן ניסו לרצוח את היהודים ולכן היה צורך לפנות אותם? חבל שהכותב לא טרח לעדכן אותנו גם בפרטים הפחות נעימים של הארועים. לגבי עמותת אלע"ד – ככל שאינני אוהב את מטרותיה פעולותיה ושיטותיה הרי שלמיטב ידיעתי היא מקפידה לקנות את הבתים בהם גרים חבריה ולא מגרשת את בעלי הבית בטענות שאין בהן ממש בנגוד לכמה מקומות אחרים ובנגוד לכוונתם המוצהרת של הערבים כלפי היהודים.
תחת המטריה של "שמאל" מתגודד עם רב (נגיד). וכנהוג במגזר, כל פלג – זערורי ככל שיהיה – מתכחש לזכותם של האחרים להתגדר בתואר הנכבד.
הבילבול נובע מכך שה"מגדיר" לשמאל בעצמו נתון לוויכוח.
יש מי שיטען כי הפרמטר העיקרי והראשון במעלה של "שמאל אמיתי/עיקבי/אותנטי" הוא "שנאת ארצות הברית", ולכן "בריתות אסטרטגיות" משונות לכאורה עם גורמים אולטרא ריאקציונים לא פוגמות ביומרה, משום שהן ממילא אינסטרומנטליות בלבד ואד-הוק.
מהצד השני אפשר למצוא מי שחושב ש"שמאל" מתמצה ב"החזרת השטחים שנכבשו ב 1967 לריבונות ערבית". באגף הזה אפשר למצוא לא מעט בעלי הון ותומכים בכלכלה חופשית…
על משבצת נפרדת עומדים "תומכים בזכויות אדם" – זה הסוג שמאמין שאדם אחד יכול לשחק כדורגל – במגרש שבו שאר השחקנים והקהל משחקים כדורסל – וגם לנצח במשחק הזה.
הסוג הזה גם מתאפיין בהיתלות עקשנית בעיקרון הכללי, אבל הטלת יישוב הדילמות שנוצרות מהתנגשות בין "זכויות" על מישהו אחר. כמו במשל הידוע, הוא מסתפק בעצה לעכברים לתלות פעמון על צוואר החתול. איך לעשות את זה – זה כבר "פרט קטן, תחשבו לבד".
מקום מיוחד שמור ל"שמאל" שכבר לא מסוגל לשאת את "העוולות" האיומות בחברה שלו, התייאש מהאפשרות לתקן אותן, ולכן בוחר להעתיק כתובת – אבל לא חס ושלום ל"גן עדן סוציאליסטי" כלשהו, אלא בדרך כלל למדינות שהרקורד שלהן בעבר ובהווה גרוע מאה ואלף מונים מהתפוקה הביתית…
האם "השמאל" קורא תנ"ך? כמו בימין, יש מי שקורא את המקור, ויש מי שמסתפק בתקציר מעובד. ב"שמאל" יש גם מי שקורא תקציר מצונזר ומתורגם לנוצרית. זן לא נדיר, לצערנו.
נדמה לי שכוונתו של המגיב "שמחה גדולה" היתה שב"שמאל העקבי" נהוגה התפיסה שהערבים הם "עם ילידי מגזע חום" בעוד שהיהודים הם "יבוא בלתי ליגאלי של הגזע הלבן מאירופה". אכן מעניין להבין את חשיבותה העצומה של תורת הצבעים לאידאולוגיה ה"שמאלית", כמגדיר אולטימטיבי של זכויות, חובות, אחריות וסמכות.
כפי שציינתי אינני מכיר את עמותת אלע"ד ואני מוכן לקבל כל טענה לגביה שנסמכת על עובדות.כך למשל בקשור מביע הכותב את דעתו שלעמותת אלע"ד אין סיבה לתפוס את הבית ומציין שצריך להיות דיון משפטי אבל לא ברור מה הוחלט באותו דיון שהיה כבר לפני 7 חודשים. לגבי טענותי לגבי "השמאל" – צר לי לאכזב את המגיבים אבל את הידע שלי על עמדות "השמאל" אני שואב מהמאמרים ומהתגובות באתר זה ושתי הטענות שהעליתי הועלו כאן כאמיתות שאין בילתן יותר מפעם אחת (וצר לי שלא טרחתי לרשום לעצמי באופן שיטתי מי ומתי כתב אותן)ומעולם לא טרח איש מהמגיבים לטעון לכך שאינן נכונות וכשניסיתי לכתוב זאת בד"כ צונזרתי. אני מניח שיש אנשי שמאל שחושבים ממש כמוני שהטענות מטופשות חסרות אחריות ומציגות את "השמאל" באור מגוחך אבל בדיוק מסיבה זו חזרתי עליהן ואני שמח שיש מי שמכחיש אותן.
מר מזרחי מסלף כאן את העובדות, איני יודע אם במתכוון.
כפר התימנים אכן ממוקם במקום שכיום הוא בתוך סילואן, אבל הכותב שכח להסביר שלא כך היה בשנת 1882. אז השטח היה ריק לחלוטין, אמנם סמוך לכפר הערבי אבל לא בתוכו.
הסיבה שכיום נמצא שם הכפר סילואן ולא שוכנה יהודית-תימנית, היא שבפרעות תרצ"ו-תרצ"ח (שהכותב מכנה "המרד הערבי", אלו פרעות לכל דבר גם אם נמשכו זמן ממושך יותר מאלו שבתרפ"ט), פונו התושבים היהודים התימנים ע"י הבריטים, בשל החשש לבטחונם מכיוון הכפר סילואן.
הכותב צודק שבתרפ"ט הגן חג’ מוחמד גוזלן, מוכתר הכפר סילואן על שכניו היהודים, הוא רק שוכח לציין שזו בדיוק הסיבה שההנהגה הערבית דרשה מהם "לפרוע את החוב" בהזדמנות הקרובה, וזה מה שגרם לחשש הכבד לבטחון היהודים.
בקיצור – חצי אמת גרועה משקר שלם
מר מזרחי, אני לא חולק על העזרה של ממשפחת ג’וזלן ליהודי תימן, גם לא על הסלידה של הישוב הישן מהיהודים התימנים, שהסיבה הידועה כפי שאמרת וביתר פירוט; בניגוד ל"אחיהם" המתנשאים (לא באשמתם, הגזענות היתה דבר "אופנתי" בראשית המאה שעברה ל"כהים") היו שונים בעברית המקורית שהגויה בפניהם מאז ימות העולם, ראו קישור: — קישור —,
במלבושם המיוחד להם, בנוסח התפילות המקורי והנעימות הייחודי ובכל מנהגי החתונה והאבלות,אבל ה"פגם" העיקרי, הרצון שלהם לעבוד ולא לחיות מ"כספי החלוקה".
הקוראים, שלא מבינים את ההיסטוריה של יהדות תימן, יקבלו את הרושם המוטעה, שמדובר בקבוצה ששייכת לאיזה שבט נידח עני ומסכן שבא להיושע כלכלית בארץ, ברצוני להפריך את הרעיון הסטיגמתי המופרך הזה, יהודי תימן היו בעלי המלאכה העיקריים, מבנייה ועד צורפות, חקלאות ורפואה מסורתית, עד לחדירה לעצב התרבותי של התרבות הערביית עצמה, ראו קישור לארכיטקטורה שפותחה ושוכללה ע"י היהודים בתימן: — קישור —.
לא מעט יהודים בתימן התאסלמו והפכו בולטים ולאבני היסוד המאוחרים שלו, שלושה מהם שאציין: כעב אלחבאר מלווהו של הכ’ליף עומר הראשון בכיבוש ירושלים, ווהב אבן מונבה מושל צנעא ומבעלי המסורת הגדולים באיסלאם ואחרון חביב, לא רבים יודעים שהיה יהודי תימני מומר,עבדאללה אבן סבא,ההוגה הגדול והמייסד הרעיוני של כת השיעה באיסלאם!!!
יהודים רבים שלא התאסלמו היוו חטיבה לוחמת נפרדת מהצבא המוסלמי, שעמה נמנו רבים משבטי ערב, לכיבוש א"י בשנת 634, אני לא אמנה את חכמי תימן ואת גולת הכותרת של יצירת יהדות תימן של רבי דוד בן עמרם עדני "מדרש הגדול", מדרש גדול ומקיף על כל התורה והוא מכיל מדרשי הלכה ואגדה, אם תרצו, ראו קישור: — קישור —
את התרומות הקולקטיביות של יהודי תימן ה"עניים" במאה ה- 11 לבבל ולשאר התפוצה היהודית שבראשה עמד השר הנכבד, היהודי התימני שהגיע למעמד הכי חזק שיהודי תימני בפרט ומזרחי בכלל זכה בו, רבי דוד מד’מוני, שר המסחר שישב בעדן, וניצח על כל המסחר של המזרח התיכון. להציג את יהודי תימן כעניים תמימים ומסכנים מכורח זו טעות, הם חיו רמת חיים כיהודי פשוט הגר בבבל או פולין, הרזון שלהם נבע מתזונה יהודית מסורתית שהתרכזה בעיקרה מהצומח, בגלל איסור אכילת בע"ח בגלות שאומנם כשרים, אבל פראיים, כמו אנטילופות ולעיסת הקאת המפורסמת. אדיקותם הדתית, שלא מובנת אצלנו החילונים, הובילה לכך שב-1882 הם מכרו את כל רכושם, מאדמות ועד מקנה וכסף, במטרה יחידה, לגעת ולנשום בכלל את האויר באדמת הקודש, כאילו גלו ממנה אתמול, לא היה איכפת להם לאבד הכל רק בשביל לחוש את האדמה של ציון וירושלים שמוזכרות מאות פעמים במדרשים ובמשלים של יהודי תימן, הסיבה לקירבה בין יהודי תימן ולערבים בראשית המאה שעברה, היא היסטורית ומנטלית, לא בכדי תושבי הכפר סילואן אספו אותם לבתיהם, הם ראו בהם יהודים שונים, מזרחיים אותנטיים, לא רכושניים ומסתגרים בדלת אמותיהם, יותר פתוחים, בעלי שיחה וחברים לעבודה, בניגוד ליהודים מהישוב הישן שבניגוד להם החזיקו זיקה האמונית עמוקה לאדמת הקודש בצורה פיזית של עבודה, שהתבטאה בצומוד אליה. הפרדוקס הגדול בסיפור שהוא עובדתי, שבסופו של דבר המוסלמים "אימצו" אותם במקום "אחיהם" היהודים. לא אכחש הקשר התרבותי בין המוסלמים ליהודי תימן הינו מורכב , לעיתים בה לידי ביטוי בג’נוסייד בעל אכזריות טהורה, כמו הטבח השואתי של יהודי חייבר שהפלסטינאים מזכירים תדיר בהפגנותיהם ולעיתים באירועים ההיסטוריים של חילופי הרעיונות שהזכרתי כנ"ל, לסיכום חשובה הזוית ההיסטורית של יהדות תימן שלא נלמדה כליל ועלומה בתרבות הישראלית המודרנית ויכולה לשמש כמיקרו קוסמוס לקשר המורכב והסבוך בין העם היהודי בישראל, לתושביו הערביים.
זכיתי ואני דור שלישי לאותם מתיישבים עולי תימן.חבל מאוד ! על סילוף עובדות כה פשוטות שאולי כוונתם בטוב אבל ….שוחחתי עם סבתי שתחיה לאורך שנים וכך סיפרה על שידוע לה ותודה לאל ראשה צלול ןמחשבתה בהירה:
אכן בתחילה היו יחסי שכנות סבירים אך היא זוכרת בבירור שהיה פחד נוראי בהמשך והם נאלצו לעזוב כמעט לברוח מפני שכניהם הערבים,שאלתי האם זו הייתה הוראה מהבריטים או מרצונם החופשי? והבנתי מדבריה שהרבה ברירה לא היה להם אלא להמלט על נפשם..מאהבת שכניהם "שאהבום " עד מוות….
למסקנה: אין צורך לעסוק בספקולציות כשעדיין תודה לאל חיים בתוכינו אנשים שיכולים להעיד מה בדיוק קרה שם.ואם זוהי אהבה אינני יודע איך להגדיר שנאה ?
הענין בכל הסיפור שאחיהם היהודים העמרו בהם ונצלו את תמימותם ואמונאם ביהודי באשר הוא וישנם אנטישמים ושונאים בקרבנו שנוהגים כך גם היום .יהודים. אנו נקראים אור לגוים. לדעתי הגוים אור ליהודים .אני מאמין שכך נהגו המוסלומים .וחבל שאנו לא מכבדים אותם ,נמצאןבקרב העולים ענקי רוח גם בהם זילזלו ולהבדיל המוסלמים כבדו מאוד .עדות שמיעה
למה מגיבי "הימין" הם תמיד חובשי כיפה ופנאטים דתיים.
אני ימני, חילוני, לא חושב שהארץ הזאת שייכת לנו מאיזה קושן אלוהי, להיפך אם אלוהים רוצה שנגור פה, אז שהוא בכבודו בעצמו יסדר לנו מקום לגור, ולא ישלח את "נציגיו" לכתוב באינטרנט שטויות.
יאללה תפסיקו ליחצן את הימין אתם עושים בושות, , דברים שאתם כותבים על השמאל בעצם אתם מתכוונים להגיד, על מי שאינו דתי.עדיפים בעניי שמאלנים, עובדי הארץ משרתים בצבא (כן שהקימו את המדינה נכון)מכול המתנחלים כולם, חיים על חשבון השנור ועושים פרובוקציות סתם.
יונתן מזרחי!
אני מקווה שקראת את התגובה של "י.חבשוש".
איך אתה לא מתבייש?
מה זה נותן לך?
כמעט ונפלתי בחקה שלך ולמזלי לקחתי קצת יותר אוויר והתחלתי לקרוא את התגובות למקרה שאני אפול על מישהו שלא חושב כמוך, ולמזלי צדקתי, אתה עוד שמאלן שמוכן למכור את העם שלו בשביל האויב…ואפילו לא בשביל נזיד עדשים…
בתור שראלי ממוצא תימני ושאביו עלה לארץ מתימן וכך גם כל משפחת אמי, אני רוצה לתקן רק דבר אחד: התימנים מעולם ולעולם לא קראו לישראל פלסטינה כפי שמובא בפסקה ב "יהודי תימן הראשונים הגיעו לארץ ישראל/פלסטינה בשנת 1882."
נא לתקן טעות זו
ישראל לעולם הייתה ותהיה ישראל בשביל היהודים, כשם שאם אשנה את שם הכותב להיות דוד אין זה אומר שזהו שמו.
איך מישבים את הסתירה בין התגובות של המגיבים הימניים שטוענים שהמלחמה בין היהודים לפלסטינים היא ניצחית, והייתה נוכחת גם בסילוואן, עם המכתב שמשבח את התושבים הפלסטינים על ההגנה של היהודים?
מישהו מהמגיבים יוכל להתיחס לזה? אתם טוענים שהמכתב הוא פיקציה?
או אולי כותב המאמר יוכל להתיחס לעיניין.
תשובה לאיתי קנדר.
אכן, היהודים היו בידידות עם שכניהם הערביים (כשם שאני כיום בידידות עם שכניי הערביים), אך כמו שענו כבר באחת התגובות הקודמות, עם התפתחות הלאומיות הערבית והקצנת האווירה (לקראת פרעות הערבים 1936-38) השתנה היחס, והסכנה היתה מוחשית, עד כדי כך שהבריטים פינו את השכונה בסופו של דבר, וכאשר חזר אחד היהודים התימניים לשכונה לבדוק את מצב רכושו ומצב בתי הכנסת – הוא נרצח.
כמו כן בתי הכנסת בכפר חוללו, ועל קרעי ספרי התורה נתגלו סימני צואה (מי אמר שרק מתנחלים קיצוניים מיצהר מחללים בתי תפילה???).
אני מקווה מאוד שהצדק יושב, ובבודאי שמערכת הפקידות (חביליו וחביריו) שאף ירושלמי לא בחר אותם והם יושבים על כסאותיהם כבר שנים ארוכות, ולראש העיר אין מה לעשות נגדם, אין שום זכות להפלות בין בתים שעל כולם יצאו צוי הריסה / אטימה.
ומי כמוכם, פעילי זכויות אדם, יודעים שאפליה היא דבר מגונה, ובבודאי כאשר מערכת החוק והמשפט נוהגת באפליה – זוהי כבר זריקת נעל בפרצופו של הציבור.